-
מרן
-
חיפוש מתקדם
מיני תבלין וקליות
טריתא
מצות מסורת
מצות טעמו וראו
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
647 אורחים

דרשת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - בעת ניחום אבלים בבית המנוח מארי שלמה שרוי זצ"ל

       27:45 דק'  27:45 דק'     
מספר צפיות: 5529

 

לצפייה בקטע מהשיעור השבועי בו הוזכר המנוח וכן לתמונות מרן שליט"א עם המנוח זצ"ל - לחץ כאן

 

לק"י

דרשת מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן

מח"ס שלחן ערוך המקוצר ח"ח, שו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד

 

בעת ניחום אבלים בבית המנוח מארי שלמה שרוי זצ"ל

י"ג מרחשון התשע"ב

 

ברשות הרבנים, תלמידי חכמים, קהל קדוש, והמשפחה הנכבדה.

כמה שקשה לנו, כמה שבא עלינו הדבר בהפתעה, שצריכים לעמוד ולדבר, להספיד ולהזכיר את מעשיו הטובים ותורתו של מורינו ורבינו הרב שלמה בן אהרן שרוי זצ"ל, שהכרתיו שנים רבות, אמנם הוא היה כבר בזקנותו, אינני מכירו מהתקופה הראשונה, אלא בעיקר מאז שהיה מגיע לבית חתנו רבי שמעון דהרי יצ"ו, בשכונתנו בבני ברק ת"ו. כל פעם אמרתי לו, מתי שמארי שלמה מגיע, תודיע לי, אני בא מיד לבקר. הייתי לוקח עמי את הילדים, שיזכו לראות שריד לדור הקודם, איש של צורה, משיירי אנשי כנסת הגדולה.

הפסוק אומר, אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ, בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ, כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ [ירמיהו כ"ב, י']. מה זאת אומרת אל תבכו למת ואל תנודו לו? לא להצטער עליו? אלא, יש מתים ויש מתים. כל אדם בא לעשות את התיקון שלו בעולם, דור דור ושופטיו דור דור ודורשיו, לכל דור יש את העניינים וההנהגות שלו. יש מתים שבאים להשלים בעולם את התיקון שלהם עכשיו, בגלגול הקודם עשו כבר דברים אחרים, עכשיו הם עושים דברים מה שלא עשו בעבר ואז הנפש שלהם שלמה, צריכים להשלים אותם. 'בכו בכו להֹלך כי לא ישוב עוד', יש אחד שכבר מושלם, כבר הגיע לשיא, תיקן את עצמו, הוא עלה לדרגות גבוהות, הוא לא יחזור לארץ מולדתו, כבר נגמר התיקון שלו.

מארי שלמה זצ"ל, איש האשכולות, מלא בתורה ויראת שמים, ויחד עם זה ענוותן ושפל ברך, שייף עייל שייף נפיק, שאפילו אותי היה מחשיב ידידו, כאילו אנו חברים, אפילו שאנחנו בהפרש גדול של שנים, אבל נקשרנו בעבותות אהבה, דרך לימוד התורה. לצערינו, השנה בחג סוכות רציתי לשאול את רבי שמעון אם הוא יבוא, אך לא שאלתי. אבל לא עבר הרבה זמן, ושמעתי את הבשורה.

מארי שלמה זצ"ל, ראה שני דורות. שונים בתכלית מן הקצה אל הקצה. את הדור של תימן, ארץ של יהדות קדושה וטהורה. ואת הדור של ארץ ישראל, שיהדות תימן הפכה את פניה לבלי הכר. לא באשמתה, אבל בכל אופן זו המציאות. שני דורות, והוא עבר כמו גשר בין שניהם, וסבל את כל המאורעות של הדור, ועבר זאת בהצלחה, עם כל היראת שמים והתורה, כמעט ולא השתנה מאשר היה. אבל בראש שלו היה, מה שהיה בעבר.

דרך אגב, בזמן שחיברתי את שע"ה חלק אורח חיים, כמדומני עוד לא הכרתי אותו. אני מזכיר אותו בחלק יורה דעה, כבר בהקדמה בעמוד 20, ומשם ואילך. מאז הכרתי אותו, ונתתי לו במתנה את שלחן ערוך המקוצר. אחרי כמה חדשים נפגשתי איתו, והוא אמר לי, תשמע, אני עברתי על כל הספר, כל מה שכתבת 'מנהגינו', כל זה מה שהיה אצלנו בדיוק. כמעט הכל. תשימו לב דרך אגב הוא היה שאמי, אינני יודע, פה התפללתם כעת מנחה בנוסח בלדי, אולי השתנה משהו, אבל הרי הוא בכלל בא ממחוז אחר, חֲבּוּר, בצפון תימן, ואנחנו היינו במרכז, אבל כמובן ששאלתי וחקרתי על כל המנהגים, בכל המחוזות ובכל הגלילות. אבל הוא עבר על הספר והיה שמח ומאושר, כמעט כל מה שכתבת 'מנהגינו', זה מה שנהגו אצלנו בדיוק. משום שלצערינו, כך הוא היה מספר לי, יש אנשים כיום שאומרים כל מיני דברים, בתימן היו עושים כך וכך, ולא היו דברים מעולם, ולא נשמעו כדברים האלה. אבל אנשים כבר נכנסו לדמיונות, שכחו. [או שאמנם אצלם היו מנהגים אחרים, לא משנה]. בכל אופן שמעתי ממנו הרבה הרבה חידושים, חידושי תורה, בכל המקצועות שבתורה, וגם בהלכה ובמנהגים, ואפילו דברים שכמעט ולא ידועים.

אינני יודע אם בניו יודעים, אולי הם ינקו ממנו הרבה ובטח שמעו, אבל ישנם דברים שהיו ביהדות תימן בעבר, בדורות הראשונים, ונשתכחו. דברים המובאים בספרים. למשל, חכמי תימן כותבים שהיה מנהג בזמנם, שבפרשת בשלח, יש שם הרי את פסוקי 'ויסע' 'ויבוא' 'ויט', ובשלשת פסוקים אלו רמוז השם הקדוש בן ע"ב אותיות, ישר והפוך וישר. שם קדוש שמחולל נפלאות, ובו בקע משה רבינו את הים, ומדובר על זה רבות בספרים. אפשר לחבר ספר שלם רק על הנושא הזה. והם אומרים, שיש מנהג לומר את הפסוקים האלו בלחש. אנחנו היינו בטוחים, שמנהג זה נעלם. נשתכח ביהדות תימן. מצאנו אותו כיום רק אצל החבאנים, יהודי חבאן שהם מחוז שכמעט מחוץ לתימן, ואצלם המנהג הזה היה ונשאר קיים. שאלתי את מארי שלמה, על פסוקי ויסע ויבא ויט. מיד הוא אמר לי, כן, את הפסוקים האלו אומרים אותם בלחש. השתוממתי על זה. בכל הספרים כותבים שהמנהג הזה לא קיים, כבר התבטל, והנה יש מישהו שמעיד שמנהג זה היה אצלם ונשאר חי וקיים. ואני שומע כעת מבנו של המנוח, שגם אתם עושים זאת, אשריכם. אתם אולי היחידים, וירבו כמותכם בישראל.

אני אימצתי את המנהג הזה. אצלי אין חשבונות. אם זהו דבר טוב, אני מקבלו מכל אדם. קבל את האמת ממי שאמרה. ואנו חזרנו להנהיג זאת אצלינו בבית הכנסת וביהמ"ד פעו"צ בב"ב. אם מנהג זה עדיין לא נשתכח, אפילו במקום אחר, לא משנה לי אם אבותי נהגו או לא, אם זהו דבר טוב. כמובן לא אכנס לכל הפרטים האלה. וכהנה וכהנה שמעתי ממנו דברים רבים. כולכם מכירים אותו, שהיה איש מלא תורה ויראת שמים, וישנם אפילו דברים שרשמתי ששמעתי מפיו.

כיון שהוא עסק לא רק בכתיבת סת"ם, והוא היה גם סופר גיטין, אלא בפרט שהוא היה זוכר הרבה דברים מה שנהגו בתימן, דברים שכבר לא היה לנו את מי לשאול. הרבנים בתימן, אלא שעסקו בגיטין, היה להם כל מיני הנהגות, וכבר רשמתי אותם. אמנם עדיין לא זכיתי להדפיס את החלק הזה של הלכות גיטין בשע"ה, אבל יש לי רשימות של כל מיני דברים שרשמתי איתו, ושאלתי וביררתי איתו הרבה פרטים. אצלי יש רשימות ממנו, ומעוד תלמידי חכמים אחרים שעסקו בנושא הזה. כי לצערינו בשנים הללו כבר אינני יודע אם יש מישהו כמוהו שיכול להעיד, וגם היה אדם בעל זיכרון. גם זוכר היטב, וגם בעל הבנה ויודע היטב את ההלכה, שאכן אפשר לשמוע וללמוד ממנו.

ובכן, לצערינו אנחנו נמצאים בדור תהפוכות. אם הפסוק אומר 'דור עיקש ופתלתול', בדור שלנו זה נכון בודאי. דור עיקש, דהיינו נוטריקון עקום וקשה. יש מישהו עקום, אבל הוא קל, א"כ אפשר להפוך אותו. אבל עקום וגם קשה, זה מסוכן. דור עיקש ופתלתול.

השאלה היא, למה נקלענו והגענו למצב זה? אמנם חז"ל אומרים, בעיקבות משיחא חוצפא יסגי, הבן אינו מתבייש באביו, בת קמה באמה, כלה בחמותה, כולכם יודעים מה שכתוב בסוף מסכת סוטה, ומה שהגמ' אומרת בסוף מסכת סנהדרין על ימות המשיח, ומה שכתוב ברעיא מהימנא פרשת עקב, שזהו דור של רשעים ורמאים, כמו נחשים, עוקרים מילי דאורייתא ומילי דרבנן וכו'. זהו הדור שהגענו, ואנו נמצאים בתוכו, בלב ליבו, ולצערינו אנו נושמים אותו ורואים אותו על כל צעד ושעל. מצד אחד יש לנו עידוד, כי חז"ל אמרו לנו שכך יהיה לפני ימות המשיח. אם לאו, ח"ו היינו מתייאשים. מאידך, אם הגענו למצב כזה, לנפילה כזאת, הדור לא ירד אלא נפל. אבא מארי זצ"ל היה אומר, כל העדות ירדו, אבל אנחנו התימנים ירוד ירדנו. אנחנו היינו במצב גבוה של אהבת תורה ויראת שמים, ובדור שלנו, ירוד ירדנו הרבה יותר מאחרים. העדה הכי קדושה, היתה יהדות תימן. בזמנו, אפילו האנשים החרדיים בירושלם, זכורני שסיפר לי אחד מהרבנים הזקנים זצ"ל, שכשבירושלם היו ח"ו סכנות וצרות ואסונות, היו אומרים, בזכות יהדות תימן אנחנו נינצל. אני מדבר עוד לפני העלייה. כששמעו שיש יהודים בתימן, שהם קדושים וטהורים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותם. אבל, הגיעו פה לארץ ישראל, והשתנו עד לבלי הכר. זה כבר משהו אחר, עולם שונה ומשונה. מארי שלמה בעצמו סיפר לי על כל מיני מאבקים שהיו לו, וללא הצלחה. זה כבר היה ממש התנכרות.

אבל צריכים לדעת, אנו בדור של נסיונות. הקב"ה מביא אותנו בנסיונות, שלא שׂערום אבותינו. אינני יודע מה הם היו עושים ואם היו מחזיקים מעמד, במדה והיה להם את התנאים שלנו. אבל אנחנו צריכים לאזור אומץ. וכדי לסבר את האזן, אומר לכם משל שראיתי בספרים. זה לא בדיוק בסגנון שאומר כעת, המקור הוא כנראה מהבית אברהם, אבל העיקר פה הוא הרעיון. לא משנה הסיפור ופרטי המשל, העיקר הוא הנמשל. רק בכדי להבין את מצבינו, ולמה כ"כ קשה לנו. מדוע בדור שלנו יש לנו כ"כ הרבה הפרעות ונסיונות, על כל צעד ושעל, מבית ומחוץ. מכל העולם מסביב, ואפילו בתוך הבית, ישנם קשיים שלא היו בעבר. אבותינו לא סבלו את הדברים האלה. הם היו אנשים תמימים, ישרים וקדושים, בלי חכמות. לא היו מאבקים. מה קרה שהדור שלנו צריך כ"כ להיאבק ולהילחם.

משל למה הדבר דומה, לאחד המלכים הגדולים שעלה במוחו רעיון, שהוא רוצה שבכתר שלו יהיו כל האבנים טובות ומרגליות שבעולם. הביא את כל המומחים והצורפים, ואמר להם תשמעו, אני רוצה שתכתבו לי איזה סוגי אבנים יש, נפך ספיר ויהלום וכו', כל הרשימה של כל מיני היהלומים שיש בעולם, ואני רוצה לקבוע את כולם בכתרי. אני מוכן לשלם, העיקר שתשיגו לי את הכל. שלחו והביאו לו אבנים מכל המקומות. ועוד ועוד. אבל הוא אמר, את כל זה כבר יש לי, אני רוצה שבכתרי יהיה את כולם. אמרו לו, לא יהיה הכל אלא הרוב. אתה יודע, יש כלל 'רובו ככולו'... אמר להם, תשמעו, אני רוצה הכל. כל העולם כולו. אמרו לו, תשמע אדונינו המלך, נכון שיש עוד, אבל אלה שעוד לא הצלחנו להשיג, קשה מאד להשיגם. בכדי להשיג אותם צריך לחפש ביערות עַד, במקומות חשוכים עם הרבה קשיים, יש שם שודדים רח"ל, מי יכול להגיע לשם? ויש אבנים טובות שהם נמצאים רק במצולות ים, צריך להביא צוללנים מומחים, ורובם ככולם לא הצליחו ולא שרדו. ניסו בעבר להביאם, ולא שרדו. היו בודדים שהגיעו והצליחו להביא משם, אבל זה ממש משהו נדיר מאד. מי שמכניס עצמו לעניין זה, הוא בסכנת נפשות. אמר המלך, טוב, לא אאבד אנשים בחנם, רק בגלל שאני רוצה זאת. והנה קם אחד מעבדיו ואמר, אדוני המלך, יש לי פתרון בשבילך. יש לי רעיון. הרי יש לך אנשים בבית הסוהר, שבין כה וכה הם נמקים שם, בלאו הכי הם במאסר עולם ולא ישתחררו, תיקח מהאנשים האלה ותגיד להם, מי שישיג לי את האבנים האלו, מי שישים נפשו בכפו וילך לגּונגלים ולמקומות המסוכנים האלו, ולמצולות הים, ומי שיצליח להביא את האבן הזאת והזאת, תהיה לו נפשו לשלל וישתחרר. נו, מה הוא יכול להפסיד? בין כה וכה הוא נרקב שם בכלא, כך עוד יש לו סיכוי ואפשרות שינצל. וכך היה. עשה המלך את הדבר, והשיג מה שהשיג.

הנמשל, מלך מלכי המלכים ברוך הוא, רוצה כל נשמה של יהודי, לבלתי ידח ממנו נידח. הקב"ה רוצה את כל עם ישראל, שכל הנשמות הקדושות והטהורות יהיו בכתרו של מלך מלכי המלכים ב"ה. ואתם יודעים, הכלל הוא, הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל, פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר [איוב ל"ג, כ"ט]. כל אדם שעבר את העולם הזה, ונכשל רח"ל, הקב"ה נותן לו עוד אפשרות לחזור בנשמה שניה, בגלגול שני. פעם שניה ושלישית. כך באופן כללי. ויש אנשים, שעליהם אומר הפסוק בקהלת, וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ, וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ, וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ, גַּם זֶה הָבֶל [קהלת ח', י']. מה הפירוש 'ראיתי רשעים קבורים', שהם כבר מתו ונקברו, הנשמה שלהם חוזרת, והם שכחו מה שעשו, כי הרי לא מגלים לאף אחד שבא לעולם את מה הוא בא לתקן. א"כ אם הוא היה רשע בגלגול הקודם, וגם בגלגול השני חזר להיות רשע, לא הצליח לתקן, א"כ גם זה הבל. לשלמה המלך הרי יש טענות בנושאים של אמונה, לכן חכמים רצו לגנוז את ספר קהלת כידוע. בכל אופן, הוא שואל, בשביל מה זה נעשה? זאת השאלה. לא כעת הזמן להגיד מה התשובה, אבל ברור שזה בא לעורר אותנו, רק בצורה שטחית אכן נראה שזה הבל. בכל אופן, הקב"ה רוצה שהאדם יחזור כדי לתקן את עצמו, נותן לו את האפשרות הזאת, וזה חסד ורחמים מלפניו. ובכן, יש כאלה שכבר הגיעו למצב שנגמר, נתנו להם פעם ועוד פעם ולא תיקנו את עצמם, א"כ הם כבר במאסר עולם, אלו אבודים לנצח, כמו שכתוב 'ונכרתה הנפש ההיא'. יש מצב של כרת, שנשמה זאת נכרתת, אין לה כבר אפשרות לתקן. אבל בכל זאת, הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו, מוכן להוריד את הנשמות האלו שוב לעולם, אולי יתקנו, אבל בעצם זה לא מגיע להם.

כתוב בספרים הקדושים, שהנשמות שיהיו בזמן ביאת המשיח, הם הנשמות של דור המבול ודור הפלגה. אתם יודעים, דור המבול ודור הפלגה הם היו מהכופרים והמושחתים ביותר שבעולם. אלה מדור המבול, 'כי השחית כל בשר'. אלה מדור הפלגה, הם שורש הכפירה. הנשמות האלה שיורדות לעולם, בעצם נגזר עליהם שאין להם תיקון, אולם הקב"ה נותן אפשרות בכל זאת. אבל כיון שכידוע מצד אחד יש חסד, ומצד שני יש משפט, ולא מגיע להם, א"כ אומר הקב"ה, נוריד אותם בדור כזה. שאמנם יש בו קשיים לאין ספור, אבל אם הם יצליחו, והיתה להם נפשם לשלל. זהו הנמשל. לכן, שאדם בזמנינו לא יתפלא שכ"כ קשה, ושצריך כ"כ להתאמץ. כי צריכים לדעת, שעצם הימצאותך בעולם מבורכת, אפילו שאתה רואה שיש קשיים. דעו לכם, הרבה אנשים שחזרו בתשובה, היו רשעים גדולים, וכאשר חזרו בתשובה נהיו צדיקים גדולים. הם נשמות גדולות ששקעו במצולות, והצליחו להתעלות ירבו כמותם בישראל.

דוד המלך אומר, ב'מזמור לדוד בהיותו במערה תפילה וכו', מה שקראנו עכשיו אחרי תפילת המנחה, יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו רְשָׁעִים, יַחַד אָנֹכִי עַד אֶעֱבוֹר [תהלים קמ"א, י']. פסוק זה אומר דרשני. 'יפלו במכמריו רשעים', זה מובן, כי הרי דוד המלך כשהיה בתחילת דרכו, נרדף ע"י שאול המלך, הוא היה עויין את דוד, רודף אחריו ומנסה לפגוע בו, וכפסע היה בינו לבין המות. והרבה פעמים כמעט נכשל, שמו לו מצודים ומכשולים. דוד המלך אומר, יפלו במכמוריו רשעים, הרשעים האלה שרודפים אחרי יפלו במכמורת שלהם, במלכודת שהם עושים לי. אבל את סוף הפסוק צריך להבין, מה הפירוש 'יחד אנכי עד אעבור'. לא שמתי לב בזמן שאמרו כאן את המזמור, אבל אין לי ספק שאמרתם זאת כפי שכל התימנים אומרים, יפלו במכמוריו רשעים, יחד֖ אנכי עד אעבור. כך כולם מנגנים. אבל המלה 'אנכי' להיכן שייכת, האם זה שייך ל'יחד', דהיינו 'יחד אנכי', או שזה נפרד. לפי מה שאומרים, יחד֖ אנכי עד אעבור, א"כ דוד המלך לא חיבר את עצמו עם הרשעים, 'אנכי' חוץ מה'יחד', וכנראה זה מה שטמון בעניין. כי מי שקורא לא לפי הטעמים, הוא קורא לפי הבנתו. א"כ, הוא לא רוצה להתחבר עם הרשעים, לכן הוא אומר 'יפלו במכמריו רשעים. יחד, אנכי עד אעבור. דהיינו, עד שאצליח לעבור את המכשולים האלה.

אבל לפי טעמי אמ"ת [איוב משלי תהלים], בדקתי בכל הספרים, גם בדפוס וגם בכתבי יד, בכל הנוסחאות ראשונות ואחרונות, הטעמים הם אחרת. לפירוש האבן עזרא אפשר ליישב את מה שהעולם נוהג, ואכמ"ל. אבל לפי הטעמים צריך לומר, יִפְּל֣וּ בְמַכְמֹרָ֣יו רְשָׁעִ֑ים יַ֥חַד אָ֝נֹכִ֗י עַֽד־אֶעֱבֽוֹר. יש רביע מוגרש במלה 'אנכי'. והפירוש הוא כך, דוד המלך אומר להקב"ה, ברצוני לראות בחוש נסים ונפלאות. דהיינו, הרבה פעמים עושים לאדם מלכודת והוא ניצל. מי שרואה מהצד אומר, יכול להיות שזה נס, או יכול להיות שבמקרה הוא ניצל. כיצד יהיה אפשר לראות את יד ה' בצורה גלויה ומוחשית, בלתי ניתנת לשום ספק ולשום פירוש אפילו דחוק, כאשר כולם יפלו, ואני היחיד שאנצל. לכן הוא אומר, 'יחד אנכי'. דהיינו, יחד מלשון יחיד. כשיש הרבה אנשים, אומרים יחד, דהיינו שהם בבת אחת, אבל פה זה הפוך, יחד אנכי, כלומר יחיד אנכי. רק אני אנצל, וכולם יפלו. ממילא כשרואים דבר כזה, אף אחד לא יבוא ויגיד שזהו מקרה, כי אתה רואה שכל אלה שרודפים אותי נפלו, ואני היחיד נצלתי. אם היו עוד כמה ניצולים, אתה יכול אולי לומר שזה מקרה, כי הנה, לא רק הוא ניצל, אלא גם חלק מהם, א"כ מי יודע מה היה, ישנם סיבות וטבע ומקרה. אבל אם רק אני אנצל, זה מה שאני מבקש, שתראה לי בחוש את יד ה'.

יש מאמר בזוהר הק', בפרשת אחרי מות, מעשה שרבי יוסי ורבי חזקיה הלכו לכפר שנקרא גוש חלב. כפר זה כבר היה חרוב. הם עברו שם, ורבי יוסי היו לו יריעות של ספר תורה שנקרע, שהחזיקם בצרור שלו. והנה הם התקרבו, עמדו וחנו על יד בית הקברות. והנה אחד מהמתים שם אומר, וי, וי, כנראה שהעולם בצער. אלה באו עכשיו עם ספר תורה, אתם יודעים הרי שאם ח"ו יש צרה, באים עם ספר תורה לבית קברות. א"כ הוא אמר, אני פוחד. כי כשמביאים ס"ת לבית הקברות, המתים יוצאים מקברם, הנשמות שלהם הולכות לישני חברון לעוררם שעם ישראל בצרה, אבל פעם אחת כבר נכשלתי בזה, כי בעבר הביאו ספר תורה בגלל שהיה צער בעולם, ואני הלכתי להודיע לישני חברון, ובסוף קיבלתי עונש, כי התברר שהספר תורה היה פסול. בפסוק 'ושסעת שסע שתי פרסות', המלה שוסעת היתה כתובה מלא וא"ו, וצריך להיות חסר וא"ו. אם כן, הס"ת היה פסול, זה משקר בשמא קדישא, כי הרי כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה. ואז הוציאו אותו והוא קיבל עונש, עד שבא רבי אלעזר ברבי שמעון בר יוחאי, שהיה קבור איתנו בבית הקברות בגוש חלב. שהרי אתם יודעים שרשב"י קבור במירון ורבי אלעזר על ידו, אבל בשלב ראשון קברו אותו בגוש חלב, עד שרשב"י בא בחלום לאנשי מירון ואמר להם, איך נשאר שם הבן שלי. אמנם לפי הגמ' בבבא מציעא דף פ"ד ע"ב הוא היה קבור בעליה שלו, אבל לא ניכנס כעת לסתירה הזאת. בכל אופן בקהלת רבה גם כתוב כך, שהוא היה קבור בגוש חלב. א"כ רבי אלעזר ברבי שמעון הביא את הס"ת של רב המנונא סבא, ואז הוציאו אותי. אומר הזוה"ק, הפסוק אומר, וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי [מלכים ב כ', ו']. דהיינו, בנשמה של האדם יש הבדל בין חי לבין מת. החי, נמצא רק בעולם הזה. אבל המת, נמצא בשלשה עולמות, בקבר, בגן עדן התחתון, וגן עדן העליון. לכן יש נר"ן, נפש רוח ונשמה. הפסוק אומר, וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים [שמואל א כ"ה, כ"ט], מה זה 'נפש', צריך להיות 'נשמת אדוני', שהרי הנשמה היא בגן עדן העליון. אלא מה, הפסוק אומר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ [שה"ש א', ג'], אל תקרי עלמות אלא עולמות. דהיינו, הנפטר נמצא בשלשה עולמות. בחייו הוא היה רק פה בעוה"ז, אבל עכשיו הוא זוכה ועולה ונמצא בשלשה עולמות. הנפש שלו מרחפת על פני הקבר בעולם הזה. לכן מתפללים כשבאים לבית הקברות, כי אז יש איזה קישור עם נשמתו. ויש את גן עדן התחתון, וגן עדן העליון. א"כ זהו 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים', דהיינו שלצדיקים יש קישור בין הנפש, לבין הרוח, לבין הנשמה. לכן, אפילו שאתה אומר 'והיתה "נפש" אדוני צרורה בצרור החיים', איך היא צרורה בצרור החיים, פירושו שהנפש מקושרת עם הרוח, והרוח מקושרת עם הנשמה. ממילא כשאתה אומר 'נפש', זה בעצם כולל את הכל. הצדיקים במותם, עושים יותר מאשר בחייהם. 'וגנותי על העיר הזאת', דהיינו ה' יגן על ירושלם, 'למעני ולמען דוד עבדי'. בחייו של דוד המלך, לא שמענו דבר כזה, אלא רק אחרי מותו. אחרי שאדם נפטר, נשמתו עולה במעלות עליונות. והקב"ה משווה את דוד המלך אליו, למעני ולמען דוד עבדי. שקול אחד כנגד שני. שהרי דוד המלך, הוא הרגל הרביעית שבמרכבה.

ובכן, הצדיק המנוח הזה, יהי רצון שזכותו תגן עלינו. הדמות הזאת, כמו שאמרנו, לא כולם יודעים. בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ, כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ. דהיינו, מי יודע אם יזכו ל'וזרח השמש ובא השמש', מי יודע אם העיר ראש העין ת"ו תזכה בחזרה בנשמה כזאת, או שהיא תרד במקום אחר.

לכן כמובן, אנחנו צריכים לעשות את כל ההשתדלות. כפי שאמרנו, אנחנו במלחמה ובמאבקים. אבל צריכים לדעת, מי שנמצא במלחמה, צריך להיות ער. לדעת ולחשוב שיצר הרע אורב היום על כל צעד ושעל, וחייבים לעמוד דרוכים, לפקוח עין על ימין ועל שמאל, על חינוך הילדים, על הקדושה, על התורה, ועל מסורת אבותינו של יהדות תימן.

באו אלי בזמן האחרון כמה בחורי ישיבות ספרדים ותימנים, שאלו כל מיני שאלות בהלכה ובהשקפה וכו'. לבסוף אמרו לי, זה נכון מה ששמענו שאתה אומר שכשיבוא המשיח יתפללו במבטא תימני? שאל זאת מתוכם בחור ישיבה ספרדי. הוא חשב שמביך אותי. אמרתי לו בקול בוטח, כן. אמר לי, למה? עניתי לו, אסביר לך. הרי יש כל מיני קהילות בעם ישראל, זה ספרדי, זה ליטאי, זה חסידי, זה חסיד גור, זה חסיד ויזניץ, זה כך וזה כך, כל אחד והמסורת שלו. אבל המסורת של התימנים, אינה של התימנים, היא המסורת של כל עם ישראל. כשאני אומר 'מסורת של התימנים', זה לא משהו תימני, פשוט אנחנו שמרנו על המסורת של עם ישראל. תראה מי קורא כיום תרגום. וכי התרגום שייך לנו התימנים? הרי חז"ל אמרו זאת, הדבר כתוב במשנה, ובגמרא, ובכל הראשונים. אנחנו רק שמרנו על זה. כמו"כ לקַרוֹת את ההלל, הם לא הבינו מה זה קירוי ההלל. הסברתי להם, אתם זוכרים שלמדתם זאת בגמרא במס' סוכה, שעל כל פיסקא שאומר ש"צ, עונים הללו־יה. רק אנחנו שמרנו על כך. אתה שואל אותי, מי אמר שכשיבוא משיח צדקנו המבטא יהיה כמו התימנים? אני אביא לך את הספרים של הספרדים. הרד"ק הרי הוא לא תימני, הוא ספרדי, והרד"ק אומר שהקמ"ץ היא תנועה עליונה, והפת"ח תנועה תחתונה, והסגו"ל קריאתו כמו פת"ח. הרד"ק כותב זאת בספר מכלול במפורש. וכן בעל ספר לחם ביכורים, שהיה בתוניס רק לפני כמאה שנה, אמר שהמלה להודות היא לא כמו שהספרדים היום מבטאים. השו"א בלמ"ד נוטה לחול"ם. במשך עשרות שנים הם שכחו כבר את המסורת שלהם, שלפני אות גרונית, צריך להיות כמו התנועה הבאה, להודות. היום כבר לא מבינים על מה הוא מדבר. כבר שכחו זאת. ראיתי ספר של אחד מחכמי ארם צובא, אפשר היה לחשוב שהוא אחד מחכמי תימן... הוא מביא פסוק בספר איוב, דְּעוּ אֵפוֹ כִּי אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי [איוב י"ט, ו'], והוא מסביר שיש שם געיא. דהיינו דְּͅעוּ. הוא כותב, כיון שיש שם געיא, וזה לפני אות גרונית, א"כ זה לא דעו, אלא דועו. והוא כותב כך במפורש, דל"ת וא"ו עא"ן וא"ו. ראיתי זאת במו עיני בספר מחכמי ארם צובא, בקונטריס כללי דקדוק הקריאה, של הרב מנשה סתהון, כנדפס בסוף ס' פה אליהו (חמוי) ארם צובא ה'תרע"ד. א"כ תגיד לי, מי שמר על המסורת של עם ישראל?! זו לא מסורת של התימנים, אלא של כל עם ישראל. א"כ בודאי שכך יהיה בעז"ה, כשיקומו ויקיצו וירננו שוכני עפר.

יהי רצון שנשמת המנוח תהא צרורה בצרור החיים, ויתקיים בנו מקרא שכתוב, בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי י"י דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ, כִּי י"י דִּבֵּר. אכי"ר.

 

הדפסשלח לחבר

עוד הספדים

  1. לעמוד הבא

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 
מועדי השם
אור ההלכה
ת"ת עטרת חיים
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
ארז יחיאל
פעולת צדיק
שר שלום קשת
מנויים לחיים
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
עבור לתוכן העמוד