-
מרן
-
חיפוש מתקדם
טריתא
מיני תבלין וקליות
מצות מסורת
מצות טעמו וראו
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
1109 אורחים

דברים לזכרו של הרה"ג שלמה קורח זצ"ל (חלק ב')

    
מספר צפיות: 1471
מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק חיי שרה ה'תשע"ט

התייחסות מרן שליט"א למ"ש הרב יוסף צובירי בסידורו כנסת הגדולה בעניין פסוקי כי לי"י המלוכה וגו', הכחשת האמת והמציאות שכביכול נוסח שאמי הוא הנוסח הקדום שלנו ולא שנלקח מסידורי הספרדים.

 

 

בשיעור הקודם, התחלתי להסביר את חילוקי הדעות שהיו בענייני נוסח התפילות, ובנושא הזה הנז"ל של אמירת פסוקי כי לי"י המלוכה, בעל סידור כנסת הגדולה כותב דברים, אשר ברצוני להסביר, ולהראות שהדבר טעות מעיקרו. תשמעו טוב.

 

כידוע, בנוסח שאמי, לאחר שירת הים, אחרי הפסוק כי בא סוס פרעה וגו', אומרים כי לי"י המלוכה וגו', וישתבח. אין 'ותקח מרים', ואין 'רפאני'. רק את שלושת הפסוקים הללו, כי לי"י המלוכה וגו', ועלו מושיעים וגו', והיה י"י למלך וגו'. הרב צובירי בא להסביר, למה בנוסח שאמי, לא אומרים את 'ותקח מרים', ולמה לא אומרים 'רפאני'.

שאלה מהקהל: אבל בשבת שירה (בשלח) ובשביעי של־פסח הם אומרים.

 

תשובת מרן שליט"א: לא כולם. שאמי-צנעאני, לא אומרים. זה במקומות אחרים. ישנם איזורים, שהם אומרים. זה לפי הסידורים שהגיעו אליהם בדפוס.

 

הוא כותב [בדף ס"ח] כך, דע, שלא נהגו אבותינו לומר כאן פרשת ותקח מרים הנביאה וכו', והוא בהתאם לסידורי חכמי ספרד ורבני אשכנז, יען כי זהו המנהג היותר קדום בעולם, ובא מבואר בסידור רב עמרם גאון (העתקת הרב קורוניל דף ג' ריש ע"א) דבכל יום אומרים רק עד סוף השירה עיי"ש. וגם הרמב"ם כתב, שיש מקומות שנהגו לקרות בכל יום שירת הים עד סופה (ראה שם פרק ז' מתפלה הלכה י"ג ובסדר התפלה שם), והוא בעצמו ציין (בהלכות ס"ת סוף פרק ח') דפסוק כי בא סוס פרעה וכו' הוא סופה של שירת הים עיי"ש. יוצא מזה מבואר אליבא דרב עמרם גאון והרמב"ם, שאין אומרים בתפילה פסוקי ותקח מרים וכו', שהרי אינם מהשירה.

 

במקום להודות בהדיא על האמת, שאין תכלאל אחד מארץ תימן, שאין שם את פסוקי 'ותקח מרים הנביאה', כולל התכאליל המאוחרות. אין אף אחד, בלי יוצא מן הכלל. בכל התכאליל, אפילו אחרוני-אחרונות, עד התקופה שנכסנו השינויים בזמנם, שזה בערך לפני כמאתיים וחמשים שנה, כולם מביאים את פסוקי 'ותקח מרים הנביאה'. נו, אז מה עושים עם זה?

 

הרי הסברתי בס"ד בשיעור הקודם, כי בדור האחרון בתימן, נהיו שלוש קבוצות. מצד אחד, יש נוסח שאמי, שבראשו עומד ביהכ"נ אלאוסטא. זה קיצוני מצד אחד. כי ישנם שאמי אחרים. רוב בתי הכנסת בעיר צנעא, היו נוסח בלדי. ויש את נוסח בלדי, שהוא באמצע, שהולכים עפ"י מהרי"ץ זיע"א. ויש את הצד השלישי, שאלו הדרדעים, שהם קיצוניים לבלדי ב'מנהג הקדמון'. דהיינו, הם לא רצו לשנות שום דבר ממה שהיה בעבר. זאת השיטה של קאפח. והסברתי, כי כיון שהרב צובירי למד אצל אותו קאפח, לכן הדבר קצת השפיע עליו, הכיוון והתפיסה.

 

אולי נחדד יותר את הדברים. הדרדעים, זהו דבר חדש, זה לא היה עד מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ד. אז התחילו הדרדעים, לא היה עד אז את כל הדעות שלהם, לא נראו ולא נשמעו. כל הכפירה בספר הזוה"ק, כל עניין השינויים בנוסחאות התפילה, כל המנהגים וכו'. הכל התחיל מאז, בתקופה הזאת. עד אז, היה בלדי רגיל, והיה שאמי. והויכוח היה, איזה נוסח עדיף? זה אומר בכה, וזה אומר בכה. אבל אף אחד לא בא ואמר, שנוסח שאמי הוא נוסח קדום. כולם אמרו, זהו נוסח הספרדים, נוסח האר"י ז"ל, והם רוצים את הנוסח הזה. הרב צובירי, גדש את הסאה, הפך את הקערה על פיה. מה אתם אומרים, שנוסח בלדי הוא הנוסח הקדום? לא נכון. נוסח שאמי הוא הנוסח הקדום...

 

והסברתי אז, מהיכן הדבר בא לו. מה קרה? כיון שבעצם, כיון שבצעירותו הוא למד אצל קאפח, אשר חיזק את העניין של 'הנוסח הקדום' בצורה עיוורת, בלי להתחשב בשום דבר, בצורה קיצונית. עשו פתאום "רוורְס" כמה מאות שנים אחורה. הדרך של מהרי"ץ זיע"א, היא דרך של פשרה, שילוב של כל הדעות, ללכת בדרך הממוצעת. שהולכים בדרך של הקדמונים, וישנם דברים שאפשר לקבל ולהוסיף, היכן שזה לא סותר את הקדמונים. לא לשנות את הנוסח העיקרי, אבל אפשר להוסיף הוספות בתפילה, במקומות שאין חשש הפסק וכו', לא ניכנס כעת לפרטי הפרטים. וכיון שהשיטה שלהם נכנסה חזק בציבור, קיבל חשיבות וכבוד עניין 'הקדום', לכן הרב צובירי בא ואמר בדיוק ההיפך. במלים אחרות, הוא הפך את הקערה על פיה.

 

היסוד לחיזוק המנהג הקדום ועוצם חשיבותו, התחיל למעשה ממהרי"ץ, הוא הראשון שחקק זאת על הכתב ופירסם לדורות, שהתכאליל והתיגאן הקדמוניות הם העיקר. אבל מהרי"ץ נהג בחכמה ובתבונה, הלך בדרך התורה, נקט בדרך הפשרה והמיצוע. ולכן דרכו התקבלה ודעתו השתרשה בציבור שלנו. לעומת זאת הדרדעים עוררו מחלוקת עצומה וזעם רב, עד שנידו אותם, כידוע. דרכם היא כשיטה של מחקר יבש, אוניברסיטה, ללא יראת שמים. רח"ל.

 

כשראה הרב צובירי זאת, והכיר בכך גם הוא עצמו שיש עדיפות גדולה לנוסח הקדמונים שהוא יותר מקורי, התברר שבדפוסים ישנם שיבושים גדולים וכדומה, החליט להילחם נגד מהרי"ץ, וכל ימיו הקדיש לנוסחאות גירסאות ומנהגים. בנה במה לעצמו, ולא הצליח. כי השקר אין לו רגלים. אבל הוא היה כמו עיוור להשיג את מטרתו. 'השוחד' יעוור עיני חכמים.

 

א"כ בנדון דידן, כיצד אפשר לו ליישב זאת? הרי לאורך כל הדרך, כל מי שיפתח את הספרים יראה, שאי אפשר להגיד שנוסח שאמי הוא הנוסח הקדום דידן. אולי ניתן דוגמאות לכך. לצורך השיעור, רשמתי זאת לעצמי, למשל בתפילת שחרית, בכדי לשבר את האוזן. ישנם שנים עשרה דברים לפחות, מהדברים הבולטים, בשינויים שישנם בתפילת שחרית. כי ברור שהנוסח שאמי לקח את הכל מן הספרדים, וזה לא נמצא בסידורי הקדמונים אצלנו. אני מביא זאת בתורת משל, דברים שהם אולי הכי בולטים.

 

למשל, להגיד קדיש לפני ברוך שאמר. זהו דבר שלא נשמע ולא נראה. לפני הודו, הם אומרים קדיש דרבנן, לפני ברוך שאמר. אבל אין דבר כזה.

 

אח"כ הם פותחים י"י מלך, כל הציבור בעמידה, מה שאצלנו זה רק בשבת ויו"ט.

 

וכן לגבי כל הנשמה תהלל יה הללויה, הם מכפילים את הפסוק פעמיים. הדבר ברור, בכל הסידורים, אפילו בנוסח שרעב, תכלאל משתא שבזי, מה שהבאתי בשיעור הקודם, שהוא בעצמו מוסיף בצד וכותב, כי בדפוס כתוב נוסח אתה הוא י"י לבדך וגו', זאת השלמה מאוחרת יותר, אבל בפנים כתוב כרגיל, כל הנשמה תהלל יה הללויה – פעם אחת, ברוך י"י לעולם וגו' ימלוך י"י לעולם וגו', ויברך דוד וגו'. נוסח שאמי, לקחו מסידורי הספרדים את הפסוקים, ברוך י"י מציון שוכן ירושלם הללויה וגו', כל זה אינו קיים. לא היה ולא נברא. גם בתכלאל משתא הזה, כל אחד יכול לראות זאת, פירסמו אותו לציבור, צילמו אותו, כתוב שם את ויושע וגו', ותקח מרים וגו', רפאני י"י וארפא וגו'. זהו פחות או יותר, סגנון התכאליל.

 

דוגמא נוספת, לגבי הקדיש, יש את השינויים בסדר השבחים. אינני מדבר, על וימלוך מלכותיה, כי אינני יודע כיצד היום השאמי אומרים, אבל זכורני בילדותי שהרבה שאמי היו אומרים 'וימלוך מלכותיה' כמו הבלדי, כפי הנראה בזמן האחרון אצלם נכנס 'וימליך', אבל לפי מה שאני זוכר בעבר מילדותי, יוצא שבהרבה מחוזות אמרו וימלוך, חוץ מהשאמי-צנעאני שלא אמרו כך. אולם אני מדבר כעת על השינויים שבסדר השבחים. בנוסח בלדי אומרים 'וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתעלה ויתהדר ויתהלל ויתנשא'. בכדי שתזכרו את הסדר, עשיתי לכך סימן, בכדי שמי שאומר זאת בע"פ שיזכור ולא יתבלבל, ר"ת שֶׁפָּרַ"ע. ויש'תבח, ויתפ'אר, ויתר'ומם, ויתע'לה. ואז ממילא נשאר רק, ויתהדר ויתהלל ויתנשא. ההמשך הזה כבר מסתדר מאליו. אבל הם משנים את הסדר. כל הדברים האלה, ברור שהם באו רק מסידורי הספרדים.

 

אח"כ לגבי נפילת פנים, לפניך אני כורע וכו', הם אומרים במקום זה את לדוד אליך. אותו הדבר.

בשני וחמישי, בבלדי מחזירים ס"ת לפני סדר היום, אבל הם מחזירים אותו אחרי ובא לציון.

 

כמו כן, קדיש תתקבל. בבלדי אומרים אותו אחרי שיר של יום, בסוף, לאחר אמר רבי אלעזר וכו'. אבל בשאמי, הוא מיד אחרי ובא לציון. הכל לקחו מן הספרדים.

 

הוסיפו תפילה, לדוד הטה י"י אזנך, בית יעקב לכו ונלכה, שיר המעלות. את כל זה, אין בנוסח בלדי, ואין בשום תכלאל.

 

וכן לקראת הסוף, לאחר פיטום הקטורת, במקום קדיש דעתיד הם אומרים קדיש רגיל.

 

אמרתי בערך י"ב שינויים, שכל מי שמבין ויודע, יודה על האמת, שכל הדברים הללו באו מנוסחאות הספרדים.

 

מה יעשה הרב צובירי, בכדי להצדיק את עצמם, ולהתאים זאת? אז הוא בעצם התחכם כאן, והוא לא אמר שזה נמצא בכל התכאליל, כי אין אפילו אחד. אלא הוא מפנה עורף ואומר, שזה 'בהתאם' לסידורי חכמי ספרד ורבני אשכנז. זה "מותאם". מה הפירוש, מותאם? הרי לקחתם זאת מהם. איך זה יצא 'מותאם'?

 

אח"כ הוא מוסיף כך, ואם כי בסידור רב עמרם (העתקת רב פרומקין חלק ב' סי' פ"ח) כתוב לומר בתפילת יום ראשון של פסח ויושע עד כי אני ה' רופאך עיי"ש, הרי לא נשמע אצלנו מנהג זה. וכמו כן לא נהגו אבותינו לומר פסוקי ותקח מרים וכו' בתפילה, לא בשבת בשלח ולא בשביעי של פסח כלל וכלל.

 

זהו מה שאמרתם מקודם, אמנם ישנם איזורים שכן אמרו, אבל אצלם לא נהגו זאת. בסדר.

 

כעת תשמעו, כמו כן, לא נהגו אבותינו לומר כאן פסוקי גאולה, המתחילים רפאני ה' וארפא וכו', הנמצאים במקצת תכאליל. תשמעו ותבינו איזו ממש התחכמות והתפתלות, מי שמבין את העוקץ של הדברים.

 

הוא מסביר, למה הם לא אומרים רפאני. יען כי ברוב התכאליל הקדמונים וברוב המאוחרים לא העלום, וגם בכל מקורות הגאונים וברמב"ם ובכל הפוסקים ראשונים ואחרונים אין להם שום זכר או רמז כלל. דהיינו, הם לא אומרים רפאני, כי ברוב התכאליל זה לא כתוב. ולמה אתם אומרים, אחרי כי בא סוס פרעה וגו', פסוקי כי לי"י המלוכה? הרי גם זה לא כתוב שם? אהה, הוא כותב כך, זה שנהגו אבותינו אחר גמרם שירת הים בפסוק כי בא סוס פרעה וכו', לומר שלשת הפסוקים הללו, כי לה' המלוכה ועלו מושיעים והיה ה' למלך, המורים על מלכותו של הקב"ה, כתב מהרי"ח בלקוטיו דשלשתם הביאום רב עמרם גאון בסידורו, ורבי' אליעזר מגרמיזא בספר הרוקח (סי' ש"כ) עיי"ש, וכן העלום מהר"א הכהן בארחות חיים, ורבינו הכלבו עיי"ש.

 

אבל הרי בכל התכאליל כתוב 'ותקח מרים', ובכל התכאליל לא כתוב 'אתה י"י לבדך וגו'? תגיד את האמת, אנחנו רוצים ללכת אחרי הספרדים. אבל לא להגיד, שאני לא אומר זאת, כיון שזה לא נמצא בתכאליל. נכון שבהרבה תכאליל זה לא נמצא, כבר אמרנו שבעצם זהו מנהג קדמון, אבל אתה מציג זאת כביכול שאתה רוצה ללכת לפי התכאליל, וזאת אינה אמת, זה פשוט לחפות על האמת. כי אם זאת הסיבה, הרי גם כי לי"י המלוכה, לא נזכר בתכאליל?

 

ולמה אתה מכפיל את הפסוק י"י ימלוך לעולם ועד, ואומר י"י מלכותיה קאים וכו'? כי כך זה בסידורי הספרדים. [ואעיקרא המלה "קאים", אינה בנוסח תימן כאן אפילו בתרגום, ואכמ"ל]. אם כן, זאת היא הסיבה. לפי התכאליל, תגיד ותקח מרים.

 

וכפי שאמרנו, הוספנו גם רפאני. ישנם החושבים, שהוסיפו זאת חכמי תימן, אבל הדבר אינו נכון, כי בעצם זאת תוספת קדומה בקהילות נוספות. מה תגיד, אינך רוצה להוסיף זאת? אז למה את מה שהספרדים אומרים, שיר המעלות ממעמקים וגו' בעשי"ת, אתה כן אומר? אתה אומר זאת, בגלל שהספרדים אומרים. אם כן מובן, כי לאמיתו של דבר, זאת היא הסיבה האמיתית.

 

עד שקם הרב צובירי, הם לא התווכחו בסגנון הזה. הם אמרו, אנחנו הולכים לפי נוסח הספרדים, כך הוא נוסח האריז"ל. ואם הויכוח היה ממשיך כך, הדבר היה מצויין. הויכוח היה לשם שמים, וזאת היא האמת, זהו לאמיתו של דבר. אם על כך היינו מתווכחים, כפי שדיברו בכל הדורות, הבלדי אומר אנחנו הולכים לפי מנהג אבותינו מדורי דורות, איננו רוצים לשנות את מנהג אבותינו, והשאמי אומרים שהם רוצים ללכת לפי תפילת החודש דפוס ליוורנו וכדומה. זהו כמו מה שאומר מהר"ר יצחק ונה, כתוב כך בתולעת יעקב, לומר לדוד אליך. האריז"ל אומר כך, וזה אומר כך, בסדר, עכשיו מובן שאלו שתי שיטות, והויכוח היא נורמלי. אבל, לא להכחיש את האמת, אל תבוא ותאמר, שאבות אבותיך מימי קדם התפללו בנוסח הזה.

 

ההסתמכות שלו על סדר רב עמרם גאון, כביכול להוכיח שכבר בזמן הגאונים נהגו לומר כי לי"י המלוכה, גם היא משענת קנה רצוץ. כי המעיין במבוא לדסר רע"ג מהדורת גולדשמיד, שאסף את כל הכתבי יד של רע"ג, יווכח לדעת כי זה אך ורק בכת"י יחיד שאין לסמוך עליו. זה העתק מאוחר, שהכותב העלה בו את מנהגי מקומו, ולא את מה שכתב רע"ג עצמו. [וע"ע לעיל ד"ה ואעפ"י].

 

לעומתו, כאשר האשכנזים מדברים על הנושא, החסידים אומרים במפורש, אבות אבותינו התפללו בנוסח אחר, ואנחנו שינינו את הנוסח. הם לא מתביישים לומר זאת, והם מסבירים למה הם שינו. הדבר ידוע ומובא בספרים. הפסקי תשובות סידר יפה את הדברים בסימן ס"ח. ולמרות שהוא בעצמו חסידי, הוא משתדל להיות ניטרלי, להביא את שתי הדעות, אעפ"י שבכל זאת מרגישים בין השיטין שיש לו את הנגיעה ואת הכיוון שלו, הוא לא יכול לצאת מזה. אבל בכל אופן, הוא מביא בפירוש ובבהירות את שני הכיוונים, ותראו כיצד הדבר מוצג בצורה ברורה.

 

הפסק"ת מביא את דברי המשנ"ב [בס"ק ד'] הכותב כך, אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפילה לכו"ע אין לשנות כל אחד ממנהג מקומו, כגון מנוסח אשכנז לספרד או להיפך, וכל כהאי גוונא. כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג ומקור.

 

כעת מביא הפסק"ת, את דברי הספר מגיד דבריו ליעקב. כל אלו אשר רצו ללכת לפי נוסח הספרדים, הביאו את מה שכתוב בספרים, שהאר"י ז"ל תיקן סדר מלוקט מכמה נוסחאות, ויש י"ב שבטים, ולא יודעים מאיזה שבט אתה, לכן תאחז בדרך האר"י שהוא שוה לכל נפש.

 

והביא שם שגם החיד"א בספרו עבודת הקודש [קשר גודל סימן י"ב אות ט' מנהגי שרשי התפילות] כותב כך, אין לשנות ממנהג הקדום, כי י"ב שערים נגד י"ב שבטים וכו', ותפילה נוסח הספרדים עולה בכל אחד מי"ב שערים, האר"י ז"ל. המלים הללו, שכנעו רבים ללכת בנוסח הספרדים, ואי אפשר להכחיש את הדבר, זאת היא האמת. [אעפ"י שאם לדין יש תשובה, כי אין דבר זה מוזכר בכתבי האר"י המדוייקים, שמונת השערים. רק מובא זאת בשם גורי האר"י, וזה לא כל־כך מוסמך כידוע]. אבל עכ"פ הם לא באו ואמרו, שהנוסח שלהם הוא הקדום.

 

לאחר שהביא את שיטת החסידים – ההולכים כדרכם לפי דעת המקובלים - שכך הם אומרים, הוא מביא מצד שני, את דברי החתם סופר [בתשובותיו סי' ט"ו ט"ז] שכתב כך, ומה שהעתיק מעלתו מס' ליקוטי אמרים וכו', לא זכיתי להבין דברי הספר ההוא, שכתב נוסחא הספרדית היא לבני תערובת וכו', והנה כל חכמי צרפת רש"י ובעלי תוס' ור"מ ור"ב והרא"ש והטור כולם התפללו אשכנזית, ולא ידעו שבטם, ועלתה תפילתם השמימה וכו'. על כן דברי הספר הנ"ל, כדברי ספר החתום.

 

אומר החת"ס, כי לא מובן מה שהם מדברים, מה זאת אומרת? הרי אף אחד לא יודע את השבט שלו? מה אתם אומרים, שנוסח הספרדים הוא יותר טוב מכל הנוסחאות? לא יתכן.

 

ובעצם, כך היא גם שיטת הגר"א, שהיה גאון וגם מקובל אלהי, וגם הוא החזיק בנוסח אשכנז, אפילו שכיבד מאד את האר"י. לא התייחסו לכך בתורת סיבה, לשנות את נוסח התפילה שלהם. בדרך הזאת, מובנת המחלוקת כך.

 

ובהערה 20 מביא הפסק"ת כך, הבעש"ט ותלמידיו, שתיקנו להתפלל נוסח האר"י, לאו דווקא לבני עליה המכוונים עפ"י הכוונות, אלא גם להמון העם.

 

אח"כ הוא מביא את שו"ת דברי חיים מצאנז, החולק על החתם סופר, ומסקנת דבריו הוא להחזיק את נוסח האר"י. אבל תשמעו, איך הוא אומר את האמת, בלי לעוות, בלי להציג מציאות שאיננה נכונה. מי שנפשו חשקה, יוכל לסמוך על גדולי הדור קדושי עליונים, ששינו הנוסח אשכנז לנוסח ספרד. 'שינו'. הוא אומר את האמת. ואינני ח"ו כחולק על מרן רשכב"ה החת"ס ז"ל וכו', רק מה שראיתי וקיבלתי מפי קדושי עליונים בנגלה ובנסתר אמרתי, וה' הטוב ינחני בדרך אמת. דעתו כי מי שרוצה לשנות את הנוסח, הוא יכול לעשות זאת, יש לו על מה לסמוך.

 

אם כן יוצא, שישנה כאן כבר מחלוקת. החסידים אומרים, שצריך ללכת ולשנות לפי נוסח האר"י, והחת"ס אומר, מה פתאום.

 

ממשיך הפסק"ת וכותב, ושוב באו תלמידיהם אחריהם, להצדיק את הצדיקים כל אחד על פי דרך רבותיו, והרבה דיו נשפך וקולמוסים נשתברו בעניין זה.

 

למשל בשו"ת אגרות משה [ח"ב סי' כ"ד], להג"ר משה פיינשטיין זצ"ל, שהיה בדור שעבר, שאלו אותו שאלה, מישהו חסידי הלומד בישיבה ליטאית אשכנזית, והתרגל להתפלל בנוסח אשכנז. הרי החסידים מתפללים בנוסח ספרד, וכעת הוא רוצה לשנות את נוסח התפילה. אבל הרי אתה חסידי, ואבותיך התפללו בנוסח ספרד, כיצד אתה מתפלל בנוסח אשכנז? שאלו את האגרות משה, מה עליו לעשות? הוא צריך לחזור לנוסח אבותיו?

 

עונה האגרות משה, כי אין בזה שום חסרון. אדרבה, אתה חוזר לנוסח של אבות אבותיך. לדעת האגרות משה, מה שהוא חסידי והוא כעת מתפלל בנוסח אשכנז, שזהו בעצם הנוסח הישן, זהו דבר מצויין, חזר לנוסח הקדום שלו. וזה כמו אצלינו שאמי שיחזור לנוסח בלדי.

 

גם בספר תשובות והנהגות [ח"א סי' ס"ח] מובא בשם החזון איש, אין להקפיד במי שבא ללמוד בישיבה, אם ישנה כנוסח התפילה דשם.

 

מצד שני, המנחת יצחק, זהו שהיה הראב"ד של העדה החרדית, הכרתי אותו בביתו בזמנו בירושת"ו, לפי שהוא בעצמו חסידי, הוא אומר בדיוק ההיפך. כאשר שואלים אותו על כך, הוא עונה הפוך. לדעתו, אפשר לשנות רק מנוסח אשכנז לנוסח האר"י, אבל לא מנוסח האר"י לנוסח אשכנז.

 

כעת תראו ותבינו, כל אחד, תלמידי החסידים אומרים כך, ואלה אומרים ההיפך.

 

אבל שוב הפעם, אף אחד לא הכחיש את המציאות, אלא אמרו את האמת. אם כאן היה מסתיים הויכוח, הדבר היה טוב מאד. לכל אחד, יש על מה לסמוך. הויכוח הוא מובן, ואלו ואלו דברי אלהים חיים.

 

מה עושים למסקנא?

 

תראו דבר מעניין. בעל פסקי תשובות, מסכם את העניין בזה"ל, הכרעת ההלכה על פי גדולי ומאורי הדור האחרון, שאם נפשו נמשכת אחר קהילה מסויימת, או נפשו חשקה במרכז תורה מסויים, או שבא לדור במקום שאין בסביבתו אלא בית כנסת אחד בנוסח מסויים, בכל אלו רשאי לכתחילה לשנות נוסחתו, בין מנוסח אשכנז לנוסח ספרד או מנוסח ספרד לנוסח אשכנז, ובלבד שיהיה בדעתו לעשות כן דרך קביעות, כתפיסת חיים, ולא רק לזמן קצוב ומסויים, ומחמת סיבה אמיתית ומוצדקת וכנתבאר. כי בלא זה, אין מן הראוי לשנות מסורת אבות.

 

כאן בעצם כתוב, את שורש העניין. ונראה ממילא שישנו הבדל, בין מה שאנחנו מדברים, לבין מה שהאשכנזים מדברים. דהיינו, אצלם, החסידים והליטאים, זהו אינו ויכוח על נוסח התפילה, לא זהו העיקר, הויכוח הוא בשיטה. יש את שיטת הבעש"ט ותלמידיו, ישנן הנהגות של חסידים, יש להם דרך אחרת בלימוד התורה ובעבודת ה'. ולליטאים, יש את הדרך שלהם. לא ניכנס לכך כעת. אצלם, נוסח התפילה, זהו רק פרט אחד. אבל אצלינו התימנים, שאמי ובלדי, רק על זה הוא הויכוח. אין ויכוח בהנהגה, או בהשקפה, או בעבודת ה'. כל הויכוח היה, האם להגיד כך, או אחרת. לכן אצל האשכנזים, כאשר מישהו חסידי בא ללמוד ולהתפלל בישיבה ליטאית, הוא בעצם משנה את כל ההנהגה שלו. וכן אחד ליטאי, שבא לחסידים, הוא משנה את הכל, אפילו את המלבושים, הוא כבר לובש שטריימל, יש אדמו"ר, והולך הוא ל'טיש' וכו'. כל הבית, מתנהג בצורה אחרת. אצל הליטאים, העיקר והדגש הוא לימוד תורה. ואצל החסידים, יראת שמים. זה מה שאומר הפסק"ת, זאת 'תפיסת חיים'. לכן הוא אומר, כי מאורי הדור האחרון הללו קבעו, שאם נראה שאתה נמשך בנשמתך ומתאים לך השיטה החסידית, או ההיפך, חסידי הנמשך דוקא לשיטה הליטאית, בסדר, אתה יכול לשנות גם את הנוסח. א"כ מובן, כי כל הנושא הזה, אינו שייך אצלינו. אצלינו הויכוח נשאר יותר ב'יסודות', ונשאר כפי הפשטות, שאי אפשר לשנות מנהג אבות. תורה וירא"ש אצלינו משולבים יחד. לא מפרידים ביניהם, הן הבלדי והן השאמי.

 

אני מקוה שהדברים מובנים, אני משתדל להסביר 'ברחל בתך הקטנה', אם משהו לא מובן אזי אדרבה, אני רוצה שתשאלו.

 

שאלה מהקהל: שאמי שרוצה להיות בלדי...?

 

תשובת מרן שליט"א: לא עניתי על השאלה הזאת. רק הסברתי, שאין מה לדמות בין הנושאים. דהיינו, אצלם הדבר מובן. לגבי הפרט הזה, כל אחד שירצה לשנות, שיעשה שאלת חכם. רק הסברתי, שהתפיסה וההסתכלות כאן היא אחרת. ראשית, בכדי להעמיד את היסודות, לדעת את האמת, שנוסח בלדי הוא הקדום ונוסח שאמי הוא המאוחר, ויש סיבות לכך. ומי שמתפלל נוסח שאמי, סוף סוף ישנם הרבה תלמידי חכמים שאחזו כך, אולי עוד מעט נסביר זאת גם מנקודת ראות אחרת, אבל זהו ויכוח הלכתי גרידא.

 

שאלה מהקהל: אם בלדי נמצא במקום שמתפללים נוסח שאמי, או ההיפך, הקהילה שלו היא אחרת? או אם הוא נמצא במקום שאין לו ביכ"נ אחרת?

 

תשובת מרן שליט"א: אינני נכנס כעת לשאלה הזאת, והדומות לה. ברצוני רק לברר את היסודות. את הפרט הזה, להלכה ולמעשה, נשאיר כרגע. (לגבי השאלה האם שינוי מנוסח לנוסח צריך התרת נדרים, ענה מרן שליט"א [סדרת הקלטות "ויאמר יצחק" קלטת מס' 27], כי לא צריך התרת נדרים).

 

גם שאלו את הגרש"ז אוירבך זצ"ל, לגבי בחור ישיבה אצלם, שזה מפריע לו לדיבוק חברים וכו', הוא לא ענה על כך. הוא אמר, 'לעשות שאלת חכם'. זהו דבר התלוי בכמה גורמים, ואי אפשר לתת על כך תשובה כוללת. הדבר תלוי בעוד כמה וכמה פרטים.

 

שאלה מהקהל: אבל החסידים, אינם נוהגים בדיוק כמו הספרדים.

 

תשובת מרן שליט"א: נכון. זאת עוד בעיא. החסידים עשו נוסח מעורבב. אפילו הסידור של חב"ד, שהם אומרים שזהו נוסח האר"י, נתברר שזה לא נוסח האר"י האמיתי. האמת היא, שאף אחד אינו יודע מהו נוסח האר"י בדיוק.

 

ובעצם, ישנם כאן כמה וכמה ויכוחים. ישנו בכלל ויכוח, האם האר"י הוא ספרדי או אשכנזי? הרי האר"י היה ממשפחת לוריא, והוא התפלל בנוסח הספרדים. הם אומרים, שכיון שהוא היה בין ספרדים, לכן הוא התפלל בנוסח הספרדים. הרי החתם סופר אומר, שהאר"י גילה את הסודות, לפי נוסח הספרדים. אבל אם האר"י היה אשכנזי, הוא היה מגלה את הסודות לפי נוסח האשכנזים. כך הוא אומר. החת"ס סבר, שהאר"י הוא ספרדי. אבל, היו כאלה שאמרו ההיפך. ולבסוף נתברר, ששני הדברים הם נכונים. אביו היה אשכנזי, ואמו היתה ספרדיה.

 

שאלה מהקהל: אמו היתה ממשפחת פרנסיס, הוא היה מדבר איתה בלשון לאדינו.

 

תשובת מרן שליט"א: נכון. והאר"י גם היה בין ספרדים, בקהילה ספרדית. ומצד שני, הוא החזיק בפיוטי האשכנזים. הוא עשה משהו משותף, הרכיב כמה דברים. הוא אפילו דרש בשפת "אידיש", בביהכ"נ האשכנזית בצפת. האר"י החזיק יותר מהפיוטים של ר"א הקליר, שמצויים במחזורי האשכנזים, מפני שהם מכֻוונים על פי הסוד, משא"כ פיוטי הספרדים, ר"ש בן גבירול, ור"י הלוי וכדומה, שהיו פשטנים. אבל מהרח"ו, שהיה ספרדי גמור, הוא אמר, לא, זה מנהג ישראל תורה, ואני אומר את הפיוטים של הספרדים.

 

בנוסף, ישנו בכלל נידון, האם האר"י רצה שישנו את המנהגים. האר"י עשה את ההנהגות האלה לעצמו, אדרבה הוא הסתיר את הנהגותיו, לא רצה שילמדו ממנו. יש בנושא הזה, כמה וכמה נקודות.

 

נקודה נוספת, שאולי רמזתי אותה מקודם, שבעצם שיטת מהרי"ץ היא כמו הגר"א, שבכל נוסח ישנן סודות. זה לא שהסודות נמצאים, רק בנוסח של הספרדים. אם אתם זוכרים, דיברנו בעבר [שיעור מוצש"ק ראה ומוצש"ק נצבים ווילך שנת ה'תשע"ד] לגבי 'מקבץ נדחי עמו ישראל', שמהרי"ץ זיע"א מסביר כי בנוסח שלנו התימנים, השם 'חיל בלע ויקיאנו' רמוז בסוף הברכה. אל תגיד, שהסודות הן רק בנוסח הזה ולא בנוסח האחר. ואותו הדבר, גם אצל הגר"א. הרי יש את סידור הגר"א עפ"י הסוד, שהוא ג"כ מסביר את הנוסחאות שלהם עפ"י הנסתר. הכל הוא בבחינת, אמיתה של־תורה. עניין 'הסוד' אינו מכריע כאן, כי לפי הסוד ניתן תמיד למצוא פנים גם לצד השני.

 

אדרבה, על פי הסוד, הבחינות הן כ"כ משתנות, שאפשר למצוא מקור לכל הדעות. ניתן לראות בחוש, כיצד 'אלו ואלו דברי אלהים חיים'. זהו ויכוח אמיתי, כדרכה של תורה, ואף אחד אינו יכול לזלזל ח"ו בשני. אי אפשר להגיד, שהנוסח הזה הוא פסול, או הנוסח השני.

 

אבל הנוסח שהיה לאבות אבותינו, זהו נוסח בלדי. והיו קהילות, שרצו לשנות ושינו. בסדר. זה אמת ויציב. הם חושבים שכך יותר טוב, ויותר רצוי. זכותם. הם תלמידי חכמים, וכך הם חושבים. זה לא טעות מיסודה. אעפ"י שאנחנו לא סוברים כמותם.

 

בכל אופן, ישנם כאן שני צדדים, וצריך הכרעת חכם, אם ישנו איזו נושא, אשר צריך לדון עליו באופן מעשי. וכעת איני רוצה להיכנס לפרטים אלו. [הערת העורך: עיין תשובת הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שנתפרסמה בקובץ דברי חפץ חלק ה', שיכול לשנות מנוסח שאמי לנוסח בלדי].

 

המשך ההתייחסות למ"ש הרב שלמה קורח שכביכול שני הנוסחים הם קדומים, ולשאר דבריו בתשובתו שם.

 

מכך הגענו, למה שכתב הרה"ג שלמה קורח תנצב"ה, נכנסנו לעניין זה מתוך כך, הוא חשב שהרב צובירי צודק, לכן הוא כמעט הלך בדרך שלו. בעוד שהרב צובירי, הפך את הקערה על פיה, לומר שנוסח שאמי הוא הקדום ולא הבלדי, הרב קורח הלך קצת 'על יד' זה, וכתב ששניהם קדומים... גם שאמי, וגם בלדי.

 

אך כבר הסברנו בשיעור הקודם, שאי אפשר להכחיש את האמת. הרב שלמה קורח, לא נתעסק בזה, הוא כמעט ולא השתמש עם כתבי יד, הוא לא בדק ספרים כפי שאנחנו בדקנו, ראינו ב"ה את כל התכאליל הקדמוניות, וב"ה שזכיתי לראות עוד אלפי ספרי כת"י, והבאתי דוגמאות לכך. ברור כשמש, שהדבר אינו נכון.

 

אבל היתה טענה נוספת, שהוא הכניס בתשובתו שם, לגבי אלה האומרים 'המנהג הקדום'. האמת היא, שאינני יודע אל מי הוא מדבר. הוא כותב על אלו 'הפועלים אצל המוני העם לשנות מנהג תפילתם', אינני יודע על מי הוא מדבר, כנראה היתה בזמנו איזו קבוצה שניסתה לנסות להשפיע שישנו מנוסח שאמי לנוסח בלדי.

 

הוא אומר, מה אתם טוענים? 'הנוסח הקדום'? לדבריו, זאת טענה מסוכנת, שהרי בעבר לא התפללו בשום נוסח, ואם משהו קדום הוא מחייב, א"כ צריך להזהיר את הציבור, כיון שזאת הטענה של הרפורמים אשר יצאו מהמחנה לגמרי. כבר הבאתי בשיעור הקודם את דבריו.

 

לפי עניות דעתי, הדבר בגדר 'טענו חטים והודה לו בשעורים'. אין הנדון דומה לראיה. הוא טוען, מה פירוש 'הנוסח הקדום'? הרי פעם, כל אחד התפלל כפי צחות לשונו. אבל, איננו מדברים כעת, מה היה לפני אנשי כנסת הגדולה. נכון שלפני זמן אנשי כנסת הגדולה, לא היה נוסח. איננו מדברים על 'נוסח הקדום', שהיה לפני זמן אנשי כנסת הגדולה. אז לא היה בכלל שום נוסח, כל אחד אמר כפי צחות לשונו. הוא אומר, שזאת הטענה של הרפורמים. אמנם, אינני יודע מה בדיוק טוענים הרפורמים, אבל כך מובן מתוך דבריו.

 

בעוה"ר הרפורמים בכלל יצאו מן הכלל, מחקו מן הסידור את מה שהם רוצים, הם לא בחרו להם נוסח, אלא מה שלא מוצא חן בעיניהם, לא מתאים להם, לא נראה להם מודרני, הוציאו. פעם בעבר, שהם לא חשבו שיחזרו יהודים בעתיד לארץ ישראל, הם מחקו את המלה ירושלם. כי הם לא חשבו, שיגיע היום שיחזרו לירושלם. היום בזמנינו, הם נלחמים על הכותל המערבי, אבל בזמנו, הם הורידו מהסידור את התפילה על המשיח ועל ירושלם. וכדומה. בכל מקום שמוזכרת המלה ירושלם, הם לא אמרו אותה, כי הם לא חשבו שיגיע היום ונזכה לגאולה שלימה. הם מחקו מהסידור את מה שהם רצו, עשו כראות עיניהם. אם כן, וכי זאת היתה הטענה של הרפורמים? אני מבין מדבריו, שהרפורמים טענו, כי בעבר לא היה נוסח, ואפשר להתפלל מה שרוצים. יפה מאד. אתם לא מקבלים את חז"ל, ולא את אנשי כנסת הגדולה. מינים ואפיקורוסים. מחוץ למחנה מושבם. אבל בנדון דידן, איננו מדברים על כך בכלל. ח"ו. יש את נוסח אנשי כנסת הגדולה, ורק ישנו ויכוח מהו הנוסח שלהם, מה הוא הנוסח האמיתי הקדום.

 

ולאמיתו של דבר, נוסח שאמי, כגון מהר"ר יצחק ונה זצ"ל, שהיה אחד מגדולי חכמי תימן, שבעצם התכלאל שלו, אפילו שיש בו כמה שינויים, הוא נחשב עדיין נוסח בלדי, כיון שכתוב בו 'ותקח מרים' ו'רפאני', וקדיש דעתיד וכו', הוא שינה רק מעט דברים, כגון במקום לפניך אני כורע וכו' לומר לדוד אליך וגו'. וגם לגבי הנוסחאות, הוא לא מדייק בהם כפי שעשה מהרי"ץ. הוא כותב על כך מיד כמו לשם הקדמה, הוא מסביר למה, בכדי להבין את השיטה ההלכתית הזאת.

 

הבאתי את דבריו, בקונטריס מילי דברכות [סימן כ']. הוא כותב זאת, בדף הראשון של הסידור. מהר"י ונה זצ"ל, הוא אחד מאלה, שהשינויים התחילו בזמנו. זה לא נוסח שאמי, של זמנינו. הוא עוד נחשב בלדי. מאה שנה אחריו, כבר התחילו שינויים גדולים לגמרי, הלכו כמו הספרדים בעיניים עצומות. הוא בזמנו, שינה רק כמה וכמה דברים.

 

בכל אופן, הוא מביא זאת בשם בעל לחם שלמה, זהו אחד מחכמי תימן המקובלים, מהר"ר שלמה הכהן, חכם חשוב מאד. וז"ל, שמעתי מרבי שלמה ברבי דוד הכהן, שמטבע הברכות שאסור לשנותו הוא חותם הברכות לבד, אבל שאר סידור הברכות והתפילות יש לו להוסיף ולגרוע. והראיה לנו ממה שמזכירין החכמים אינן מזכירין אלא חותמן, כמו שאמר בפרק שביעי מיומא וכו'. הוא מביא ראיות לכך. אעפ"י שיש תשובות על כך.

 

בקיצור, הוא אומר כי לא משנה נוסח הברכה, כגון אהבת עולם אהבתנו י"י אלהינו וכו', אין דיוק בנוסח, העיקר הוא החתימה, בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה. וכדומה. לגבי כל נוסח הברכה בעצמו, אם אתה מגרע או מוסיף, ואינך משנה את תוכן העניין, אין דיוק בכך. לפי זה גם מובן, למה נוסח שאמי, איננו מדוייק. מי שיודע, בנוסח שאמי, הם לא מדייקים בנוסח, מצוי שהם מכניסים חצי או חלק מנוסח בלדי, והשאר מסידורי הדפוס. למשל בערבית בברכת אהבת עולם, רבים מהם אומרים כך, 'ואהבתך וחמלתך לא תסור ממנו לעולמים, כי היא עטרת ראשנו ותפארתנו סלה'. מוסיפים דברים, כמו הבלדי, כיון שהם לא הקפידו על הנוסח. השיטה שלהם היתה, שהנוסח אינו חייב להיות מדוייק. זה לא ספר תורה, שאסור להוסיף מִלה או גורע מִלה.

 

שיטת מהרי"ץ זיע"א, היא בדיוק ההיפך. מהרי"ץ מדייק על ככל מלה, ועל כל וא"ו, ועל כל ניקוד, לא לשנות מהנוסח הקדום. אבל השיטה שלהם היתה, שאין בכך קפידא. א"כ מובן, שכך היא שיטתם, זאת דרך אחרת. בעצם הנוסח שלהם נוסד על כך, שאין צורך לדקדק ולומר דוקא כך. אני מדבר, על מה שנוגע לנוסחאות ולגירסאות. זאת הדרך וכך הכיוון שלהם.

 

א"כ מובן, כי הדבר אינו קשור לרפורמים. חס ושלום, אין מה להשוות בין הדברים, וח"ו יכולים להיכנס מכך לידי טעות.

 

לאחר מכן הוא מביא, שהם טוענים שכוונתם לשם שמים, והנצי"ב כתב ש'לשם שמים' זה רודף שלמונים וכו'. אינני יודע מה הקשר לשלמונים, איזה כסף יוצא מהדברים האלה. וגם כמדומני שהנצי"ב לא כתב זאת עכ"פ כנראה הוא מתכוון, שלאנשים האלה היו מגמות אחרות.

 

בכל אופן, צריך לומר את חשבון הדברים, לגופו של עניין. ובנ"ד אנחנו מדברים על האמת, בבית המדרש, לשבת על המדוכה, שהדברים יהיו ברורים לאמיתה של תורה, בלי נגיעות ח"ו.

 

התייחסות מרן שליט"א למ"ש הרב צובירי בסידורו כנסת הגדולה, לגבי הוספת הפסוק (בתיקון בשחרית) נאום י"י אלהים מקבץ נדחי ישראל וגו'.

 

כיון שהסתכלתי בסידור של הרב צובירי, ראיתי איזה דבר שנפתח לי במקום אחר, אחרי פרשת העקידה, 'כמו שכבש אברהם אבינו רחמיו ועשה רצונך בלבב שלם וכו', אומרים בהמשך כך, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. ואחר כך, והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי וגו', כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים. מה אומרים לאחר מכן?

 

הציבור עונה: נאום י"י אלהים מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו.

 

מרן שליט"א: נכון.

 

טוב, אני מסתכל כאן בסידור, וראיתי שפתאום הוא כותב על זה כך, המוסיפים פסוק נאם ה' אלהים מקבץ וכו', אין כאן מקומו, ולא נמצא לו זכר, לא בסידורי ספרד ולא בסידורי אשכנז.

 

אל תגיד את הפסוק הזה. כאן, הוא לא מרשה לנו להוסיף פסוק... מה שהספרדים אומרים, מותר להוסיף. אבל את מה שהתימנים מוסיפים, מה שחכמי תימן נע"ג הוסיפו, אל תוסיף. כי 'אין לזה זכר לא בסידורי ספרד ולא בסידורי אשכנז'. [ראיתי גם מה שכתב בספרו שורש החיים]. הדבר אינו כתוב, לא אצל הספרדים ולא אצל האשכנזים. ואני תמיה, מה? מדוע אסור לתימנים להוסיף? וכי ישנו כאן איסור של הפסק? מה מפריע לך? מה לא טוב?

 

חושבני, שחכמי תימן נע"ג היו חכמים גדולים, כי הם לא רצו לסיים במלים 'ייקרא לכל העמים'. אכן הדבר נכון, מה שהוא כותב, שזה לא נמצא בסידורי העדות האחרות. אבל אבותינו בחכמתם, ראו שזה לא כ"כ רצוי.

 

זהו כפי שאנחנו מוסיפים פסוק, בסוף מזמור 'תהלה לדוד'. הרי סוף המזמור הוא, שׁוֹמֵר יְ"יָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד. תְּהִלַּת יְ"יָ יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד [תהלים קמ"ה]. כאן נגמר המזמור. אבל אנחנו מוסיפים עוד פסוק, וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ [תהלים קט"ו, י"ח]. הסיבה היא, כי המלים ויברך 'כל בשר', הכוונה היא על אומות העולם. כולם נקראים, 'כל בשר'. אבל, 'ואנחנו נברך יה, מעתה וגו'. לא רצו לסיים, באומות העולם, וגומרים את המזמור עם 'אנחנו'. הארכנו על כך במקו"א. ה"ה בנ"ד, לא רצו לסיים במלים, 'כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים'.

 

בכל אופן, אין כאן שום חשש הפסק. זהו כפי שחכמי תימן, הוסיפו עוד כמה וכמה דברים. למשל, 'זכרה לחסדי דוד עבדך', בסוף פיסקת אתה הראית. לא כתוב זאת בשום נוסח, ובכל זאת הוסיפו את זה. [עיין שיעור מוצש"ק בשלח ה'תשע"ג, ומוצש"ק מסעי ה'תשע"ח].

 

הדבר מותר בהחלט. ישנם דברים, שמותר להוסיפם, היכן שאין חשש הפסק. הרי זה לא שינוי מטבע ברכה, ולא נוסח אנשי כנה"ג. או מה שהוסיפו, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, לאחר קריאת ספר תורה. לא כתוב זאת בשום סידור. הוסיפו זאת, עפ"י דברי הזוה"ק, כפי שמהרי"ץ מסביר, שבזמן הגלילה, המלאכים אומרים זאת. אולי הדבר נמצא, בנוסח אלגּיר, או לוב, לפי שכמדומני כך מובא בספר חיי אברהם (כלפון). אולי. אבל פה ושם רואים, שהוסיפו כמה דברים.

 

וכן בסוף הקדיש, עושה שלום במרומיו וגו', הוסיפו את המלים 'וינחמנו בציון ויבנה ברחמיו את ירושלם וכו'. זאת הוספה של חכמי תימן, כפי שדיברנו בזמנו [מוצש"ק מסעי ה'תשע"ח]. אותו הדבר, הוסיפו גם כאן.

 

לחלק א' - לחץ כאן

הדפסשלח לחבר

עוד הספדים

  1. לעמוד הבא

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 
מנויים לחיים
ארז יחיאל
מועדי השם
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
פעולת צדיק
אור ההלכה
ת"ת עטרת חיים
שר שלום קשת
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
עבור לתוכן העמוד