|
|
||
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו גם תכנים תורניים והלכתיים רבים של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח ושו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד, וכן תוכלו לעיין ולהאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, וקבלת מידע אודות פעילות ק"ק תימן יע"א (י'כוננם ע'ליון א'מן). הודעה לגולשי האתר! הבעלות על אתר זה הינה פרטית, וכל התכנים המובאים הינם באחריות עורך האתר בלבד. אין למרן הגר"י רצאבי שליט"א כל אחריות על המתפרסם באתר, ואינו מודע לדברים המפורסמים בו. פרויקט הכנסת מאמרי מרן שליט"א מעשרות ספרים ירחונים וכתבי עת הפזורים על פני עשרות שנים לאתר יד מהרי"ץ "נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א. |
הפטרת שבת וראש חודש - "יבוא כל בשר להשתחוות..." |
||||||||
מספר צפיות: 120373 | ||||||||
כ"ח שבט ה'תשע''א | ||||||||
מתוך השיעור השבועי מוצש"ק וארא ה'תש"ע קראנו בהפטרת השבת, והיה מדי חדש בחדשו מידי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'. בעבר הסברנו את הפסוק עפ"י פסיקתא רבתי, שעם ישראל התלונן לפני ה', מתי כבר יחזור הזמן שהיינו באים למצות ראיון, להקריב קרבנות בשלושת הרגלים. והקב"ה מנחם אותם ואומר, לעתיד לבוא לא תבואו רק שלש פעמים בשנה, אלא מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו, כל שבת וכל ר"ח, יבואו מסוף העולם לירושלם. בשחרית שבת יבואו בעבים להתפלל בביהמ"ק, ויחזרו בעבים. ואותו הדבר בתפילת המנחה. כל שבת בעבים. הסברנו שכנראה חז"ל רמזו שיהיו מטוסים, רק מטוסים שמותר ליסע בהם בשבת, כעין עננים. השאלה, מה הפירוש יבוא כל בשר. המפרשים שם אומרים שהכונה לאומות העולם שיתגיירו לעתיד. אלה שהיו טובים לעם ישראל בכל הדורות, אלה שישרדו את מלחמת גוג ומגוג וישארו אחרי כל הזיכוכים שיהיו בעולם, יתגיירו ויבואו מכל העולם לביהמ"ק. כל בשר, כל מי שבעל בשר, אפילו גויים. מאידך, אנחנו אומרים בברכת אשר יצר את האדם... רופא כל בשר ומפליא לעשות. מה פירוש רופא כל בשר? בפשטות אפשר להבין, כל החלקים שבגוף, כמו שרש"י מפרש בברכות דף ס' ע"ב, כל בשר הכוונה על היציאה שהיא רפואת כל האיברים שבגוף. כל הבשר, כל החלקים שבגוף. לפי זה מובן, שברכת אשר יצר היא לא דבר שמיוחד לעם ישראל, אלא כולל את כל הגויים. הענין של בריאת הגוף שה' יצר את האדם בחכמה, לא שייך רק לעם ישראל. מצד שני, בשמונה עשרה אנו מתפללים, רפאנו ה' ונרפא.. ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל. שואלים, מה פירוש? וכי הקב"ה מרפא רק את עם ישראל? וכי גויים שמתרפאים זה לא ע"י הקב"ה? אם גוי נהיה חולה מי מרפא אותו? ודאי שהקב"ה. אלא שיש שני סוגי רפואה. יש רפואה טבעית, ה' ברא את האדם עם כח עיכול, היצירה של האדם בצורה מחוכמת שהפסולת לא נשארת בגוף אלא הגוף פולט אותה, ודבר זה אינו מיוחד לעם ישראל. כמו שאנחנו מברכים גומל חסדים טובים, מהרי"ץ לא גורס לעמו ישראל, כי גומל חסדים טובים הכוונה שאדם קם בבוקר אחרי שישן היה פגר מת והתעורר בבוקר, זה לא רק יהודי. גומל חסדים טובים לא רק לעמו ישראל. אותו הדבר כאן, רופא כל בשר ומפליא לעשות. מה שאין כן בברכת רפאנו, אנחנו מבקשים רופא חולי עמו ישראל, מדברים על עם ישראל באופן מיוחד, וכאן אנחנו מבקשים רפואה לא טבעית. מבקשים שה' ירפא אותנו לא בדרך של טבע, לא לפי ההנהגה הרגילה, אלא שיהיה לפעמים הנהגה מעל הטבע. וגם אם נוכל לפרש את הרפואה על פי הטבע, דברים שנראים בדרך הטבע, אבל הם נס נסתר. פה אנחנו לא מבקשים על הגויים, אלא רופא חולי עמו ישראל. ובכל אופן זה ההבדל בין ברכת אשר יצר לברכת רפאנו. א. ברכת אשר יצר היא הודאה ושבח לה', וברכת רפאנו זו בקשה. דבר שני, ברכת אשר יצר כוללת כל אדם שהוא בעל גוף ובשר, וברכת רפאנו מיוחדת לעם ישראל. הגמ' במס' ע"ז דף נ"ה ע"א אומרת, שאל זונין לר' עקיבא, רש"י אומר שזונין היה יהודי. מהרש"א קצת מסתפק בזה, הוא אומר על דברי רש"י אם קבלה נקבל אבל אם לדין יש תשובה, כי לא חייב שהוא היה יהודי. שאל זונין לר"ע, ליבי ולבך ידע דעבודה זרה לית בה מששא... שנינו יודעים שע"ז זה דברים בטלים, ומפה רש"י הגיע למסקנה שהיה יהודי. אבל המהרש"א אומר, שיכול להיות שהכוונה שהיה מאמין בע"ז כלפי חוץ, אבל בלב ידע שזה שטויות. בכל אופן הוא שאל את ר' עקיבא, אפילו שאנחנו יודעים שהכל הבל הבלים, אבל אני לא מבין, והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי. אנחנו רואים אנשים שבורים ורצוצים, שהולכים לע"ז וחוזרים בריאים. יש כח לע"ז או לא? גם אני אוחז כמוך שאין בזה ממש, אבל יש כאן משהו פלאי. אומר רש"י זונין: ישראל היה. דאזלי כי מתברי: פיסחים ההולכים לע"ז שנתפרקו איבריהם מחמת חליין, וחוזרים באיברים מצומדים. חוזרים בריאים ושלמים. אז הוא הביא לו משל והמסקנא של המשל כך, יסורין בשעה שמשגרין אותן אל האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית וע"י פלוני וע"י סם פלוני, כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית ע"ז, אמרו יסורין דין הוא שלא נצא. דהיינו, בשעה המסוימת שנגזר עליו מתי שהיסורין צריכים לצאת, אותו אדם הלך לע"ז, וברגע הזה לפי התכנית שקבע הקב"ה מראש הם צריכים לצאת. אבל היסורים אומרים לא, למה שנצא? בסוף יגידו שזה נעשה ע"י ע"ז. וחוזרין ואומרים וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתינו. הקב"ה השביע אותנו שאנחנו צריכים לצאת בזמן מסוים וכך נעשה. ויותר עמוק מכך, יש לעובדי ע"ז כוחות עם מזלות, הם יודעים מתי הזמן שהאדם צריך להיות בריא וקובעים לו את הזמן מתי לבוא. אומרים לו תבוא ביום פלוני בשעה פלונית, ויודעים שזה מה שצריך להיות רק מטעים אותו לחשוב שהדבר נעשה ע"י הע"ז. והגמ' מביאה אח"כ, והיינו דא"ר יוחנן מאי דכתיב וחלים רעים ונאמנים, רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן. יש שבועה שהשביעו את היסורים מתי הם צריכים לצאת מהגוף. בסוף הגמ' מביאה יותר עמוק, דאמר רב מאי דכתיב אשר חלק ה' אלוהיך אותם לכל העמים, מלמד שהחליקן הקב"ה בדברים כדי לטרדן מן העולם. דהיינו יש בעולם הטעיות, הקב"ה עשה בכוונה שיהיה לאדם בחירה, שיהיה מקום לטעות. אפילו שיראו שכביכול הע"ז עושה ניסים ונפלאות, הקב"ה מניח לאדם ונותן מקום שיטעו. אבל מי שרוצה להכיר את האמת יכיר, מי שרוצה לטעות יביא לו הוכחות וראיות כאילו שזה דברים נכונים. יוצא לפי"ז, שיש זמן ליסורים מתי שהם צריכים לצאת, אבל ע"י תפילות אפשר לשנות הגזירה. גם אם באופן טבעי המחלה צריכה להיות שבוע ועוד שלשה ימים וכך וכך שעות, אבל אם אדם מתפלל וחוזר בתשובה, מבין שהחולי הגיע אליו בגלל עונותיו, אזי ישלח דברו וירפאם, או ילך לצדיק שיתפלל עליו, וזה מנכה לו מהזמן והוא לא צריך לחכות עד הסוף. א"כ ברכת אשר יצר שמדברת על כל בשר, זה רק רפואה טבעית על פי הטבע. אבל עם ישראל משנים את הטבע. למרות שאדם היה צריך להיות בריא רק ביום מסוים, אבל ע"י תפילות ומעשים טובים הוא מקדים את הזמן. ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל, דהיינו בעוד שהיו צריכים להיות חולים, הם מתרפאים. ה' מרפא את החולים שהיו צריכים להיות חולים. לפי דברינו, יש הבדל יסודי בין ברכת אשר יצר לברכת רפאנו. ויש גם נפק"מ לדינא. הרי יש דין שאם אדם בין הפרקים של ק"ש וברכותיה, יוצא לשרותים לבית הכבוד, אינו יכול לברך אשר יצר באמצע. הוא יכול לברך רק אחרי תפילת שמונה עשרה. לצאת להתפנות אם הוא צריך מותר לו, כי יש איסור משום אל תשקצו, אבל את ברכת אשר יצר יברך אח"כ, כי אם יברך עכשיו יש הפסק שאינו מהנושא. כך כותבים הרבה אחרונים. כך כותב בדרך החיים, וסתמו כמותו מסגרת השולחן, ומשנה ברורה, וחיי אדם, שאפשר לברך אחרי התפילה. אמנם הדבר לא כ"כ פשוט. כי יש בכלל שאלה עד מתי אפשר לברך אשר יצר. שאלה שלא קשורה לתפילה. אם אדם שכח לברך אשר יצר, עד מתי יכול לברך. להלכה אנחנו פוסקים, עד חצי שעה. יש כאלה שאומרים אפילו עד שש שעות, או כל זמן שלא נצרך לפעם אחרת עדין הוא קשור לפעם הראשונה. כדי לצאת מהספק אנחנו פוסקים עד חצי שעה. אחרי חצי שעה מי שרוצה לחשוש לדעותיהם, וכדאי לחשוש, שיברך בהרהור, אבל עד חצי שעה יכול לברך בשם ומלכות. בכל אופן אם הוא בתפילה יעשה לו סימן שלא ישכח, ואחרי נפילת פנים וקדיש יכול לברך אשר יצר. אם זה עדין תוך חצי שעה, יכול לברך לכתחילה. בא ספר בני לוי, אחד מהאחרונים, ואומר לא לברך אשר יצר אחרי התפילה. וטעמו, כי מה הברכה רופא כל בשר, בשמונה עשרה כבר אמרנו רפאנו, ממילא יצאנו ידי חובה, ולכן לא יברך אשר יצר אחרי התפילה. אבל לפי מה שאנחנו אומרים זה שני דברים, שני ברכות שונות, ואין אחת פוטרת את השניה כי אין קשר בין אחת לשניה. ולכן מה שברכנו ברכת רפאנו אינו דומה כי עוכלא לדנא. בעל בני לוי שחלק על כל האחרונים, דימה זאת לדברים אחרים. דהיינו, הרי את ברכות השחר מברכים לפני התפילה. עד מתי אפשר לברך? עד חצי היום ודאי שאפשר, גם אחה"צ, אבל בלילה כבר אי אפשר. עד חצות ודאי שיכול לברך. לכתחילה צריך לברך עוד לפני התפילה, רק אם היה אנוס, הגיע מאוחר או דחוק ורואה שהציבור מתפללים, תפילה בציבור עדיף. את כל ברכות השחר וברכות התורה אם הוא רוצה להגיד אחרי התפילה, להלכה זה לא פשוט. כל ברכות השחר אפשר להגיד אחרי התפילה, חוץ מברכת אלד'י הנשמה, כי החתימה שלה המחזיר נשמות לפגרים מתים, ומאחר שכבר התפללת שמונה עשרה ואמרת ברוך אתה ה' מחיה המתים, כבר יצאת ידי חובת הברכה. ובפרט שלפי הירושלמי החתימה של אלד'י הנשמה היא מחיה המתים. לכן את הברכה הזאת לא יוכל לברך אחרי התפילה. לכן, אם יש לו זמן לומר את אלד'י הנשמה לפני התפילה יאמר, ואם לאו, הפסיד. בא בעל בני לוי ודימה את אשר יצר לזה. בברכות התורה אם לא בירך קודם התפילה גם יש בעיה, בגלל שיש את ברכת אהבת עולם שהיא מעין ברכת התורה. ותן בלבנו להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך... זה מובא בשו"ע סי' מ"ז. לא רק הפרי חדש על פי הראשונים, אלא גם מרן מביא זאת והרמב"ם בשם הירושלמי, שברכת אהבת עולם פוטרת את ברכות התורה. מה שפה קצת מסובך, מה שכתוב שילמד מיד אחרי התפילה. יש כאלה האומרים, שמאחר ואומרים קרית שמע מיד אחרי ברכת אהבת עולם זה כבר נחשב כלימוד. פה לא כ"כ ברור הענין, ולכן מספק קשה להכריע, ולכן צריך לעשות את כל השתדלות לומר את ברכות התורה לפני כן. להלכה למעשה, העליתי בשלחן ערוך המקוצר ח"א סי' ז' ס"ז, כל ברכות השחר, אם לא אמרם קודם שהתפלל, יכול לאמרם לאחר התפילה. חוץ מברכת ענט"י וכו', וחוץ מברכת אלהי הנשמה וכו', ויש אומרים שגם ברכות התורה לא יאמר, משום שכבר נפטר בברכת אהבת עולם, שיש בה גם כן מעין ברכת-התורה וכו', ויש אומרים שאין ברכת אהבת עולם פוטרת מברכות התורה אלא אם לומד לאחר התפילה מיד בלי הפסק. לכן, לכתחילה צריכין ליזהר לברך ברכות התורה קודם התפילה. ובדיעבד, אם לא בירך קודם התפילה, ילמוד איזה דבר מיד אחר התפילה. ואם גם זאת לא עשה, אפ"ה לא יברך מספיקא. אפשר לברך בהרהור. זו העצה בכל המקרים של ספק ברכות, לברך בהרהור הלב. |
||||||||
|
||||||||
|
כניסה לחברים רשומים |
|