-
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו תכנים תורניים והלכתיים רבים מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח שו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד. ראש מוסדות "יד מהרי"ץ" ו"פעולת צדיק". בפורטל תוכלו לעיין, להאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, לקבל מידע אודות פעילות ק"ק תימן, ועוד...
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.
מצות טעמו וראו
טריתא
מצות מסורת
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
408 אורחים

קערה לצינון הידים בשעת לישת הבצק למצת מצוה

    
מספר צפיות: 11274
מתוך שו"ת אורן של חכמים שיצ"ל בקרוב, מאת הרה"ג אורן צדוק שליט"א מו"צ בקרית ספר ובבית ההוראה

קערה לצינון הידים בשעת לישת הבצק למצת מצוה

מנהגינו פשוט להניח קערת מים לצינון הידים בשעת הלישה למצת מצוה, ויש לעיין על מה אדני מנהג זה הטבעו.

א.

שיטת רש"י בהצרכת קערת מים לצינון הידים בלישת העיסה

בגמרא (פסחים דף מב.) "דרש רבא וצריכה שני כלים אחד שמקטפת בו ואחד שמצננת בו את ידיה", ופירש"י (שם) "שמצננת בו את ידיה, דאותם שמקטפת בהן מתחממות מחום ידיה והעיסה", וביאור דבריו שהצרכת כלי שני של מים נוסף על הכלי שמקטפת בו, הוא כדי לצנן את הידים שלא יחממו את העיסה, שחושש לחימום הידים מחמת עסק הלישה, ואינה יכולה להשתמש לשם כך במי הקיטוף, כיוון שהם חמים מחום הידים והעיסה, וכל שכן שאי אפשר ליקח מהם ללישת הבצק, והעתיק את לשונו רבינו יהונתן מלוניל (בחידושיו על מס' פסחים), וכן כתב תלמיד הרשב"א לפרש בדעת רש"י, וכן דעת ספר אהל מועד (שער הפסח דרך ד'), והרשב"ץ (מאמר החמץ), וכ"כ בתוס' רי"ד וז"ל "צריכה כלי אחר לקרר את ידיה המתחממות במשמוש העיסה, ואנן דלא רגילינן בקיטוף, אנו צריכים כלי אחד לקרר את הידים שמתחממות ברוב משמוש העיסה", וכ"כ גם הריא"ז בשמו, וכ"כ בחידושי ריבב"ן ובנימוק"י, ובחידושי רבי דוד (בונפיד), וכ"כ הרא"ה הובא בריטב"א וכך היא דעתו[1] (כולם בחידושיהם עמ"ס פסחים בדוכתין), וכן מבואר בדעת הטור (סי' תנ"ט)[2], וכ"כ בשבולי הלקט (סי' רי"א).

 

והנה ברור שלפי דעת רש"י וסייעתו, אם ירצה אחד מן העוסקים בלישה לשפוך לתוך עיסתו מן המים שנועדו לצנן את הידים כמו שראיתי שעשו כן, אסור הוא הדבר, שהרי המים של הלישה חמים הם לכל הפחות כמו שהמים המיוחדים לקיטוף מוגדרים כמים חמים.

 

 

ב.

שתי הבנות בדעת רמב"ם בענין הצרכת כלי מים לצינון הידים

ומנגד לכך רבינו הרמב"ם (פ"ה מהלכות חומ"ץ הי"ב) רוח אחרת עמו שכתב וז"ל "ואם היתה לשה ואופה צריכה שני כלים של מים אחד שמקטפת בו ואחד שמצננת בו את ידיה, ואם עברה ולשה וכו' או שלא ציננה את ידיה וכו' הפת מותרת", ומבואר מדבריו שהזקקת כלי נוסף לצינון הידים בלישת הבצק הוא דווקא כאשר האשה שלשה את הבצק היא גם זו שאופה אותו, ומחמת חימום הידים מחום התנור, חוששים שתחמם את הבצק בלישתו ותחמיצנו, וכ"כ מגיד משנה (שם), וכ"כ בס' אהל מועד (שער הפסח דרך ד'), רבינו מנוח, וכס"מ (שם) בדעת הרמב"ם.

