תשובה בעניין שאלות כתמים הבאות בפני מורה־הוראה האם צריך הוא לברר אם באו בהרגשה

יום שנכפל בו כי טוב י"ז אייר ה'תשע"ט ב'ש"ל

לקראת יקרת מעכ"ת אלופנו ומיודענו הנעלה

כש"ת הרה"ג יניב נסיר שליט"א

דובר צדק ומגיד מישרים, מורה הוראה בירושלם עיקו"ת ומחבר ספרים יקרים.

א)   קונטריסו הנכבד והערוך בטוב טעם ודעת בהיקף נפלא בעניין שאלות כתמים הבאות בפני מורה־הוראה האם צריך הוא לברר אם באו בהרגשה, האיר לנגד עיני, והנה הוא סובב הולך על מה שהעליתי בעניי בס"ד בשו"ת עולת יצחק ח"ג סי' רי"ט אות ב', אודות מה שיש מן הרבנים שאינם שואלים אם הרגישה אלא חותכים הדין מיד כקולות כתמים, שנלע"ד כי אינו נכון, וכן הסכים לי הגר"ש וואזנר (שליט"א) [זצ"ל] שצריך לשאול בפירוש, וכמ"ש בספרו שו"ת שבט הלוי ח"ג ריש סימן קי"ט וכו' ע"כ.

וכת"ר ישב על המדוכה באורך ורוחב ותצא דינ"א בכוחא דהיתרא דכל שנתברר שאינו מבדיקה בעומק ואינו בכמות מרובה הנראה כוסת אין צריך לשאול את האשה אם הרגישה הרגשות דאורייתא כפתיחת פי המקור וזעזוע הגוף, ואדרבה הנכון שלא לשאול אותה ולא להכניסה לספיקות ודמיונות, ודנים את הבא לפנינו כדין כתם ולא כראייה הואיל שהאשה בחזקת טהרה עומדת וכו' עכת"ד.

ומפאת העומס העצום המונח ורובץ על כתפי החלושות, לא נכנסתי לפני ולפנים בעמקי העניינים והסוגיות אשר לזה דרושות, רק להעיר קצת ובקצרה כגחלים לוחשות ורוחשות, דמה שטען כת"ר באות א' דף ד' דלשון שו"ת שבט הלוי שם בח"ג סי' קי"ט ישאל המורה על המובא לפניו אם נמצא דרך כתם בלי הרגשה וכו' אפשר לומר דכוונתו שישאל אם המראה הוא מכתם – שאינו בהרגשה וכו', ולא שישאל אם הרגישה, אחר שיודע שהוא כתם עכת"ד. לפקצ"ד דחוק שיפרש הגרש"ו מילתא דפשיטא להסביר למורה־הוראה מהו כתם, כי איזה מורה אינו יודע זאת. ואף אם תמצי לבאר כהבנת כת"ר או שעכ"פ הדבר שקול, מ"מ לדידי מיפרשא לי מילתא מפומיה דמר, וגופא דעובדא הכי הוה, בהיותי מצורף לשרת בקודש בבית ההוראה שלו שהיה בביתו פעיה"ק בני ברק ברח' הלפרין בקומה הראשונה, ושהיתי זמן רב תמידין כסדרן עם תלמידיו ובראשם הרה"ג מ"ש קליין והרה"ג י"מ שטרן שליט"א, ונזדמן שדיברתי עמו ביני לבינו על כך, והיבעתי דעתי שלכאורה צריך לשאול על פתגמא דנא, והשיב לי בפשיטות שאכן צריך ושכך כתב בספרו. אמרתי לו, אבל כאן בבית ההוראה אין שואלים זאת, והוא ענה לי תכף ומיד, אבל אני אמרתי להם שישאלו. וחזיתיה לדעתיה דמר שהוא יודע שאינם שואלים אך אינו מוחה בידם וזו אחריותם שהם גדולי תורה והלכה, אבל מ"מ דעתו שצריך לשאול.

ב)   ומה שטען עוד כת"ר שם שנראה מדברינו כי הנשים אינן מרגישות פתיחת פי המקור ואינן יודעות ומבינות מה הוא, א"כ מה נשאל מהם ומה ישיבו ע"כ, כוונתי לשאול מהן על כל דבר שמובן להן שהוא שייך וקשור לכך, אפילו כאבים בגוף (שאני מן החוששים ונוטים שזה נחשב הרגשה דאורייתא כדעת הרמב"ם וסיעתו, וכן שאר עניינים שהזכרתי שם בסי' רי"ט כגון התכווצויות דקירות ולחצים), ויש מהן היודעות מכבר פרטי ההרגשות כדת וכדין ומשיבות לנכון, ובפרט כשהן נשות בני תורה ותלמידי חכמים, ומי שלא יודעות אני שואל באופן כללי אם זה היה בהפתעה בלא סימן מוקדם, ואז בדר"כ משיבות שאכן לא היה שום סימן מוקדם, אבל יש שמתברר אז כי הרגישו.

ברם לאותן שהן בעלות עצבים או מחמירות ומדקדקות וחוששות יותר מדאי, או רגילות בדמיונות חזקים אפילו שזה מתוך יראת שמים, בזה אנחנו מקילים לפי העניין, ולא זו בלבד אלא אף כשהן אומרות שכנראה  הרגישו. כידוע ומקובל מגדולי תורה, שלבעלי  עצבים הנקראים בל"א נרווים, וזה מצוי לא רק בנשים אלא גם בגברים בעניינים שהם מסתבכים בהם, מה שנקרא בזמנינו כפייתיות, הדבר מסוכן להחמיר, ואפי' בדאורייתא יש מקום לפי שיקול הדעת וכו' להקל להן משום פיקוח נפש. והיה י"י עם השופט, והכל לשם שמים, ואז לא יאונה לצדיק כל און ומכשול בהוראתו.

ג)   באות ה' דף ח"י כתב כת"ר שליט"א, באמת שהדבר ידוע שבזמן חז"ל רוב הנשים היה להן וסת קבוע כמ"ש מרן בש"ע סי' קפ"ד סעיף א', ואלו בזמנינו לרוב הנשים אין וסת קבוע, בפרט בדור האחרון שמצוי הרבה בעיות בזמני הראייות וכו' מחמת המאכלים המתועשים וחוסר הפעילות הגופנית הרווחים בזמנינו וכו' עכ"ד. יש להעיר כי הן אמת שכך כתוב בש"ע ומקורו בטור שם, אך אין זה מוסכם ופשוט כ"כ, שהרי הרמב"ם ריש פרק ח' מהל' איסורי ביאה לא תלה ברוב הנשים ומיעוטן אלא שיש כך ויש כך, כמו שכתבתי כבר בס"ד בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר הל' וסתות סי' קנ"ד אות א'.

ובכן תחזקנה ידוהי דמר להגדיל תורה ולהאדירה, ולא אמנע טוב מבעליו להודיעו כי מה שכתבתי בתשובתי שם ששמעתי בשמו של אחד מגדולי הרבנים שהורה אדרבה שלא לשאול על כך יעו"ש, אפרש שיחתי עתה, כי לפי זכרוני כמדומה שהמדובר הוא על הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, אם כן יכול כת"ר לשאול מתלמידיו ויתברר העניין טפי. ובעיני יצחק סי' קנ"ה אות ג' אשר שם כפלתי את הדברים שבשו"ת עולת יצחק הנזכר לעיל, הוספתי שאולי טעמו לא לשאול מפני שיש נשים שנכנסות מזה למבוכה ובלבול כיון שראתה שהרב היקל בגלל זה, ושמא טעיתי והרגשתי, ומחמירה בחנם אף שהחשש רחוק יעו"ש.

ד)    יותר מזה לא יכולתי להרחיב כעת מחוסר פנאי, ובלא"ה כת"ר מפיץ עכשיו את הקונטריס בשערים המצויינים בהלכה, יהא רעוא דיתבדרון מלוהי בבתי מדרשא, ישוטטו בהם רבים ותרבה הדעת, יתלבנו הדברים ויתחוורו כשמלה ביתר שאת ויתר עז, ואז ייקל לנו יותר לשבת הדק היטב על המדוכה ולראות בל"נ אם יש צורך לשנות את דעתנו ומסקנתנו, ולעת עתה אנחנו עומדים על משמרתנו, ואמנם לא בתורת הלכה פסוקה ומוחלטת אלא שכך ראוי ונכון מאד כמו שמתבאר למעיין שם מלשוננו.

וגם כשאין מתקבלת מהן תשובה ברורה על הרגשתן, מ"מ יש תועלת מכך לנטייה וצידוד לקולא או לחומרא, וכבר אסיקנא התם שכך למדנו מן הנסיון כי ע"י ששואלים צריך לפעמים להחמיר, וגם כדי להרגילן שיתנו לב להבחין היטב בפעמים הבאות.

ואחתום בשי"ש טו"ב

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו