עשיית שמן המשחה והקטורת (כי תשא)

כתב מרן שליט"א בשע"ה ח"ד (יו"ד א') סימן קמ"ה סעיף י' וז"ל:

העושה שמן המשחה כמעשה וכמשקל האמור בתורה, חייב כרת. ובשוגג, חייב קרבן חטאת. שנאמר ובמתכונתו לא תעשו כמוהו, קודש הוא וגו' איש אשר ירקח כמוהו וגו' ונכרת מעמיו. והוא שעשה אותו כדי להימשח. והעושה קטורת מאחד־עשר סמָּנים שבתורה לפי משקלם הקבוע כדי להריח בה, אפילו לא עשה אלא חצי המשקל או שלישיתו, חייב כרת. שנאמר והקטורת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו לכם וגו' איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו. אבל אם עשאה כדי להתלמד, פטור. וכן בשמן המשחה.

ובהערות עיני יצחק כתב מרן שליט"א:

עיין ברמב"ם פ"א מהלכות כלי המקדש הל"ד, ופרק ב' הלכות ט' י'. ושם בפרקים הנזכרים מבואר הכל בהרחבה ובפרוטרוט. וחידוש יש במדרש הגדול פרשת כי תשא דף תרס"ה, דעשאה כדי להתלמד "מותר". וע"ע שם דף תרס"א ד"ה ובמתכונתו, ובאור החיים גבי פסוק ל"ו לא תעשו, ושאר מפרשים. ואעפ"י שבדרך כלל לשון פטור ר"ל אבל אסור, מכל מקום מצינו בכמה דוכתי שהוא לאו דוקא, אלא מותר. וכנראה היה לו לבעל מדרה"ג הוכחה או מקור לכך אף בנדון דידן. וע"ע מחלוקת הבית יוסף ובית חדש בהלכות כתובת קעקע סימן ק"פ ד"ה המשרט, ושו"ת חיים שאל ח"א סימן נ"ב וחלק ב' סימן כ"ז, ובשו"ת עולת יצחק ח"ב סימן ק"ס אות א' ד"ה ובתשובתי, ושדי חמד בכללים מערכת הפ"א כלל ה', ולקמן הלכות גילוח פיאות הראש והזקן סימן קמ"ט הערה י"ג, והערה ל"ה ד"ה בזמנינו.