חיזוק נוסף בעניין קריאת שם "חנוכה" או "מנורת חנוכה", ולא חנוכיה כמו שהמציאו "מְמִיתֵי" השפה העברית. |
|||||
מספר צפיות: 9879 | |||||
מתוך "שערי יצחק" - השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבינו יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק ויצא ה'תשע"ג ב'שכ"ד | |||||
כ"ט כסליו ה'תשע''ט | |||||
חיזוק נוסף בעניין קריאת שם "חנוכה" או "מנורת חנוכה", ולא חנוכיה כמו שהמציאו "מְמִיתֵי" השפה העברית.
מתוך "שערי יצחק" - השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבינו יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק ויצא ה'תשע"ג ב'שכ"ד
לפני שאמשיך, כיון שהרב ניר יצ"ו שאל עוד שאלה, והוא כבר מחכה לתשובה אולי שנה, וזה גם מענייני דיומא, כעת לפני ימי חנוכה, הבאים לקראתנו לשלום, א"כ אמרתי שזו הזדמנות לדבר על נושא זה. ומה־גם שהוא אמר לי כי רבים שואלים זאת.
דיברנו בזמנו [מוצש"ק וישלח ה'תשע"א] על העניין של מנורת חנוכה, שכידוע אומרים היום בעברית חנוכיה. כבר אמרנו בשבוע שעבר שהעברית של היום משובשת, כמו שבלבלו אותנו עם העניין של ה'סתיו' [עיין שיעור שעבר בהרחבה], ועוד שיבושים רבים. לגבי ה'סתיו', לפחות שם זו מִלה קיימת, רק ששינו את ההבנה. אבל פה, המציאו מלה. חנוכיה. זו המצאה חדשה שאין לה זכר בשום ספר בעולם, לא בספרי חז"ל, לא במדרשים, לא בגאונים, לא בראשונים ולא באחרונים, הן בפוסקים, הן במפרשים. לצערינו, אפילו בספרי הלכה בזמנינו, משתמשים במלה חנוכיה. רובם, לא כולם, לא אלמן ישראל. אך רובם ככולם משתמשים במלה חנוכיה, אפילו בספרי פוסקים ידועים בזמנינו. הם לא בדקו את שורש המלה, מהיכן היא באה, וזאת למרות שבעבר לא היה בנמצא מלה זו כלל ועיקר. המלה 'סתיו' היתה, רק שנתנו לה מובן אחר, מעבר בין קיץ לחורף, אבל המלה חנוכיה לא היתה ולא נבראה. מה שכן, יש מלה דומה בלשון ספרדית ספניולית, מובא בשו"ת שדה הארץ, חנוקיה, בקו"ף. ומלעיל בקו"ף. אבל אצלם, כל מלה הולך בתוספת 'יה'. כגון, שולחניה וכדו'. כך סגנון שפתם. אבל בנ"ד, עשו מזה מלה בעברית, כאילו זה בלשון הקודש, ומלרע. דיברתי על כך כבר בעבר בהרחבה, ואינני רוצה להיכנס לנושא זה שוב.
אבל השאלה שנשאלה, שרבים תמהו על כך, למה אמרנו כי אלה שהמציאו את המלה הזאת, אדם מסויים שקוראים לו 'מחיה השפה העברית', אמרנו שהוא לא החיה אותה אלא המית אותה. זה נשמע לאנשים קצת לא מובן. על מה יצא הקצף? למה אנחנו מדברים בסגנון כזה? 'ממית השפה העברית'? הרי בעצם בארץ ישראל בעבר, כל אחד דיבר 'איש איש כלשונו', וסמוך לקום המדינה עשו ופרסמו את השפה העברית. א"כ היכן הבעיא? עוד מעט בעז"ה נסביר למה אנו אומרים כך, אבל לפני כן ברצוני לבסס את הדברים.
אמרנו בעבר שהמלה חנוכיה לא נשמעה ולא נראתה, ורק אביא לכם כמה לשונות לדוגמא. למשל אצל חכמי תימן, מי שיראה בתכלאל כתוב, אסראגּ אלחנוכה ענד מגיב אלשמס. דהיינו, הדלקת החנוכה עם שקיעת החמה. מהרי"ץ כותב [עץ חיים ח"א דף ק"ס ע"ב], זמן הדלקת 'חנוכה' עם שקיעת החמה. גם הבן איש חי [בפרשת מקץ סעיף ד'] שהיה בבבל כותב כך, כשיניח החנוכה על קצה מזוזת הפסח. למנורה הוא קרא חנוכה. מובן כי כך הלשון המקובל. בקצה השני של מנורת החנוכה. מניח החנוכה ביום. שלש פעמים הוא משתמש במלה זו.
דרך אגב, השם 'מנורת חנוכה' נמצא כבר לפני כן, אצל האשכנזים. מביאים זאת בשם שאלת היעב"ץ [חלק שני סעיף קי"ד], אמנם זה לא בדיוק אלא דומה לזה, אבל כך העתיקוהו הברכי יוסף בהל' עבודה זרה, והדרכי תשובה, והיד אפרים, כולם כתבו 'מנורת חנוכה'. גם רבי אברהם חמוי שהיה בארם צובא, כותב ברמז הפסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ואל"ה ר"ת, וחייב אדם להדליק החנוכה. המשפטי"ם ר"ת, הניחם מַטה שלושה פסולה וכו'. א"כ הוא כותב במפורש 'חנוכה'. אבל כל אלו הם אחרונים. אולם גם למעלה בקודש, מצאתי שזהו ירושלמי מפורש. כתוב בתלמוד ירושלמי [מסכת שבת פרק שני הלכה א'], אסור לראות מטבע לאור החנוכה. גם רבינו האיי גאון כותב כך, כמובא בפירוש רבינו פרחיה על מסכת שבת דף כ"ג, אמרי רבנן, שאם היה אדם דר בעלייה, מניח את החנוכה בחלון שכנגד רשות הרבים מבחוץ. רואים שלשון זה היה שגור בפיהם, וכך היה מוקבל.
ומי שיתבונן יראה, שבעצם גם ברמב"ם הדבר הוא כך. הרמב"ם כותב בכותרת 'הלכות מגילה וחנוכה'. מה הפירוש 'מגילה וחנוכה'? לכאורה היה צריך להגיד הלכות פורים וחנוכה, ולא מגילה וחנוכה. הרי הוא מדבר על מצוות היום. אם הוא מדבר על היום עצמו, צריך להגיד הלכות פורים וחנוכה, כי כך שמם של הימים, אלא שאתה מדבר על המצוות, כמו שאתה אומר הלכות שופר וסוכה ולולב. א"כ למה הרמב"ם אומר 'מגילה וחנוכה'? אלא ראיה, שהוא קורא למצווה עצמה בשם 'חנוכה'. הדבר מדוייק מדבריו.
בכל אופן אמרנו, שמלה זאת 'חנוכיה', המציאה אשתו של 'מחיה השפה העברית', שהוא בעצם ממית השפה העברית. לצערינו בעוה"ר, אשתו היתה רשעה לא פחות ממנו. איך כתוב, אין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו. היא המציאה את המלה הזאת, ועוד הרבה מלים. גם המלה 'אופנה' באה ממנה, היא הרי היתה עוסקת בתפירה. ביררתי את הדברים מהמקור, מאנשים היודעים ומבינים בעניין זה במדוייק, אינני רוצה להיכנס לכך כעת, אולי בהזדמנות בל"נ. [מי שירצה, יוכל לקבל מאמר מיוחד שכתבתי על כך בס"ד, אצל המשב"ק הרב שילה יגאלי הי"ו].
למעשה, הפעם הראשונה ששמעתי זאת, היתה מפי מו"ר הגרש"ז אוירבאך זצ"ל, ראש ישיבת "קול תורה" בעיקו"ת ירושלם ת"ו. באחד משיעוריו הוא הזכיר את שמו של מחיה השפה העברית, את שמו המלא, ופתאום הוא תפס את עצמו ואמר, אוי. ואמר ממש בלב נשבר, אני מצטער שהזכרתי את השם שלו בישיבה הקדושה.
המשכתי לבדוק את הנושא, ומצאתי בספר טוּב ירושלם, להר"ר בן ציון אדלר שהיה דרשן מפורסם בירושלם שכותב כך, אני לא רוצה להזכיר את שמו של המייסד הראשון של הלשון העברית. וסימנא מילתא, הרחוב שנקרא כיום בירושלם על שמו, זה אחד הרחובות הראשיים שמה, הוא מקור כל הפריצות וחילול שבת, כי הוא היה ממחללי שבת ועוברי עבירות. זהו רחוב מפורסם, חושבני שיש שם תחנת מוניות וכדומה. אינני יודע מה יש שם כיום, אבל נדמה לי שכך היה עכ"פ בזמנו. הוא אומר, הוא מת בשבת קודש, כשעט הכתיבה בידו. תוך כדי שכתב בשבת קודש הוא נפטר. פירושו, שהוא לא חזר בתשובה, גם לפני מותו. אוי לו לחוטא זה. גם בחוברת טוהר הלשון, מפרטים את כל פשעיו ועלילותיו, כמין ואפיקורוס. ורבני ירושלם החרימוהו כמה פעמים, כשנתמלאה הסאה.
חושבני, שזה כבר מספיק בכדי להבין, שבעצם מטרתם היתה להמית את השפה העברית, להוציא ממנה את התוכן האמיתי. זה לא נבע מפנימיות. הכל אצלם מן השפה ולחוץ. לכן זה נקרא שהם המיתו את השפה העברית, כי הם היו רחוקים מאד מהמורשת האמיתית של עם ישראל. מה־גם שהם עשו בה כל מיני שיבושים, בלבלו הרבה מושגים, וכפי שאמרתי לכם בשיעור שעבר, ישנם מאות מלים שאומרים בעברית היום והם משובשות. מי שיעיין, הדבר ממש מבהיל. ישנם רבים שלפעמים לומדים איזה דברים, ואינם מבינים. לא מקשרים, למה פירשו כך? אבל פשוט מאד, העברית של היום גורמת שלא מבינים את הפירוש האמיתי, כי הם נתנו למלים אלו פירושים אחרים לגמרי. וכמובן, היוצא מן הטמא טמא.
לכן למסקנא, מצד אחד אי אפשר לנו שלא לדבר בעברית, לפי המצב כיום, שלצערינו כבר הרבה מלים נכנסו לשפת הדיבור שלנו, אבל לכל הפחות לגבי המלה 'חנוכיה'. הרי אנחנו בימי החנוכה, מדברים על נצחון הקדושה בימים אלו כנגד החושך של תרבות יון, א"כ לתת לחפצא של מצוה, למנורת חנוכה, את השם שהטמאים האלה נתנו לה, זה כבר יותר מדאי. אמנם אני מלמד זכות על כל אותם הרבנים שאינם יודעים זאת, כי הם לא חקרו ולא ביררו עניין זה, וממילא הם משתמשים במלה זו בתמימות. הם לא ידעו שהמלה באה בעצם משורש טמא. אבל צריך לפרסם את הדבר. אלה שפירסמו את המלה חנוכיה, הם ותרבותם רחוקים מאד מאד מאברהם העברי. אין מה לדבר.
לפני שנעבור לעניין הבא, ברצוני לדעת אם יש שאלות על מה שדיברנו. שאלה מהציבור: אבל הרב שליט"א אומר שיש לכך מקור בשפה הספרדית, חנוקיה? תשובת מרן שליט"א: נכון, אבל כאן הם עשו זאת כעברית, כאילו כך זה בלשון הקודש. אכן בשפה הספרדית זאת שיטה, כך הם מדברים, לכל חפץ הם מוסיפים 'יה'. אבל פה הם עשו זאת כמו שמצינו בלשון הקודש 'אמה העבריָה'. 'נכריָה'. שאול תחתיָה'. נתנו לזה תוקף של מלה בעברית, כביכול זה נחשב לשון הקודש. זה הבלבול. ולמעשה זה נקרא על שמם, כי הם עשו בזה שינוי, הם קנו זאת בשינוי, כי גם שזה מלרע, וגם שזה בכא"ף, וגם במשקל הכללי של לשון הקודש. שאלה מהציבור: נכון שאותו אליעזר בן יהודה היה רשע, שם רשעים ירקב, אבל אם נוח לנו לומר כך, ואין בזה סרך של עבודה זרה, מה הבעיא? הרי ישנם מאות מלים שאנו אומרים היום, א"כ למה שזה לא יהיה בגדר 'חכמה בגויים תאמין'? אם זה סגנון של חכמה בגויים, למה שלא נקבל? וגם שזה נוח לנו, ולכאורה גם אין בזה סרך של כלום. תשובת מרן שליט"א: בודאי שיש סרך. מה שאנו משתמשים במלים אחרות, אין מה לעשות, הדבר כבר אבוד. אבל לחפץ קדוש שמשתמשים בו, ובפרט החנוכה, שבא בעצם להראות את נצחון האור על החושך, דוקא לה לתת שם שבא מהחושך? הדבר לא טוב! מנורת חנוכה מסמלת את נצחון האור, החשמונאים ביערו ונלחמו נגד תרבות יון. היוונים לא באו להילחם נגד עם ישראל, להשמיד להרוג ולאבד, אלא הם נלחמו עם הרוחניות של עם ישראל. הם לא רצו להרוג יהודים, אלא את היהדות. הם הרגו רק את מי שלא קיבל את הקלקול שרצו לקלקלם. א"כ לתת לדבר קדוש זה, שֵם שבא בעצם ממקור של טומאה, הדבר אינו ראוי. גרוע מאד. ידוע שֶכֹּחַ הפועֵל, בנפעל רח"ל. שאלה מהציבור: אם צדיקה היתה ממציאה את המלה הזאת, היה אפשר לאמרה? תשובת מרן שליט"א: ראשית, לא היה צריך להמציא, יש לנו את השם המקובל. אבל לשאלתך, אין הכי נמי, אם היא היתה צדיקה, לא היתה בעיא. ישנם הרבה מלים שהתקבלו אפילו משפות אחרות, ומשתמשים בהם גם בזמנינו. למשל, המלה 'תאריך', זו מלה בערבית. וכן המלה 'מרכז'. יש הרבה מלים שבאו אלינו, ושרשם משפות אחרות. אבל ראשית, לא שינו אותם, אלא השאירום כמו שהם. כגון 'תאריך', שמובנו זמן, היסטוריה. וכן 'מרכז', בערבית אומרים מַרְכִּיז, ובעברית מֶרְכָּז. שנית, עשו זאת אנשים כשרים. אבל על דבר שבא ממקור של טומאה, כתוב 'ובערת הרע מקרבך'. שאלה מהציבור: האם אי אפשר לקדש את המלה הזאת? תשובת מרן שליט"א: איך נקדש אותה? הלואי, אם הייתי יכול להחזירם בתשובה, היה טוב. אבל מה לעשות, הם כבר הלכו לעולמם והשאירו את הפסולת אחריהם, ואנחנו צריכים לדחות זאת מאיתנו. ובשם ה' נעשה ונצליח. |
|||||
|
|||||
|
כניסה לחברים רשומים |
|