דברים לזכרו של הרה"ג שלמה קורח זצ"ל (חלק א')

דברים לזכרו של הרה"ג שלמה קורח זצ"ל, דבר חכמה שעשה בעניין המחלוקת בין נוסח שאמי לנוסח בלדי, מקור ההשפעה לדבריו אלו, ודעת מרן שליט"א בעניין זה.

השבוע הלך לעולמו, הרב הגאון שלמה קורח זצ"ל תנצב"ה. למעשה, אני מכיר אותו כבר יותר מחמשים שנה, אני זוכר אותו בירושלם ת"ו, ניסו בזמנו לייסד ישיבה לתימנים, הוא מסר שיעור, נכנסתי שם באמצע וכו'. זה היה בשנת ה'תשכ"ח או התשכ"ט.

ישנו נושא בעדה שלנו, שהוא 'חומר נפץ', זהו הנושא של שאמי ובלדי. כעת תשמעו, מה שאני חושב, איזה דבר חכמה שהוא עשה, כנראה בכדי להרגיע את הרוחות. אקדים מה שאני זוכר אותו בדרשה בקרית אונו, בערך לפני שלושים שנה, אינני זוכר מי דיבר ראשון, אני או הוא, אבל לאחר שגמרנו, מישהו חכם אמר לי, אתה אמרת בדיוק ההיפך ממה שהוא אמר. הוא תפס איזו נקודה, שלא היתה בולטת. הוא דיבר על עניין נוסח התפילות, אז בתוך הדברים הוא פתאום אמר, 'מה אנשים עושים. יטלע וא"ו, ינזיל וא"ו'... מה בכך? (פירושו, יעלה וא"ו או יֵרד וא"ו. כלומר, אין חשיבות בכך). דהיינו, הרי בקרית אונו ישנם דרדעים, אז ישנו ויכוח, 'אמת ואמונה' או 'אמונה', 'ונכון וקיים, וישר ונאמן', עם וא"ו או בלי וא"ו. אז הוא אומר, מה אתם מתווכחים על וא"ו אחת? אבל אני מצד שני דיברתי שם על מהרי"ץ, ועל חשיבות עניין נוסח התפילות, שזה לא דבר פשוט וכו', מזוית מסויימת. עוד מעט הדברים יהיו יותר מובנים. ישנם כאלה, שההסתכלות שלהם היא, אהה, נוסח התפילה, מִלה פחות ומִלה יותר, מה זה משנה? העיקר הכוונה. 'אלו ואלו דברי אלהים חיים'. אבל ישנם כאלה, שההסתכלות שלהם היא אחרת.

למשל, מהרי"ץ זיע"א בהקדמתו לעץ חיים [זה מובא שם בשם מהר"י צעדי. העורך] מביא בשם הספר ויקהל משה, אין רשות וכח ביד אדם או להוסיף או לגרוע בתפילה מהנוסחא אפילו אות או נקודה אחת ממה שתקנו אנשי הגדולה, כמו שאין אנו רשאים להוסיף או לגרוע בתורת משה, כי הם היו מעמידים כשל תורה בסוד הנהגה והעמדה ישרה לפי עת וזמן הגלות. ולא כמו שראיתי הוי חכמים בעיניהם, ומוסיפין נוסחא או שתים, ואין יודעין בעצמם טעם בדבר, ואמרו שהוא יופי הלשון. שוב הפעם, הוא מדבר על האנשים האלה, הוא מדבר על האנשים שהם 'מצד הדקדוק', לצערינו ישנם כאלה גם כיום, שרוצים לשנות דברים עפ"י הדקדוק.

נראה בעיני, כאילו כפרו בתורת משה. וכי לא ידעו אנשי כנסת הגדולה מזה יופי לשון? שכך צריך יותר? שבכך המלה יותר מובנת? כל אחד ואחד היה ראוי שתשרה עליו שכינה כידוע. לכן ראוי לגעור ולמחות בהם, מי שיראת השם נוגע בלבו, כי הם מדברים בגאוה ובוז, הש"י יצילנו אכי"ר. עד כאן מה שמצאתי כתוב בכתיבת יד קדש מורינו מהר"י צעדי ז"ל.