 

ואשר על כן יוצא שרק במקום שהאשה עושה את שתי המלאכות גם יחד לישת העיסה ואפיתה, הוא דמזקקינן שבנוסף לקערת המים המיועדת לצורך קיטוף העיסה, תניח גם קערת מים לצינון ידיה מחום התנור, אולם אם עושה רק את מלאכת הלישה בלבד, אין שום צורך להוסיף על קערת הקיטוף, קערת מים נוספת בשביל לישת העיסה, ומצינו עוד ראשונים דקיימי בשיטתיה, שכ"כ הרמ"ך בהגהותיו על הרמב"ם, ועל פי זה כתב ליישב את המנהג שלא היו נותנים שני כלים עם מים, מטעם שאין האשה שלשה היא גם אופה, (וכ"כ מרן בכס"מ ושכן נהגו), וכ"כ בעל המכתם (פסחים דף מב.) וז"ל "וצריכה שני כלים פי' כשהיא עצמה לשה את העיסה והיא עצמה מסקת את התנור שמחממת את ידיה, אבל אם אינה עצמה אופה לית לן".

 

ואפשר שכך היא דעת הר"ן (דף יב. מדפה"ר ד"ה וצריכה., ובחידושיו בדוכתין), שכתב וז"ל "אפשר שלא חייבו חכמים שתצנן את ידיה אלא לומר שאם היא מקטפת במים, שלא תקטף באותם מים שהיא מצננת בהם את ידיה מפני שהם מתחממים ומחמיצין את העיסה אבל כל שאינה מקטפת במים לא הצריכוה לדקדק אם ידיה חמין או צוננין שאין חשש חימוץ בכך", והביא רבינו דוד (בונפיד, פסחים דף מב.) את לשונו בפירושו השני, וביאור דבריו הוא שרק אם יודעת שנתחממו ידיה מלישת העיסה צריכה היא לצנן את ידיה בכלי של מים, אולם בסתמא אינה צריכה, שאין מדקדקין בידים אם הם חמים או צוננין, ואם אכן ידיה חמות ומצננתם בכלי של מים ורוצה כעת לקטף את העיסה, הרי היא צריכה כלי שני של מים, ולא תשתמש בכלי המיועד לצינון הידים, וכל זה כדבר האמור שיש ידיעה שהידים נתחממו בלישת העיסה, שאם לא כן אין צריך שום כלי של מים בעת הכנת הבצק לאפית המצות, וכ"כ מרן בכס"מ (שם) והב"ח לבאר את דברי הר"ן, ומוכרח הוא, ויוצא לפי זה דסבירא ליה כדעת הרמב"ם שאין מזקיקין ליתן כלי של מים לצינון הידים בסתמא, אולם אם מתעסקת גם באפיה אף הר"ן אודיי מיהת שצריך ליתן כלי של מים לצנן ידיו אפילו בשביל הלישה בלבד, וכן למד מרן בכס"מ ובב"י (סי' תנ"ט) בדעת הר"ן דסבירא ליה כדעת הרמב"ם, וכן הט"ז (סק"ד), ח"י (סקי"ח), פר"ח (או' ג').

 

אולם ישנה אפשרות נוספת בביאור דעת רבינו, שלעולם סובר שצריך לצנן את הידים מחמת עסק הלישה, ללא שום קשר לחימום מגורם אחר וכדעת רש"י, והכלי שהתוסף מחמת העסק באפיה הוא רק במלאכה שמצד עצמה אינה צריכה צינון ידים, כגון קיטוף העיסה שמצד עצמה אינה צריכה כלי של מים, ועל כן כשהאשה היא גם אופה את עיסתה צריכה היא להוסיף כלי של מים אם היא רוצה לקטף, כדי שלא תתחמם העיסה בקיטוף, מחום ידיה שהוחמו מן התנור, אולם בעסק הלישה לא התחדש כלום, שבלאו הכי צריך כלי בפני עצמו, ואפשר משום שהעסק בלישה רב הוא משא"כ בקיטוף.

 

ואכן מצאתי ביאור כזה בגאונים ובראשונים, הנה רבינו סעדיה גאון כתב בסידורו (עמ' קל"ד) וז"ל "ולפני האופה צריך להיות כלי ובו מים, וכל פעם שנתחמם ידו מן התנור ירחצנה בהם, ובכל פעם שנתחממו המים האלה ישפך ויביא אחרים וכו' ואם אותו אופה עושה לחם מקוטף במים, צריך כלי אחר ובו מים שבהם יקטף את הלחם", וכ"כ בעל הלכות גדולות (דף כט.) הובא בסמ"ג (לאוין סי' ע"ט) וז"ל "וצריכה שני כלים שלמים אחד שמקטפת בו היכא דקאפיא נהמא, ואחד שמצננת בו את הידים". וכ"כ ריא"ז בפסקיו בשם רבינו חננאל וז"ל "אשה שהיא לשה ואופה צריכה שני כלים שלמים, אחד שמקטפת בו ואחד שמצננת בו ידיה המתחממות במשמוש הפת"[3], (ומטבע הלשון שאחז מורה דסבירא ליה כן גם בדעת הרמב"ם).

 

 

ג.

שיטת ריצ"ג הרי"ף והרא"ש

ודעת ריצ"ג (עמ' ש"ב) הרי"ף והרא"ש (בדוכתין) נראה שהיא כדעת רש"י, וזאת ממה שהביאו בסתימות את מימרת רבא שהובאה לעיל, וסתימת לשון המימרא מורה יותר כדעת רש"י, דאפיה בתנור מאן דכר שמיה[4], מה גם שאינו דבר ההוה שאשה עושה את שתי המלאכות באפית המצות גם ללוש וגם לאפות, וכמבואר מדברי חכמים (פסחים פ"ג משנה ד') "שלש נשים עוסקות בבצק אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה"[5], וכן מצינו לב"ח (סי' תנ"ט) ושולחן גבוה (סי' תנ"ט סקי"ג) שלמדו כך בדעתם, ועל דרך זו יש להוסיף גם את דעת רבינו ירוחם (נ"ה ח"ג), ומתחזקת הבנה זו בדעת הרא"ש ממה שכתב הטור לתמוה על הרמב"ם בהצריכו תנאי אפיה נוסף ללישה.

 

ונמצא שלדעת רש"י וסייעתו צריך כלי מיוחד ללישת העיסה מצד עצמה, וכן הוא דעת רבינו סעדיה גאון וסיעתו וכן נראה לפרש בדעת הרמב"ם, אולם מאידך לשיטת הרמב"ם וסייעתו לפי הפירוש המקובל בדעתו אין צריך ליתן כלי מים בשביל לישת העיסה אלא רק במקום שהאשה הלשה היא גם אופה.

 

 

ד.

דעת מרן בהצרכת קערת מים

כתב מרן בשולחן ערוך (סי' תנ"ט סעיף ג') וזה לשונו "אם האשה שהיא לשה היא מקטפת במים לא תקטף באותם מים שמצננת בהם ידיה מפני שהם מתחממים ומחמיצים את העיסה אלא יהא לה כלי אחר מלא מים שתקטף בו", והוסיף הרמ"א "ומיהו בעברה ולא ציננה ידיה – מותר", ומרן אחז את לשון הר"ן (הנ"ל) אלא שמתוך שלא הביא את המשך לשונו של הר"ן, שבו מתבאר שבסתמא אין צריך לדקדק אם המים חמים או צוננין, ומחמת כך לא נצטרך כלי אפילו ללישת העיסה בלבד, שמעינן שבכל אופן בעינן שיניח כלי לפני המתעסק בלישה וכדעת רש"י וסייעתו, שהרי מכח סוף דברי הר"ן אלו העמדנו את תחילת דבריו וההבנה בדעתו בכלל, שמדובר כשידוע שהמים חמים מלישת העיסה, וכן ראיתי בשולחן גבוה (סקי"ג)[6] שכתב כך לפרש את דעת מרן, וכ"כ משנ"ב (סקכ"ה), וכך נראה שלמד הרמ"א בדעתו, וזאת ממה שכתב שאם עברה ולא ציננה את ידיה, דמשמע שצינון ידים בעינן ללא שום קשר אם יש קיטוף לאחר מכן.

 

ואף שכך נראה בדעת מרן, מכל מקום מצינו אחרונים רבים שכתבו לפסוק כדעת הרמב"ם וסיעתו שאין לחוש בסתמא לחימום ידים מחמת לישת העיסה, ואין לחוש כשהאשה לשה את עיסתה בלבד אלא רק במקום שבידוע שידיה חמות, שאז מסתבר שלא יחלקו הרמב"ם וסיעתו להצריך צינון ידים, וכן משמע בכס"מ (שם) בדעת הרמב"ם שבכה"ג אף הרמב"ם אודיי להצריך צינון, וכן כתב להדיא פר"ח בדעתו, וכן פרמ"ג (משב"ז או' ד'), ובס' מאמ"ר (סק"ז) כתב שיש לחוש לכך אולם אין נוהגין כן, ומ"מ נכון וטוב שתצנן ידיה בדופני הכלי שלשה בהם[7].

 

שכן מצינו במג"א (סק"ח) שבאר את הגהת הרמ"א (הנ"ל) שהצריך לכתחילה לצנן את הידים מחמת חום התנור כשרוצה לעסוק גם בלישת העיסה, וכ"ה דעת הט"ז (סק"ד), חק יעקב (סקי"ח), פר"ח (ס"ג), אליה רבה (סקי"ג), חק יוסף (סקי"ד), שו"ע הרב (סקי"ד), שת"ז (סקי"ג), ועוד הרבה אחרונים דלא כהב"ח שפסק כדעת רש"י.

 

 ואפשר שהגורם לנטיתם מלפסוק כפשט דברי מרן והרמ"א (ואדרבא להעמיס בדבריהם תנאי של אפיה) הוא משום המנהג שהיה בימיהם שלא להניח בשעת הלישה שום כלי של מים, ומבואר כבר בראשונים שכך היה המנהג בימיהם, כמו שכתוב בר"ן ובחי' רבינו דוד (בונפיד), הרמ"ך, ריטב"א[8], רבינו מנוח, הכס"מ, וכן מבואר הדבר להדיא בס' עולת שבת (סק"ד) ובס' חק יעקב (שם), ובס' מאמ"ר (שם).

 

 

 

ה.

מנהג תימן בהנחת כלי מים לצינון הידים

וכפי שכבר הקדמנו בתחילת דברינו, המנהג הפשוט להניח קערת מים לצנן ממנה את הידים בשעת הלישה, כך עולה ממה שביררתי אצל נשים זקנות צדקניות, וכ"כ מו"ר בשולחן ערוך המקוצר (סי' פ"ז הלכה ט')[9] וכן ראיתי שכתבו שאר מחברי זמנינו שכן הוא המנהג, וכ"כ להדיא בספר "זבח הפסח"[10] (מצת מצוה או' ח' דף ט"ו:, מהדורת מהרש"ץ), וזה לשונו, "זו שלשה צריכה מים אחרים חוץ מן המים שלשה בהן כדי שתצנן בהן ידיה שלא יתחממו ויחממו את הבצק, ואם היא לשה ומקטפת צריכה כלי שלישי שיהא בו מים שמקטפת בהן, ונמצא שהיא צריכה שלש כלים, אחד לשה ממנו ואחד מצננת בו ידיה בשעת הלישה ואחד מקטפת ממנו, והטעם שצריכה מים מיוחדים לקיטוף, לפי שאי אפשר שתגע בידיה במים שלשה מהן שמא יחמיץ מחמת שהיה וכו'", עכ"ל.

 

ומבואר מדבריו להדיא שהזקיק כלי בפני עצמו לצינון הידים בשעת לישה ואפילו בסתמא שלא יודע שנתחממו דלא כהר"ן, ולכי נידוק נמצא שזהו כדעת רש"י וסייעתו וכפשט לשון מרן בשולחן ערוך, או כדעת הרמב"ם על פי ההבנה השניה שכתבנו בדעתו ושכך סבירא להו הגאונים, וזהו דלא כהבנת שת"ז (סקי"ג) שאף הוא מרבני אתרין שפסק כדעת הרמב"ם[11] על פי ההבנה המקובלת בדעתו וכשאר האחרונים.

 

והעולה מן האמור שמנהגינו ליתן קערת מים לפני מי שלש את העיסה כדי שיצנן את ידיו כפעם בפעם בעת הלישה, ואפילו אין בירור על התחממות הידים, יסודו ושורשו בדברי הגאונים והרמב"ם (על פי ההבנה השניה) וכן על פי שיטת רש"י וסיעתו, ובדיעבד שלא צינן את ידיו מותרת העיסה, ויש ליזהר מליקח ממי הצינון וליתן בעיסתו לפי מה שאנו נוהגים ליתן קערה לפני הלשים כדבר האמור.



[1] ושם מבואר שהרא"ה יצא נגד מה שהיו מקילין בדבר.

[2] במה שתמה על הרמב"ם שהצריך נוסף ללישת האשה שתהא גם אופה וכדבסמוך, "שהרי בכל אשה שהיא לשה קאי".

[3] ולשון רבינו חננאל בגיליון הוא "וצריכה שני כלים במים אחד שמקטפת בו הפת בתוך התנור ואחד שמצננת ידיה", וביאור דבריו הוא כפי שכתב הריא"ז בדעתו, שוב התבוננתי בדברי הריא"ז שאחר שהביא את דברי רבינו חננאל אלו כתב שלפי זקנו (רי"ד), אפילו ללא אפיה צריך לצנן את הידים, (והבאנו את דבריו לעיל תחילת התשובה סוד"ה בגמרא.), ונמצא לפי זה שלומד בדעת רבינו חננאל שהביא קודם לכן, שאם אינה אופה אינה צריכה לצנן את הידים, ואפשר לדחות.

[4] ואמנם מצינו לרמב"ם מקור והוא ממאי דסמיך ליה להאי דינא לעיל מיניה "ולא תגביה ידיה מן התנור", וכ"כ רבינו מנוח.

[5] ואף שיש מקום לדחות ולומר דהלכתא אגמורי לן, שיש לעשות את כל המלאכות בסדר זה כדי שלא תשהה העיסה בלא עסק וכמו שביאר הרמב"ם (שם) בפירוש המשנה, מכל מקום לא לימדונו חכמים באלו מלאכות עסקינן, אלא רק שצריך לחלוק המלאכות באופן שכל אשה תעשה מלאכה אחרת, כדי למנוע שיהוי.

[6] וכתב (שם) שהגורם למרן לשנות את הרגלו מלפסוק כדעת הרמב"ם, הוא משום שראה את סתימות לשון הרי"ף והרא"ש המורה על כך שצריך לכלי לצינון ידים ללא שום קשר למעשה אפיה, ואפשר להוסיף שלפי ההבנה השניה שכתבנו בדעת הרמב"ם ושכן היא דעת רס"ג ור"ח, נמצא שפסק כדעת הרמב"ם וכמו שנכתוב בזה למעלה.  

[7] ויש סמך לצינון מחמת הכלי עצמו בספרים שאינם גורסין "של מים", יעויין רבינו מנוח (פ"ה הי"ב).

[8] והוסיף שם בסוף דבריו "שרוב העולם לא נהגו כן, והאלד'ים יכפר בעדם".

[9] ומקור דבריו הוא מס' זבח פסח הנ"ל ושם ציין לעיין לס' שת"ז, וכתב שם מו"ר שליט"א בהערה י"ז שנ"ל הטעם שאין עושין כן בשאר מאפיות של זמנינו משום שסומכים על רחיצת הידים כל ח"י דקות, ואפשר להוסיף שמשום שכמעט אין הידים נוגעות בעיסה עצמה אלא על ידי כלים מכלים שונים שלא כדורות ראשונים דורות אחרונים, על כן ראו שלא להניח כלי של מים לפני הלשים והמתעסקים בבצק, מה גם שמנהגם כבר בדורות הקודמים שלא להניח כלי של מים לפני הלשים (כמבואר בפנים בד"ה ואפשר.), אם כן ראו לסמוך על כך להקל אפילו שיש נגיעת והתעסקות קלה בבצק.

[10] נתחבר על ידי הגאון ר' שלמה צאלח זצ"ל אחי מהרי"ץ זצ"ל.

[11] מבלי להזכיר זאת בשמו, ואפשר שראה שניתן לפרש בדעתו של הרמב"ם אחרת על כן תלה הדבר בדעת אחרים.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

עוד..

  1. לעמוד הבא
  2.  [6-10]...[26]

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 
מיני תבלין וקליות
עבור לתוכן העמוד