נאמר בפרשתנו (תצוה) "וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְ"י" [שמות כ"ט, כ"ד]. כתב מרן שליט"א בספר נפלאות מתורתך פ' בהעלותך: "ובשאר מקומות שתרגמם רס"ג תנופה "תַּחְרִיךְּ" והפעם הראשונה בתורה היא בפרשת תצוה, והנפת אותם תנופה, גבי החלב והאליה וגו' מן האיל, וככר לחם אחת וגו', מובנו נענוע, ובלשון זה נקט רס"ג בסידורו דף רל"ז לגבי נענועי הלולב "חרכּה" יעו"ש. וכיו"ב הלשון בתכלאל עץ חיים למהרי"ץ דף ס' ע"א..."

נאמר בפרשתינו (תצוה) "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר, בהיטיבו את הנרות יקטירנה". מה העניין לומר פיטום הקטורת בשבת בסיום תפילת שחרית, אפילו למי שכבר אמר בתיקון שלפני התפילה? מה הנפק"מ בזה? ואיזה משתי הפעמים חשובה יותר? מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן

מצ"ב פירוש "פרשת התמיד", שכתב גאון עוזנו מהרי"ץ זצוק"ל בעץ חיים, מוגה מכתב יד קדשו עצמו, בתוספת קצת נופך ביאורים וציונים מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א. (מתוך ספר "נפלאות מתורתך" - פרשת פינחס)

נושאי השיעור:

"המימרא משנכנס אדר מרבין בשמחה אינה מוזכרת כלל ברמב"ם או בשו"ע. מי שמביא את הדין הזה להלכה הוא המגן אברהם, ואחריו כל האחרונים, והמקור שלהם הוא מהגמ'. אבל קשה למה הרמב"ם והשו"ע השמיטו את ההלכה הזאת? זו שאלה שקשה לענות עליה..." מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק תרומה שנת ה'תש"ע

לימוד התורה, ההלכות ומנהגי אבותינו נע"ג, של כל הלומדים באתר יד מהרי"ץ, תעמוד לזכות ידידנו רבי תובל בן ראובן הי"ו, להצלחתו ולהצלחת כל בני משפחתו, ולעילוי נשמת אביו ראובן בן שמעון ז"ל, ולרפואת מרת ליאת חיה בת מזל שתחי'. המקום ברוך הוא יברך מעשה ידיו, ומכל צרה ונזק יצילהו, וימלא כל משאלות ליבו לטובה, ויקויים בו מה שכתב מהרי"ץ זיע"א (עץ חיים דף קכ"ה ע"א) על הפסוק, עֵינֵי יְ"יָ אֶל צַדִּיקִים וגו', "אלו העושים מאהבה, שהקדוש ברוך הוא נותן דעתו עליהם". אכי"ר.

כתב היפ"ה (הרה"ג יואב פנחס הלוי שליט"א) ב"תורה קדומה" פרשת תרומה פרק כ"ה פסוק ל"א: "ואמנם בכל ספרי תימן הוא חסר יו"ד, וכן נמצא בכתר בן אשר". להאזנה! תשובת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א בעניין "חסרות ויתרות" בספרי תורה תימנים - מסורת נגד התלמוד, והאם תימני יכול לעלות לספר תורה אשכנזי או ספרדי?

נושאי השיעור: חֵלק גדול מדיני ממונות, נזיקין, שומרים וכד' - המובאים בפרשת ואלה משפטים - אינם רק לישראל אלא גם לבני נֹח, והמשך ביאור דברי הרמב"ם [בהל' קידוש החודש] לגבי המהלכים של־שמש והירח, הכוכבים והמזלות וכו' שלקח מספרי אומות העולם, והאם בכל זאת הדבר נחשב לימוד תורה, ונבראים מכל מלה מלאכים. המשך בעניין חָכמות העולם, שכולם מקורם ושָרשם מישראל, ומחכמת שלמה המלך, והתייחסות למ"ש הרמב"ם בהלכות יסודי התורה כי כל הכוכבים והמזלות בעלי דעה והַשׂכֵּל הם. ארבע תשובות לגבי טענת אותם שבדו מליבם כי היהודים לקחו את החכמות הללו ממצרים וכו'. יסודות באמונה ובהשקפה. ותשובה לשאלה הא כיצד נהיו התורה והמדע במשך הדורות, כאויב זה לזה, כי ניתקו את המדע ממקורו הרוחני. בעניין מיני תְּבָלִין וקליות לפסח, ללא חשש חוזר וניעור.

"שבת שלפני ראש חודש אדר הסמוך לניסן, היא שבת פרשת שקלים, ומוציאין שני ספרים, בראשון קורין שבעה בפרשת השבוע, ובשני קורא אחד בתחילת פרשת כי תשא, ומפטיר בן שבע שנים יהואש במלכו. ואם חל ראש חודש בשבת, אזי היא שבת שקלים, ומוציאין שלושה ספרי תורה, בראשון קורין שבעה בפרשת השבוע. ובשני קורא אחד בשל ראש חודש, ומתחיל וביום השבת. ובשלישי קורא אחד בפרשת שקלים, ומפטיר בן שבע שנים וגו'"

"מצוות שקלים אין לנו היום, כי היא קיימת רק בזמן שבית המקדש קיים. אמנם היום יש מנהגים שעושים זכר למחצית השקל, אבל מקור המנהג הוא מהאשכנזים, ובסופו של דבר זה נכנס גם אצל הספרדים, והיום נכנס גם אצל התימנים. זה דבר טוב, כי היום מחזקים בזה את מוסדות התורה. טוב לעשות את זה בלי נדר, אפילו שאבותינו לא נהגו. זו לא הלכה, ברור שאין הלכה כזאת, אבל זו מצוה. אין לנו היום מצות שקלים אבל חז"ל חייבו בקריאת פרשת שקלים..."