-
-
חיפוש מתקדם
לחיפוש מדוייק: הוסף "מרכאות" לפני מילות החיפוש!

מדורים אקטואליים:

 

 

 

 

הפוך לדף הבית

  הוסף למועדפים

 
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
1464 אורחים

חיבור פרשיות חקת ובלק לבני ק"ק תימן

    
מספר צפיות: 2978

חיבור פרשיות חקת ובלק לבני ק"ק תימן.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק חוקת ובלק התשע"ב

 

נתחיל בעניין הפרשיות שקראנו, חֻקת ובלק, לפנינו פרשת פינחס, דיברתי על כך כבר בעבר [מוצש"ק חקת ה'תשס"ט], זהו נושא ארוך ורחב, אבל נאמר רק ממש כטיפה מן הים.

 

מהרי"ץ כותב בעץ חיים ח"א דף קצ"א ע"א כך, דע כי הסדר בדפוסים להפריד חוקת ובלק, ולחבר מטות ומסעי. ובכל התכאליל הקדמוניות מחברים קרח וחצי פרשת חוקת עד פר' ויסעו מקדש, ובשבת שנייה קורין חצי חוקת מפר' ויסעו, ומחברים אליה בלק. ובסוף הוא אומר, ומקרוב נהגו לחבר חוקת ובלק. דהיינו לפי סדר הדפוסים, (מנהג שאר קהילות ישראל) חוקת ובלק פרודות ומטות ומסעי מחוברות, הכוונה בשנים שיש ברירה לפי סדר קביעות השנה, שצריכים להחליט אלו פרשיות מחברים ואלו מפרידים, אם יש אפשרות לחבר אחת מהשתים האלו, הם מעדיפים לחבר מטות ומסעי, ואנחנו (ק"ק תימן בלדי) מעדיפים לחבר חוקת ובלק.

 

ואומר מהרי"ץ, ושמעתי שנהגו כן לפי שלכל פרשה ופרשה ממונה מלאך אחד, כמו שכתוב בזוה"ק שלכל פרשה יש מרכבה או מלאך. יש אומרים שהשם של אדם שכתוב בסוף כל פרשה, זהו לא רק לסימנא בעלמא, חיפשו איזה שם על מנת שלא יטעו הסופרים ויזכרו את מספר הפסוקים, שלא יטעו ויכתבו במקום צ"ב, צ"ג או צ"ה פסוקים, לכן כתבו לדוגמא 'מיכאל סימן' כדי שהשם יוכיח אם ישנה טעות, אבל הרי כל מִלה אחרת היתה טובה, א"כ למה בחרו דוקא שם של בן אדם? אלא ששֵם זה הוא שמו של המלאך הממונה על אותה פרשה. וכיון שיש מלאך לכל פרשה, לא רצו לחלוק פרשת חוקת לשני סדרים בשתי שבתות, כדי שלא להיות מלאך הפרשה תלוי ומופסק עד שבת שניה. אם יעשו פרשה וחצי, כמו שהיו נוהגים הקדמונים לקרוא קורח וחצי חוקת, א"כ המלאך מופסק באמצע. טעם זה נתגלה להם על פי הזוה"ק, ומה שהקדמונים לא עשו זאת, לא מפני שהתייחסו לדבר ולא חששו לו, אלא זה משום שהקדמונים לא ידעו זאת. מסתמא הם חשבו שזה לא מפריע. אבל אחרי שהתבררה הסיבה הזאת, ממילא נהגו לחבר את חוקת ובלק, כלומר עשו דבר הדומה למנהג הקדמונים, הכי קרוב לכך. אבל מטות ומסעי, זה כבר רחוק.

