-
-
חיפוש מתקדם
לחיפוש מדוייק: הוסף "מרכאות" לפני מילות החיפוש!


 

 

 

 

 

 

 

  דרשת "המעמד הגדול" - חול המועד סוכות ה'תש"פ , יבנה ת"ו  

 


 

 

 

 
פענוח חתימת יד קדשו של מהרי"ץ


מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו תכנים תורניים והלכתיים רבים מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח שו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד. ראש מוסדות "יד מהרי"ץ" ו"פעולת צדיק". בפורטל תוכלו לעיין, להאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, לקבל מידע אודות פעילות ק"ק תימן, ועוד...
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.

פרשת השבוע

 

 

הוצאת פעולת צדיק

כשרות בד"צ פעולת צדיק

מצות מסורת
מצות טעמו וראו
טריתא
אור ההלכה
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
472 אורחים

מי שבישל את תבשילי השבת מערב יו"ט, האם יניח עירובי תבשילין.

    
מספר צפיות: 1948
תשובת הרה"ג אורן צדוק שליט"א - מו"צ בבית ההוראה "פעולת צדיק" מודיעין עילית, מתוך שו"ת אורן של חכמים חלק שלישי שיראה אור בעזהי"ת בקרוב
ט"ז אלול ה'תשע''ז

מי שבישל את תבשילי השבת מערב יו"ט, האם יניח עירובי תבשילין.

יום טוב שחל בערב שבת, יש צורך להכין עירובי תבשילין על מנת שיוכל להכין ביום טוב תבשילין לצורך שבת. והנה אם מערב יום טוב נערך כיָאות והכין את כל התבשילין לצורך שבת, כך שלא נצרך כבר לבשל ביום טוב, יש לדון האם ישנו כעת צורך בהנחת עירובי תבשילין לשאר התשמישים שאינם קשורים לבישול, הנעשים מיום טוב לצורך שבת, ואם בכלל מועילים הם לכך.

א

תחילה וראש יש לידע שמציאות זו של בישול כל תבשילי יום טוב מערב יום טוב, שכיחה היא בזמנינו, ולאו דווקא כשחל יום טוב קודם השבת אלא בכל יום טוב אפילו כשחל באמצע השבוע או בתחילתו. היות שההעדפה הינה שלא לבשל בעצם יום טוב, הן מפאת יכולת שימור התבשילין לאחר בישולם שנתחדשה בזמנינו, על ידי איחסונם במקרר, בצירוף ההעדפה שלא לטרוח ביום טוב בבישול תבשילין ושאר הכנת המאכלים, והן מפאת שרבים לא יחכּמו בהלכות יום טוב, ועל כן מעדיפים לנהוג כמנהגם מידי שבת בשבתו, בהכנת התבשילין מבעוד יום והנחתם על גבי פלאטה או אש מכוסה.

ופתרון השאלה ויישובה, נעוץ בגדר תקנת עירובי תבשילין במה הוא מועיל, ולשאלה עקרונית זו נזדקקו הפוסקים ונחלקו לשלש שיטות. יש הסוברים שכל הדברים נאסרו בהכנה מיום טוב לשבת, ונחלקו באלו מן הדברים יועיל עירובי תבשילין להתיר הכנתם. יש מהם הסוברים שרק אפיה ובישול ושאר צרכי סעודה הותרו מכלל איסור הכנה, על ידי עירובי תבשילין, אולם שאר דברים נשארו באיסורם. ויש מהם הסוברים שהכל הותר על ידי עירובי תבשילין. וישנה שיטה שלישית בדבר, הסוברת שלא נאסרה כלל הכנה מיום טוב לשבת בשאר דברים אלא רק מעשה אפיה ובישול, ותיקון עירובי תבשילין מתירם, אולם שאר דברים לא נאסרו כלל ועיקר, כדי שנזדקק להתירם על ידי עירובי תבשילין.

