-
-
חיפוש מתקדם
לחיפוש מדוייק: הוסף "מרכאות" לפני מילות החיפוש!

לא מצליח לראות קבצי פלאש? לחץ כאן!
מדורים אקטואליים:

 

 

 

 

 

  דרשת "המעמד הגדול" - חול המועד סוכות ה'תש"פ , יבנה ת"ו  

 


 

 

 

 
פענוח חתימת יד קדשו של מהרי"ץ


פרשת השבוע

 

 

הוצאת פעולת צדיק

כשרות בד"צ פעולת צדיק

עכשיו באתר יד מהרי"ץ
487 אורחים

הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר [פרשת לך לך]

    
מספר צפיות: 1042
י"א חשון ה'תשפ''א

השלמה בעניין אליהו הנביא שמוחל עוונותיהם של כל המשתתפים בברית מילה, האם זה דוקא במילה עצמה או גם למשתתפים בסעודה, והאם צריך לדקדק אחר מוהל וסנדק צדיקים.

 

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק וארא התשע"ג.

 

מהרי"ץ [בעץ חיים חלק א' דף קע"ח] כותב והא לך סדר המילה, צריך תחילה להכין כסא ומושב לאליהו זכור לטוב לכבודו, שכן הבטיחוֹ הקב"ה לאליהו בשעה שקינא על הברית, שיהיה מצוי בשעת הברית, ולכבודו מכינים הכיסא.

 

כידוע, אליהו אמר להקב"ה, קַנֹּא קִנֵּאתִי לי"י אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב [מלכים א' י"ט' י']. אמר לו הקב"ה, כיון שאתה מלמד חובה עליהם, חייך שתצטרך להשתתף בכל ברית מילה, להיות נוכח במו עיניך בשעת הברית. לכן מכינים לו כסא, אחרת הוא לא יכנס. הגם שהוא חייב להגיע לברית, אבל אינו חייב להיכנס פנימה, הוא יכול להציץ מהחלון ולראות מרחוק. בכדי לזכות שיכנס פנימה, צריך להכין לו כסא. וצריך להזמינו בפה, ויאמר 'זה הכסא לאליהו זכור לטוב', והוא על פי הזוהר הק' פרשת לך לך דף צ"ג ע"א, וכן כתב השו"ע סימן רס"ה והרד"א. הדבר מוזכר גם בפרקי דרבי אליעזר, ודבר זה מקובל בכל תפוצות ישראל, שמכינים כסא לאליהו.

 

אני מדבר כעת בעניין ברית מילה, לכבוד ידידנו רבי איתי דהרי יצ"ו, שהקב"ה זיכהו השבוע לבן בכור, לאחר כמה שנים שמייחל ומצפה. ב"ה הוא זכה, והשבוע תהיה ברית המילה. לכן אמרתי, שכדאי לדבר על נושא זה. אמנם התחלתי לדבר קצת בנושא בעבר [מוצש"ק ויחי ה'תשע"ג], הזכרתי דבר קטן בנוגע לחנוכה, אבל כעת ברצוני בע"ה לפתח את הנושא בשלימות, ככל שיתאפשר הזמן, כי ישנם עוד נושאים אחרים בעז"ה. בכל אופן, זה יהיה העניין העיקרי.

 

אין לי ספק, שהוא זכה לכך בזכות הרבים, שמזכה את הרבים שיוכלו לשמוע את השיעורים. אני שומע כי הרבה שומעים אותם, א"כ זכות הרבים זה דבר עצום. 'אם לא בריתי יומם ולילה', ברית של תורת השם. יזכהו הקב"ה שהכל יעבור בשלום ובהצלחה, אכי"ר.

 

ממשיך מהרי"ץ ואומר, ונוהגים לחזר אחר מצוה זו, להיות סנדק לתפוס התינוק. ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקרוא בתורה, דהא סנדק כמקטיר קטורת. וכו'.

 

עניין זה, שאליהו הנביא מגיע לברית מילה, משום שכידוע פינחס הוא אליהו. יש בכך קצת חילוקי דעות, אבל כך התקבל. מאז מעשה השיטים הוא קנאי, ואף מאות שנים לאחר מכן, דכתיב וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּֽסְעָרָה הַשָּׁמָיִם [מלכים ב' ב', י"א]. הוא מלאך המגיע לבריתות מילה, בגלל קנאותו.

 

בירושלמי במסכת סנהדרין [פרק י' הלכה ב' דף נ"א] כתוב דבר נפלא מאד, על הפסוק בספר מלכים [א' פרק ט"ז, ל"ד] בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה, בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב [וּבִשְׂגוּב] צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ, כִּדְבַר י"י אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. בימי אחאב בנה חיאל בית האלי את העיר יריחו. כידוע, יהושע עשה חרם, שיריחו לא תיבנה עוד, אולם הוא עבר על כך. פסוק לפני כן מדובר על אחאב מלך ישראל, וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה, וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. א"כ, בימיו של אחאב בנה חיאל בית האלי את יריחו, אבל הוא שילם את המחיר. 'באבירם בכורו יסדה', מיד כשייסד את יסודות בניית העיר, מת בנו בכורו. וכשגמר את החומה והציב את דלתות שערי העיר, מת בנו הצעיר. כל בניו מתו, במשך כל זמן בניית העיר יריחו, כדבר ה' אשר דיבר ביד יהושע בן נון. זה כתוב בסוף פרק ט"ז.

 

פסוק לאחר מכן, בתחילת פרק י"ז, כתוב כך, וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב, חַי י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר, כִּי אִם לְפִי דְבָרִי.לכאורה, אין קשר בין הדברים. אולם בא הירושלמי, ומסביר לנו את העניין, וכי מה עניין זה אצל זה? אלא אמר הקב"ה לאליהו, הדין חיאל גברא רבא הוא, איזיל חמי ליה אפין. כיון שכעת הוא באבל וצער, והוא אדם גדול, אמנם לא גדול בתורה אבל הוא אדם חשוב, א"כ תלך ותכבד אותו. א"ל לי נה מיזל. אני לא יכול ללכת. א"ל, למה? א"ל, דנא מיזל, וינון אמרין מלין דמכעסין לך, ולינה יכול מיסבול. אני יודע שיש שם רשעים, ואם אלך לשם, אשמע דברים שלא אוכל לסבול אותם. א"ל, ואין אמרין מילה דמכעסה לי, כל מה דאת גזר אנא מקיים. אל תדאג. אם יכעיסו ויגידו דברים, כל מה שתאמר לא ילך לבטלה. מה שתגיד, אני אקיים.

 

אזל ואשכחון עסיקין בהן קרייא, הלך אליהו הנביא לשם, ראה שיושבים אצל האבלים, ונושאים ונותנים ומדברים על הפסוק, וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר, אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי י"י אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ, בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ [יהושע ו', כ"ו]. על זה הם מדברים. שומע אליהו הנביא ואומר, אמר, בריך הוא אלההון דצדיקייא, דמקיים מילי דצדיקא. אליהו נתן שבח להקב"ה, שהתקיים מה שיהושע אמר. והוה תמן אחאב. איננו מכירים את אחאב, אנו חושבים מי יודע איזה אחד רשע הוא היה, ומה הוא כבר מבין. אבל תשמעו איזו פילוסופיה וחכמה.

 

אמר לון אחאב, וכי מי גדול ממי? משה או יהושע? אמרין ליה, משה. אמר לון, לכל המסובים ואליהו בתוכם, בתורתו של משה כתיב 'השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם', ומה כתיב בתריה 'וחרה אף י"י בכם ועצר השמים ולא יהיה מטר', ולא הינחתי ע"ז בעולם שלא עבדתי אותה, וכל טבן ונחמן דאית בעלמא אתון בדרי. בתורה כתוב שאם יעשו ע"ז לא יהיה מטר, והנה בדור שלי, אומר אחאב, לא הנחתי ע"ז שלא עבדתי. כתוב שעל כל תלם ותלם היה ע"ז, הוא מילא את ארץ ישראל ע"ז, ותראו איזה שפע טובה וברכה יש, אנו ממש מלאים כל טוב.

 

מִלּוֹי דמשה לא קָמָן, ומילוי דיהושע מקים?! הרי אמרתם שמשה יותר גדול מיהושע, מה שמשה אמר. ואם מה שאמר משה רבינו לא התקיים, איך אתם אומרים כי מה שיהושע אמר יתקיים? וממילא, לא בגלל זה מתו הילדים. נו? איך תסבירו עקשנות כזאת?

 

אבל צריך להתווכח איתו, לענות על טענה וקושיא זאת. אליהו שמע את החירוף והגידוף הזה, ואומר לו, א"ל אליהו, אם כדבריך, חי י"י אלד'י ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי. אתה תראה, שמעכשיו לא יהיה טל ומטר, עד מתי שאחליט שיהיה גשם.

 

כיון ששמע כן, התחיל בוכה. הדא הוא דכתיב 'ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט'.

 

צריכים פה להבין כמה דברים. ראשית, מה השקלא וטריא פה? מהו הויכוח? שנית, למה אחאב בכה? מסתבר שאחאב אכן האמין בליבו, אבל כלפי חוץ היה לו כל מיני אפיקורסות, טענות ומענות. ולאמיתו של דבר, אנו גם צריכים להבין את התשובה, הרי משה רבינו כתב בתורה שלא יהיה מטר, א"כ איך היה מטר?

 

התשובה היא, בגלל שישנם צדיקים בעם ישראל. אמנם יש רשעים, אחאב היה רשע, והיו הרבה רשעים עובדי ע"ז, אבל היו גם צדיקים. ומדובר על דבר כללי לכל עם ישראל. אבל מה שיהושע אמר, זה משהו פרטי, א"כ על אדם אחד חלה הקללה. אפשר להבין שיש חילוק, לתרץ את הקושיא בקלות. מצד שני רואים, שאחאב הבין שאם אליהו אמר כך, הדבר אכן יתקיים, ולכן הוא התחיל לבכות.

 

ואכן שלוש שנים לא היה גשם, כמו שידוע עניין הצרפית והעורבים, עד עובדיהו שאז כבר לא היה 'ונחיה סוס ופרד ולא נכרית מהבהמה'. עד שסופו של דבר ידוע, כפי שכתוב שם בהפטרה, המעשה של אליהו הנביא בהר הכרמל, שהוא החזירם בתשובה, ואמרו, י"י הוא האלד'ים, שחטו את נביאי הבעל וכו', וחזרו בתשובה. זהו אליהו הנקרא קנאי, בגלל שכך הגיב לאחאב.

 

במדרש עשרת מלכים, הנדפס באוצר מדרשים [דף 462], מובא ג"כ עניין זה, אמנם הדבר מובא גם בתלמוד בבלי סוף מסכת סנהדרין בדף האחרון, אבל בקיצור ממש, בירושלמי הרחיב על כך, אבל גם פה כתוב כך, בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו, אמר ר' ישמעאל, חיאל מגדוליהם ומעשיריהם, היה עומד על יריחו וראה אותה חרבה. חיאל היה מהגדולים ומהעשירים. בעל קרבן העדה אומר, שהוא היה שר הצבא של אחאב. פה כתוב שהוא היה אדם גדול ועשיר, או שהיה שר צבא, לפי קרבן העדה. הוא ראה את יריחו חרבה. אמר, מה טיבה של זו? אמרו לו, יריחו זו החרבה, יהושע בן נון החרים אותה בחרם, לא תבנה עוד לעולם, שנאמר ארור האיש וגו'. אמר להם, יהושע מת ודבריו מתו, ועמד ובנה אותה.

 

הוא לא התייחס. כיון שהתחיל לבנות את יריחו, מת אבירם בכורו. וכשהוא בונה, היו מתים כל בניו וכל בני ביתו. וכשהוא מציב דלתיה, מת שגוב צעירו.

 

בפירוש רבינו אברהם בן שלמה זצ"ל, מחכמי תימן הקדמונים, הוא כותב שהיו לו שבעים בנים, והם מתו אחד אחרי השני. כיצד אפשר להבין עקשנות כזאת? עוד אחד ועוד אחד, בזה אחר זה, והוא ממשיך ובונה. ממש פלא. איזו אבירות לב. אבל כשכבר מת האחרון, באותה שעה קרע בגדיו וישב על הארץ והיה סופד ובוכה. מעניין, עד עכשיו הוא לא קרע את בגדיו? רק עכשיו הוא מתאבל? הדבר לא כ"כ ברור.

 

באו כל זקני ישראל ואחאב לנחמו. אמר הקב"ה לאליהו, לך והֵרָאֶה לפני חיאל, שמתו בניו. אמר לפניו, רבש"ע, ירא אני שמא יאמר אחד דבר שאינו כראוי ויחר לי, ואני גוזר ואין אתה מקיים. אולי יהיה קצת לא נעים, אני אגיד משהו מתוך כעס, והדבר לא יתקיים, וא"כ גם עלי ילגלגו. אמר לו, לך, ואני מקיים כל דבר שאתה גוזר, שנאמר מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ, וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים [ישעיהו מ"ד, כ"ו]. מיד הלך לו. בא אליהו לנחם את האבל. וכשבא שם, ראה כל זקני ישראל יושבים, ובא לו וישב ביניהם. פתח חיאל ואמר, אוי לו למי שהוא עובר על דברי חכמים, שהוא חייב מיתה. כעת חיאל התחיל לחזור בתשובה, לאחר שראה כל זאת.

 

הסיבה שיהושע עשה חרם שלא יבנו את יריחו, כי אם יבנו אותה, לא יהיה היכר לנס החומה ששקעה תחתיה. כל מי שבא רואה זאת. אבל אם יעשו בניינים, לא יהיה היכר לנס. כתוב שאפי' לבנות עיר אחרת בשם יריחו, גם זה נכלל בחרם. כנראה הסיבה היא, שלא יחשבו הנה יריחו, יחפשו את החומה ולא ימצאו, יגידו אין חומה, וח"ו יכחישו את הנס.

 

אבל הדבר פלא עצום. צריכים לדעת, הקב"ה 'זכר עשה לנפלאותיו', ודבר זה נמצא עד היום, שעברו יותר משלשת אלפים שנה. בספר מרגליות כותב, שעשו חפירות בשטח יריחו העתיקה, מה שנקרא היום 'תל השולטן', יש שם מעיין על שם אלישע הנביא, וזה אכן מתאים עם מה שכתוב בתוספתא לתרגום, שם מובא למה הקב"ה אמר ליהושע 'כי המקום אשר אתה עומד עליה אדמת קודש הוא'? כי באותו מקום נבנה בית מדרשו של אלישע. שם היו בני הנביאים. עד היום, יש מקום במסורת מדור לדור, שנקרא המעיין ע"ש אלישע, כנראה היו טובלים שם. הוא כותב כך, נמצאו שרידי החומה והוכחות לנפילתה על ידי זעזוע בלתי טבעי.

 

הגמ' אומרת, לפי הפסוק בספר יהושע 'ותפול החומה תחתיה', שחומת יריחו נבלעה בקרקע במקומה. הרי חומה לא נופלת כך, אלא כשבוקעים ופורצים את החומה, היא נופלת לצדדים, אבל פה רואים את החומה בתוך האדמה. ראיתי דבר מעניין בספר יוסף ובני ישראל [הוצאת ערכים דף נ"ב], עדות של חופרים, הם לא ידעו מה כתוב בתנ"ך, חפרו שם פועלים גויים שלא ידעו על כך כלום, והם כותבים כך, ניכרים בחומה המבוצרת והאיתנה של יריחו, סימני התמוטטות כמו רעידת אדמה. הלבנים שלימות. התמוטטות לא היתה מחמת שנבקעה החומה על ידי אויב, או שחתר תחתיה. דהיינו, ממש רואים את הנס. והדבר ניכר לדורות, אפילו בזמנינו.

 

בכל אופן, אלה אותם הרשעים, הכחישו זאת. ואליהו הנביא הרי הוא מקנא, א"כ הוא קינא על חילול ה', והקב"ה קיים את גזירתו.

 

אותו הדבר, לגבי העניין של ברית מילה. הבאנו שכתוב בכמה ספרים, זוהי שמועה נפוצה, שהקב"ה מכפר את כל עוונות המשתתפים בברית מילה, בגלל שאליהו לא היה מוכן לבוא אם יהיו שם רשעים, כיון שאינו יכול לסבול זאת. לכאורה מדברינו דלעיל רואים, שישנו מקור לשמועה זאת שהעולם אומר.

 

אינני מדבר על המשתתף בסעודת ברית מילה, אלא על המשתתף בזמן הברית מילה, שאליהו הנביא נמצא שם ומתכפרים כל עוונותיהם. הדבר בנוי עפ"י יסוד זה, וזה מתאים לירושלמי שאמרנו מקודם, כיון שאליהו הנביא לא יכול לסבול בעלי עבירה. לכן אם אבי הבן או הסנדק רשעים, או אם הנמצאים שם רשעים, הקב"ה אמר לאליהו, אני אמחל להם את כל עוונותיהם, וממילא אתה יכול להיכנס לשם.

 

שמועה זאת נפוצה, אמנם אצלינו לא שמעתי על כך, כנראה היא באה מעדות אחרות, אינני זוכר שהדבר נשמע בקהילותינו, אבל בזמן האחרון הדבר נכנס והתפשט, עם קיבוץ הגליות. אבל חושבני שיש לכך יסוד ומקור מסויים, גם לפי המנהגים אצלינו, ועוד מעט תבינו בעז"ה.

 

הבאנו [בשיעור מוצש"ק וישב ה'תשע"ג] שמובא בספר דרך שיחה ששאלו את הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א על עניין זה, איפה מדרש זה ומה מקור העניין? והוא כותב, שאין מדרש חז"ל כזה, ושזאת המצאה.

 

לפי דבריו, עניין מחילת העוונות למשתתפים, היא בדותא. מה שכן, מובא בתוס' במסכת פסחים [דף קי"ג ע"ב], שניצל מדינה של גיהנם. הגמרא שם אומרת, שבעה מנודין לשמים, אלו הן, יהודי שאין לו אשה, ושיש לו אשה ואין לו בנים, ומי שיש לו בנים ואין מגדלן לתלמוד תורה, ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, והמונע מנעלים מרגליו, וי"א אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה.

 

על פי זה נוהגים בעדות אחרות, שלא להזמין לסעודת ברית מילה. הדבר אינו מקובל אצלינו, אבל המקור שלהם הוא מפה, עפ"י היש אומרים. לא ניכנס לעניין זה, כיון שבעצם ישנן הרבה סיבות לכך שאפי' כשמזמינים לברית מילה אין בזה כ"כ קפידא, ובפרט אם יש שם עשרה וכו'. כתבנו על כך כבר בעבר [בשו"ת עולת יצחק חלק א', ושע"ה יו"ד ח"ב סי' קנ"ט סעיף י"ג].

 

אומרים התוס', מהי סעודת מצוה? היינו סעודת מילה, דאמר במדרש דניצול מדינה של גיהנם. וסעודת נישואין בת"ח, ובת כהן לכהן. ודוקא שיש שם בני אדם מהוגנין וכו'. א"כ טוען הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שעל פי מדרש זה, כתוב שניצל מדינה של גיהנם, אבל לא כתוב שמתכפרים לו כל עוונותיו.

 

יש הבדל ביניהם, כי ניצל מדינה של גיהנם היינו שאינו מקבל עונש, אבל מי שמתכפרים לו כל עוונותיו הוא כבר נכנס לגן עדן. א"כ אדם זה שהיסב בסעודה של מצוה, הוא ניצל מדינה של גיהנם, אבל לגן עדן עדיין הוא לא יכנס, משום שזכות זאת עדיין אינה מספיקה לכך. אך לפי השמועה המקובלת, שמכפרים לו את כל עוונותיו, א"כ הוא צדיק. אבל למעשה, אלו הם שני דברים שונים, כיון שבמדרש מדובר על מי שאוכל בסעודת ברית מילה, אולם השמועה המקובלת מדברת על מי שמשתתף במצוות הברית מילה.

 

הבאנו כבר [שיעור מוצש"ק וישב התשע"ג], שיש לכך מקור בספר חמדת ימים, שמזכיר זאת ממש בשורה אחת, בענייני יוה"כ [סוף פרק שביעי]. הוא כותב שם, שאם יש ברית מילה ביוה"כ, תרוץ לשם, בפרט לפי מה שאמרו, כי אליהו שואל כפרת הנמצאים שם אצל כסאו, כי אותה אנו מבקשים כהיום הזה. הלכך תרוץ ביוה"כ לברית מילה, כי אליהו הנביא נמצא שם ויש שם כפרה.

 

אין לטעות בדבריו ולהבין שהמדובר רק ביוה"כ. אמנם הוא מדבר על יוה"כ, אבל תמיד זה כך. אבל כשמצטרף לכך גם יום כיפור וגם ברית מילה, הדבר מצויין, ולכן כדאי לך ללכת לשם.

 

בתשובה לשאלה מהקהל: לא שיפסיד את התפילה, אלא כתר מלכות או מסכת יומא או איזה פיוט, אבל לא את עיקר התפילות.

 

שאלה מהקהל: לכאורה זה סותר, כי אם אליהו לא בא מלכתחילה כשיש שם רשעים, א"כ איך הוא שואל אח"כ כפרה?

 

תשובת מרן שליט"א: הרי המחילה של יום כיפור היא בנעילה. אמנם יש בזה נידון, נחלקו בכך הראשונים, האם הכפרה היא בסוף היום, או במשך כל היום, נפקא מינה למי שמת ביוה"כ, האם כבר נמחל לו או לא? כתוב בגמ' כתובות, כי מי שמת בערב יום כיפור, רע לו. ואם מת ביום כיפור, יש בזה חקירה של בעל קובץ שיעורים. אבל הדבר תלוי בזה. לא משנה.

 

בכל אופן, לגבי אליהו הנביא, כשיש ברית מילה הוא בא לשם, ומחלו להם על כל עוונותיהם, ולפי כל הדעות זה לפני הנעילה, ואפילו אם היה רשע.

 

חושבני שאולי הכוונה בדברי בעל חמדת ימים היא כזאת, שלזה בעצם התכוון אליהו, דהיינו שכוונתו היתה כדי לכפר לנו. כך מסביר הבן יהוידע את הגמ' בסנהדרין [דף קי"ג ע"ב], דהיינו מה שכתוב לגבי אחאב, הוא אומר שאליהו הנביא לא עשה זאת מתוך כעס, אלא מטרתו בסופו של דבר היתה לטובה. כלומר, זאת לא היתה קנאות לשם קנאות, זה לא היה כעס, אלא שלכתחילה לכך התכוון אליהו, ולכן הקב"ה מחל להם.

 

אקרא לכם את לשון הבן יהוידע, מה שגזר על המטר בימי אחאב, לא היה מתוך כעס, אלא נתכוון לעשות חסד עמהם בזה, שעי"כ יחזרו בתשובה. וכאשר היה, דאפילו אחאב לבש שק, והיה מלקהו יהושפט בכל יום. א"כ זו היתה כוונתו של אליהו במה שעשה, 'סוף מעשה במחשבה תחילה', הוא רצה שהקב"ה יכפר להם. וזה רמוז בפסוק 'תחת אשר קנא לאלד'יו ויכפר על בני ישראל', דהיינו מטרת קנאותו היתה כדי לכפר על בני ישראל.

 

כותב על זה בעל שלחן גבוה [יו"ד הל' מילה סי' רס"ד ס"ק י"ב], לרבינו יוסף מולכו, והדבר מובא בספרים, באור זרוע וברמ"א, שצריך להדר שהמוהל והסנדק יהיו צדיקים. והעניין בזה, בגלל שאליהו הנביא בא לשם.

 

טוען בעל שלחן גבוה, לכאורה מה זה משנה? אפילו אם לא יהיה צדיק, אבל הרי אליהו בא ומכפר לכולם, א"כ כולם כבר צדיקים. הוא אומר שמנהגם בסלוניקי, לא להקפיד על כך, אלא כל אחד נהיה סנדק בלי שום קפידא.

 

אבל בסופו של דבר מסקנתו היא, שאכן כדאי להקפיד על כך. זה לשונו בדרכי משה, כתב באור זרוע, צריך לחפש אחר יהודי טוב בעל ברית פי' להיות סנדק, כדי שיבוא אליהו וישב אצלו ע"כ. כלומר, כיון שנהגו לעשות כסא לאליהו סמוך לכסא של סנדק, א"כ צריך שהסנדק יהיה צדיק, כדי שישב אליהו ז"ל אצלו. אליהו הנביא לא יהיה מוכן להיכנס ולשבת לידו. לכן הוא אומר, ולפי המדרש שאמרו שאין אליהו בא לברית אא"כ מכפר הקב"ה את כל עוונותם של הנמצאים שם, והביאו הרב חמדת ימים בקיצור וכו'.

 

ואח"כ הוא מוסיף מעצמו, שמעתי שיש במדרש, שאם יש איזה רשע באותה מילה, אומר אליהו להקב"ה, איני הולך לשם משום פלוני הרשע שיש שם. והקב"ה מוחל כל עוונותיו, כדי שילך אליהו לשם. אם כן, אין אנו צריכים לדבר הזה של האור זרוע לבקש איש תם וישר להיות סנדק או מוהל, דכל העומדים שם הם מכופרי עון. וכן המנהג שלא לדקדק אחר זה. חוץ מזה הוא אומר, מה גם גדולה חזקה דכל ישראל בחזקת כשרים.

 

בסוף הוא קצת חוזר בו ואומר, ואח"כ ראיתי בלבוש שכתב ז"ל, ויש לאדם להדר אחר מוהל וסנדק היותר טובים, וצריך שיכוונו במילתו כוונה מובחרת ומעולה, ויגרום שגם הולד יהיה כמותם עכ"ד. הא ודאי הדין עמו. עכ"ל. אם המוהל והסנדק מכוונים כוונות טובות, ממילא גם התינוק יהיה כמותם.

 

יוצא שבכל זאת יש עניין בכך. גם אם נגיד שהתכפרו עוונותיהם של כולם, אבל עדיין הם לא עלו בדרגא שיהיו להם כוונות, שידעו מה לכוון, כי אלו דברים גבוהים, כדי שישפיע קדושה על התינוק. לכן מבחינה זאת הוא חוזר בסופו של דבר, ואומר שודאי הדין עמו, והמסקנא שלו שצריך לעשות זאת.

 

בא הגאון רבינו חיים פלאגי בספר תוכחת חיים [על התורה חלק ג' דף קכ"ו קכ"ז פרק נ"ה] ומביא את דברי השלחן גבוה, ומוסיף על כך וכותב, שיש לו קבלה מהזקנים, שמי שקוראים לו כשמו של התינוק, מכפרים לו ביותר על עונותיו. אם יקראו לתינוק יוסף, ושמך יוסף, יש לאדם זה כפרת עוונות יותר. לכן יש בזה תועלת, כיון שהשם גורם טובה או רעה. ציין לנו את מקור זה ידידנו הרב יעקב לוי הי"ו, והדבר חשוב מאד.

 

הוא כותב כך, מזקנים אתבונָן, השם דאקרויי ליה לנימול, יועיל לכפר יותר, לכל הנקראים בשמו שעומדים שם. ויש שורש לזה ממ"ש בספר חסידים, השם גורם טובה או רעה וכו'.

 

אבל הוא מוסיף עוד נקודה מעניינת, שתלמיד חכם, כדאי לו שירוץ לברית מילה יותר מאדם אחר, כיון שחוץ מהשם שיש לכל ת"ח, יש לו עוד שם, קוראים לו גם משה. כפי שידוע שהגמ' אומרת 'משה שפיר קאמרת', דהיינו תלמיד חכם או אדם גדול, נקרא בשם משה, לכל תלמיד חכם יש ניצוץ ממשה רבינו. לכן אם יקראו לתינוק בשם משה, וגם הוא נקרא משה, כיון שכל תלמיד חכם נקרא בשם משה כי יש לו ניצוץ ממשה רבינו, ממילא הדבר יועיל לו יותר. א"כ כדאי שיהיה באופן זה, גם אם לא יקראו לו בשם זה. אבל אם יקראו לו משה, הוא יזכה גם בכך.

 

לפי זה הבנתי מה ששמעתי על מקום אחד בתימן, שהם נוהגים לתת את שם התינוק לפי האורח הראשון. מי שבא ראשון לברית מילה, קוראים לתינוק כפי שמו. לא ידעו להסביר מה העניין בזה. בהתחלה חשבתי שכיון וכנראה היו שם אנשים עצלנים לבוא לברית, לכן הם אמרו טוב, ניתן פרס למי שיבוא ראשון, ונקרא לתינוק על שמו. אבל כעת אני מבין שהדבר הרבה יותר מזה, דהיינו שיש לו זכות בכך שהתינוק נקרא בשמו, כי ממילא מתכפרים לו העוונות יותר מכל הציבור.

 

בעל הקונטריס היחיאלי [בית השם דף מ"ח ע"ב] כותב דבר מעניין, שזאת הסיבה מדוע לא מגלים את שם התינוק עד הברית מילה. כי למי שקוראים לו בשמו של־תינוק, חוץ ממה שמתכפר לו העוונות יותר מלכל הנמצאים שם, גם יש לו הארה וקדושה יותר מכולם. לכן כדי שכולם ירוצו ויבואו לברית, אף אחד לא ידע מה שמו. אם יגידו מראש שקוראים לתינוק בשם יוסף, א"כ מי שלא נקרא בשם יוסף, לא יבוא לברית מילה. לכן לא מגלים את השם. כך כל אחד אומר, אולי יקראו לו בשמי, לכן כדאי לי לבוא, וממילא אני מרויח מהברית מילה בפעם זאת.

 

שאלה מהקהל: אם יש לו שני שמות, צריך לקרוא את שתי השמות?

 

תשובת מרן שליט"א: זאת כבר חקירה אחרת. אם יש לאדם שתי שמות, כגון שקוראים לו יוסף משה, זה אינו יוסף ועוד משה, אלא זהו שם חדש, יוסף משה. לכן אם יקראו לתינוק רק בשם יוסף, זה לא הוא. ואם יקראו רק משה, זה לא הוא. אולי יש לו חצי ניצוץ, אבל עדיין יש הבדל. לכן צריך שיקראו לתינוק בשמו המלא.

 

שאלה מהקהל: לפי זה, אם יש עבירה של ערבוביא בין גברים לנשים בברית, גם ע"ז אליהו מכפר? אולי יש פה סמך להקל?

 

תשובת מרן שליט"א: חושבני שלא. כי אכן מחלו להם את כל עוונותיהם, אבל כעת יש להם עוונות חדשים. זה סתירה מיניה וביה, ועל זה לא מדברים. כי אם באותו מעמד עצמו הם עושים שלא כדת ושלא כדין, הדבר אינו מועיל.

 

מספרים על הרב הוברמן זצ"ל, הצדיק מרעננה, שמישהו פעם בא לשאול אותו איזו שאלה קשה. אמר לו הרב, תשמע, אינני יכול לענות לך כעת, אבל בעוד כמה ימים יש ברית מילה, ואליהו הנביא יבוא לשם ואז אשאל אותו את שאלתך. אותו אחד מחכה אחרי המילה, בא אל הרב ושואלו, נו כבוד הרב? מה התשובה? אמר לו הרב, אליהו הנביא לא בא, אין לי תשובה בשבילך. אמר לו, אבל הרב אמר לי שהוא יבוא? ענה לו הרב, מה אני יכול לעשות? הוא לא בא!

 

הלך ההוא וסיפר לאבי הבן. בא אבי הבן אל הרב. אמר לו הרב כך, ישנם מצבים, שאליהו הנביא לא בא.

 

יש כמה כללים בזה. יש מצבים שאי אפשר להגיע, וגם לא לכל ברית מילה אליהו הנביא בעצמו מגיע. הרי כתוב שיש לו ששים ריבוא משרתים, א"כ הוא יכול לשלוח הרבה שליחים, שיש להם ניצוצות של הנשמה שלו. אם לנימול יש ניצוץ ממשה רבינו, אליהו הנביא בא בעצמו, אבל אם לא, הוא שולח מישהו אחר במקומו. אכן שלוחו כמותו, זה נחשב כאילו הוא בא, אבל עדיין זה לא ממש הוא.

 

מביאים בספר הדרת קודש [מובא בספר ישרש יעקב דף י"ט אות ז'] סיפור על הגאון רבי שלמה קלוגר, שהיה מהדר אחר מצות סנדקאות, ומשתדל ללכת שמה. מעשה שהגיע לברית מילה, הוא מחכה שעתיים, והברית מתעכבת. שאל את בני הבית, למה אתם מאחרים להכניסו בבריתו של אברהם אבינו? אמרו לו, תשמע, רח"ל האבא של הילד חולה, ממש במצב גוסס, ואנו מחכים שכנראה הוא כבר הולך לעולמו, ואנו רוצים לתת את השם שלו לתינוק. הם נוהגים שלא לתת את שם האבא בחייו, אלא מחכים לאחר פטירתו, ואז יקראו לו על שמו.

 

הוא רק שמע זאת ואמר, תביאו מהר את התינוק. ציוה להביא לפניו את התינוק. פתח ואמר, איתא במדרש רבה, זהו סיפור מוכר, רבינו הקדוש היה חולה בשינים שלש עשרה שנה, ונכנס אליהו הנביא בדמות רבי חייא, נגע לו בשן וריפה אותה. סיפור זה מובא במדרש רבה, הדבר היה כדי לכבד את רבי חייא בעיני רבינו הק', לכן הוא בא בדמותו, נתן ידיו על שיניו ומיד נתרפא.

 

ממשיך רבי שלמה קלוגר ואומר, לא כל אדם זוכה שישלחו לו שליח מיוחד את אליהו הנביא לרפואה שלימה, אבל עתה זהו עת רצון. עכשיו זה המילה. ידוע מפי חז"ל, שאליהו נמצא בכל ברית, ונקרא מלאך ברית. וכן אמרו, שאינו בא למילה, עד שיבקש מהקב"ה שימחל עוונות אבי הבן. ראשית, אליהו הנביא נמצא שם. דבר שני, הוא לא בא עד שהקב"ה מוחל את עוונות אבי הבן. הוא לא דיבר על היתר. והוא מוכן לכל שליחות טובה, והשיב לב אבות על בנים. ואם כן אנחנו מבקשים, תן עתה רפואה שלמה לאבי הילד שנכנס עתה בבריתו של אברהם אבינו, לשמוח בשמחה של מצוה בלב שלם. הוא אמר לאליהו הנביא, אתה כעת נמצא פה, אנו מבקשים שתתן רפואה עכשיו, כעת זו הזדמנות, אין צורך שתבוא באופן מיוחד, עכשיו בלאו הכי יש ברית מילה ואתה אמור להגיע.

 

ומסיים שם, בקשת הצדיק עשתה תפילתו לטובה, מרגע זה התחיל להיות חיות במעט מעט, קם ממיטתו, תוך חמשה ימים נהיה אדם זה בריא וכו'. אליהו הנביא מליץ טוב לכל מי שעוסק במצוה זו.

 

ברצוני להביא מקורות, שהדבר מקובל בכל תפוצות ישראל, גם אצל האשכנזים וגם אצל הספרדים. מהאשכנזים הבאנו את ר' שלמה קלוגר, וגם בספר בני יששכר [תשרי מאמר ד' אות ז'] למהרצ"א מדינוב, מובא הדבר. לפני כן הוא כותב זאת בספרו אגרא דפרקא [דף ע"ה], ומביא זאת בשם המהר"ש מקרלין הי"ד, נאמר לי משם קדוש ישראל מוהר"ר שלמה מקרלין זצ"ל הי"ד שאמר בשם המדרש, בשעה שאמר הקב"ה לאליהו שיצטרך להיות בכל ברית מילה, אמר אליהו, אתה ידעת שאני מקנא לשמך יתברך, והנה אם יהיה בעל הברית בעל עבירה, לא אוכל לסבול להיות שם. באוצר אפרים מוסיף, שח"ו הוא ינקום בו ויעניש אותו, לכן הדבר אינו כדאי. והבטיחו השי"ת שיכפר וכו'.

 

אח"כ אמר אליהו, ואם יהיה המוהל בעל עבירה? הבטיחוֹ השי"ת שיכפר גם למוהל. ואם יהיו כל הקהל העומדים שם בעלי עבירות ולא אוכל לסבול, הבטיחו השי"ת שיכפר לכל הקהל. והוא כותב, כן שמעתי שיצאו הדברים מפי הקדוש הנזכר.

 

נשאלת השאלה, שעמד עליה מורי ורבי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל בהסכמתו לספר אוצר הברית, שם הוא כתב הערות וזוהי אחת מהערותיו. היתכן שכל מי שנמצא בברית, גם בעלי עבירות חמורות ימחלו להם, רק בגלל שבאו לברית מילה? וכי מה לנו יותר גדול מיוה"כ, שעליו כתוב בתורה 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם', ומי שלא חזר בתשובה, אין יום כיפור מכפר לו. אמנם בגמ' יש מאן דאמר כזה, רבי אומר שעיצומו של יום מכפר, אבל להלכה נפסק ברמב"ם הל' תשובה ספ"א ובשו"ע, שיוה"כ מכפר רק אם האדם חוזר בתשובה. ואפילו אליבא דרבי, שסובר שעיצומו של יום מכפר, זה דוקא אם מכאן ואילך הוא יהיה בסדר. א"כ כיצד יתכן שימחלו לכל בעלי העבירות הנמצאים בברית מילה?

 

כך הוא שואל, נפלא הדבר, הרי ביום הכפורים שמפורש אמרה תורה 'כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם', ואפ"ה קיי"ל דלא מתכפר אלא בתשובה, וא"כ איך יכולים לומר שהקב"ה ותרן לבעלי עבירות חמורות הבאים לַשּׂמחה בברית, שמוחל גם להם על עוונותיהם? באים בעלי עבירות חמורות לשמחת ברית מילה, קרובי משפחה וכדומה, והקב"ה מוחל להם?! מה נגיד, שזה דוקא אם הם יחזרו בתשובה. א"כ הוא אומר כך, שהרי אי אפשר לומר דכוונתם דוקא ע"י תשובה, דא"כ לא השיב לו הקב"ה על טענתו שאינו יכול לסבול חוטאים ופושעים שאינם עושים תשובה. אליהו הנביא אומר שאינו יכול לבוא למקום שיש שם רשעים, ממילא לא חזרו בתשובה, מה ענה לו הקב"ה? לכאורה יוצא שהקב"ה לא ענה לו על טענתו.

 

תשמעו תשובה הפלא ופלא. הוא עונה כך, הפירוש ש'מכפרים להם על כל עוונותיהם', זהו רק באותו הזמן שאליהו הנביא נמצא בברית מילה. דהיינו אליהו הנביא אינו יכול לסבול את ריח העבירות שלהם, אינו יכול להימצא במקום של רשעים. יש לו חוש ריח טוב, הוא מרגיש את הרשע והפשע, כתוב שהוא יכול לסבול ריח רע של נבילות וכדו' אבל לא את ריח העבירות, לכן כדי שלא יהיה ריח רע כזה, הקב"ה מוחל להם על עוונותיהם. אבל לאחר מכן, העבירות חוזרות. א"כ מה הם הרויחו מכך? שהם נמצאים במצב של בלי עבירות, ועכשיו כל אחד יחליט לעצמו. מי שירצה, יש לו את האפשרות לזנק הלאה.

 

זהו חידוש גדול מאד, ומובא בספרים שהצדיק המשגיח מפונוביז' הגאון הצדיק הרב לוינשטיין זצ"ל התווכח עם הגרש"ז אוירבך בעניין זה, ולא הסכים איתו בכך. אבל הגרש"ז אמר, שהוא בטוח בצדקת דבריו. הוא התוכח איתו וענה לו, שברור לו שכך הדבר, אי אפשר לפרש אחרת.

 

בכל אופן זה המהלך שלו, תשמעו את לשונו, נראה דכוונתם כדאיתא בתנא דבי אליהו, שהוא סובל כל מיני סרחון חוץ מסרחון של חוטאים ופושעים, הוא כותב זאת בשם תנא דבי אליהו, אולם חיפשנו ולא מצאנו זאת. הדבר מובא בספרים אחרים, כגון בקב הישר ובספר אור החיים פרשת צו. ועל זה השיב לו הקב"ה, שבשעה זו כשאליהו יהיה עמהם, יעביר מהם הקב"ה את הסרחון, כאילו לא חטאו כלל. במצב כזה, אליהו יוכל להיכנס, הכל מריח טוב. נו, ומה הרוחנו מכך? אף דבר זה חשוב הוא מאד, ואשרי מי שזוכים לעלות ולהתעלות באותה שעה, ולהישאר במקום קדשו גם לאחר הברית. דהיינו, יש לך אפשרות במצב כזה להיות נקי מחטאים. אמנם לא מכפרים לך את כל החטאים, אבל יש לך אפשרות לתפוס זאת ולהמשיך הלאה, יש כבר את הסייעתא דשמיא, וזוהי המעלה בכך. זהו חידוש גדול.

 

אגיד לכם דבר נוסף. הגאון הרב ישראל פישר בשו"ת אבן ישראל, גם לא מסכים עם הדבר, אבל הוא טוען, לכאורה מה הקושיא? איך יכול להיות שיכפרו העוונות בלי תשובה? ומה נעשה עם חתן, שמוחלים לו כל עוונותיו? [עיין בהרחבה בנושא זה בשיעור מוצש"ק וישב ומוצש"ק מקץ ה'תשע"ג]. הרי לומדים זאת מעשיו הרשע, וכתוב עליו 'הוא עשיו אבי אדום', הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו, אפילו בחתונה הוא לא חזר בתשובה, כיצד מוחלים על כל עוונותיו? א"כ כמו שמצאנו בחתן שמוחלים על כל עוונותיו אפי' בלי תשובה, כך גם בברית מילה. כך הוא רצה לדחות את דבריו.

 

אולם ישנה תשובה לתשובה. כתוב בבראשית רבה על הפסוק 'וירא עשיו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת', מה הפירוש וירא עשיו כי רעות וגו'? 'נתן בדעתו להתגייר'. כתוב כך במפורש. דהיינו, עשיו ראה שהדבר אינו מוצא חן בעיני אביו, אולי כדאי שאלך לחפש מישהי ראויה, ולקח את בת ישמעאל. הרי ישמעאל עשה תשובה, א"כ גם הוא כבר רוצה לחזור בתשובה, הוא כבר חושב על כך.

 

אבל מאידך כתוב, 'הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו'? אלא יכול להיות, שלחתן מספיק שהוא רק רוצה לחזור בתשובה. בפועל, עשיו לא חזר בתשובה, הוא רק 'נתן בדעתו'. יש לחתן זכות כזאת.

 

אכן אדם רגיל שירצה לחזור בתשובה, אבל אינו חוזר בתשובה, אין לכך משמעות. בסדר שחשבת, אבל בפועל לא חזרת. אולם חתן, אם הוא רק רוצה לחזור בתשובה, כבר יש לו את הזכות הזאת. הרי כתוב, שלשה מוחלים להם על כל עוונותיהם, חכם חתן ונשיא. א"כ מספיק שהוא נותן בדעתו להתגייר.

 

אבל האמת היא, שבספר עץ הדעת טוב למהרח"ו [דף ל"א ל"ב] כתוב במפורש, שגם אצל חתן, זה רק אם הוא חוזר בתשובה. ואם הוא לא חוזר בתשובה, הדבר לא עוזר. אבל הוא שואל, מה נפשך, א"כ בעצם מה זה עוזר? הרי אם החתן כבר חזר בתשובה, גם בלי שיהיה חתן מוחלים לו על עוונותיו? אלא צריכים להגיד, שהרי ישנם עוונות, שרק בצירוף יום הכפורים או בצירוף מיתה הם מתכפרים, א"כ לחתן יש צירוף. דהיינו, גם עוונות שלא מספיק עליהם רק חזרה בתשובה, אלא צריך דברים נוספים, כגון יוה"כ או מיתה שמכפרת, אצל חתן זה מצטרף. א"כ אמרנו כמה אפשרויות לבאר את הדברים.

 

ישנו עוד חידוש, שראיתי מביאים בספר ישמח לב שמביא בשם ספר דגל מחנה אפרים, שגם לכל המסובים בשמחת חתונה, מוחלים להם כל עוונותיהם.

 

שאלה מהקהל: יש מאן דאמר ש"פוקקין לו עונותיו".

 

תשובת מרן שליט"א: נכון, כך הגירסא בבבלי [מסכת יבמות דף ס"ב], כמו שכתוב ויפק רצון מי"י, שחתן מתפקקין עוונותיו. דהיינו, זה כמו פקק, סותמים לו את העוונות, ומחכים לראות מה יהיה. אם הוא לא יהיה ראוי, יפתחו את הפקק. אכן כך זה לפי התלמוד בבלי. אבל בירושלמי כתוב, 'מוחלים לו עוונותיו'. יכול להיות, שזאת בעצם המחלוקת בין הבבלי לירושלמי. ויכול להיות אפי' שזו גם המחלוקת במדרש רבה, אולי כך אפשר לתרץ את הסתירה שם.

 

הרי כתוב, הוא עשיו מתחילתו ועד סופו, דהיינו שהוא נשאר ברשעו, אבל רבי יהושע בן לוי חולק שם במדרש ואומר, שעשיו נתן דעתו להתגייר. מובא שם, שרבי אלעזר אמר לריב"ל, אם כדבריך, למה כתוב 'על נשיו לו לאשה', מדוע הוא לא גירש את הראשונות? הרי אם הוא רוצה לחזור בתשובה, הוא צריך לגרש את הראשונות, שהרי הן היו עובדות ע"ז. תגרש אותן, ועכשיו תיקח אחת צדקת. אלא הפירוש 'על נשיו', שהוסיף רשעה על רשעות. אם הוא השאיר אותן, סימן שלא רצה לחזור בתשובה. ממילא יכול להיות בעצם, שרבי אלעזר בעצמו חולק על דבר זה.

 

ולאמיתו של דבר, יש בכך דעות לכאן ולכאן. במס' סנהדרין כתוב, שהגדולה מכפרת לו לאדם. דהיינו לפי הירושלמי בביכורים, חכם שמתמנה מוחלין לו על כל עוונותיו, ומביאים שם ראיה מהפסוק 'וכי יגור אתכם גר' ואח"כ כתוב 'לא תונו אותו', מה גר מתכפרים לו כל עוונותיו, כך גם מי שנתמנה, מוחלין לו על כל עוונותיו. כתוב 'מפני שיבה תקום', ו'והדרת פני זקן'. אותו הדבר נשיא או מלך, לומדים זאת ממה שכתוב 'בן שנה שאול במלכו'. א"כ לאנשים אלו מוחלים להם על עוונותיהם.

 

בספר ישמח לב [סוף סימן ס"ה] מביא בשם דגל מחנה אפרים כך, גם למסובים בחתונה מוחלים על עוונותיהם. הדבר פלא עצום. זה חידוש נוסף. עד עתה חשבנו שרק בברית מילה כך, כעת כתוב שזה גם בחתונה. כך הוא כותב, אבל הוא לא ציין באיזה דף הדבר כתוב.

 

הייתי צריך להתאמץ לחפש היכן זה כתוב, עד שמצאתי זאת שם בפרשת בא. אבל חושבני שהדבר אינו מדוייק. כתוב שם בלשון ספר דגל מחנה אפרים [דף ל"ו] על הפסוק 'ולכל בני ישראל היה אור במושבותם', חתן דומה למלך, החתן נעשה בחינת מעלה וכו', הוא מדבר פה דברים נשגבים וגבוהים, נעשה מלך שלם, בעטרה שעטרה לו אמו וכו', ומוחלים לו כל עונותיו, ולכל הנלוים אליו. הוא לא כותב 'לכל המסובים בחתונה', אלא 'לכל הנלוים אליו'.

 

משמע שמדובר רק על השושבינים, ואולי גם מבני המשפחה, הכוונה לאלה שעוזרים ומסייעים, הם הנקראים 'כל הנלוים אליו'. לא כתוב שזה לכל המשתתפים בחתונה. כנראה הלשון שהעתיק אינו מדוייק.

 

 

מסקנא בעניין אמירת פסוקי שמע ישראל וי"י מלך, בברית מילה.

 

לאור דברינו אלה, רציתי להזכיר בנושא זה של ברית מילה, חושבני שאני חוזר בי ממה שכתבתי בשע"ה חלק ה' [שע"ה יו"ד ח"ב סימן קנ"ט סעיף י'] על עניין אלו האומרים פסוקי שמע ישראל וי"י מלך בברית מילה. דיברנו על כך בעבר [מוצש"ק מקץ ה'תשע"ג], אבל כעת אנו מדברים מבחינה אחרת.

 

כתבתי בס"ד בשע"ה, אין מנהגינו לומר פסוקים שמע ישראל, י"י מלך, אנא י"י הושיעה נא, כמו שנוהגים בשאר קהילות, שאין מקומן עתה. דיברנו בזמנו [מוצש"ק קרח ה'תש"ע] על זה שלצערינו אלה שאומרים זאת, מאידך אינם אומרים 'תשתלח אסותא'. אמרנו שלכאורה מה נפשך, אם ברצונך להוסיף, תוסיף גם את מה שנהגו אבותינו.

מי שהנהיג להוסיף זאת בזמנו, הוא הרה"ג יצחק שלום הלוי. כנראה הוא ראה שלצערינו בא"י ישנם כאלה שמגיעים לברית מילה, ואפילו את פסוק שמע ישראל הם לא אמרו בבוקר, בעוה"ר, א"כ הוא רצה לזכות אותם. כיון שראה שבעדות אחרים נוהגים כך, א"כ זאת הזדמנות לזכות את אלה שרחוקים מתורה. לכן אמרנו אז, שאם זה כך, תלוי מי הוא הציבור. אם הציבור חלקם חילונים, אולי כדאי לזכות אותם. אבל כאשר זהו ציבור של בני תורה, הדבר מיותר.

 

אבל עכשיו אני קצת מתחרט, וכבר הרבה זמן אני חושב על כל הנושא הזה. ראשית, כיון שאני רואה בדר"כ בבריתות, שבלא"ה נשאר זמן פנוי שלא עושים בו שום דבר. בין כה וכה לא אומרים כלום, המוהל מתכונן למילה, המשתתפים כבר אמרו את ההלל 'ברוך אשר כבודו מלא עולם וכו', ועד שמגיעים לברכות ישנן כמה דקות שקטות שאין בהם כלום. א"כ, עדיף שיגידו זאת. אפילו שיגידו מזמור תהלים, אבל למה שישבו בשתיקה? א"כ שיגידו שמע ישראל וי"י מלך י"י מלך. לכן מבחינה זו חושבני שאין בעיא לומר זאת.

 

אולם לפי מה שאמרנו קודם, חושבני שאדרבה, יש עניין לומר זאת, בכדי לעורר את הציבור לחזור בתשובה. דהיינו, כיון שאליהו בא ומכפר על העוונות, וכפי שאמרנו זאת היתה מטרת קנאותו, כדי ש'ויכפר על בני ישראל'. ויכול להיות כי די בכך שמתעוררים לחזור בתשובה, כפי שאמר מהרח"ו, שמילה זה כמו לגבי חתן, שמוחלים לו על עוונותיו, ואין הכוונה דוקא אם יחזור בתשובה, כמו לגבי תשובה ביוה"כ. אצל חתן ובברית מילה, אפילו אם רק רוצים לחזור בתשובה, חושבים על כך, כבר בכך מוחלים להם על עוונותיהם.

 

דהיינו, אין הכוונה שזה לא מזיז לו כלום, אלא שהוא רוצה לתקן את עצמו, א"כ אפילו שלא חזר בתשובה עדיין, לא עשה סיגופים ותיקונים, עצם הרצון לחזור בתשובה, זה כבר נחשב לו. א"כ כדאי שתהיה התעוררות זאת באמירת פסוקי שמע ישראל וי"י מלך, כי גם הרשעים שלא יחזרו בתשובה, אבל עצם הדבר שהם ירצו לחזור בתשובה, זה כבר מוסיף להם זכות.

 

גם באמירת 'אנא י"י הושיעה נא' יש תועלת, כי זו תפילה כדי שלא יהיה איזה מכשול ח"ו, שלא תהיה איזו טעות בברית מילה, שהמוהל יעשה הכל כדת וכדין, שלא יקרה ח"ו שום נזק. א"כ אלו תפילות טובות, ולכן חושבני שהדבר דוקא רצוי.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

עוד...

מדור ימי חנוכה

 

 

 

 

 


 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: or@shtaygen.co.il

 

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

מועדי השם
טריתא
מצות מסורת
פעולת צדיק
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מנויים לחיים
מצות טעמו וראו
שר שלום קשת
ארז יחיאל
אור ההלכה
מיני תבלין וקליות
ת"ת עטרת חיים

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: yad@maharitz.co.il  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד