-
ספר שולחן ערוך המקוצר
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו גם תכנים תורניים והלכתיים רבים של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח ושו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד, וכן תוכלו לעיין ולהאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, וקבלת מידע אודות פעילות ק"ק תימן יע"א (י'כוננם ע'ליון א'מן). הודעה לגולשי האתר! הבעלות על אתר זה הינה פרטית, וכל התכנים המובאים הינם באחריות עורך האתר בלבד. אין למרן הגר"י רצאבי שליט"א כל אחריות על המתפרסם באתר, ואינו מודע לדברים המפורסמים בו.
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
1056 אורחים

סימן קצ"ט - הִלכּוֹת אִישׁוּת ואיסורי־ביאה

מספר צפיות: 5436

[א] מצות עשה מן התורה על כל איש הרוצה לשאת לו אשה, שיקדשנה תחילה בפני שני עדים, שנאמר{א} כי "יקח" איש אשה וגו'. שאין קיחה אלא בכסף, כמו שאמר אברהם אבינו לעפרון{ב} נתתי כסף השדה "קח" ממני. ומאז שנקנתה האשה ונעשית מקודשת, אף־על־פי שעדיין לא נבעלה ולא נכנסה לבית בעלה, הרי היא אשת־איש. ולבעלה מותר לבוא עליה, אחרי שיאמרו לה שבע ברכות, ותיכנס לחופה, ותקבל ממנו כתובה (כדלקמן הלכות קידושין ונישואין סימן ר"ו). ואם רצה לגרשה, צריכה לקבל ממנו גֶּט, כדי שתהיה מותרת להינשא לשאר אנשים (וכדלקמן הלכות גירושין סימן ר"ט){ג}. אבל לקחת פִּילֶגֶשׁ, דהיינו אשה בלא קידושין ובלא כתובה, אף־על־פי שהיא מיוחדת לו בלבד, אסור בזמן הזה לכל אדם{ד}: 

[ב] נצטווינו מפי הגבורה בעשרת הדיברות, שלא לבוא על אשת־איש, שנאמר{ה} לא תנאף. וכן הוסיפה התורה וציוותה בפירוש{ו} ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע, לטמאה בה. גם שלמה המלך הזהיר ואמר{ז} אם יְהַלֵּך איש על הגחלים, ורגליו לא תכוינה (בתמיהה). כן הַבָּא אל אשת רעהו, לא יִנָּקֶה כל הנוגע בה (דהיינו שישרף בגיהנָּם). נואף אשה חֲסַר־לב, משחית נפשו הוא יַעֲשֶׂנָּה. ואיש ואשה נשואה שעשו עבירה חמורה זו, חייבים מיתה בחנק, שנאמר{ח} מות יומת הנואף והנואפת. וזוהי מן המצוות שמחוייבים בהן כל בני העולם, ר"ל לאו דוקא בני ישראל, אלא אף הגויים. ואין הבדל אם הוציא זרע או לא הוציא. ומה שנזכר בפסוק "לזרע", היינו שאפילו לא נתכוון להנאת עצמו ולתאותו אלא לפריה ורביה, כגון שאשתו עקרה או בעלה עקר, וגם אם הדבר בהסכמת הבעל ומרצונו, בכל אופן אסור, ואין זו אלא טומאה וזנות{ט}. ואף בצורה של־הזרעה "מלאכותית" שהמציאו הרופאים בזמנינו, דהיינו הכנסת זרע לגופה שלא בדרך ביאה, אלא בידיים או במכשירים, גם־כן אסורה הכנסת זרעו של־איש אחֵר ותועבה היא{י}: 

[ג] אשת־איש שנבעלה בזנות, אסורה לבעלה, וחייב לגרשה. שנאמר{יא} איש איש כי תשׂטה אשתו ומעלה בו מָעַל. ושכב איש אותה וגו' והיא נִטְמָאָה. דהיינו שעל־ידי זה נטמאת ונאסרת על בעלה. במה דברים אמורים, כשזינתה מרצונה ובהסכמתה. אבל אם היתה אנוסה ובעל־כרחה, מותרת לבעלה, בין אם היה הבועל יהודי או גוי. וכן אם היתה שוגגת, כגון שחשבה בטעות בשעת מעשה שזהו בעלה ואחר־כך נתברר כי לא כן הוא, מותרת לבעלה. ואם בעלה כהן, אסורה עליו אפילו אם היתה אנוסה או שוגגת. וכיון שיש בעניינים אלו הרבה פרטי דינים, לכן אם אירע חלילה ששמע על אשתו שזינתה (גם כשאין הדבר ברור לו), צריך לשאול מורה־הוראה אם מותר לו להמשיך לדור עמה{יב}: 

[ד] אשה שנחשדה על זנות, וגירשהּ בעלה, או שמת, הרי זו אסורה על הנחשד. שכשם שנאסרה לַבַּעל, כך נאסרה לַבּוֹעֵל. ואפילו לא גירשה בעלה אלא מחמת דבר מכוער שנשמע עליה עם הנחשד (כגון שראו אותם מנשקים זה את זה, או שוכבים יחד בלבושיהם) לפי ראות עיני הדיינים, אסור לנחשד לשאת אותה. אבל אם רק נתייחדה עמו (עיין לקמן הלכות איסור ייחוד סימן ר"ג סעיף ב'), אינה אסורה, לא לבעל ולא לבועל. ומכל־מקום צריך להזהירו שאם בא עליה ברצונה, אסורה עליו, כי הוא יודע האמת, אף־על־פי שאין עדים על כך{יג}. ואשה שנתגרשה משום פריצות, אין ראוי לאדם כשר שישאנה{יד}: 

[ה] הרואה שיש לאשתו קירוב־דעת וקשר חשוד עם איש אחר, מצוה שיוכיח אותה ויזהירנה בינו לבינה (דהיינו שלא בפני עדים) בנחת ובדרך טהרה, כדי להסיר את המכשול ולהדריכה בדרך ישרה. אבל אל יְקַנֵּא לה, דהיינו שלא יאמר לה בפירוש, אל תתייחדי עם פלוני, ואפילו בינו לבינה. מאחר שעכשיו אין לנו מֵי־סוטה (המים המאררים) שיבְדקוהָ כמו בזמן שבית־המקדש היה קיים, ויש בזה מבוכה. ועלולה להיאסר עליו לעולם אם תתייחד אחרי־כן עם האיש החשוד. על כן לא יפרט שמו של־איש מסויים שלא תתייחד עמו, אלא באופן כללי שלא תתייחד עם שום איש. וגם לא יאמר לה שהוא חושד בה, רק שמזהיר אותה מאיסור ייחוד. שבאופנים אלו אינו נחשב קינוי. ואם שכח וקינא לה, ימחול לה מיד על הקינוי (דהיינו כגון שיאמר, חזרתי בי, ומסיר אני מלבבי כל חשד וכל פקפוק{יד*}). וכל מי שאינוּ מקפיד על אשתו ועל בניו ועל בני־ביתו, ואינוּ מזהירם ופוקד דרכיהם תמיד, עד שיֵדע שהם שלמים מכל חטא ועוון, הרי זה חוטא, שנאמר{טו} וידעתָּ כי שלום אָהֳלֶךָ (זו אשתך), וּפָקַדְתָּ נָוְךָ (אלו בני־ביתך) "ולא תחטא"{טז}: 

[ו] המגרש את אשתו כדי שישאנה פלוני, אפילו לא התנה עמה בפירוש אלא שניכר שמתגרשת בשביל זה, אסור לו לשאת אותה. כי דרך נְלוֹזָה זו, קרובה לעבירה חמורה, וצריך למַחוֹת בהם{יז}: 

[ז] אין לשאת קְרוֹבַת־משפחה בלי שאלת חכם, בין שהיא קרובה לו, או לאשתו אף־על־פי שמתה או שגירשה, או שהיא קרובה לאשה שחילץ{יז*} לה. לפי שיש הרבה נשים שאסור לבוא עליהן אפילו בכתובה וקידושין [והן הנקראות עֲרָיוֹת, שנזכרו בתורה בפרשת אחרי־מות ופרשת קדושים, וחייבים עליהן כָּרֵת או מיתת בית־דין. וכן אותן הנוספות עליהן שאסורות מדברי סופרים, ונקראות שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת], כגון אמו ואֵם אמו ואם אם אמו וכו', ואם אבי אמו, אם אביו ואם אם אביו וכו', אשת אביו ואשת אבי אביו ואשת אבי אמו, ואשת אחי אביו ואשת אחי אמו. וכן אחותו ובתו, ובת בתו ובת בנו, ובת בת בתו ובת בת בנו, ובת בן בנו ובת בן בתו. בת אשתו, ובת בתה ובת בנה, ובת בת בת אשתו ובת בן בן אשתו. וכן חמותו ואמה ואֵם חמיו וכו'. אחות אביו ואחות אמו (אבל בת אחי אביו ובת אחי אמו, מותרות). וכן אשת בנו ובן בנו ובן בתו, ואשת אחיו (אלא אם כן מת אחיו בלא להניח זרע, כדלקמן הלכות יבום וחליצה סימן ר"י סעיף א'). כמו־כן אחות אשתו אסורה, אך זה דוקא בחייה, אבל אם מתה מותר לשאת את אחותה{יח}: 

[ח] מצות חכמים על האדם שיעדיף לישא את בת־אחותו, והוא הדין בת־אחיו. כי טבעם דומה, ובנישואיהם יהא שלום ושלוה בביתם. ועל זה נאמר{יט} ומבשרך לא תתעלָם{כ}. וכן היה המנהג בתימן{כא}. אבל כהיום נמנעים מזה, הואיל וראו כי בדורות הללו הדבר גורם לילדיהם להיות בעלי־מומים{כב}: 

[ט] הַמַּמְזְרִים, אסורים בנישואין עם ישראל לעולם עד סוף כל הדורות, בין זכרים בין נקיבות, שנאמר{כב*} לא יבֹא מַמְזֵר בקהל י"י, גם דור עשירי וגו'. אך גר, מותר לשאת מַמְזֶרֶת, וכן ממזר מותר בגיורת. וקל וחומר ממזר בממזרת. וממזר או ממזרת, היינו מי שנולדו מאשת־איש, או משאר עריות האמורות בתורה{כג}. חוץ מבן הנדה או בתה, שאף־על־פי שהם פגומים (כמבואר לעיל בחלק יורה־דעה הלכות טבילה סימן קנ"ח סוף סעיף כ"ז) אינם ממזרים, ואפילו לכהן מותרת הבת להינשא (עיין לקמן הלכות נשים האסורות לכהנים סימן ר' סעיף א'){כד}. וישראל שבא על גויה, הרי הולד גוי כמותה (וכדלקמן בסמוך סעיף י"ב). וגוי שבא על בת ישראל, הולד ישראלי כמותה, ואפילו אם היא אשת־איש, אינו ממזר{כה}: 

[י] אשה שפירשׁ ממנה בעלה, כגון שנסע לארץ רחוקה, ושהה שם יותר משנים־עשר חודש, והיא יָלדה אחר שנים־עשר חודש, הרי היא חשודה והולד בחזקת ממזר, כיון שאין עוֹבֶר שוהה במעי־אמו יותר משנים־עשר חודש. אך פחות משנים־עשר חודש, אין לחוש, כי יתכן (גם בזמנינו) שחל עיכוב של־שלושה חדשים בהתפתחותו בהריון. אלא אם־כן ראו בהתנהגותה דבר מכוער (עיין לעיל סעיף ד'){כו}: 

[יא] הַקַּרָאִים אפילו אם נתגיירו, אסורים בנישואין לישראל, לדעת הרבה פוסקים. כיון שאינם גויים אלא יהודים החייבים בכל המצוות, והרי נישואיהם וגירושיהם אז, היו בעבירה ושלא כדת, ואם־כן הם כולם ספק ממזרים. וכיוצא בהם כת הנקראים "בני ישראל" שבאו מארץ הודו, וה"פלאשים" שבאו מִכּוּשׁ{כז}: 

[יב] איסור חמור לבוא על גויה. ועונש העובר על זה, מפורש בנביא שהוא בכרת, שנאמר{כח} בָּגְדָה יהודה, ותועבה נעשתה בישראל ובירושלִָם, כי חִלל יהודה קודש י"י אשר אָהֵב, ובָעַל בת אֵל נֵכָר (דהיינו שלקחו להם נשים מבנות הגויים, כתרגומו). "יַכְרֵת" י"י לָאיש אשר יַעֲשֶׂנָּה עֵר ועוֹנֶה וגו'. ופירשו חכמינו ז"ל שלא יהיה לו בן עֵר בחכמים, ועונֶה בתלמידים. והפסד גדול נוסף יש בעוון זה, שאינו ביתר איסורי העריות, שאם תלד הגויה אינו נחשב בנו, שנאמר{כט} כי יסיר את בנך מאחרַי, שמסיר אותו מלהיות אחרי ה'. מה שאין כן בשאר עריות, שהוא בנו לכל דבר ובכלל ישראל ייחשב, ואף־על־פי שהוא ממזר. ועוון זה גורם להידבק באומות העולם, שהבדילנו הקדוש ברוך הוא מהם{ל}. ואברהם אבינו עליו השלום, אינוּ מניח לשום בר־ישראל מהול להישאר בגיהנם, חוץ מן הבא על הגויה. לפי שמחמת עבירה זו, ערלתו נמשכת, ואינו ניכר שהוא מהול{לא}. וכיון שמועל בזה באות ברית קודש החתומה בבשרו, נחשב כאילו מועל במלך מלכי המלכים עצמו, ואין קנאה לפניו יתברך חוץ מקנאת הברית. ולכן אין לו חלק באלהי ישראל, אלא אם־כן בכח התשובה תדיר{לב}. וצריך אדם להתרחק מן הגויות, כי הן פרוצות ומסיתות ומפתות ואף כופות לדבר־עבירה{לג}: 

[יג] גוי שבא על בת ישראל ואחר־כך נתגייר, הרי זה לא ישאנה{לד}. ואף ישראל שיצא עליו קול שבא על גויה ונתגיירה, לא ישאנה, משום לעז הבריות שיאמרו כי זו הוכחה לַמַּפְרֵע שאמת היה מה שחשדוהו, וכתוב{לה} הסר ממך עִקְּשׁוּת פה, וּלְזוּת שפתים הרחק מִמֶּךָּ{לו}: 

[יד] אותן נשים שאמרנו (לעיל סעיפים ד' ו' י"ג) שלא ישא אותן, לא תדור היא בקרבת מקום לדירתו, שלא יבואו לידי הרגל עבירה{לז}. [ודין משכב־זכור, יתבאר בס"ד לקמן הלכות שמירת הברית סימן ר"ד סעיף י"א]: 

[טו] כל אשה שנתגרשה או נתאלמנה, לא תינָשא לאיש אחֵר, עד שתמתין תשעים יום, חוץ מיום הגירושין או מיתת בעלה, וחוץ מיום הנישואין. והטעם שמא היא מעוברת, כדי להבחין אם הולד שלָּ־ראשון או שלַּ־שני, והלא אין הָעוֹבֶר ניכר עד כְּלוֹת שלושה חדשים. אך אפילו אם היא אינה ראויה ללדת, כגון עקרה או זקינה, ואפילו אם היה בעלה הראשון במדינת הים או חבוש בבית האסורים וכדומה, אין חילוק. ואפילו הפילה נֶפֶל אחַר גירושיה או אחַר מיתת בעלה, או נתברר בודאות בבדיקות רפואיות שאינה מעוברת, ואפילו יבוא אליהו הנביא זכור לטוב ויֵעיד כך, אין משגיחים בדבר, כי גזרו רבותינו ז"ל בכל האופנים להמתין תשעים יום{לח}. ואפילו להתקשר בשידוך{טל} אסורה, אלא אם־כן בתנאי שלא יכנס המשודך לתוך ביתה תוך הזמן, שמא יבואו לידי מכשול חלילה, ויש מצריכים שישבע המשודך שלא יכנס{מ}. אבל במחזיר גרושתו, אין צורך להמתין, כי בזה לא שייך הבחנה של־מי הולד{מא}: 

[טז] ואם היא מעוברת או מניקה, לא תינָשא{מב} לאיש אחר עד שיהא הולד בן עשרים וארבעה חדשים (ועיין לעיל חלק יורה־דעה הלכות בהמה חיה ועוף סימן קל"ד סעיף י'), חוץ מיום הלידה ויום הנישואין. והחמירו חז"ל מאד בדבר, מפני חשש סכנה לולד. שמא תתעבר, וזה יגרום שלא יהא לה חלב להניקו, ובעלה לא ידאג לו מפני שאינו בנו{מג}. ואסמכתא לדבר מן הפסוק{מד} לא "תבשל" גדי בַּחֲלֵב אמו, תבשל עולה שתי פעמים שס"ה, דהיינו שתי שנים, כי בכל שנה ממוצעת יש שס"ה ימים. לרמוז כי שתי שנים אסור לישא מְנִיקַת־חבירו, כדי שיינק התינוק את חֲלָבָהּ{מה}. אך אין חילוקים בדבר. וגם בזמנינו שדרך־כלל הנשים בלאו־הכי אינן מניקות אלא כמה חדשים, אף־על־פי־כן אסורה היא להינשא עד אז. ואפילו מי שילדה אחרי שנתגרשה או נתאלמנה ולא התחילה להניק, צריכה להמתין. וישנם עוד הרבה פרטים בדין זה, וצריך לשאול מורה־הוראה{מו}: 

[יז] אשה שנישאת לשני אנשים ומתו, לא תינשא לשלישי, מפני הסכנה שמא ימות גם הוא. וזוהי הנקראת קַטְלָנִית. תרגום ויהרוג{מז}, וּקְטַל. כי תולים מיתתם בה, שמזלה הרע גורם לבעליה שימותו{מח}. ולא רק אם מתו מעצמם, אלא אפילו נהרגו, או מתו במגפה, או נפלו ומתו{מט}. וזהו דין התלמוד, וכן העלו הפוסקים. אבל יש אומרים כי בזמן הזה אין לחוש לקטלנית, וכן הוא מנהגינו שלא להקפיד, והמחמיר לא הפסיד{נ}. וכל־שכן אם היא יבמה, שאין לחוש לסכנה, כי מצות יבום קודמת למצות חליצה (כדלקמן סימן ר"י סעיף ב') וכתוב{נא} שומר מצוה לא יֵדע דבר רע{נב}: 

[יח] אשה שאמרו לה כי מת בעלה בהיותו במקום אחר, או שטבע בים או נהרג במלחמה וכיוצא בזה, אפילו שמעה עדות על כך מכמה אנשים כשרים, לא תינָשא בלי שאלת תלמיד־חכם גדול ומובהק{נג}. ומצוה עליו להטריח את עצמו לברר היטב את העניין כדת וכהלכה, ולמצוא לה תקנה שלא תישאר עֲגוּנָה. וכל המתיר עגונה אחת בזמן הזה, נחשב כאילו בנה אחת מחרבות ירושלם{נד} עיר קדשנו ותפארתנו, שתיבנה במהרה בימינו אמן: 

הדפס

עוד ב'אבן העזר- קדושה'

  1. לעמוד הבא
  

 

 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: [email protected]

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

מצות טעמו וראו
פעולת צדיק
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מנויים לחיים
מיני תבלין וקליות

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: [email protected]  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

עבור לתוכן העמוד