הדפיסו קובץ בשם "שפתי מלך", מאסף תורני לרפואתו של הרב קורח, ובין היתר [דף ת"כ] הביאו מכתב שלו בעניין זה. תשמעו דבר מעניין.

לידיד נפשי ידידי עוז הגאון רבנו דוד לוי שליט"א, ראש ישיבת חומת ציון. מי שמכיר אותו, הכרתי אותו ג"כ, זכר צדיק לברכה, הם היו קצת בקשרים משפחתיים, הוא היה שרעבי, והפריע לו הרבה דברים במנהגים. זכורני שהוא גם דיבר איתי על כך, בזמנו קצת היה לו טענות על עניין הישיבה בסוכה תחת 'דופן עקומה', כמדומני שכבר סיפרתי את העניין הזה [שיעור מוצש"ק שמיני ה'תשע"ח], אמרתי לו, כב' צריך להחליף משקפיים. אתה מסתכל על התימנים, דרך המשנה ברורה, ולכן אתה לא מבין. אבל אם תיקח משקפיים אחרות, כאשר תחליף את המשקפיים, אז תבין זאת. בכל אופן, כאן המדובר על הנושא של נוסח שאמי ונוסח בלדי.

הוא כותב כך, תשמעו טוב, לשאלת כבוד תורתו על אלה הפועלים אצל המוני העם לשנות מנהג תפילתם נוסח שאמי לנוסח בלדי בטענה שהבלדי קודם יותר. וטענה זו מקועקעת מיסודה כדלהלן:

א.   לא נמצאו שום סידורים כת"י מלפני הופעת הדפוס, כדי לידע זאת.

ב.   נמצאו כת"י רבים מלפני חמש מאות שנה גם בלדי וגם שאמי.

ג.     טענה זו סכנתה מרובה, שהרי המנהג הקדום באמת, שאבותינו הקדומים לא התפללו בשום נוסח, אלא כל אחד התפלל כפי צחות לשונו, מתי שירצה ביום, לא משנה, שחרית או מנחה או ערבית, בביתו. עיין כל זה הרמב"ם הלכות תפילה פרק א'. ואם מה שהוא קדום הוא המחייב שיחזרו למנהג זה, צריך להזהיר הציבור מהם ומהמונם, כי זה שטמנו הרפורמים, כנראה ישנה כאן טעות דפוס, וצ"ל שטענו, עד שיצאו מן המחנה לגמרי.

עוד מעט אעמוד על הדברים, נקודה אחר נקודה, אבל לפי הזמן אני רואה שהזמן קצר, ואני רואה שגם ידידנו ר' ברק צברי הי"ו נמצא כאן, א"כ בעז"ה נשאר לנו עוד עשר דקות. [המשך בשיעור הבא].

ואף על פי שמכריזים שכוונתם לשם שמים, אבל לשם שמים כזה כבר כתב הנצי"ב בהקדמתו ל"העמק דבר" הוא בגימטריא רודף שלמונים, ודי לחכימא ברמיזא.

ולכן אין לשנות שום מנהג לא מבלדי לשאמי ולא משאמי לבלדי, כי מנהגים אלה שנתקיימו מאות בשנים ע"י כל דור ודור וחכמיו חשובים כגופי תורה וכו'.

ביקרא דאורייתא. הרב שלמה קורח. כ"ב טבת ה'תשס"ט.

יש לי כאן צד של הבנה, כי כיון שהנושא הזה הוא כ"כ רגיש בעדה שלנו, כל הויכוחים האלה, בכדי להרגיע את הרוחות. זהו הצד לימוד זכות שלי, להבין את הדברים הכתובים כאן. לי בעצמי, ישנו פתרון אחר לכל הנושא הזה. אבל אם דנים לגופו של עניין, אם נדון לאמיתו של דבר, אזי הדברים הכתובים כאן אינם מתחילים.