ב

הצעת שלושת השיטות האמורות

כתב הר"ן (ביצה ט: ד"ה תנו רבנן), שאין להתיר לעשות עירובי חצירות ועירובי תחומין לצורך שבת על ידי עירובי תבשילין שעשאם קודם יום טוב, 'דלא שרו עירובי תבשילין אלא דבר שהוא דומה לתקון סעודה כגון אפייה ובישול'. וזוהי דעת הרא"ה (ביצה ט"ז.), וכ"פ מהרש"ל (יש"ש פ"ב סי י"א). ומחמת שאין תיקון עירובי תבשילין מועיל אלא רק בצרכי תיקון סעודה, על כן אינו יכול לסמוך עליו כדי לעשות עירובי תחומין.

והביא הרמ"א בדרכי משה (סי' תקכ"ח) את הר"ן כחולק על הגהות אשירי בשם או"ז (סי' שמ"ג), שסובר שמועיל עירובי תבשילין לעשות שאר צרכי שבת, והעדיף את דעת הר"ן על פניו בהביאו את דעתו להלכה פסוקה בהגהתו לשו"ע (סי' תקכ"ח סעיף ב'), וכן כתב מג"א (סק"ב) לבאר. אלא שרעק"א בהגהותיו שם חולק וסובר שאין זה הטעם לדברי הרמ"א, שמטעם אחר כתב שאין מועיל עירובי תבשילין לעשיית עירובי תחומין, נביאו לקמן (או' ה').

והקושי ברור, שאף שהרמ"א לא הביא בהגהתו את טעמו של הר"ן אלא כתב בסתמא שלא יועיל עירובי תבשילין כדי להניח עירובי תחומין, מכל מקום ברור שזהו הטעם, שהרי מאריה דהאי דינא הוא הר"ן כמבואר בדרכי משה, וטעמו באמתחתו. ועכ"פ נמצא בדעה זו המובאת להלכה בדברי הרמ"א, שאין להתיר שום הכנה מיום טוב לשבת ואף לא באמצעות הנחת עירובי תבשילין, שלא נתקנו אלא רק להתיר הכנת צרכי סעודה בלבד.

וכן מצינו לראבי"ה (סי' תשמ"ח) שכתב לדקדק מדברי הירושלמי (פ"ב מביצה ה"א), שמתוך שלא נמנו בנוסח 'בדין עירובא' רק אפיה ובישול אלמא שאר דברים עומדים באיסורם הראשון מבלי שתועיל להם עשיית עירובי תבשילין, וחולק בזה הירושלמי על הבבלי (ביצה י"ז:, יובא לקמן), ולעולם אף אם יניח עירובי תבשילין, לא תהא ניתרת על ידיו הדלקת הנר וכל דכוותה. ובדרך זו גם דָּרַך המרדכי (ביצה סי' תער"ב), אלא שהוסיף, שהעם נהגו לומר בבהדין עירובא גם הדלקת הנר וכ"כ הראבי"ה, וזאת על פי שיטת הבבלי. וכן הוא באגור (סי' תרנ"ט).

והרשב"א בבית מועד (שער ד' סימן ב'), הביא שתי שיטות נוספות בענין זה. דעת 'הגאון' שסובר שעשיית העירוב מועילה בהיתר הדלקת הנר, שמבלעדי העירוב יהא אסור אף בהדלקת הנר, ועל כן הצריך להזכירה בנוסח בדין עירובא. והביא שיש חולקים וסוברים שלא נצרך להזכיר זאת, 'שלא הצריכו עירוב אלא לצרכי אכילה ולא להדלקת הנר ולהוצאה'. והיינו שלעולם כל שאר הצרכים מותרים הם ואינם צריכים עירוב. וכתב הרשב"א שדברי הגאון נראים לו עיקר. וכן היא דעת רש"י כפי המובא בדברי האו"ז (ח"ב סי' שמ"ז) בשם ריב"א. וכן כתב הרשב"א בחידושיו לביצה (כ"א:), ושם הביא את דעת הגאון בשם בעל הלכות, ואפשר הוא בעל הלכות גדולות. והביא ראיה לכך מדברי רב הונא (שם) שאמר, ש'מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת אחת, ומבשלין לו קדרה אחת, ומדליקין לו את הנר'. אלמא שהדלקת הנר הרי היא בכלל האיסור למי שלא הניח. וכ"ה בפסקי ריקאנטי (סי' קמ"ח) שכתב, 'תקנו הגאונים לומר בעירוב תבשילין בדין יהא שרי לאפויי ולבשולי ולטמוני ולאדלוקי שרגא, ואף על גב דבירושלמי לא אמר אלא לאפויי ולבשולי צ"ל גם זה כתקנת הגאונים וכן השיב רש"י ז"ל'.

וכן הביא הר"ן (ביצה י"א. ד"ה ומדאמרינן) מחלוקת זו הנזכרת, והסכים לשיטת הגאון כהרשב"א, וכתב לדחות את שיטת הסוברים שאין צורך להזכיר. ונמצא לשיטה זו שעירובי תבשילין מתיר אף שאר דברים, ועל כן צריך להדגיש בנוסח בדין עירובא את הדברים שחפץ שיועיל להם. וכ"פ הסמ"ק (סי' קצ"ד), ובס' צדה לדרך (מ"ד כ"ד פי"ד). והשיטה החולקת סוברת יותר לקולא שאין צורך בעירובי תבשילין כדי להתיר שאר דברים או שעירובי תבשילין הנעשים לאפיה ובישול מועילים הם אף לשאר צרכים ואין צורך להזכירם.

 וישנו קושי בדברי הר"ן אלו במה שהסכים עם שיטת הגאון ודחה דעת הסוברים הנזכרת המקילה ביותר, באשר הוא עצמו נקט בשיטה המחמירה עוד יותר מכך הבאנוה למעלה, שסובר שאין עירובי תבשילין מתיר בשאר דברים אלא רק צרכי סעודה בלבד, והיינו אף אם ירצה להזכירם בנוסח האמירה לא יועיל לו, שלא לשם כך ניתקנו.

ואפשר שבמה שפסק כה'גאון', אין בכך כדי להרחיב יותר את היתר עירובי תבשילין לכל הדברים, אלא רק במה שדיבר היינו בהדלקת הנר בלבד, וסבירא ליה שבכלל צרכי סעודה נינהו, שהרי מעיקר תקנת הדלקת הנר הוא עונג שבת שלא ישב לאכול בחושך, וזהו הנכלל באומרו 'דבר שהוא 'דומה' לתקון סעודה כגון אפייה ובישול', היינו כל דדמי לה ולא בדווקא צרכי סעודה ממש, ושפיר נתקנו עירובי תבשילין אף בשביל כך, ומאידך אם לא יזכיר בנוסח עירובי תבשילין כן, יהא אסור בהדלקת הנר.

ולחיזוק הבנה זו יש לומר, שמצאתי סתירת הדברים גם להרא"ה (עמ"ס ביצה שם, מהדורת אורייתא) שאף הוא קיים בשיטת הר"ן כמבואר למעלה ואפשר שממנו מקור הדברים, שכתב שיש צורך להזכיר גם את הדלקת הנר, וזאת אף שכתב שאין תועלת בעירוב תבשילין אלא רק לצרכי סעודה בלבד. וכן מצאתי בלבוש (סי' תקכ"ח סעיף ב') שכתב כך בגדר הדברים על טעם הר"ן הובא בכה"ח (סק"ח). אולם החולקים סוברים יותר מכך שאין צורך לתיקון עירוב כלל, ולא רק בהדלקת הנר אלא אף בשאר דברים כמו הוצאה מרשות לרשות. שהכל נכלל בַּהיתר, כאשר הניח עירובי תבשילין.

וכדעת היש מתירים לגמרי ואפילו מבלי צורך הזכרה, כן נמצא באו"ז (ח"ב ס' שמ"ז) בשם ריב"א, שהיה מסתפק בדבר אם צריך להזכיר הדלקת הנר בנוסח בהדין עירובא. וטעמו מהמובא בברייתא (ביצה י"ז.), 'מי שלא הניח עירובי תבשילין ה"ז לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין. אבל לא ידליק את הנר לא קתני'. וכן הוא בברייתא (שם עמ' ב'), 'חנניא אומר, בית שמאי אומרים אין אופין אא"כ עירב בפת, ואין מבשלין אא"כ עירב בתבשיל, ואין טומנין את החמין אא"כ היו לו חמין טמונין מעיו"ט'. ולא קתני אין מדליקין את הנר אא"כ נאמר שהיה לו נר דלוק מעיו"ט (ונראה קצת דחוק לומר כן, היות שסתם נר אינו דולק הרבה בפרט לא יומיים, ובסתמא איירי בברייתא).

ועל ראיית המצריכין להזכיר הדלקת הנר בנוסח בהדין עירובא ('הגאון' ורש"י) מדברי רב הונא (ביצה כ"א:), כתב להשיב, 'אין נראה שמשום עירוב נקט ליה, דלא קאמר ומדליקין לו נר 'אחד' כדאמר פת אחד וקדירה אחת, אלא כל הדברים שאי אפשר מבלעדיהם הזכיר רב הונא, משום דאיבעי ליה לאודועיה מילי שהן כדי חייו של אדם, ונראה בעיניו (של רב הונא) שאין צריך עירובי תבשילין, כי אם בדברים של אוכל נפש בלבד, כגון אפייה ובישול והטמנה, שא"כ הוצאה גם היה צריך להזכיר ולימא לאפוקי מרשות היחיד לרשות הרבים ומרשות הרבים לרשות היחיד, דמ"ש הוצאה מהדלקת הנר', עכ"ד.

ומה שכתב 'דאיבעי ליה לאודועיה מילי שהן כדי חייו של אדם', זה על פי האמור בגמרא בהמשך (דף כ"א:), במי שלא הניח, שאסור הוא בעשייה אלא אחרים עושין לו כדי חייו יעויי"ש. וכן היא דעת התוספות המובאים במאירי ואף הוא הסכים להם, ואין זה התוספות שלפנינו (ביצה כ"ב. ד"ה ומדליקין) דאדרבא כתבו ההיפך וכדעת ה'גאון', שמבלעדי הזכרת הדלקת הנר יהא אסור להדליק. ועליהם יש להוסיף את הרמב"ם והרי"ף כפי שלמד מרן בדעתם וכדלקמן (או' ד').

ג

תליית מחלוקת הראשונים הנזכרת בטעמי איסור הכנה מיום טוב לשבת.

ואמרנו לתלות את שורש מחלוקתם בדעות האמוראים המובאים בגמרא (ביצה דף ט"ו:), שאמרו בטעם האיסור לבשל מיום טוב לשבת, ומכנגד תועלת עשיית עירובי תבשילין בהיתר הדבר. 'אמר שמואל: דאמר קרא זכור את יום השבת לקדשו - זכרהו מאחר שבא להשכיחו. אמר רבא 'כדי שיברור מנה יפה לשבת, ומנה יפה ליום טוב'. פירש"י שם 'כשבא יום טוב בערב שבת - קרוב שבת להשתכח מחמת יום טוב, שמרבה בסעודת היום ואינו מניח לשבת כדי כבודו, והזהירך הכתוב לזכרו, וכשמערב עירובי תבשילין - נמצא שזוכרו, שהרי אינו עושה אלא מחמת שבת'.

ונמצא על פי זה שמטרת העירוב הינה, כדי שישייר מנה יפה לשבת כדי שלא ישתכח על ידי יום טוב הבא לפניו, ואם כן לפי זה אין שום שייכות לעירוב תבשילין בשאר הכנות שמיום טוב לשבת, אלא רק דברי אכילה כאפיה ובישול וכדו'. וכן מבואר כך ממדרש הפסוק על ידי רבי אליעזר המובא שם בגמרא, 'את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו, מכאן אמר רבי אליעזר: אין אופין אלא על האפוי, ואין מבשלין אלא על המבושל, מכאן סמכו חכמים לעירובי תבשילין מן התורה'. וכל זה כשיטת הרא"ה והר"ן וסייעתו.

אולם לפי טעמו של רב אשי בטעם תיקון עירובי תבשילין, 'כדי שיאמרו, אין אופין מיום טוב לשבת, קל וחומר מיום טוב לחול'. היינו שאם לא יניח עירובי תבשילין קודם יום טוב, יהא אסור לו לבשל מיום טוב לשבת, ואיסור זה ישמש כהיכר ללמוד ממנו במכל שכן לאיסור בישול מיום טוב ליום חול. וכיוון שזהו המכוון, שייך הדבר בכל ההכנות שמיום טוב לשבת ולא רק בישול ואפיה ודכוותה, שהרי אסורות להיעשות מיום טוב ליום חול, ואף להם צריך היכר.

ובירושלמי (ביצה רפ"ב) הובא רק טעם רב אשי בשם רבי אבהו, וכן הרמב"ם (פ"ו מה' יום טוב הלכה ב') והרשב"א (עבוה"ק שם) הביאוהו בחיבוריהם, וכן מבואר בדברי הרמ"א בהגה (סי' תקכ"ז סעיף א') שנקט טעם זה. ואתי שפיר לשיטת הסוברים שעירובי תבשילין בא להתיר את כל ההכנות מאיסורם.

אלא שיש להעיר שאין זה עומד יפה לפי ביאור רש"י בביאור מהות העירוב, שכתב 'כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת - אלא אם כן התחיל מבעוד יום, דאינו אלא כגומר והולך, אבל אתחולי – לא'. היינו שעירובי תבשילין המונחים מערב יום טוב מועילים, בכך שמחשיבים את המבשל ביום טוב עצמו כממשיך את מה שהותחל מערב יום טוב ולא כמתחיל ביום טוב עצמו. וזה לא שייך אלא במבשל שהוא כממשיך את מה שכבר התחיל, משא"כ שאר הכנות, לא ניתן להחשיב את עשייתם ביום טוב כהמשך, שהרי לא התחיל בהם כלל.

וראיתי בשולחן גבוה (סק"ב) שהקשה כן על הרמ"א שהביא בהגהתו (סעיף ב') את פירוש רש"י. ויכון הדבר יותר לפי שאר הפירושים שניתנו בראשונים למהות העירוב. יעויין רמב"ם (פ"ו מהל' יו"ט ה"ב), והראב"ד בהשגות (שם), והריטב"א המובא בשיטמ"ק (ט"ו:) שנתכוונו לביאור אחד. ואפשר לדחוק ולהעמיד זאת אף לפי פירושו של רש"י, שמבישול ואפיה נלמד יסוד איסור הכנה מיום טוב ליום חול לשאר ההכנות. [ויעויין שיטה מקובצת (י"ז:), וס' המנהיג (הלכות יו"ט סי' צ"ו), שכתבו שהדלקת האש מתחת לתבשיל מועילה כעירוב בשביל הדלקת הנר].

ד

דעת מרן במחלוקת זו למעשה לחוש לשיטת הגאון

והנה מרן בבית יוסף (סי' תקכ"ז) כתב לתלות את שיטות הראשונים הנזכרות, בנוסח אמירת בדין עירובא, שהרמב"ם והרי"ף שהשמיטו את הדלקת הנר מנוסח זה, במה שלא מנו אלא רק אפיה ובישול בלבד, אלמא שאר דברים לא נאסרו כלל ועיקר. וכן הוא בסדר רב עמרם גאון (נ"ב.), ובתשובות הגאונים המובאים בס' אוצר הגאונים (עמ' 17). ומקורן הוא בגירסת הירושלמי (פ"ב מביצה ה"א), וכן דקדקו הראבי"ה והמרדכי מדברי הירושלמי הבאנום למעלה (או' ב' סוד"ה וכן מצינו), אלמא סבירא להו שאין צורך בדבר. משא"כ הרא"ש (פ"ב סי' ט"ז) והר"ן שהזכירו לומר כן בנוסח העירוב אלמא מבלעדי כן, יהא אסור להדליק את הנר, שהרי אומרים 'יהא שרי לן' מכלל שהיה אסור. וכ"כ הב"ח (או' י"א) לתלות הדברים.

והעלה מרן בשו"ע (שם סעיף י"ט) את שתי השיטות בדרך 'סתם ויש', וזה לשונו - 'מי שלא עירב מותר להדליק נר של שבת, ויש אוסרים'. ומכיוון שאת דעת הרי"ף והרמב"ם הביא בדעת ה'סתם', ואילו בדעת ה'וי"א' הביא את דעת הרא"ש וסייעתו. אלמא סבירא ליה עיקר להלכה שאין צורך בהנחת עירובי תבשילין לשאר דברים מלבד לצרכי סעודה, אלא שלחוש מיהא בעי לשיטת הרא"ש, ועל כן הובאה שיטה זו בדעת ה'ויש', ולכן צריך להזכיר בפירוש את הדברים שחפץ לעשות מיו"ט לשבת ולא רק מצד מנהג בעלמא.

ואף להסוברים שלא למטרה זו מביא מרן בשו"ע בכל כיוצא בזה את השיטה ב'ויש', אלא מטרת הבאתה כדי לחלוק כבוד לבעליה, מכל מקום כאן ממקומו הוא מוכרח, באשר הביא מרן בשולחן ערוך לעיל מינה (סעיף י"ב) את נוסח בהדין עירובא במילואו בתוספת הדלקת הנר, ויתירה מכך גם נאמר שם 'ולמעבד כל צרכנא', ועל פי היסוד הנזכר בב"י שכל הנזכר בנוסח 'בהדין עירובא' נזקק לעירוב כדי להתירו מאיסורו, אם כן שמעינן השתא איפכא. וקשה הדבר לומר שלרווחא דמילתא הביא את הנוסח הארוך כיוון שכך נהגו העולם, ומעיקרא אין בהיתר עירובי התבשילין אלא רק אפיה ובישול בלבד, היות שבנוסח זה נזכר שיהא מותר הדבר, וכמו שדייק מרן מנוסח זה בבית יוסף כנזכר למעלה, ולא שייך בכהאיי גוונא לומר שלרווחא דמילתא כתבו דבר שאינו נכון כלל ועיקר. ועל כרחך כפי שכתבנו, שמרן חייש לשיטת הגאון והיא שיטת הרא"ש והר"ן, ומשום כך הזכיר בנוסח בהדין עירובא גם הדלקת הנר.

וכן יש להוכיח זאת ממה שכתב בסעיף כ', ש'מי שלא עירב וכו' שאין לו תקנה אלא שיתן קמחו וכו' והם אופין וכו', ואם אין אחרים שעירבו, יש אומרים שמותר לאפות פת בצמצום וכו' ולהדליק נר אחד'. [והם דברי רב הונא שמהם דייק הרא"ש את הצורך להזכיר הדלקת הנר בנוסח בהדין עירובא, והרי"ף והרמב"ם שלא הביאוה משום דלא סבירא להו האי מימרא, יעויין הרה"מ]. וכיוון שמרן חייש לשיטת הרא"ש כדבר האמור הביאה כאן ובשם 'יש אומרים', ובזה סרה תמיהת בעל שולחן גבוה (סוסק"ל ד"ה אך), ועיין כה"ח (סקק"כ).

ובעיקר הַהַקְבָּלָה שעשה מרן בין נוסח העירוב לגדרן של הדברים, מבואר הוא בראשונים הנזכרים למעלה (או' ב' סוד"ה וכן מצינו) מדברי הירושלמי. ושמעינן שני ביאורים להשמטת הדלקת הנר, שלא תועיל ההזכרה היות שלא לשם כך ניתקן העירוב ועל כן נשארו באיסורם או שאין צורך להזכיר, שלא נאמר צורך בהזכרה אלא דווקא באפיה ובישול ולא בשאר דברים שממילא מותרים הם.

ובזה יש לדחות מה שכתב מג"א (שם סקי"ח), שמרן חידש הקבלה זו מדעתו ולעולם אף הרי"ף והרמב"ם סוברים שישנו צורך בעירובי תבשילין להדלקת הנר, והטעם שנזכר רק אפיה ובישול, זאת משום שהם עיקר הסעודה וכל שאר מילי גרירי אבתרייהו, ולעולם ללא הנחת עירובי תבשילין אין היתר בהדלקת הנר, ולית מאן דפליג על כך, עכת"ד. וכן מצאתי למאמ"ר (סי' תקכ"ז סקי"ח) שהקשה כן על דבריו, וכן ס' נהר שלום (סק"י) הובא בשעה"צ (סקע"ח).

ה

שיטת האחרונים בנידוננו

ובאחרונים כתבו לדון בענין זה גופא, וברובם לא נזכר כלל שהובא נדון זה כבר בראשונים, ואף בהם ישנם שלוש שיטות בדבר. הנה דעת מג"א (תקכ"ח סק"ב) שאין עירובי תבשילין מועיל אלא רק לצורכי אכילה, והיא דעת הרא"ה והר"ן הנזכרת למעלה. והובא להלכה בשתילי זיתים (סק"ו), משנ"ב (סק"ג), וכ"פ שו"ע הרב (סי' תק"ג ס"ג).

ומכנגד דעת הפרישה (סי' תקכ"ח או' ה'), תו"ש (או' י"א), אליה רבה (סי' ש"ב סק"ח), ומחצה"ש (סוסק"ו), כתבו בשם מהרש"ל, ש'טליתות חדשים מותר לקפל ביום טוב שחל בערב שבת לצורך שבת כשעשה עירוב תבשילין, בחולו של מועד', (ובס' דע"ת למהרש"ם הקשה סתירה מיש"ש פ"ב דביצה, שם מבואר דסבירא ליה כהר"ן). והביאוּ משנ"ב (סי' ש"ב סקי"ז) וכה"ח (או' כ"ו) דעה זו בקצרה, והעירו על כך ש'בחידושי רעק"א הוכיח שאפילו בלא הנחת עירובי תבשילין מותר אם היא סמוכה לשבת'.

וכוונתם לדברי רעק"א שבגיליון השו"ע, שכתב להעיר על דברי מהרש"ל אלו המובאים בספר אליה רבה הנזכר, שלדעתו נראה שאין צריך אפילו עירובי תבשילין. ושם ציווה לעיין למש"כ כבר בסי' תקכ"ח, והיינו ששם כתב יסוד בדבר, שאם היה ראוי ליהנות מן המלאכה ביום טוב היה מועיל עירובי תבשילין, אולם במקום שאינו ראוי, נמצא ש'מוכח הדבר' שנעשה לצורך השבת, ולא יועיל העירוב, והביא ראיה ליסוד זה מהגמרא (ביצה כ"ב:) בענין הטמנה. ומצאתי בנודע ביהודה (מהדו"ת סי' כ"ה) שכתב סברא זו להלכה.

ומינה צריך לומר שבקיפול הטלית, אין צורך בעירוב כיוון דאיכא תרתי לטיבותא, חדא שיכול להשתמש בה בו ביום ולא מוכח בקיפולה שנעשה הדבר לצורך השבת, ועוד שהמעשה הוא הכנה בעלמא ולא מלאכה, ומדנחתינן תרי דרגי אין צורך בעירוב. וחילוק כזה כבר נמצא בירושלמי (רפ"ב דביצה) שבמקום שהאיסור משום הכנה כהצעת המטות אין צורך בעירובי תבשילין, משא"כ אפיה ובישול שהם מלאכות. והביא ראיה זו בס' דעת תורה למהרש"ם (סי' תקכ"ח) ויעויי"ש עוד באורך, וכן בס' ישועות יעקב (סי' ש"ב סק"ה), ולכן הורה שאין צורך בעירובי תבשילין בהצעת המיטה וקיפול הטלית. [ובעיקר החילוק שבהכנה בעלמא לשיטתו של רעק"א אין צורך לעירוב, יעויין בגיליון הש"ס (ביצה כ"ב:) שהקשה רעק"א, מדוע צריך לפרט הטמנה שאינה אלא מעשה הכנה בעלמא ולא מלאכה, וכן הוא בהגהתו לסימן תקכ"ח בסופה, ונשאר בצריך עיון גדול בזה].

אלא שהדבר נסתר ממש"כ רעק"א בעצמו בסי' תרס"ז, שהכנת ספר תורה ביום טוב לקריאת השבת מותרת על ידי עירוב תבשילין, משא"כ לדעת המג"א (סי' תקכ"ח או' ב') בשם הר"ן לא יועיל, שאינו מצרכי אכילה. והרי הכנת ספר תורה הכנה ולא מלאכה, וא"כ מדוע הצריך בשבילה עירובי תבשילין, ומאי שנא מקיפול טלית, ואפשר שזה כלול במה שציווה שם בסוף דבריו לעיין למש"כ בסי' ש"ב, היינו שלאור האמור שם אין צורך אפילו בעירובי תבשילין, אלא שגם בסי' ש"ב ציווה לעיין למש"כ בסי' תרס"ז.

וראיתי בס' נטעי גבריאל (יום טוב ח"ב עמ' תקס"ט) שכתב שהיסוד הוא שבמקום שניכר הדבר שנעשה לצורך שבת הוא שנאסר, ולכן הכנת ספר התורה נאסרה, שניכר ממקום הקריאה שנעשה לצורך השבת, משא"כ קיפול הבגדים אין היכר שנעשה לצורך השבת, ולכן אין צריך עירובי תבשילין.

אלא שהקושי הוא בדעת המשנ"ב שמחד גיסא הביא בסי' ש"ב את דברי רעק"א להלכה שאין צריך עירובי תבשילין לקיפול הטלית, וכן מבואר הוא ממש"כ בשעה"צ שם (סקכ"ג(, להתיר להציע מיטות אף ללא עירוב על פי הוראתו של רעק"א אלמא סבירא ליה כוותיה. ואילו בשעה"צ (סי' תרס"ז או' ז') כתב לאסור הכנת ספר תורה ביום טוב לקריאת שבת כדעת ס' מחזיק ברכה המובא בשערי תשובה שם, ושלא יועיל עירובי תבשילין בכה"ג, וציווה שם לעיין לרעק"א. וצריך לומר שבציונו זה חזר בו מהעמדת הדברים לאסור, ולהורות כפי שהורה בסי' ש"ב שצריך לעשות עירובי תבשילין, ומלבד שזה דוחק מכל מקום מה נעשה למה שפסק בסי' תקכ"ח (סק"ג) כדעת המג"א בשם הר"ן, שרק לצורכי סעודה מועיל עירובי תבשילין, ועל פי זה כתב לפסוק לאסור בהכנת ספר התורה לגמרי אפילו כשהניח עירובי תבשילין.

והנראה להלכה למעשה שמאחר שמרן פסק בשולחן ערוך (סי' תקכ"ז סעיף י"ט), שאפילו בהדלקת הנר אין צורך בעירוב תבשילין כפי דרך לימודו בדעת הרי"ף והרמב"ם, ומאידך יש לחוש לשיטת המחמירים ולהניח עירוב אף להדלקת הנר בלבד, אם כן יש להניח עירוב תבשילין מערב יום טוב. ומינה יש ללמוד לכל הדברים שיהיו אף שאינם צרכי אכילה ושתיה, שנהיה סומכים על הנחת העירוב מבערב, כדי להתיר את הכנתם מיום טוב לשבת. אולם כדי שלא תהא חומרא (לחוש לדעת הרא"ש) הבאה לידי קולא, לא יברך על העירוב.

ולכתחילה יראה לחזר אחר הכנת העירוב, כיון שמדברי מרן בשולחן ערוך (סי' תקכ"ז סעיף ז') מבואר שמצווה לערב. ויתירה מכך מטעמו של רב אשי לעירוב שהוא משום היכר שיהא למוד לשאר ימים טובים, נראה שישנו ענין בדוקא בעשיית עירוב.

ועל כן המתארחים בבית אחרים ובעלת הבית היא המדלקת נרות בלבד (הן למנהגינו הן למנהג הספרדים במקום שאין חדר מיוחד), יראו לעשות דבר מה מיום טוב לשבת כגון להדיח את כלי עצמם לכבוד שבת (אם יש להם, היות שכלי בעל הבית הרי הם בכלל עירובו) וכדו', זאת כדי שמערב יום טוב יוכלו להכין עירוב לעצמם בלא ברכה. או שירתיחו לעצמן מים משלהן לכבוד שבת ואז העירוב שיעשו מבערב יעשוהו בברכה. ולכתחילה יראו לפרש בנוסח 'בהדין עירובא' את המלאכות שבגללן הניחו את העירוב או שיבקשו מבעל הבית לזכות להם את עירובו בהגבהה.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

עוד..

  1. לעמוד הבא
מאמר מנורת חנוכה

 

 

  

 

 

 


 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: or@shtaygen.co.il

 

 

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

ארז יחיאל
שר שלום קשת
מועדי השם
מיני תבלין וקליות
ת"ת עטרת חיים
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מנויים לחיים
פעולת צדיק

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: yad@maharitz.co.il  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד