דיני ישיבת האבל ודיבורו בשבוע שני שלישי ורביעי

דיני ישיבת האבל ודיבורו בשבוע שני שלישי ורביעי

שאלה: בלמדנו שלחן ערוך המקוצר סימן שצ"ג סעיף ד', ראינו למרן שכתב דבשבוע שני לאבילות, רשאי האבל לצאת מפתח ביתו, אבל אינו יושב במקומו ואינו מדבר. שבוע שלישי, יושב במקומו ואינו מדבר. רביעי, הרי הוא כשאר כל אדם. וסיים דאפילו לא שלמו שלושה שבועות, כגון שמת באמצע שבוע, מיד כשכלה אותו שבוע ושנים שאחריו חשיב שבוע הבא רביעי יעו"ש:

ונשאלת השאלה, שבוע ראשון בודאי מסתיים באותו יום בשבוע שאחריו. דרך משל, מת ביום שלישי, אזי ביום שלישי כבר נשלם שבוע ראשון. אלא דשבוע שני אימתי מסתיים, האם ביום שבת, ואז השבוע השלישי שבוע שלם. או דילמא השבוע השני מסתיים ביום שלישי, והשבוע השלישי הוא מיום שלישי עד שבת. יורנו מורינו:

ואגב אכתוב דלמאי דפשיטא לן דהשבוע הראשון מסתיים באותו היום בשבוע השני, הנה הבית חדש בסימן שצ"ג ד"ה ומה שכתב אפילו לא שלמו שלושה שבועות וכו' כתב וז"ל, פירוש דאי מעת לעת קאמר, הוה להו למימר שבעה ימים הראשונים אינו יוצא מפתח ביתו, שניים וכו'. מדקאמר שבת ראשונה, משמע אפילו עומד באמצע השבוע, מיד לאחר השבת כלה לו שבוע הראשון וכו' עכ"ל. ולכאורה אשתמיטו מיניה דברי רב האיי גאון שהביא הראב"ד בשו"ת תמים דעים סימן קע"ו וז"ל, אבל בשאר בני אדם או תלמידי חכמים קטנים, כיון שכלו שבעה פושט רגליו ויוצא לבית־הכנסת ולכל מקום עכ"ל. וכן כתב הרא"ש במועד קטן פרק ג' סימן מ"ו. וכן כתב הר"ש בן היתום שם דף כ"ג ע"א וז"ל, תנו רבנן אבל שבת ראשונה, כולה עכ"ל. וכן כתב בנימוקי יוסף פרק אלו מגלחין, ובשיטה לתלמיד ר"י מפאריס שם, והמאירי שם, והר"ד אבודרהם (ברכות אבל) וז"ל, מפני שאינו יוצא מפתח ביתו כל שבעה עכ"ל. ושוב ראיתי שכדברי הבית חדש כן כתב גם הרב נזר הקודש, הובאו דבריו בקובץ בית אהרן וישראל חוברת פ"ג דף ו', וציין אליו כת"ר בשלחן ערוך המקוצר שם דף תע"ג:

תלמידו יצחק משה, בני־ברק.

תשובה:

לק"י, יום שני כ"ט אייר ה'תשע"ח, ב'שכ"ט.

ליקרת הרה"ג יצחק משה נר"ו פה עיה"ק בני־ברק.

א) הקשית לשאול ממני העני בדבר סתום שלא נתפרש די צרכו בספרי הפוסקים. ורבים מן הפוסקים העתיקו הלכה זו כצורתה, ובכללם הלבוש וקיצור שלחן ערוך וערוך השלחן, כאילו שאין צריך שום פירוש. ברם כך דעתי נוטה שהשבוע השני מסתיים ביום שלישי, והשבוע השלישי מסתיים בשבת, דהכי דייק לישנא דהטור והשלחן ערוך אפילו שלא שלמו שלושה שבועות, מכלל שבאו להשמיענו קולא השייכה דוקא לתשלום השבוע השלישי שאין צריך להימנע מלדבר כדרכו עד סופם שהם גמר עשרים ואחד יום, אלא יש להם מיום ראשון דין שבוע רביעי, שהוא כשאר כל אדם. ונראה כי לכן העתיקו רבים דין זה כלשונו, שנראה להם כי הדבר פשוט כך. ומסתמא זה היה טעמי גם אני העני כשהעתקתי כלשון זה ממש בשלחן ערוך המקוצר סימן קצ"ג סעיף ד':

