'ויהי בשלח פרעה את העם וגו', ויסב אלד'ים את העם וגו' וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים' (בשלח)

קטע מתוך השיעור השבועי מוצש"ק במדבר ה'תש"ע

אבל למעשה גם זה לא נכון. כי יש הרבה מקומות שכתוב בתורה המלה העם, ולא מתכוונים לגנאי. מה הכלל בזה?

אגיד לכם משהו מעניין מחכמי תימן. יש שו"ת רביד הזהב, של ר' יחיא משרקי בעל שתילי זיתים וגם הבן שלו, שו"ת של שניהם. היה פעם ויכוח בנושא הזה בינו, לבין ר' אברהם אלשיך הלוי. מי שיודע כניס בית שיך היתה בית הכנסת מפורסמת שלהם. ר' יחיא משרקי היה חתנו, והיו ביניהם ויכוחים. כמדומני שבסוף הם התגרשו, לא משנה. בכל אופן, היה ויכוח גדול בעניין קריאת התורה, על איזה דברים צריך להחזיר את הקורא, על איזה טעיות מחזירים.

מארי אברהם אלשיך היה מדקדק גדול, בבית כנסת אלשיך היו מדקדקים בקריאת התורה אפילו על כל געיא, עד כדי כך שבבית כנסת שלהם נהגו שאפילו בשבת חתן לא היו מעלים יותר משבעה גוברי. יש כאלה שאומרים שזה בגלל סיבה הלכתית, כי יש מחלוקת בין הפוסקים אם מותר להוסיף יותר משבעה. אבל כנראה הסיבה האמיתית היתה, שהם פחדו שיעלו לס"ת כל האורחים, יהיו שיבושים, ותהיה מהומה בקריאת התורה. מרוב שהיו מדייקים ומעירים על כל תנועה וקוץ. בכל אופן זו היתה השיטה של מארי אברהם אלשיך. היו מדקדקים על פי התיגאן וחלק הדקדוק למהרי"ץ כמובן, חוץ מדברים קטנטנים, כי הם נטו מעט לשאמי. גם בתפילות הם היו בלדי וקצת שאמי, כמו קדיש דעתיד אין להם, ועוד כמה עניינים.

בכל אופן מארי יחיא משרקי כתב תשובה בנושא דלעיל, והוא אומר, קיבלתי מכתב שאלה בעניין קריאת ספר תורה בציבור, על איזה עניין מחויב הבעל קורא לדקדק, ועל מה גוערים ועל מה מחזירים, יש פה אריכות בשו"ת רביד הזהב סימן מ"א. הוא מתחיל לברר דעת הפוסקים, ותוך כדי שהוא מברר את העניין הוא כותב, כבר נשאל אחד ממביני עם על זה, והשיב כי ההעמדה וההטעמה במקום מלכים ומשרתים. אחד ממביני עם. הוא לא אמר מי זה.

בא מארי אברהם אלשיך ועונה כך, מה שכתב בסוף דבריו נשאל אחד ממביני עם והשיב כך וכך, אני הוא שכתבתי זאת התשובה, ואיני מן העם אלא מזרע ישראל ממש. ולא עוד אלא שאני לוי. מה אתה עושה אותי "העם". היה משא ומתן ביניהם בכל הדברים, וגם על הנושא הזה התווכחו.

בסופו של דבר מביא מהר"י משרקי את דברי מהר"ם אלשיך שכתב כלל שנלמד מחכמי האמת, שכל מקום שנאמר עם, ובעניין עצמו נאמר ישראל, שאלו ערב רב ואלו ישראל. דהיינו, מתי יש חילוק בין העם לבין בני ישראל, רק אם נכתבו שניהם באותו עניין. אבל אם לא באותו עניין, זה לא גנאי. כגון בפסוק 'ויהי בשלח פרעה את העם וגו', ויסב אלד'ים את העם וגו' וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים'. באותו עניין, באותו פסוק, באותו נושא לפחות, פעם כתוב העם ופעם בני ישראל, פה יש איזה עניין, מוטמן פה משהו. אבל אם כתוב סתם העם, בכלל לא אומר שזה לגנאי. לכן הוא אומר לו, מה אתה רוצה, כתבתי העם וזה בסדר גמור, לא הזכרתי בני ישראל בעניין. א"כ זה כלל אחד.

כלל שני, כותב ר' חיים פלאגי, שהדיוק בין העם ובנ"י, זה רק בתורה, במקרא, אבל לא בחז"ל. בחז"ל יכול להיות כתוב ישראל, ומתכוונים לערב רב, ואותו דבר הפוך. כך יוצא לפי הדברים שהוא מביא בשם ראשית חכמה בשער היראה.

א"כ, החילוק בין העם לבני ישראל קיים רק בשני הכללים האלו.