חלוקת הארץ לשלוש לעניין ביעור שמיטה
ולִֽבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכֹל (ויקרא כ"ה, ז').
יש בזה חילוף [גם] בספרים שלנו, שבמקצתן הלמ"ד [שבתיבת ולבהמתך] מועמדת על־ידי געיא, ובמקצתן מועמדת על־ידי דרבן [...]:
וארץ ישראל נחלקת לשלוש ארצות לעניין ביעור שמיטה יהודה ועבר הירדן וגליל, ושלוש ארצות בכל אחת, כדתנן במסכת שביעית פרק תשיעי משנה ב', נמצא תשע. וסוריא [שחייבת בשמיטה מדרבנן, עיין רמב"ם פרק ז' משמיטה הלכה כ"ז] אינה נחלקת לשלוש אלא כולה ארץ אחת, כדאיתא התם בירושלמי [ועיין עוד דרך אמונה על הרמב"ם פרק ז' משמיטה אות מ"ח]. הרי עשר:
ממילא יש לומר דזהו הנרמז בהרחבת הלמ"ד על־ידי הגעיא שתהא כאילו חירק מלא יו"ד, כנגד עשר ארצות הללו, דמהאיי קרא ילפינן לה, כדאיתא בפסחים דף נב: מנא הני מילי, דאוכלין ביהודה עד שיכלה אחרון שבשלוש ארצות שלה, ולא על־ידי אותן שבגליל. דאמר קרא ולבהמתך ולחיה וגו' כל זמן שחיה אוכלת מן השדה, האכל לבהמה שבבית. כָּלָה לחיה אשר בשדה, כַּלֵּה לבהמתך מן הבית וכו' יעו"ש
(מרן שליט"א בספרו נפלאות מתורתך כת"י פרשת בהר):