אין לקרוא ל"מנורת חנוכה" בשם "חנוכיה"!

דרישה וחקירה אחר מנהג מעט מקהילות ישראל להשאיר את מנורת חנוכה לפני ואחרי ימי החנוכה. מנהג ישראל בכל הדורות לקרוא למנורת חנוכה בשם "חנוכה". מקור השם "חנוכיה" הגיע מאותם הממשיכים את שורש יון גם בזמנינו, וצריך להסביר זאת לציבור בנועם.

 

מתוך "שערי יצחק" – השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן

שנמסר במוצש"ק וישלח התש"פ בבית המדרש "פעולת צדיק" – בני ברק

 

ראיתי בגליון פנינים [פ"ג, שנה י"ב] שיצ"ל כעת, שלח לי זאת ידידנו - עורך העלון – הרה"ג מרדכי חיים הי"ו, שכתב כך, נשאלתי על המנהג שנהגו כמה מישראל קדושים, כי בטרם מצניעים את החנוכיה לשנה הבאה, משאירים אותה מונחת במקומה במשך מספר ימים, האם יש מקור וטעם למנהג הזה.

 

ממבט ראשוני נראה שהנוהגים בזה, עשו כן משום חיבוב מצוה, להראות שקשה עליהם הפרידה מהדלקת נרות חנוכה.

 

אך הנה ראיתי בספר זכר דוד [פרק צ"א מאמר שלישי, הנד"מ ח"ג עמ' תרנ"ה] הנדפס לראשונה בליוורנו שנת התקצ"ז, ומחברו היה הג"ר דוד זכות זצ"ל שהיה אב"ד ור"מ בעי"ת מודינא שבאיטליא, שהזכיר את המנהג שנהגו להניח את החנוכיה ג' ימים לפני חנוכה, ואף להשאירה ג' ימים לאחר חנוכה.

 

מרן שליט"א פונה לציבור: האם יש לכם הערות, על מה שקראתי עד כה?

 

תשובות מהציבור: המלה חנוכיה. הרב כותב בהלכות שלא להשתמש במִלה הזאת.

 

תשובת מרן שליט"א: יפה מאד. בסדר. בשביל כך, הבאתי את העלון הזה. המיוחד בעלון זה, שהוא מדגיש את עניין המנהגים, ויישר חיליה לאורייתא. כן ירבה וכן יפרוץ. וישנו כאן איזה מנהג, שאינני יודע מי מכיר אותו, שמניחים את מנורת חנוכה שלושה ימים לפני חנוכה, שמים אותה במקומה, ושלושה ימים אחרי חנוכה משאירים אותה במקומה.

 

הערה מהקהל: ישנם חסידים הנוהגים כך.

 

תשובת מרן שליט"א: אכן ישנם כאלה. הוא ג"כ כבר כותב בעלון, שכמה נוהגים כך. הוא מביא זאת בהמשך, והוא מביא גם מקצת ספרדים שנהגו דברים כאלה. אבל זהו מנהג שאינו ידוע, משהו 'בשוליים'. אבל את מה שמקובל בכל עם ישראל, שהמלה חנוכיה לא היתה ולא נראתה, מזה הוא מעלים עין. אני מתפלא עליו. דבר זה אינו מנהג... הוא מתייחס לאיזה מנהג שאין לו כמעט טעם, שאין לו יסוד מוסד, ולגבי השימוש במלה הזאת, שבודאי שעם ישראל לא נהג אותה בכל הדורות, מכך הוא מתעלם. יציבא בארעא וכו'. נבאר זאת יותר טוב בהמשך.

 

בכל אופן, בעל זכר דוד מביא הטעם, להניחה שלושה ימים לפני כן. וז"ל, טעם למנהגן של ישראל שמקדימין להזמין החנוכה במקומה ג' ימים קודם חנוכה. הרי בעל זכר דוד, לא כתב 'חנוכיה', אלא 'החנוכה'.

 

בקובץ דברי חפץ [חלק ה', מאמר מנורת חנוכה, עמ' קצ"ט] ישנו מאמר שלם שכתבנו בנושא הזה, כי בכל הדורות קראו לכך 'מנורת חנוכה', או 'חנוכה', כפי שכותב הזכר דוד. אבל לכך, עורך העלון לא התייחס.

 

במאמר מנורת חנוכה [שם] הבאתי לכך מקורות, גם הבן איש חי כותב בלשון זו, 'מניחים את החנוכה', וכן הר"ר אברהם חמוי מארם צובא, וכעת אנחנו רואים כי גם באיטליה כתבו כך, הבאנו ירושלמי [במסכת שבת פרק ב' הלכה א'] שכתוב כך, 'אסור לראות מטבע לאור החנוכה'. למנורה קראו בשם 'חנוכה'. כך שמה. וכן רב האיי גאון, והבאנו ראיות גם מהרמב"ם, שכך הוא הסגנון. וכן הזכר דוד, שעורך העלון הביאו בעצמו, כותב כך, 'להזמין החנוכה'.

 

[בעיקבות השיעור, שלחו לי כמה אברכים יקרים מה שנדפס כעת בקובץ מה טובו אהליך יעקב [גליון 1], שם בדף קס"א מובא בשם ידידנו הרה"ג ישי מזלומיאן שליט"א [באות ד'] בזה"ל, בקהילות פרס לא השתמשו במלה "חנוכיה", אלא "להדליק חנוכה" או "להדליק נרות". ובהערות שם הוא מביא ממה שכתבנו בנדון זה, אני שמח ומודה להשי"ת שהתעוררו לכך. כנראה אם לא עוררנו זאת, היה הדבר נשכח גם מהם].

 

וכפי שכבר אמרנו, הכי הרבה, אם למישהו קצת מפריע שגם הימים נקראים חנוכה וגם המנורה, בסדר, שיגיד 'מנורת חנוכה'. אפשר. אבל השם הזה שהמציאו, חנוכה, לא היה ולא נברא, והוא בבחינת בל ייראה ובל יימצא.

 

בכל אופן, מסביר הזכר דוד בהמשך דבריו, דאולי הוא לרמוז, דהגם שהיו אבותינו בימי היוונים נתונים בצרה, ובראשם בני חשמונאים כהני ה' הצדיקים, מ"מ לא התמידו בצרתם. וכן יהיה לעתיד לעת הקץ, שצרותינו לא ימשכו זמן הרבה, כדרך שאמרו רז"ל בבראשית רבה [פצ"א סי' ט'] על פסוק ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים, לעולם אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה ג' ימים שלמים, אלא ביום הג' יענם ויצילם ויפדם ויגאלם. ועל כן יוסף ודאי מחשבתו היתה להניחם במשמר ג' ימים שלמים, אלא כשהיה היום השלישי הידוע כבר, שלא יניח האל יתברך את הצדיקים בצרה, אז היה מהשגחת האל יתברך ששינה את רצונו והוציאם. דהיינו, יוסף רצה להשאיר אותם בבית האסורים, אבל הקב"ה שינה את רצונו.

 

וזהו שנאמר, ויהי ביום השלישי. כאן ישנה טעות, הפסוק אינו כך, אלא כפי שנאמר [בראשית מ"ב, י"ח] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ, ולאחר מכן הוא הוציא אותם.

 

ועיין עוד בספר נזר הקודש שם במקום כבודו, דכתב דאף במקום שהצרה ג' ימים, מ"מ כבר נקרע הגזר דין למעלה בתוך היום הג' שהוא תחילת הישועה. בפועל הוא הוציא אותם ביום הרביעי, אבל הפס"ד בשמים כבר היה. אלא שאינו יוצא מן הכח אל הפועל עד למחרתו, ולפעמים נגמרה התשועה בו ביום, עיין דבריו.

 

ולרמז זה מסירים החנוכה, שוב הפעם הוא קורא למנורה בשם זה – החנוכה, תוך יום ג' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, שבו ביום ינצלו מן הצרה, וליהודים היתה אורה. עכ"ל.

 

לאחר מכן מביא הרמ"ח שליט"א עורך העלון פנינים, ויש הנוהגים להניח אותה זמן רב יותר, ולהשאיר אותה במקומה למשך שבוע ימים, זהו מנהג יהודי גּרבא וכו'.

 

לעומת זאת, יש שהגדילו לעשות והניחו אותה במקומה למשך עוד מספר חדשים, כמובא בספר ילקוט מנהגים [מהדורת תשנ"ו, עמ' תקי"א] על יהודי תוניס, שמנהגם היה לתלות אותה על הקיר והיתה נשארת תלויה עד פורים.

 

וכן נהג האדמו"ר רבי מרדכי מנדבורנה זצ"ל, להשאיר את המנורה על שלחנו עד פורים, כמובא בספר אורות חיים [עמ' קע"ה אות ו'] ע"ש.

 

בסדר. אשריהם ישראל, המחבבים את המצוות. אבל לדברים הללו, אין יסודות ומקורות. וגם הטעם שכתב הזכר דוד, אינני יודע מהו, ששלושה ימים נמשכה הצרה, וכי המנורה מרמזת על הצרה? ואולי זה טעם לג' ימים לפני חנוכה, אבל מה שייך לקשר זאת גם לג' ימים שאחרי חנוכה.

ושמא כוונתם בזה שמחכים לנס. אינני יודע.

 

מסתבר לי יותר, שהם קצת התבלבלו. ישנו דבר הדומה לזה, ולגביו אכן ישנו יסוד, זהו עניין כסא של אליהו, כי יש אומרים שצריך להביאו ג' ימים לפני כן. הדבר מוזכר בספר מטה משה, וגם אצלינו התימנים ישנם כאלה שהיו נוהגים כך. כיום בזמנינו, קצת נשתנה העניין, כיון שעניין 'כסא של אליהו' כיום הוא לצערינו לא כ"כ תופס מקום. מי יודע, אולי אליהו הנביא אצלם כבר לא בא... או אולי בגלל זה הוא לא בא. אינני יודע.

 

בשלחן ערוך המקוצר בהלכות ברית מילה [סי' קנ"ט בעיני יצחק הערה ל"ג] הבאתי כך, יש קצת נוהגים להניח את הכסא בבית שלושה ימים [או יותר] מהמילה ואילך (אלא אם־כן נצרכו להוציאו לצורך מילה בבית אחר). ויש [גם] שלושה ימים קודם המילה. [ואחר החיפוש, מצאנו שורש למנהגים אלו בספר מטה משה הלכות מילה אות ז', ובכללי המילה לר' יעקב הגוזר, ובפחד יצחק ערך כסא. יש לכך מקורות.

 

אולי בנ"ד נתחלף להם, הם התבלבלו, השוו את הכסא של אליהו למנורת חנוכה.

 

שאלה מהקהל: היום בזמנינו עושים את הברית באולם, אז זה נמצא שם כל הזמן.

 

תשובת מרן שליט"א: באולמות בכלל לא עושים כסא מכובד לאליהו הנביא. העניין צריך תיקון.

 

לענייננו אני אומר כך, עד שבאים לתת טעם למנהג נידח של איזה קהילות שאין לו יסוד מוסד, ולדעתי טעם זה אינו טעים... עכ"פ יותר חשוב היה שלא להשתמש במלה החדשה שהמציאו למנורת חנוכה. חושבני, כי עדיף היה יותר להקפיד בכך, ולכל הפחות להעיר על כך.

 

בפרט נתעוררתי שנחוץ לדבר שוב על הנושא, כיון שהראו לי בעלון בית נאמן [גליון 188, וישלח ט"ז כסלו התש"פ, הערה 32] כתוב כך, המלה "חנוכיה" זו מלה חדשה של היום, כאילו "חנוכה" זה שם החג ו"חנוכיה" זה המנורה. אבל זו לא מלה פסולה. היום יש אנשים שכל מלה חדשה שישמעו נלחמים בה בחירוף נפש, אבל לא עושים ככה, ואפשר לומר "חנוכיה". אם הרב עובדיה כותב "חנוכיה", זה מספיק. ולא צריך לחפש עלילות ולריב כל הזמן. היום חרדים אוכלים אחד את השני, וזה טירוף, כי השטן מבלבל להם את המוח. ראיתי פשקוויל כאן "אוי לך ארץ שבאים רשעים לבני ברק", מלחמות בין חרדים לחרדים וכו'.

 

אינני יודע, למי הוא מתכוין? מי אלה אשר 'נלחמים על זה בחירוף נפש'? לא מכיר.

 

אכן הדבר נכון שהרב עובדיה יוסף משתמש במלה הזאת, ולאו דוקא הוא, אלא עוד בהרבה ספרי הלכה בזמנינו.

 

שאלה מהקהל: שמתי לב שהפוסקים האשכנזים כן כותבים את המלה הזאת חנוכיה, הם לא כותבים מנורת חנוכה.

 

תשובת מרן שליט"א: ישנם כאלה.

 

שאלה מהקהל: בספר ארחות שבת הוא כותב 'מנורת חנוכה'. וכן בפסקי תשובות, תמיד כתוב "מנורה". לא נז' חנוכיה כלל ועיקר.

 

תשובת מרן שליט"א: נכון, ישנם כך וישנם כך. לא כולם.

 

דרך אגב, אם אתה מזכיר את האשכנזים, דוקא הגר"ח קנייבסקי שליט"א הסכים עמנו, כמובא בספר דולה ומשקה (קרית ספר ה'תשס"ו) דף שס"ח בשמו, נכונים דברי הטוענים כי אין להשתמש במלה חנוכיה, שאין לה מקור בש"ס ובפוסקים, והיא מהשפה העברית [עיין שיעור מוצש"ק וישב ומוצש"ק וישלח שנת ה'תשע"א].

 

האמת היא, שכבר רמזתי על כך במאמר 'הנרות הללו' [הובא שם בקובץ דברי חפץ דף ר"ז אות ו'], וצר לנו לראות שנתפשטה המלה חנוכיה בפשיטות אפילו בקרב בני תורה, ואף בספרי הלכה וחידושים שנתחברו ונדפסו בזמנינו לרוב, באין מכלים דבר.

 

השאלה היא, אם הרב עובדיה יוסף היה יודע מהיכן באה המלה הזאת, אם היה ממשיך כך? מן הסתם היה חוזר בו.

 

היום בשפה העברית, ישנן מלים רבות שהמציאו בעברית, והן נכנסו ללשוננו, לצערינו. איננו יכולים להילחם נגד זה, זאת מלחמה אבודה. חלק מן המלים, הם דברים משובשים. אבל אם היה אפשר, שלא להשתמש במלים הללו, הדבר היה טוב. כפי שכתבו על הגרי"ז מבריסק, שהוא לא היה משתמש במלים החדשות שהמציאו.

 

הבאנו במאמר בדברי חפץ שם את דברי החתם סופר, שמפני קדושת ומעלת לשון הקודש, בחרו חז"ל בעלי המשנה והתלמוד והמדרשים, להוסיף מלים משאר לשונות האומות, ולא המציאו וחידשו מלים בדרך לשון הקודש, כי לא רצו להוסיף על הלשון שבו ניתנה התורה, שהלשון הזה נאמר בעמקו ובדקדוקו מן השמים ע"כ. לכן חז"ל השתמשו במלים יווניות רומיות, ולא רצו להמציא מלים שנראות לשון־הקודש.

 

יתירה מכך כותב הרמח"ל בספרו לשון לימודים חלק ב' לימוד ד', שמזהיר שלא לגזור פעלים ושמות מדעתנו, מפני שחכמת הדקדוק שבידינו איננה שלימה. ועוד, כי לא אנחנו המצאנו את לשון הקודש עד שנסדרהו כפי חפצנו, אך הוא רם ונישא ושרשו גבוה. לשון הקודש זאת השפה של הקב"ה, וכי אנחנו יכולים להמציא מלים חדשות?

 

כגון לגבי הכלים החדשים שלא היו בעבר, שצריכים להמציא להם מלים, עדיף לומר אותם בלשון אומות העולם, ולא לעשות מלה מתאימה בלשון הקודש, כיון שבכך אנחנו כביכול מתערבים ביסודות השפה. לכן, לכל הפחות צריכים למעט בכך, כמה שאפשר.

 

אבל בנדון דידן, לגבי מנורת חנוכה, צריכים להבין את הנקודה העיקרית, את יסוד הדבר, כיון שלא ירדו כאן לשורש העניין.

 

ישנן מלים רבות, וגם הנוגעות לימי חנוכה, כגון המלה סביבון, היא לא היתה ולא נבראה. וכן המלה סופגניה. בודאי שאלו מלים חדשות. אבל הנקודה היא, כי לגבי 'מנורת חנוכה', החפץ שעל שמו נעשה הנס, פך השמן הטהור, כיצד אפשר להשתמש לגביו במלים שהמציאו אויבי התורה?

 

הרי מי ש'החיה' את השפה העברית, אינני רוצה להזכיר את שמו, הוא היה מחלל שבת, רשע גמור, מין ואפיקורוס, כמה פעמים החרימו אותו רבני ירושלם עיקו"ת. גם לפני שהוא נפטר הוא לא חזר בתשובה, כי הוא נפטר עם העט בידו ביום שבת. נפטר תוך כדי זה. רח"ל. ואשתו, היא שהמציאה את המלה חנוכיה.

 

מי יודע זאת? הרב עובדיה יוסף ידע את זה? הרב מאיר מאזוז יודע את זה?

 

אנחנו טרחנו לראשונה והלכנו לברר את הדבר מהשרשים שלהם, היום יש אקדמיה ללשון העברית, ביררתי עם מישהו 'מבפנים', מתוך המומחים שלהם, הוא הלך ובדק בספרים, ואמר לי כי אכן אשתו היא שהמציאה את המלה הזאת.

 

אתם יודעים מי היתה אשתו? היא הראשונה שהעיזה לצאת בירושלם עם מכנסיים. אלה מייסדי הפריצות. אלה הם המתיוונים, אלה נגד המנורת חנוכה, נגד פך השמן הטהור. אז לקרוא למנורה בשם שהם המציאו? חנוכיה? שאנחנו נשתמש, במלה שהם המציאו? אלה שבאו משורש יון, מהחושך של יון? להשתמש בזה לגבי האור של החנוכה? זאת סתירה מיניה וביה. זהו עומק העניין.

 

לגבי מלים אחרות, נו, יתכן. אבל חפץ קדוש, ובפרט החנוכה, ובפרט שכל החנוכה זה נגד יון, ונגד המתיוונים שבעוה"ר רצו להחשיך את עיניהם של ישראל, זה לא מתקבל על הדעת. גרוע.

 

אינני חושב שצריך 'להילחם' נגד זה, ואין מה להילחם. אינני מכיר כאלה שנלחמים. ואם יש, אולי הם ניצוץ מן החשמונאים. אבל אני מבין מדבריו, שישנם כאלה הנלחמים, אינני יודע, אינני חושב שצריכים להילחם, אלא פשוט צריכים להסביר, כי לא מבינים בעצם מה הבעיא. אם הציבור היה מבין, אם הרבנים ומחברי הספרים היו מבינים, שבעצם המלה הזאת באה משורש הטומאה, מהשורש שנגד פך השמן הטהור, הם היו מבינים את הסתירה מיניה וביה שיש בכך.

 

בשבת דף כ"ג. מבואר שנשים חייבות בנר חנוכה, כיון שאף הן היו באותו הנס. וברש"י שם מסיים, שעל־ידי אשה נעשה הנס יעו"ש. בנ"ד בזמנינו ע"י אשה רשעה, קוראים כיום למנורת חנוכה בשם חנוכיה... וכדי בזיון וקצץ.

 

לשמחתי הרבה, הרב שילה הי"ו שלח לי שפורסם באחד האתרים, אתר 'ישיבה', אינני יודע מי אלה, היום ישנם הרבה 'אתרים', אנחנו אומרים בקדיש 'על ישראל ועל רבנן וכו' דעסקין באורייתא, די בכל אתר ואתר'... ישנם הרבה אתרים, שיש בהם דברי תורה.

 

מישהו שאל שם כך, היכן השתמשו במִלה זו לראשונה? מי הטביע אותה?

 

תשמעו את התשובה, המנורה בעלת שמונת או תשעת הקנים שמשתמשים בה להדליק נרות חנוכה, נקראת "מנורה" בלשון הקודש. המלה מנורה מוזכרת פעמים רבות בתורה שבכתב ושבע"פ. המלה העברית חנוכיה, הומצאה על ידי חמדה בן-יהודה, אשתו של אליעזר בן-יהודה, ופורסם לראשונה בעיתונם "הצבי" בשנת 1897.

 

המצאה זו היתה מאוד שנויה במחלוקת אפילו בחוגי המשכילים.

 

דהיינו, אפילו בין החילונים, 'המשכילים' לפי דעתם, ליתר דיוק 'כסילים', גם הם התווכחו על כך. אינני יודע מה היה הנידון שלהם, אבל גם מבחינת הדקדוק המלה הזאת איננה נכונה, גם מבחינת הלשון. שהרי כשאומרים חנוכיה, כאשר מוסיפים את האות יו"ד, זה או להקטין או להגדיל. נו, וכי זה חנוכה קטן? או חנוכה גדול? דהיינו, גם אם נאמר שזה כמו [שיר השירים ח', ו'] שַׁלְהֶבֶתְיָה, שזה בא להוסיף, אבל בנ"ד זה לא נכון. לא מצאנו דבר כזה בדקדוק. יש שלהבתיה, וכן מאפליה, צדקתך כהררי אל, שהרד"ק מסביר כי כשרוצים לומר על דבר שהוא גדול מאד, מוסיפים יָה, או אֵל יעו"ש. אבל עכ"פ לא משנים את המלה. הכי הרבה, היה 'חנוכַּיה'. אם רוצים לומר שזאת מנורה קטנה, אם נניח כך, להבדיל מן המנורות הגדולות, ממנורת בית המקדש, היה צ"ל מְנוֹרִיָּה. א"כ גם מבחינת הדקדוק זה לא נכון. יכול להיות שזה מה שטענו 'המשכילים' האחרים. הרי הם התווכחו בינם לבין עצמם.

 

המשכיל הידוע משה ליב ליליינבלום התנגד נחרצות למלה זו ולעג לה במאמרו "להרחבת השפה". אולם זה הוא הביטוי הנפוץ בעברית המודרנית. (תוצאות חיפוש המילה מנורה במאגר ספרות הקודש, ויקימילון ערך חנוכיה, לשוננו לעם כד, עמ' 98, מאמרו של משה ליב ליליינבלום להרחבת השפה).

 

שו"ר דברים ארוכים בענין זה, ראה קובץ אור ישראל ניו־יורק מאנסי טבת ה'תשס"ה גליון ל"ח דף רמ"א בשם ספר עיוני הלכות (רבינוביץ) דף תק"ו אות ל'. שו"ת שדה הארץ לרבי אברהם ב"ר שמואל מיוחס מחכמי ירושלים (נפטר בשנת תקכ"ח), שלוניקי תקמ"ד, ח"ג סו"ס מא. ישנם כאלה שהביאו מקור משו"ת שדה הארץ, להר"ר אברהם מיוחס, אבל גם זה לא נכון. בלשון לאדינו ישנה מלה דומה, וחשבו שזהו המקור. אבל הדבר אינו נכון. כמו שהסברתי בדברי חפץ הנז' לעיל.

 

ולבסוף הוא מביא, ומאמר מנורת חנוכה מתוך ספר נפלאות מתורתך פרשת תרומה על הפסוק "תיעשה המנורה" [שמות כ"ה, ל"א] לגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א המאריך בענין ומתייחס גם למקורות הנ"ל. הוא מביא את המאמר שלנו, ברוך ה' שהוא ראה זאת, וציין לזאת.

 

השם חנוכיה, מטמא את פך השמן הטהור. הוא פסול ומוקצה מחמת מיאוס.

 

אי אפשר להאריך עוד בנושא זה, צריך לקרוא את המאמר, ויש לי עוד הרבה דברים להוסיף בעניין, אבל צריך עכ"פ לדעת ולפרסם שמקור המלה 'חנוכיה' הוא מקור טמא, וזה נגד החנוכה. לכן, צריך לעשות 'ביעור חמץ', ולהוציא את המלה הזאת מתוכנו. וכפי שאמרנו, להסביר בדרכי נועם שזהו דבר חמור.