 

אח"כ כותב מהרי"ץ, ועם היות שלכל אחד מהמנהגים יש סעד וסמך, כמובן לכל משכיל וחכם, הנה לענ"ד נראה להביא טעם למנהגינו שמחברים חוקת ובלק, להיותם שייכי אהדדי. ישנה עוד סיבה, חוץ מהסיבה הפשוטה שאינני יודע מדוע מהרי"ץ לא כתבה, סיבה הכי פשוטה, שהרי בפרשת חוקת יש שמונים ושבעה פסוקים ובפרשת בלק מאה וארבע, ביחד זה מאה תשעים ואחד. אבל בפרשת מטות יש כבר מאה ושתים עשרה פסוקים, ובפרשת מסעי יש מאה שלשים ושתים פסוקים, ביחד מאתים ארבעים וארבעה פסוקים, הרבה יותר מאשר חוקת ובלק. כי לדוגמא הרי לא מחברים את פרשת בראשית עם פרשת נח, מחברים פרשיות כמו אחרי מות וקדושים, בהר ובחקותי, שאלו פרשיות קצרות. נצבים וילך הם למעשה פרשת אחת שחילקוה לשתים. אבל תמיד ביתר הפרשיות, מחברים את הפרשיות קצרות.

 

בתשובה להערה מהקהל: נכון שבפרשת מסעי ישנם הרבה פסוקים קצרים, אבל בכל זאת בדקתי והשוותי את הדפים בס"ת, ומצאתי כי פרשיות חוקת ובלק הם פחות ממטות ומסעי. כשתשווה זאת בס"ת, תראה שמטות ומסעי הן הרבה יותר ארוכות. ולכאורה זו הסיבה הפשוטה, ואינני יודע מדוע מהרי"ץ לא כתב אותה.

 

מהרי"ץ כותב פה טעם אחר, נכון וטוב, משום שחוקת ובלק קשורים אחד בשני. ונעוץ סוף פרשת חוקת בריש פרשת בלק, שהרי סיום פ' חוקת 'וישב ישראל בארץ האמרי, ובלק מתחלת 'וירא בלק וכו' את כל אשר עשה ישראל לאמרי'. הרי דקשר וחיבור יש לשתי פרשיות אלו יותר מקשר מסעי לפרשת מטות, דלא שייכי אהדדי כמו חוקת ובלק. דהיינו בלק ראה את מה שנעשה עם האמורי, היכו את סיחון מלך חשבון, והתחיל לפחד על עצמו. לכן הפרשיות קשורות. אבל מטות ומסעי אין שום קשר ביניהם.

 

חוץ מזה הוא כותב טעם נוסף, עוד נלע"ד, לפי שברוב השנים יהיה הפרש בקריאת הפרשיות בין בני ארץ ישראל ובין בני חו"ל, כי בני א"י יקדימו בקריאה פרשה אחת שהיא נשא לבני חו"ל, כיון שיש עניין של שבת שבועות בחו"ל שיש להם יו"ט שני, בא"י קוראים פר' השבוע והם קריאת יו"ט 'כל הבכור', ויהיה קריאת בני א"י בשבת זו פ' בלק ובני חו"ל פ' חקת. לכך בני חו"ל, כדי למהר להתחבר בקריאתם עם בני א"י, מחברין פ' חוקת ובלק, ואז מפרשת פינחס ואילך יהיו בני א"י ובני חו"ל שוים בקריאתם. והטעם שמדקדקים ומהדרים להשוות קריאתם עם בני א"י לפי שכל לימוד ותפילות וקריאות בני חו"ל מתעכבים ומתעטפים בתפילות בני א"י ועולות עמהם. וא"כ כל כמה דמקדמינן להשוות עצמינו להם, עדיף טפי, להעלות קריאותינו בשוה להם.

 

אח"כ הוא מסיים, ועוד יש לי לומר טעם בזה לפי הסוד, והוא דבר נאה ומתקבל, אכן להיות שלפי דעתי טעמים פשוטים אלו יספיקו להחזיק מנהגינו, לכן העלמתי עין מלכתוב ע"פ הסוד, כיון שאין אני מוכרח, כמו שייעדתי בהקדמתי. א"כ הוא לא רוצה לכתוב פירושים נוספים, כך דרכו של גאון עוזנו מהרי"ץ, שהוא מעלים עין כי 'כבוד אלד'ים הסתר דבר', ואם לא חייבים להוסיף טעמים על פי הסוד, הוא מסתפק בכך. רק אם אינו מוצא כ"כ טעמים על פי הפשט, וברצונו לחזק את המנהגים שלנו על פי הסוד, אז הוא חייב לכתוב טעם זה כדי שיהיה לכך בסיס חזק ומספיק.

 

אבל כותב בספר מנחת יהודה של מהר"ר יהודה גיספאן, ששמע מכמהר"ר אברהם הלוי שאמר למה מהרי"ץ התכוין, מה הטעם שעלה בדעת מהרי"ץ ושהעלים אותו, הוא אומר שמץ דבר, נראה לו שאולי מהרי"ץ התכוין שכיון שיש למלאכים הרבה בחינות ושרשים, יכול להיות שבפרשיות חוקת ובלק המלאכים קשורים אחד לשני, ולכן עדיף לקראם בבת אחת.

 

בעל מנחת יהודה בעצמו כותב בסוף טעם אחר, שכיון ובכל פרשה מתחדשים העניינים שהיו בעבר, כגון כאשר קוראים את פרשת וישב מתעורר עניין מכירת יוסף, וכן בכל עניין שהיה באותו זמן, כמו שכתוב לגבי כל המועדים, כך גם לגבי הפרשיות. למשל, כשקוראים פרשת עשיית העגל, עניין זה מתעורר שוב. לכן קוראים את פרשת חוקת, ומצרפים אליה את פרשת בלק, ולא קוראים את פרשת בלק בפני עצמה, כי בה יש לנו את עניין שני הרשעים האלו בלק ובלעם, ויתחכמו סוד על זרע ישראל, מתייעצים שניהם ביחד, רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד [תהלים קי"ב י'], שניהם נתיעצו יחדיו, וגם שבסוף הפרשה יש קטרוג גדול על עם ישראל, כמש"כ 'וישב ישראל בשטים', אם כן עון זה מתעורר, וצריך זכות לכפר על כך. לכן יש לנו בפרשת חוקת את שני הצדיקים הללו, אהרון ומרים, שפטירתם כתובה באותה פרשה. על ידי שאנו מצטערים על פטירת שני הצדיקים הללו, זכות זו תגן לנו כנגד שני הרשעים האלו, בלק ובלעם. הוא כותב כך ומאריך בעניין, וכבר דיברתי על זה בעבר שלמעשה דבר זה בעוה"ר כבר אינו במושגים שלנו כלל, לא זכיתי לראות זאת, ולא זכיתי להבין איך יכולים בדור שלנו להצטער על פטירת צדיקים שהיו לפני שנים כ"כ רבות. אבל כנראה בדורות שעברו, האנשים היו במדרגות כאלו.

 

כך גם לגבי מה שאנו אומרים בכל מנחה של שבת [בימים שאין הלל], צדקתך וצדקתך צדקתך. אומרים שלוש פעמים צדקתך כי זה צידוק הדין על שלושת הצדיקים שנפטרו בשבת, יוסף משה ודוד. לכן הראשון הוא 'צדקתך כהררי אל', דהיינו כנגד יוסף הצדיק שזן את כל העולם. הצדקה שלו היתה גבוהה וגדולה מאד. ואח"כ 'וצדקתך אלד'ים עד מרום', זה משרע"ה שהביא את התורה ממרום. ודוד המלך זהו הפסוק השלישי, 'צדקתך צדק לעולם וͅתורתך אמת', כמש"נ ויהי דוד עושה משפט וצדקה. ומהרי"ץ מביא [ע"ח ח"א קמ"ו ע"ב] בשם סדר היום, שצריך להיאנח על פטירת צדיקים אלו, ואע"פ שזה שבת. דהיינו, למרות שזהו יום שבת, אבל כיון שבסילוקם נעשה דבר קשה מאד, לכן צריך להצטער על כך. שוב, דברים אלו הם למעלה מההשגה שלנו, איננו מבינים איך להיאנח על צדיקים שנפטרו אז, וחושבני שכולכם מסכימים אתי, שאפילו אם נרצה לחשוב על הדבר, אבל שניאנח ונצטער על זה?! רק פשוט להראות ולהרגיש את החסרון שלנו, כמה שהדורות ירדו... תיקנו דבר בשביל עניין זה, ואנו לצערינו לא מבינים בכלל אפילו על מה הצער והאנחה. צריכים אנו לבכות ולהיאנח על עצמינו שאנו במדרגה כזאת, שאיננו מבינים אפילו על מה. לא רק שאנו לא מקיימים זאת, אלא גם לא מבינים איך בכלל שייך דבר כזה.

 

אולם בכל זאת, צריכים לתת טעם בשבילנו, ולכן צריכים לומר שחוקת ובלק מחוברות יחדיו כדי שלא להעמיד את בלק בפני עצמו, דהיינו שלא תהיה לבלק ובלעם פרשת בפני עצמה, כי אז מתעורר קטרוג גדול, ולכן אנחנו מסמיכים אליה את פרשת חוקת. דהיינו שאני אומר בס"ד טעם חדש, מעין מה שאומר בעל מנחת יהודה, כי בזה שאנו עושים את חוקת ובלק ביחד, אז לפחות אנו מבליעים קצת את בלק, לא נותנים לו משהו בפני עצמו. בכך שאנו קוראים את בלק וחוקת, ביחד אנו ממעטים את ההשפעה הרעה שהיתה יכולה להיות ח"ו בהתעורר הדברים שהיו בעבר. כפי שאמרנו קודם, שבכל פרשת השבוע מתעוררים העניינים שהיו בעבר ומתחדשים בכל פעם ופעם. וידוע גם בשם החת"ס, שכל דבר שקורה בכל שנה ושנה, רמוז בפרשת השבוע. אם היה לנו עיניים לראות, והיתה לנו הזכות להיות בדרגות גבוהות, היינו מוצְאים זאת בכל פרשה, ואולי אם בכל זאת נתעמק אולי נמצא איזה רמזים מסויימים. אבל עכ"פ צריכים לדעת שזה קשור לפרשת השבוע, וזה לא לחִנם. אם כן כאשר אנחנו קוראים את חוקת ובלק מחוברות, אנו מצמצמים בזה את הקטרוג עלינו ח"ו.

 

מה שבקהילות אחרות לא עושים כך, אלא קוראים חוקת לבד ובלק לבד, מהרי"ץ לא כתב על כך בצורה קשה, הוא כותב שלכל אחד מהמנהגים יש סעד וסמך כמובן לכל משכיל וחכם, דהיינו מהרי"ץ לא מערער על המנהג האחר, ודוקא אפילו נותן לזה פנים, שיש טעמים גם לצד השני. עכ"פ כאשר הם יקראו בלק בשבת הבאה ואנחנו נקרא את פינחס, מתקנים זאת. נביא את פינחס מול בלק, וא"כ הדבר מסתדר. זכות פינחס המיוחס, למדת צדיק יסוד עולם.

 

הערה מהקהל: יש שרעבים כיום, הנוהגים כמו הבלדי לחבר חוקת ובלק.

בתשובה להערה מהקהל: נכון. ראיתי שמנהג זה כתוב גם בתכלאל שנכתב בשרעב. השרעבים בעבר גם היו נוסח בלדי. דהיינו בתכלאל של מה"ר ישראל משתא שיצא לאור בצילום, כתוב סדר החלוקה כמו אצלנו בתכאליל הקדמוניות הנז"ל [כגון שתמצא שם בדף תרנ"ט].

הדפסהוסף תגובה

עוד...

מנויים לחיים
  

 

 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: [email protected]

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

מנויים לחיים
מצות טעמו וראו
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
פעולת צדיק
מיני תבלין וקליות

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: [email protected]  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

עבור לתוכן העמוד