-
חג שבועות
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו תכנים תורניים והלכתיים רבים מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח שו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד. ראש מוסדות "יד מהרי"ץ" ו"פעולת צדיק". בפורטל תוכלו לעיין, להאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, לקבל מידע אודות פעילות ק"ק תימן, ועוד...
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.
מצות טעמו וראו
טריתא
מצות מסורת
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
592 אורחים

קירוי ההלל בחג השבועות וחשיבותו

    
מספר צפיות: 4735

 

קירוי ההלל – חשיבותו, מספר ההללויה, מה הדין בפיסק לא נכון, הוסיף או גרע. עדות ר' יעקב ספיר בעניין קירוי ההלל בתימן והערות עליו. טעות פוסקים ספרדים בהוראת הלכה לתימנים, והתייחסות מרן שליט"א לספר "ילקוט יוסף".

 

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א פוסק עדת תימן במוצש"ק וישב התש"ע

 

ידוע, שהרמב"ם כתב את הלכות קריאת ההלל דווקא בהלכות חנוכה, למרות שיכל להקדים זאת קודם. הרי הלל שלם אומרים בפסח ובשבועות ובסוכות. יש שמונה עשר פעמים בשנה שגומרים בהם את ההלל, פסח ביום הראשון, בחוה"מ לא גומרים כידוע. שבועות. שמונת ימי סוכות ושמונת ימי חנוכה. אבל הרמב"ם חיכה עד סוף חלק זמנים ושם כתב את העניינים של קריאת ההלל. ולכאורה צריך להבין מדוע.

מהרי"ץ בעץ חיים (שחרית דפסח) כבר רומז את השאלה הזאת. הרי ידוע שלרמב"ם יש סדר מופלא, הוא הולך כל דבר בצורה יסודית, מה דאורייתא ומה דרבנן, למשל הוא הקדים הלכות מגילה להלכות חנוכה על אף שחנוכה קודם בזמן, בשלחן ערוך זה הפוך כי השלחן ערוך הולך לפי סדר ימות השנה, לכן כתב קודם הלכות חנוכה שזה בכסלו, ואח"כ הלכות פורים שבאדר. אבל הרמב"ם לא כך, כיון שמגילה כתובה בתנ"ך וחנוכה מוזכר בש"ס, אזי הוא הולך לפי סדר החיובים. וכך בהרבה דברים, הוא לא הלך לפי סדר ימות השנה, לכן הש"ע נקרא בשם שלחן ערוך כפי שהוא מסודר, מתחיל מהבוקר עד הערב, אבל ברמב"ם לא זה הסדר, הרמב"ם לא מתחיל מה תעשה בבוקר, יתגבר כארי וכו' ושחרית וכו' לפי סדר היום, הרמב"ם מתחיל בקרית שמע שזה חיוב מן התורה, ואז הוא הולך לפי הסדר להבין את הדברים בצורה יסודית. אח"כ מי שרוצה להבין את הדברים להלכה למעשה, צריך לסנף ולקשר דברים מפה לשם עד שיוצא לו בדיוק מה שהוא צריך לעשות. בכל אופן הרמב"ם כתב בהלכות חנוכה את ענייני ההלל. והקשר מבואר מדברי מהרי"ץ, שבגלל שהחשמונאים היו כהנים מזרע אהרון הכהן, לכן חשוב להזכיר זאת כאן בהלכות חנוכה.

כתב הרמב"ם את סדר אמירת ההלל, מנהג קריאת ההלל בימי חכמים הראשונים אחר שמברך מתחיל הללויה וכל העם עונים הללויה וכו' נמצאו עונים בכל ההלל הללויה מאה עשרים ושלש פעמים סימן להם שנותיו של אהרון. הרמב"ם בפשטות הבין שזהו רק סימן. אבל צריך ביאור מדוע קבעו חכמים שיהיו דווקא מאה עשרים ושלש פעמים? מהרי"ץ בעץ חיים שם ובשו"ת פעולת צדיק ח"א סי' מ"ח עומד על השאלה הזאת למה דווקא מאה עשרים ושלש הללויה? לא יכלו לעשות סדר אחר? מי יותר חשוב, משה רבינו או אהרון? היה אפשר לעשות מאה עשרים כמנין שנותיו של משה. אולי יכלו לעשות מאה ועשר כמו יוסף הצדיק, אולי מאה ארבעים ושבע כמו יעקב אבינו. מהרי"ץ מסביר את הדברים מבחינה פנימית ואת הסוד שיש בעניין שזה לא לחינם, כך הוא אומר, ראוי לנו לחקור מה ראו על ככה לעשות רמז במספר הללויה למניין שנותיו של אהרון קדוש ה', ולא עשו רמז אחר לשנות אחד מהאבות או לשנות משה רבינו ע"ה. האמנם אביא רמז גדול וכו' מי שיראה בפנים ויבין, יהיה לו מזה חיזוק גדול.

לצערנו בדור שלנו נחלשו האנשים, קשה להם, אין להם זמן לעשות הלל בקירוי עוד כמה דקות, בעבר זה עוד היה חזק אבל בדור שלנו הדבר קצת נחלש. מי שיכול לעורר על זה, יקרא מה שמהרי"ץ אומר, ואולי יבין את חשיבות העניין. כמה חשוב העניין של עניית הללויה, זה לא סתם, זו תקנת חז"ל ולפי שיטת הרמב"ם זה מנהג שבו ראוי לילך. ולא לחינם עשו מאה עשרים ושלש פעמים, יש פה עניין מכוון. ובעצם זה רמוז בפסוקים בתהילים, הללו אל בקדשו, חז"ל אומרים להלל את הקב"ה כנגד שנותיו של קדושו, שזה אהרון קדוש ה', ויש בזה עניינים פנימיים למה דווקא הוא נקרא קדוש ה', ומדוע הפסוק רומז עליו. ועוד בפסוק יראו את ה' קדושיו בקריאת ההלל, יראת שמים כנגד שנותיו של קדושו שהוא אהרון, כך כתוב במדרש. ועד כדי כך שחכמי תימן כותבים שעניין אמירת הללויה מאה עשרים ושלש פעמים היא תקנת דוד המלך, דהיינו לא שהחכמים בדורות שאחריו או חז"ל בזמן המשנה תיקנו שכך יהיה סדר קריאת ההלל, אלא דוד המלך בכבודו ובעצמו ייסד כך את קריאת ההלל. ככה הם כותבים. כנראה הם הבינו שאם זה נלמד מהפסוקים בתהילים, וחז"ל קיבלו בתורה שבע"פ שהרמז הוא כנגד שנותיו של אהרון, שמע מינה שדוד המלך תיקן כך, וממילא צריכים לקיים זאת, אא"כ בשעת הדוחק שאין ברירה. אבל מי שיכול להשתדל לפחות בשבתות, לפחות כמה ימים בחנוכה, זה חשוב מאוד.

 

אם הש"צ טעה, עשה פיסוק לא נכון ועל ידי זה יצא שהציבור ענה יותר הללויה, או שהוא דילג, לכאורה אם זה כנגד אהרון בוודאי שחשוב לתקן את הטעות, אבל מצד שני יש קצת שאלה בזה. בספר מרכבת המשנה, ספר מפורסם על הרמב"ם המוכר ללמדנים, ספר עמוק מאוד, לא היה לו מסורת איך מחלקים את ההלל למאה עשרים ושלש פעמים, לכן הוא ניסה לבד לעשות חלוקה, ומי שישוה אותו למנהג שלנו יראה שלא קרב זה אל זה. החלוקה שאצלנו אינה מסברא, אלא חלוקה שמקובלת מדורי דורות. בתכאליל כתבי יד יש אפילו כאלה שסימנו אותיות א'-ב' ליד כל פיסוק, ספרו אותם אחד אחד, עד קכ"ג. וזו הקבלה והמסורת מדורות עולם איך סדר הקריאה של ההלל. אבל הוא ניסה לבד לעשות חלוקה, ויצא לו חלוקה אחרת, ומי שיראה, החלוקה שלו לא כל כך מסודרת כראוי, אבל זה מה שהוא הצליח בכוחותיו מעצמו.

ובעצם יש פה עוד בעיה. הרי מאודך ה' כי עניתני ומטה אנחנו כופלים, והעניין הזה אינו לפי כל הדעות. הדבר מוזכר בגמרא בסוכה, וגם הרמב"ם כותב יש מקומות שנהגו לכפול מאודך כי עניתני וכו' מקום שנהגו לכפול כופלין מקום שנהגו שלא לכפול- אין כופלים. יש מקומות שלא היו כופלים. את אנא ה' הושיעה נא, כולם כפלו. בכל אופן אלו שלא כפלו מאודך ומטה, המשיכו לענות הללויה עד הסוף, א"כ בוודאי שהיה צריך לעשות חלוקה אחרת בפסוקים הקודמים, או שבמקום מאה עשרים ושלש הללויה יצא יותר, מאה ושמונים או מאה חמישים הללויה. מסתבר יותר שהם קיצרו בהללויה הראשונים, ועשו חלוקה אחרת כדי שיצא להם מאה עשרים ושלש הללויה. א"כ יוצא, נכון שיש חלוקה מקובלת, אבל החלוקה הזאת היא לא לעיכובא, העיקר שייצא בסוף מאה עשרים ושלש. מעתה, אם הש"צ קלקל, הוא יכול לתקן בהמשך והחלוקה תהיה בצורה אחרת כי אינה  לעיכובא.

אבל יכול להיות הסבר אחר, יתכן שכולם חילקו כמו שאנחנו, ואלו שלא כפלו מאודך כי עניתני, הוסיפו עוד הללויה על המאה עשרים ושלש, וזה לא מזיק. דהיינו, הרי תמיד אפשר להוסיף על רמז, העיקר לא להפחית ממנו. לדוגמא, עושים שני נרות שבת, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, כמקובל בכל ישראל. מצד הדין מספיק להדליק נר אחד של שבת, גם בחנוכה אלא שיש הידור ומוסיפים נר אחד בכל לילה, גם בנר שבת מוסיפים ומדליקים שנים, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. אבל אם ירצו להדליק שלש נרות כנגד אברהם יצחק ויעקב, או ארבע כנגד ארבע אמהות או חמש וכו', אומר הרמ"א בסימן רס"ג שיכולים להוסיף. טעם הדבר הוא כי כשאתה מוסיף, אתה לא מגרע את הרמז הקודם. דהיינו בכלל שלש - שתיים. זכור ושמור קיימת, ואם הוספת עוד משהו כדי שיהיה רמז נוסף, לא גרעת. ממילא יוצא שאם תעשה מאה וחמישים הללויה, לא קלקלת את הרמז של מאה עשרים ושלש. העיקר שלא תפחית.

אותו הדבר אנחנו אומרים לגבי ברוך שאמר. הרי מובא בשם פרקי היכלות, שיש בברוך שאמר שמונים ושבע תיבות, כנגד הפסוק ראשו כתם פ"ז, ובנוסח שלנו יש יותר, כמש"כ מהרי"ץ, כמדומני שהם מאה ושתיים תיבות. מה עם פ"ז? התשובה היא, במאה ושתים נכלל גם פ"ז. כשאתה מוסיף לא קילקלת את הפ"ז, כי הפ"ז בכל מקרה קיים, העיקר אל תפחית.

 

ביקר בתימן חכם אחד שנולד בפולניה, ר' יעקב ספיר שמו, הוא ראה איך התימנים קוראים את ההלל, תשמעו מה כתב. הוא בא מירושלים והיה שד"ר בתימן כמה חדשים, והוא התפעל איך קראו בתימן את ההלל כמו שהיה בזמן הש"ס. בהתחלה הוא כותב, יש להם סדר הושענות פיוטים יפים מאוד קדמונים לא ראיתים בשום מחזור ספרד או אשכנז, והם להם בכתובים מאז, קריאתם בהלל מתוק לחיך ונעים לאוזן. החזן קורא בנעימה חצי פסוק והקהל מלחשים אחריו ועונים פה אחד קול אחד הללויה, וכן אחר כל חצי פסוק בשפה ברורה ובנעימה קדושה, קטן וגדול מצלצל אזניים, ועונים... תשמעו, אני אקרא לכם מה שהוא אומר ואח"כ נעשה עליו הערות ועונים מאה וארבעים ושבע פעמים הללויה כנגד שנותיו של יעקב ואינם כופלים פסוקי אודך, אנא ה' הושיעה נא, ומנהג זה כבר נזכר בתלמוד מקום שנהגו לכפול כופלים מקום שלא נהגו לכפול אין כופלים וכו'. יש כאן שלש הערות, מש"כ 'הקהל מלחשים אחריו ועונים פה אחד הללויה', ראיתם דבר כזה שהקהל מלחשים יחד עם הש"צ? אנחנו שומעים מהש"צ ועונים הללויה. אמנם אני לא יכול לטעון עליו, יתכן שהוא ראה אנשים כאלה, והראיה שמהרי"ץ בשו"ת פעו"צ מתנגד לזה, כי מהרי"ץ כותב שלא לומר ביחד עם הש"צ אלא רק לשמוע, יוצאים ידי חובה בשמיעה בלי אמירה, כי זה לא מדין שומע כעונה אלא על ידי שאומר הללויה נחשב כאילו אמר בעצמו. אבל כנראה הוא היה בבית כנסת שהקהל או חלק מהם נהג להגיד יחד עם הש"צ בלחש מה שאנחנו לא נוהגים, ומהרי"ץ מתנגד ואומר לא לעשות כך. בכל אופן יכול להיות שהוא ראה. אבל האם יכול להיות שראה שעונים מאה ארבעים ושבע הללויה? יש בית כנסת כזה? אני חושב שלא נשמע מעולם. אותו דבר מה שהוא כותב שהם לא כופלים פסוקי אודך כי עניתני, מישהו פה שמע פעם דבר כזה? אף אחד. לא נשמע דבר כזה. מדוע אני אומר את זה? ספר אבן ספיר הוא ספר מצוין, אבל כשכתב את הספר, יש הרבה דברים שהוא לא דייק. הוא היה אדם חכם, ורואים שהבין הרבה דברים גם מבין השיטין, אבל יש דברים שהוא לא דייק, ובפרט שהוא היה בתימן רק כמה חדשים.

אומר לכם עוד דבר. היתה לי איזו הפתעה. לפני זמן לא רב בא אלי בחור אחד, הביא לי מכתב שכתב בחור שהיה בישיבת קול תורה בירושלים מלפני קרוב לארבעים שנה. אותו בחור שלח מכתב לרב אלישיב שליט"א, שאל אותו שאלות על מנהגים של תימנים. אחרי ארבעים שנה המכתב הגיע לשואל, והוא רואה שאין תשובה. הוא שאל את הבן של הנכד של הרב אלישיב מדוע הרב אלישיב לא ענה תשובה על המכתב הזה? השיב לו, אתה יודע למה הוא לא ענה? הוא אמר, אני לא יכול לענות על מנהגים של תימנים, כי אני לא מבין בזה. לא מבין בזה, הוא לא עונה.

אותו דבר לגבי אבן ספיר, כמה שהוא היה עם תימנים וכאילו הכיר אותם, בכל זאת רואים שכשהוא מביא את המנהגים שלהם הוא מתבלבל. במקום לכתוב שעונים מאה עשרים ושלש פעמים הללויה הוא כתב משהו אחר. הוא מדמה כך.

עכשיו לעניינינו, מה שהאשכנזים מבינים, משום מה הספרדים לא מבינים. לצערנו. כתבתי פעם בעבר על העניין של ה"ילקוט יוסף". הספרדים משום מה החליטו שהם כן צריכים לפסוק הלכות לתימנים. בזמנו הערתי על זה, וכתבתי, שכל חכם יענה לעדה שלו. כל חכם צריך להורות רק לבני עדתו, ואין לחכם אחר להורות לבני עדה אחרת וכל-שכן שלא יאמר ללכת רק אחרי הוראות מרן. והרב יצחק יוסף תמה על כך מה הטענה הזאת, כל חכם מורה הוראה לכל שואליו. ברוך ה', עכשיו יצא לאור הספר הזה "אורח לצדיק" שמפריך את כל הטענות שלהם. והוא עונה לו, במחילה מכת"ר אני לא מבין מה שהוא טוען. והוא מסביר מה שאנחנו כתבנו, שכשמדברים על מנהגים של תימנים, מי שלא מבין, מי שאין לו ידיעה יסודית, מי שלא נמצא בתוך העניינים, רואים שהוא מבלבל. פשוט. הוא יכול להגיד לך כך, אבל הוא לא יודע את הדברים בצורה ברורה. הספרדים כשמדברים על המנהגים שלנו, ובעצם הספר שלו בעצמו מוכיח על זה, רואים שכשהוא מדבר על מנהגי התימנים אינו יודע בין ימינו לשמאלו. מתי התימנים עושים כמו הרמב"ם ומתי עושים כמו השו"ע? הכל מבולבל מתחילה ועד סוף. זה בעצמו מוכיח שלפי האמת אינם יכולים להתערב. כמו שאנחנו לא נורה להם. כשספרדים פונים אלי בערב כיפור ושואלים אותי על כפרות, על מנהגים של כפרות אם כך ואם כך, אינני עונה להם. מאיפה אדע לענות? אותו הדבר מה שכתוב בספרי הפוסקים על חרם דרבינו גרשום. ידוע שאצל האשכנזים יש חרד"ג לא לשאת שתי נשים, אצל הספרדים וקל וחומר אצלנו אין את חרד"ג, וכתבו הפוסקים שספרדים לא יורו לאשכנזים בעניינים אלו, כי אינם מתמצאים ואינם יודעים את כל פרטי המנהגים בעניין הזה. לכן אני חושב שאין הכי נמי, הספרדים אשריהם ואשרי חלקם, התימנים אשריהם ואשרי חלקם, האשכנזים אשריהם ואשרי חלקם, כל שבט והמנהגים שלו, אבל שאף אחד לא יתערב לשני. כי כדי לדעת באמת, רק מי שנמצא בתוך העניינים יכול אכן לדעת את הדברים בצורה ברורה. בעזרת ה' עוד נחזור לזה.

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

עוד..

  1. לעמוד הבא
  2.  [6-9]

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
ארז יחיאל
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מנויים לחיים
ת"ת עטרת חיים
מועדי השם
מיני תבלין וקליות
שר שלום קשת
אור ההלכה
פעולת צדיק
עבור לתוכן העמוד