ראשית, בודאי שישנם סידורים כת"י, מלפני הופעת הדפוס. הדפוס הראשון בעולם היה בשנת ה'ר"ל, עדיין זה לא היה דפוס משובח, לאחר אולי כמה עשרות שנים נהיה דפוס יותר נורמלי. וישנם תכאליל כת"י מתימן, עוד מלפני כן, משנת ה'ק"ה, ה'קנ"ז, או ה'רל"ג, שזה בערך באותה השנה. ישנם ספרים עתיקים, שכתוב עליהם במפורש את תאריכים מהתקופה ההיא.

לגבי דבריו, שנמצאו כת"י רבים שהם גם בלדי וגם שאמי, זה לצערינו ג"כ טעות חמורה, שנוצרה בגלל הסידור כנסת הגדולה, כי הוא קצת בלבל, וכנראה שהוא קיבל את הדעה הזאת. אולי לא היו לו כלים לבדוק האם זה נכון או שלא, אבל עוד מעט נסביר זאת בהרחבה. אין דבר כזה. צריכים לדעת את האמת.

הרי הדבר הזה, קרה בעצם לא רק אצלינו התימנים, אלא גם אצל האשכנזים. הרי ישנו נוסח אשכנז, והחסידים עברו לנוסח ספרד. והם לא פוחדים, ולא מתביישים להגיד במפורש, אכן אבותינו התפללו בנוסח אשכנז, אבל אנחנו מתפללים בנוסח ספרד. הם עברו לנוסח ספרד. הם רק דנים, מה מותר? כך כתוב במפורש.

למשל, מי שיראה בספר פסקי תשובות, שהוא בעצמו חסידי, הוא כותב [סי' ס"ח הערה 21] כך, כל גדולי ישראל שתקו על מאות קהילות שעברו לנוסח האר"י. הם לא באו ואמרו, אבותינו התפללו בנוסח ספרד, בנוסח האר"י ז"ל. אלא, נכון שהיה נוסח, אבל כעת הם רוצים נוסח האר"י. אם השאמי היו באים ואומרים, כן, אין בעיא, נכון שאבותינו התפללו בנוסח בלדי, אבל אנחנו רוצים להתפלל נוסח שאמי, בגלל כל מיני סיבות, מפני שהאר"י כך אומר, מכל מיני שיקולים, אזי היה טוב מאד. טוב ויפה. וכך אמרו כולם, עד הרב צובירי. הרב צובירי בא ושינה את התפיסה, ותכף גם אסביר לכם למה. אומר לכם מה קרה.

מי שיודע, לאמיתו של דבר, בעצם אין ספק שאבותינו דורות ע"ג דורות התפללו בנוסח בלדי. כולם כולל שרעב. רק שקרה איזה דבר. תשמעו דברים, שהיגעתי אליהם לאחר מחשבה רבה. עד לפני חמשים שנה, אף שאני לא אמר שאבותיו התפללו בנוסח שאמי, בדורות הקדמונים. הודו במפורש. מי שיראה בסידור של מהר"ר יחיא הכהן, הוא אומר, אכן מהרי"ץ כותב שזהו הנוסח של קדמונינו, אבל אנחנו עשינו נוסח אחר. כפי שהאשכנזים אמרו.

בעל ספר שתילי זיתים, זהו מהר"ר דוד משרקי, הוא היה נוסח שאמי. מי שיפקח את עיניו, יראה דבר מעניין מאד. כל מי שמכיר כאן את הספר שתילי זיתים, אדרבה שיכחיש אותי. האם מישהו מחכמי תימן הקדמונים, מוזכר בספר שתילי זיתים? לא מוזכר. מי מובא שם? מגן אברהם, לבוש, לפעמים הוא כותב מנהגים, אבל האם הוא מזכיר את חכמי תימן? מזכיר את מדרש הגדול? את רבינו זכריה הרופא? אפילו מהר"י בשירי ומהר"י ונה, שכבר היה להם קצת נטייה אחר הדפוסים. הוא לא מזכיר אפילו אותם בכלל. דהיינו, נוסח שאמי, הלכו כמעט 'בעיניים עצומות' אחרי הספרדים, הם לא התייחסו בכלל לחכמי תימן. הראשון שהעמיד את מסורת תימן על כנה, זהו מהרי"ץ זיע"א. הוא התחיל להביא את אבותינו, גדולי חכמי תימן, היו גדולים יותר מאתנו וכו'. הוא מביא את כולם, על כל צעד ושעל. מה קרה? מהרי"ץ זיע"א, הוא זה שחיזק את המנהג הקדום של תימן, ואז לכולם נפתחו העיניים. מאה שנה בערך לאחר מהרי"ץ, קמו הדרדעים, ובראשם הידוע בשם יחיא קאפח, והוא נהיה קיצוני. אה, המנהג הקדום? אז הוא הולך, עד הקצה. מהרי"ץ זיע"א, הלך בדרך של פשרה, שילוב של מנהג תימן הקדום, ומנהגי הספרדים שבאו מחדש. עשה שילוב, בדרך התורה. ישנם דברים, כגון מנהגים או תוספות, כל מיני דברים. אבל הדרדעים, נהיו קיצוניים, ונתרחקו בכלל מכל דבר שיש בו משהו הקשור לקבלה, וכל דבר שאין בתכאליל הקדמוניות לא עשו. אה, אם לא כתוב 'עלינו לשבח', לא אומרים. כתוב ככה, עושים מה שכתוב. הלכו בצורה הקיצונית. הרב צובירי, למד אצלו בצעירותו. אני אומר לכם את האמת, ואני יודע זאת ממנו בעצמו. הוא בצעירותו למד אצלו. וחושבני, כי זהו מה ששינה אצלו את כל התפיסה. יחיא קאפח הזה, עד הזמן שלו, כולם קיבלו את מהרי"ץ זיע"א. לאף אחד לא היה צד, לערער על הסמכות שלו.

מי שיראה בהקדמה שכתבתי לשו"ת פעולת צדיק במהדורא החדשה [עמ' 5], הבאתי איך כל הגדולים כתבו עליו, גם שאמי וגם בלדי. כגון מהר"י בריחי ראש הישיבה הכללית בעי"ת צנעא בתשובותיו חן טוב סוף סימן ג', מי לנו גדול ממהרי"ץ. והרא"ח נדאף בעל ענף חיים בשו"ת זכרוני אי"ש כתב בפירוש בתשובתו שבסוף הספר שם דף רע"ג, שמהרי"ץ הוא רבן של כל בני הגולה בכל ערי תימן. וכן הוא בתשובת בית הדין ורבני הישיבה (שנדפסה בסוף שו"ת דברי חכמים סוף דף ר"א) בזה"ל, על מי תשובת מורינו הר"י צאלח ראוי להורות הלכה למעשה כי רב חילו ורבן של כל בני הגולה כידוע ומינה לא תזוז יעו"ש. והרע"מ קורח בסערת תימן דף י"ס נכבדות דיבר בו בתארו אותו גאון רבני תימן.

קדם לרובם מהר"ר חיים קורח שפיאר את מהרי"ץ בתואר נר ישראל באחת מתשובותיו כת"י שהעליתיה בס"ד בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר בהלכות תפילות שבת סימן נ"ח אות ל"ז ד"ה ובשו"ת. ובפה מלא כתב עליו בתשובה נוספת שלו מהרי"ץ מאריה דאתרין בתשובות חלק ב' כמ"ש בס"ד שם בחלק יו"ד הלכות איסור חדש סימן קע"א אות ו' ד"ה. מאידך כמוהו גם בדורינו כתב עליו הרשי"ה בשו"ת דברי חכמים דף קפ"ב יחיד ומיוחד וכו' גולת תימן הלכו לאורו עד שנעשה מאריה דאתרא. וכן שם בדף קצ"ד מהרי"ץ בתשובות, שהוא מאריה דאתרין.

כאשר מהר"י הכהן בא לחלוק על מהרי"ץ, כמה מלים הוא מתנצל, אחר המחילה ונשיקת עפר רגלי משכב מנוחתו אמרתי להשיב בעניי על דבריו, אעפ"י שאין אני ראוי להשיב אפילו לאשר כגילי כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, כל שכן וקל וחומר להשיב על דברי אביר הרועים, ומי אנכי ומי ביתי. עכ"ז אומר אני כתלמיד הדן לפני רבו וכו', ואעפ"י שהרב מרנא ורבנא גוברא ומריה סייעיה ונחית לעומקא דדינא ומי כמוהו מורה ודאין, עם כל זה אגב חורפיה וכו' יעו"ש.

הראשון שפרץ את הגדר, אלו הדרדעים. הם זלזלו במהרי"ץ, כיון שהוא היה מקובל, הוא שייך אל המקובלים. בקיצור, לא שלחן ערוך, ולא כלום, רק הרמב"ם. כיון שהרמב"ם הוא פילוסוף, זהו מה שהם רצו. ממילא הם הלכו בצורה קיצונית, על 'המנהג הקדום'. והרב צובירי, ינק זאת. דרך אגב, אל תחשבו שאני מדבר רק עליו, גם הר"ר חיים כסאר למד אצלו, וגם אצלו הדבר בא לידי ביטוי. אני אומר לכם דברים אמיתיים, בגלל שצריכים לדעת את הדברים האלה. וכבר רמזתי זאת שם בהקדמה לשו"ת פעו"צ, רק שלא פירשתי אותם, וכעת אני מגלה את הסוד, את מה שעומד מאחורי הדברים. גם הרב חיים כסאר, שהוא בעצם היה שאמי, ונהיה כאן בא"י בלדי, או בית הכנסת שלהם, הוא הולך אחרי הרמב"ם, והוא יכול לחלוק על מהרי"ץ כלאחר יד, אפילו בלי להזכיר את שמו. והרב צובירי יותר קיצוני, הוא הולך נגד מהרי"ץ, ממש בזלזול ובפגיעה. הדבר נבע, מכת הדרדעים, כיון שהם הורידו את מהרי"ץ. ומה שנוגע לעניינינו, הם תפסו את 'המנהג הקדום' בצורה קיצונית, וממילא הדבר יצר אצל הרב צובירי קיצוניות. ואז הוא הראשון אשר בא להגיד, שנוסח שאמי הוא בעצם ג"כ קדום. ובכדי להוכיח זאת, יש לו כל מיני טענות והוכחות, שכמובן כולם טעות חמורה. אני רק מסביר, מהיכן באה המגמה? מהו השורש של הדברים? כי אי אפשר להכחיש זאת, שבעבר כולם התפללו בנוסח בלדי, ונוסח שאמי הוא דבר חדש.

כיון שהזמן קצר, וצריכים כבר לסיים, אומר רק חמש מקורות לכך. כיון שאנחנו מדברים על הרב שלמה קורח, הוא אינו יכול להכחיש את דברי סבו, הר"ר עמרם קורח, הכותב זאת במפורש בספרו סערת תימן.

דרך אגב, למרות שסבו היה שאמי, לא היו לו נגיעות. הוא כותב במפורש את האמת [בדף ט"ז], הן בעוד היה ישובם במדינת צנעא, הגיעו אליהם סידורי תפילה מודפסים בנוסח ספרד, ונודע להם שבנוסח זה מתפללים בני א"י, וגם כן נתברר אצלם שכבר קיבלו עליהם בני א"י הוראות מרן הש"ע ונהגו בהכרעותיו. אז ראו יחידים חובה לעצמם לנהוג במנהג בני א"י בנוסח התפילה והברכות ויתר הדינים, ונמשכו אליהם רבים ונגררו אחריהם, והיו לקהילה נפרדת וקראו לקהילתם "שאמי". ושאר הקהילה המחזיקים במנהג הקדמון להתפלל בנוסח ה"תכלאל" וביתר הדינים כרמב"ם ז"ל נק' "בלדי".

