אמירת פיטום הקטורת בשחרית שבת פעמיים

מה העניין לומר פיטום הקטורת בשבת שחרית אחר התפילה אפילו למי שכבר אמר זאת בתיקון שלפני התפילה, ונפק"מ בזה

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א, מוצש"ק שלח לך התש"ע

יש שטענו, שהרי בשבת בעצם אומרים את פיטום הקטורת פעמיים. פעם ראשונה בתיקון, לפני התפילה, מי שמקדים ובא. ביום חול בבלדי לא נוהגים לומר פיטום הקטורת לפני התפילה. הספרדים וגם האשכנזים שנוהגים לומר, זה על פי האר"י שאומר להגיד את פיטום הקטורת שלש פעמים ביום, בשחרית פעמיים, ובמנחה פעם אחת. אבל מהרי"ץ מביא בשם הזוהר להגיד זאת פעמיים ביום. ביום חול, בלאו הכי אנחנו לא אומרים הרבה תפילות לפני ברוך שאמר, כי לא תיקנו אותם הראשונים. מהרי"ץ אומר, שבודאי שחשוב וטוב לומר את התיקון גם ביום חול, אבל כיון שאין פנאי ביום חול לכן לא נהגו לומר. גם בסידורי הגאונים וברמב"ם זה לא כתוב, לא הודו לה' ולא כל הדברים האחרים שאומרים בעדות אחרות ביום חול לפני התפילה. אבותינו לא קבעו זאת כלל ועיקר, ולא נהגו לאמרם. אבל מהרי"ץ כותב שרצוי והגון לומר את זה, אפילו ביום חול.

בשבת, ישנם כאלה שמשמיטים את פיטום הקטורת בסיום התפילה, והם טוענים שכיון שכבר אמרנו פיטום הקטורת בתיקון שלפני התפילה, מדוע נאמר זאת שוב אחרי התפילה.

אך הדבר איננו כ"כ פשוט. שלא יחשבו שאם כבר אמרו לפני התפילה, זה מועיל גם לסוף התפילה. מובא בספרי המקובלים, שיש חשיבות גדולה להגיד פיטום הקטורת לפני סוף התפילה. כתוב כך, שגו רבים לדמות עניינו ליתר המזמורים של חול שאין אומרים אותם בשבת, כתוב בחמ"י דף פ"ג ע"ד שזה טעות, לא ראי זה כראי זה. כל עיקר המזמורים בחול להוריד העולמות אחר שעלו. אבל בשבת, כולן שעלו, לא ירדו. לפיכך יפקד מושבם של־מזמורים בשבת. לא כן פיטום הקטורת אחרי התפילה, שבא להבריח החיצונים והקליפות שלא יתאחזו בתפילה, אם כן אין למנוע מלאמרו אחר התפילה אף בשבת, כי לא ייעדר איזה שגיאה או רעיון חיצוני בתפילה. דהיינו, בפיטום הקטורת יש סגולה. כמו שהמטרה החיצונית בקטורת, שיש בה ריח טוב להעביר ריח רע, כך הרמז שלה להעביר את כל הטומאה ואת כל הכוחות החיצונים שיכולים להידבק בתפילה. ואם ח"ו היו איזה מחשבות לא טובות בתפילה, או שלא כיוונו נכון, ע"י אמירת פיטום הקטורת אחרי התפילה, מיתקן הכל. הוא ממשיך אח"כ לדבר בענינים נוספים על פיטום הקטורת. נלענ"ד שלכן מהרי"ץ לא התייחס לזה, כי הוא סמך על מה שכתוב כאן. גם בספר סדר היום כתוב שקטורת זה מלשון קשר, תקשרי (יהושע ב', י"ח) תרגומו תקטרין. זה מקשר את כל העולמות, ויש חשיבות להגיד זאת. לכן גם מי שאמר פיטום הקטורת לפני התפילה, שלא יזלזל מלאמרה גם אחרי התפילה. תקחו את הדברים לתשומת לב.

