כיצד מבטאים את המִלה "חשמונאים"?

כיצד מבטאים את המִלה חשמונאים.

מתוך "שערי יצחק" - השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבינו יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק מקץ ה'תשע"ה ב'שכ"ו

שאלה מהקהל: אם אפשר, שהרב יתייחס לעניין הגירסא, של המִלה 'חשמונאים'. כי בפיוט 'שמע קולי', שאומרים בליל יום הכיפורים, מישהו העיר אצלינו בבית הכנסת, כי אומרים 'וחשמונְאים', השוא שמתחת לאות נו"ן, אינו שוא נע, אלא שוא נח. אבל לכאורה, הרי זה בא אחרי תנועה גדולה?

תשובת מרן שליט"א: בדרך כלל במקומות אחרים, קוראים הנו"ן בקמץ. רק שם קוראים כך, בשוא נח, כמו שההוא אמר. ומה שזה בא אחרי תנועה גדולה, הדבר אינו מוכרח. מי אמר? בגלל שיש שם וא"ו? א"כ תעשה קיבוץ, דהיינו 'חשמֻנאים'. בסידורים רגילים לעשות כתיב מלא, להקל על המתפללים, לא לפי כללי הדקדוק. אבל שם, זה כך בגלל הפיוט. אמרנו כבר בעבר [בשיעור מוצש"ק בראשית ומוצש"ק לך־לך ה'תשע"ה] לגבי ואשמתי וארבתי, כי לפעמים הפייטן משנה את המלה. כגון מלעיל למלרע, מלרע למלעיל. שוא נע נעשה שוא נח, וכן להיפך. לולא זה, היינו אומרים 'חשמוּנָּאִים'. אבל בפיוט, כיון שזה כבד, זה ימשוך אותו יותר מדאי, לכן רק שם אומרים כך. לא בקמץ, ואף לא בשוא נע, אלא בשוא נח, להקל כפי משקל הפיוט, בהתאם לשאר הבתים. כמעט כאילו כתוב חשמֻנִּים, על דרך חשמֻנַּאי כפי גירסתינו.

וכן המנהג פשוט לקרות הנו"ן בשוא נח, ובדקתי אחרי־כן ומצאתי כן גם בתכאליל כת"י, כידוע שכאשר השוא נח אינם מסמנים אותו. ויש אמנם שכתבו חַשמוּנִּים בלי אל"ף, על דרך שכתבתי לעיל מסברא דנפשאי. ובסידורי הספרדים ראיתי ג"כ שאין אל"ף, אך הם ניקדו הוא"ו בחולם, והנו"ן רפויה. וזאת כנראה על שם העיר חשמוֹן, הנזכר בספר יהושע [ט"ו, כ"ז]. ועמש"כ בס"ד במאי חנוכה דף מ"ט (נר שמיני דחנוכה) אות ד'.