הוא כותב על כך בהמשך, רק כיון שהזמן קצר והדברים כבר מודפסים, אפשר לראות זאת בפנים. כפי שאמרתי לכם, הרב שלמה קורח כנראה רצה בחכמה להרגיע את הרוחות, ולהראות פנים כלפי הדברים האלה, כביכול להחליש זאת. אבל כפי שאומרים, האמת יורה דרכו. אני מביא לכם הוכחות מן הספרים, כי כל חכמי תימן אומרים זאת במפורש, שאכן שינוי את הנוסח.

כמו־כן, מהרי"ץ בסוף הקדמתו הראשונה לעץ חיים כותב כך, יש אתי תשובה על עניין שינוי מנהג תפילתינו שבתכאלי"ל אל נוסח סידורי ספרד, מהרב מהר"ר פנחס הכהן עראקי זלה"ה. דרך אגב, הוא מאותה משפחת עראקי, אשר הכניסו את נוסח שאמי בכוח, ודוקא אחד מהם יצא נגדם. והרבה להאריך לשון נגד המשנים, בהוכחות וגזירות בלשון לא רכה. תהא נפשו בגן עדן ערוכה. לחזות בנועם ה' עמק הברכ"ה. ושלחה אל מעלת זקיני מהר"ר צאלח נ"ע. והנה היא חתומה וגנוזה למשמרת לאות. זהו מקור שני.

מקור שלישי, מהר"י בשירי זצ"ל, הבאתי את דבריו בבארות יצחק על פסקי מהרי"ץ חלק א' [הלכות סדר היום, דף שי"ט], אני הראשון שפירסמתי את דבריו, מתוך התכלאל של מהר"י בשירי משנת ה'שע"ח. מי שהחזיק את התכלאל הזה, לא רצה לפרסם זאת, אבל העתקתי זאת מגוף הספר.

הוא כותב כך, דע אחי יתמיד ה' עוזך, שאם באתי לכתוב תוספות התפילות והתחנונים והמנהגות, תרבה עלי הדרך וכו', ואם אתה מבקש יותר, לך וקרא במחזורי הדפוסים. ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו בתחנוניו, כי טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה.

שאלה מהקהל: איך רואים זאת מן המקור האחרון?

תשובת מרן שליט"א: כי הוא כותב, שאם אתה רוצה עוד הוספות בתפילות, תקרא במחזורי הדפוסים. מובן א"כ, שהדפוסים שבאו לתימן היו נפוצים ומצויים בידי הציבור.

מקור רביעי, יותר במפורש אם אתם רוצים, כתב רבי' יצחק ונה זצ"ל, הבאתי זאת במבוא לספר 'אופן המרכבה' [דף 52], הוא כותב כך במפורש כלפי הרבה דברים, אבל אביא כעת רק דבר אחד. וז"ל, לא כתבתי כאן אלא לדוד אליך ה' נפשי אשא וגו', והשמטתי לפניך אני כורע. הוא מסביר, למה הוא כותב 'לדוד אליך י"י נפשי אשא וגו', בתורת נפילת אפים? כי כתוב כך ב'לבוש מלכות'. אעפ"י שהיה ג"כ מנהג קדמונינו לאמרו. קדמונינו היו אומרים, לפניך אני כורע וכו'. ויותר מפורש מובא, במקומות אחרים נוספים.

אני קורא לכם מתוך כתב יד קדשו של רבי' יצחק ונה, שתי דוגמאות נוספות. למלשינים. ברכה זו ניתקנה על הכותים שהיו מלשינים על ישראל בימי רבן גמליאל, כמו שביאר הרמב"ם הלכות תפילה, ובנוסחאות של אנשי תימן כתוב 'למשומדים.

כמו כן לגבי נפילת אפים כתב בזה"ל, כפי מנהג אנשי תימן, לפניך אני כורע ומשתחוה ומתחנן אדון העולם וכו'. ובפירושו פעמון זהב הוסיף, ובדפוסים זה לדוד אליך, וכ"כ בתולעת יעקב. הדברים כתובים כאן במפורש.

המקור החמישי, זהו התכלאל של הר"ר ישראל משתא, שהוא ממחוז שרעב. כל אחד יכול לראות זאת בעצמו, הוציאו לאור בצילום את התכלאל הזה. בדף ל"ו, מובא את לשון התכלאל, ופתאום בגליון הדף ישנה כאן הוספה, לפני 'ויושע', לפני שירת הים, תוספת בדפוס, אתה הוא י"י לבדך, אתה י"י עשית את השמים ואת הארץ וכו' עד במים עזים. הוא לא כתב זאת מעיקרא, אלא השלים זאת אחר כך. והוא כותב במפורש, שזה 'תוספת בדפוס'.

הדברים הללו הם מפורשים ומבוררים, כשמש בצהרים. אף אחד לא יכול להכחיש זאת. רק בכדי לעשות שלום, אפשר אולי להגיד כמו שהרב שלמה קורח אמר, אבל אני לא הולך בדרך זו, אנחנו לא יכולים להכחיש את האמת, לעשות מזה שיבושים. לכן אנחנו אומרים שכך היא האמת. צריכים להגיד את האמת.

יתכן להיפך, כי הר"ש קורח חשב כך לפום קושטא, שזאת היא האמת כמו שהוא כתב, אבל ברור שהוא לא עסק ולא בדק בעצמו כתבי יד קדמונים, לא תכאליל ולא תיגאן וכיו"ב, והוא האמין בעצימת עיניים להרב צובירי.

צריכים לדעת, ישנן שיטות ודעות, כפי שהחסידים אומרים שהם רוצים את נוסח ספרד, ודנים בכך בספרים, לגבי מי שרוצה לעבור נוסח, האם הדבר מותר או אסור, זה אומר בכה וזה אומר בכה. אבל צריכים לדעת כלל, רבינו האר"י ז"ל כותב בספרו עץ חיים [דף פ"ג שער שלישי פרק ב'] כך, אין לך צדיק דומה לחבירו, ואין בריה דומה לחברתה. וכל הנבראים כולם לצורך גבוה, כי אין יניקת כולם שוה, אף לא תיקון כולם שוה. ותתקן החלבנה בקטורת, מה שלא תתקן הלבונה.

דהיינו, ישנן דעות שנות, ישנן קהילות כאלה וישנן קהילות אחרות, אלו ואלו דברי אלהים חיים. אבל אל תבואו ותעוותו את המציאות, אל תגידו שקר. שאמי זה דבר חדש, זה לא הנוסח של קדמונינו, הנוסח הזה בא מן הספרדים. אבל, אלו גם דברי אלהים חיים. וכי מישהו בדה זאת מליבו? וכי עשו זאת עמי ארצות? ישנן קהילות בעולם, שאמרו כך. מי שנראית לו השיטה והדעה הזאת, כפי שאמרנו, כשם שפרצופיהם כך דעותיהם. זאת האמת לאמיתה. אבל חס ושלום, לא צריך לעשות מכך מחלוקת, אלא להבין את כולם. אני בעצמי, הייתי הרבה פעמים אצל נוסח שאמי, אפילו באיזה מקומות שלא ידעתי מה אמרו, אפילו ספירת העומר, ואמרתי כפי שכתוב בסידור שלהם. מה שאתם אומרים, אני אגיד. בודאי שח"ו אין לעשות מכך מחלוקת, אלא באהבה ואחוה ושלום ורעות. להבין את כולם, כי לכולם יש מקורות. אבל ח"ו לא לעוות את המציאות, לא לומר דבר שקר, דבר שאינו אמיתי. האמת היא, כפי מה שאמרנו. אבל בסך הכל, כולנו מצפים לישועת ה'.

רציתי לסיים בהסבר הפסוק, וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים [ישעיהו נ"ו, ז'], אבל אין פנאי כעת. בכל אופן, 'כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים', אפילו לאומות העולם המתפללים בבית המקדש, קל וחומר ליהודים, כי כולם צריכים לנהוג באהבה ואחוה ושלום ורעות, בלי שח"ו תהיה פגיעה או אי הבנה.

להמשך העניין - לחץ כאן