בתשובה לשאלה מהקהל: מצד ההלכה אין חיוב לומר פיטום הקטורת, אבל הוא דבר חשוב. אדרבה, אם כבר יש עניין, זה בסוף התפילה, כדי לתקן את כל התפילה. העיקר הוא בסוף התפילה. בשבת בגלל שיש פנאי, הכניסו גם בתחילת התפילה, אבל לא הפוך. הרי ישנם הרבה דברים שביום חול אנחנו משמיטים, ובשבת אומרים. אפילו ה' מלך, ביום חול אנחנו לא אומרים בעמידה, ובשבת כן. פרשת העקידה, רבים אינם אומרים לא בשחרית ולא במנחה, אבל בשבת בשחרית אומרים, כי יש יותר פנאי. לכן פיטום הקטורת מאחר ויש חשיבות לאמרו בסוף התפילה יותר מתחילת התפילה, לכן אם יש ברירה להגיד או בהתחלה או בסוף, עדיף להגיד בסוף.

במנחה גם חשוב לאמרו, אבל לא בסוף, אלא בהתחלה. בסוף מנחה, או בערבית, הוא זמן לא טוב, כי ינטו צללי ערב. אסור להתגרות בחיצונים. לכן צריך לאמרו קודם התפילה. יוצא שאנחנו אומרים בחול את פיטום הקטורת פעמיים. פעם אחת, אחרי תפילת שחרית, ופעם נוספת, לפני מנחה, בדווקא. אבל בשבת שמוסיפים הרבה דברים, כגון העקידה, הודו, איזהו מקומן, ר' ישמעאל אומר, כל מה שאצל הספרדים אומרים ביום חול אומרים אצלינו בשבת. אינני יודע אם הם אומרים או בולעים, אבל זה מה שכתוב בסידוריהם. פעם מישהו פירסם, שיתן פרס למי שיביא מקור שלא צריך להגיד קרבנות בשחרית בחול. לא הבנתי מה הוא רוצה. הם חושבים שחובה לומר זאת. אין דעה כזאת בעולם. בנוסח הגאונים לא נזכר דבר זה, ברב האיי גאון לא מובא, גם ברמב"ם ובספרי אבותינו הדבר בכלל לא מוזכר. לכן לא שאנחנו משמיטים את זה ח"ו, אלא שמלכתחילה זה לא כתוב. אצל הספרדים זה כתוב בסידור, לכן הם חייבים להגיד, לכתחילה בכל אופן. אבל אצלנו זה בכלל לא כתוב, חוץ משבת. אבל מהרי"ץ אומר שהגון וראוי מי שיכול לומר את התיקון גם ביום חול לפני התפילה, בודאי שזה רצוי, והכל לפי העניין ולפי האדם.

צריך לדעת, ודיברנו על זה כאן בביהמ"ד בליל שבת, כי היום לצערינו יש אנשים שמקצרים בתפילות. משתדלים לעשות את התפילה כמה שיותר קצרה. וגם כשכבר הגיעו לבית הכנסת, הם מעיינים בספרים תוך כדי התפילה, כאילו בורחים מהתפילה. מתעלמים מהקב"ה. הדבר הזה בפרט בדור שלנו צריך הרבה חיזוק ואמונה. התפילה היא מהדברים העומדים ברומו של עולם, ואנשים מזלזלים בה. אצל אבותינו לא היה דבר כזה שמישהו יפתח ספר באמצע התפילה. רק בדור שלנו נהיה הדבר הזה, שיושבים באמצע התפילה ומתחילים ללמוד. בודאי שזו עצת יצר הרע. גם מבחינה הלכתית זה אסור. הדבר כתוב בכל הפוסקים (עי' בשלחן ערוך הל' תפילה סי' צ' סעיף י"ח), שבזמן התפילה, אפילו אדם שנמצא עם ציבור שקוראים תהלים, הוא צריך לקרוא איתם, אסור לפרוש מהם. אתה רוצה ללמוד? תלך למקום אחר. זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד. אבל להיות בבית הכנסת ואתה לומד?! זה פירוש מה שכתוב, אשרי מי שעמלו בתורה, ועושה נחת רוח ליוצרו. עמל בתורה, אבל לא בזמן התפילה. אם אתה עמל בתורה בזמן התפילה, אתה לא עושה נחת רוח לקב"ה.