ומפליא שהרדב"ז הבין עניין זה באופן אחר, שכן בפירושו על הרמב"ם פרק ז' מאֵבֶל הלכה ה' העלה מדברי הטור בזה, וכתב עליו שנכון הוא [ר"ל הגם שאין לזה מקור מפורש, שלא נתפרש הדבר בשורש דין זה שהוא בגמרא מועד קטן דף כג. וגם לא ברמב"ם שם, מכל־מקום הסברא נותנת כדבריו. יב"ן] שלא יהיה שבוע רביעי חמור מעיקר האבילות דאמרינן מקצת היום ככולו יעו"ש. מתבאר מדבריו שדין השבוע השלישי נמשך עד יום שלישי, ומתחילים דיני השבוע הרביעי מאז, והקולא היא רק שאינם נמשכים עד יום שלישי שאחריו שאז יחד יהיו עשרים ושמונה יום, אלא פחות. וזה כשם דקיימא לן מקצת היום ככולו לעניין יום שביעי של־אבילות, וכן יום שלושים, כדאיתא במועד קטן דף יט: וברמב"ם שם לעיל מינה פרק ו' הלכה י"ב, והאיי מקצת הלא נקיטינן שכולל כל הלילה ותחילת היום, ולא סגי בתחילת הלילה וכמו שביאר הרדב"ז עצמו על הרמב"ם שם, ממילא יליף הטור דכל־שכן בנדון דידן מקצת ימים הללו עולים להיחשב שבוע רביעי, ותו לא [ולא סגי ביום אחד או חלקו, כשם שאז לא סגי בתחילת הלילה וכדקא אמרן]. אבל לא זכיתי להבין דבריו, שאם־כן היה לו לטור לכתוב אפילו לא שלמו ארבעה שבועות. והמקום ברוך הוא יאיר עינינו במאור תורתו. [שוב ראיתי שהעיר בזה קצת הר"נ יברוב, בספר דברי סופרים הלכות אבילות דף תרי"ד, בעמק דבר אות פ"ט, והניח בצריך עיון. ויעו"ש עוד]:

ב) ובבאר הגולה אות ט' ציין שמקור דברי השלחן ערוך בזה הוא מהטור, ובסימן שצ"ט [סעיף י"ב] כּתָבוֹ [הטור] בשם הר"ר (שמעון) [שמשון] ע"כ. גם בשלחן גבוה סק"ח ציין שכן כתב הטור מדעת עצמו, וכן כתב בסימן שצ"ט בשם הר"ש, ורבינו [דהיינו השלחן ערוך] הביאו שם בסעיף י"ב ע"כ. והבינו הם כן ממה שהבית יוסף הביא כאן דברי הר"ש הללו, דאם קבר מתו שעה אחת לפני הרגל וכו' יעו"ש. והדבר נראה תמוה כי לא קרב זה אל זה, ולכאורה לא בא הבית יוסף אלא להביא עניין דומה לזה, אף כי קיצר יותר מדאי. וכן נראה מדברי האגרות משה חלק ב' מיורה־דעה סימן קע"ב ד"ה בדבר, ריש דף רפ"ד. ועיין עוד דברי סופרים להר"נ יברוב הלכות אבילות דף תרט"ו אות מ"א:

אמנם בעל נזר הקודש בתשובה שבגליון בית אהרן וישראל שהזכרת, הלך בדרכם, שכן כתב שם בדף ז' כי המעיין בבית יוסף יראה מבואר דהא לא מיירי בסתמא אלא בקובר מתו סמוך לרגל וכו' ושכנגדו (הר"י מילר) חלוק עליו שם בדף י"ב, והוא חזר שם בדף י"ט להעמיד דבריו [וקצת נקט בשינוי, דבבית יוסף מבואר דקאי לעניין קובר מתו ברגל]. וכל הדברים יגעים, לא ידעתי כלכל:

ג) ושם בדף י"ט שקיל וטרי בעל נזר הקודש בנדוננו דלעיל, ובדרכו השנייה כתב בכלל הדברים בזה"ל, נראה לי לפרש דבאמת גם הטור מודה דלא נפקא מינה בהא לעניין שבוע הראשונה, משום דכולי עלמא לא גרע משאר מיני אבילות הנוהגים כל שבעה, וכדמוכח נמי ממילתא דרבי יהודה (במועד קטן דף כ"ג ע"א), וכדאמרן דהוי קל וחומר. והלכך לא נפקא מינה ביה אלא לעניין שבוע שני ושלישי, דלגבי דידהו לא בעינן מעת לעת, ומנינן להו משבת ואילך, דמהאיי טעמא נקט ביה לשון שבת. כן נראה לי נכון ביישוב לשון הטור ודעתו יעוש"ב:

משמע דלדידיה מסתיים השבוע השני ביום שבת (ר"ל שהדינים אשר בו, שאינו יושב במקומו ואינו מדבר, הם רק מאמצע השבוע עד סופו, ולא שבעה ימים שלמים) ורק השבוע השלישי הוא שלם, כצד הראשון שהעלה מעכ"ת. ולדידי הקטן צריך עיון:

ד) ומה שהוסיף כת"ר להעיר על דברי הבית חדש דלכאורה אשתמיטו מיניה דברי רב האיי גאון ועוד רבוותא, נראה נכון הגם שלא פתחתי כעת גוף הספרים, כי בלאו הכי דבריו הם חידוש גדול. ועיין עוד בהוספות שבסוף ספר פני ברוך (ירושלם ה'תשמ"ו) דף תס"ג אות י"ג:

אבל מאי דמסיים מר שכדברי הבית חדש כתב גם בעל נזר הקודש, כנראה אגב שיטפיה כתב הכי, כי אין זו אלא דעת הרב שכנגדו, שכן כתב שם בדף י', בחפשי באמתחות הפוסקים מצאתי להדיא כדברַי בספר בית חדש וכו' יעו"ש. ואדרבה בעל נזר הקודש אזיל כל קביל איפכא, שכן כתב שם בדף י"ט, מה שכתב מעכ"ת שמצא לו עזר בבית חדש שכתב גם־כן דהשבוע [הראשון] כלה מיד אחר שבת, הנה באמת דבריו [של־הבית חדש] תמוהין בעיני וכו' יעו"ש:

בהא נחיתנא ובהא סליקנא, כי הגם שהעלינו בס"ד שלושה דרכים בביאור דין זה, מכל־מקום מסתברא לענ"ד כי הראשון הוא העיקר, וכמו שביארנו בס"ד. וסמוך לחתימה מצאתי לו חיזוק נוסף, מהא דהעלה הר"מ לבהר בספר מגן אבות על יורה־דעה דף תכ"ג תכ"ד, טעם למנהג עיר הכהנים דבדו שבארץ המערב, לעשות פקודת החודש ביום כ"ב לפטירה, הספד וקינות והשכבה וכו' [מלבד מה שעושים גם ביום השלושים כמנהג שאר מקומות], שהוא על פי דברי הטור והשלחן ערוך הללו שאפילו לא שלמו שלושה שבועות, כגון שמת באמצע השבוע, מיד כשכלתה אותה שבוע ושתים שאחריה חשוב רביעי, דלא בעינן מעת לעת, אם־כן [אף] לעניין מנהג נדון דידן, יפה הם עושים ביום ראשון שהוא תחילת שבוע רביעי הספד וכו', להורות שהאבל הכבד לעניין יציאה וישיבה ודיבור עם בני אדם, כבר עבר חלף והלך לו, ומעתה האבל הרי הוא כשאר בני אדם לעניינים אלו וכו'. יען שבכל האופנים, תמיד יפול הכ"ב יום, לאחר ששלמו שלוש שבתות והתחיל שבוע הרביעי שבו הותרו האבלים ממאסרם לעניינים אלו, והרי הם מעתה כשאר כל אדם. והגם דתשלום השלוש שבתות ותחילת שבוע הרביעי, יכול גם־כן לחול לאחר טו"ב יום מהפטירה, כגון שנפטר ביום חמישי בשבוע, דבשבת הראשונה כבר כלה שבוע אחד, שהרי לא בעינן למניין זה שבוע שלם מעת לעת כמו שכתב רבינו הטור, ומנינן עוד שתי שבתות, הרי טו"ב יום. וביום ראשון שאחריו, הוא תחילת שבוע הרביעי. אפילו הכי נהגו בק"ק דברו הנזכרת, להשלים כ"ב יום שלמים לכל הנפטרים מקשה אחת לזמן אחד, בין לנפטר בתחילת השבוע, ובין לנפטר באמצעה או בסופה, תמיד מונין כ"ב יום, להיות שווה לכל אדם יעוש"ב:

וכאן תהא שביתת קולמוסי, בסיוע עזרי ומנוסי, י"י מנת חלקי וכוסי. וכת"ר יביא תשובתינו בכור העיון וישיבנו דבר, וחפץ י"י בידינו יצלח:

כעתירת

הצב"י יצחק בן כמהר"נ רצאבי יצ"ו