עניין אכילת שיורי האפיקומן כסגולה לשמירה, ומעשה בהגרח"ש גריינמן זצוק"ל שנתן שיורי מצה לאשה שלא נפקדה בפרי בטן, ושזכתה להיפקד לאחר אכילתם.

עניין אכילת שיורי האפיקומן כסגולה לשמירה, ומעשה בהגרח"ש גריינמן זצוק"ל שנתן שיורי מצה לאשה שלא נפקדה בפרי בטן, ושזכתה להיפקד לאחר אכילתם.

מובא בספרים, כי בשיורי האפיקומן, ישנה סגולה לשמירה.

למשל, כותב זאת בספר קיצור של"ה [בהנהגות הסדר], הביאו הגר"ח פאלאגי, בהגדה של־פסח 'חיים לראש', יש נוהגין ליקח חתיכה מאפיקומן, ועושין בו נקב, ותולה אותם בקיר. אבל הוא אומר, כי מסוכן לתלות זאת בקיר, כיון שאסור לתלות פת. זה קשה לעניות רח"ל. ולא שפיר עבדי. אלא יקח דבר מועט לישא אצלו בחיקו, והוא סגולה להינצל מגזלנים, ולהבריח הקליפות ממנו. כי התרגום של 'מצה ומריבה', מצותא. או יניח בביתו במקום מוצנע וכו'. ובספר דרך ישרה, הביא סגולה להשתיק הים מזעפו, שישליך לארבע רוחות הספינה מכזית מצה של־אפיקומן.

ראיתי, כי מספרים על מעשה שהיה, עם הגרח"ש גריינמן זצ"ל, אשר נלקח מאיתנו בזמן האחרון, בשביעי של פסח, תנצב"ה. אשה עברה כמה שנים, ולא זכתה לפרי בטן. שלחה את בעלה, לקבל את עצתו של־הגר"ח גריינמן, לשאול אותו אם לקיים את עצת הרופאים, ולהתחיל בסדרת טיפולים. אחרי מספר שנים, שלא היו להם ילדים. כידוע, הוא היה בקי גדול ברפואות. הגר"ח השיב על אתר, אין צורך.

אחרי מספר חדשים, בערב פסח, נכנס הבעל, כאשר ליבו כבד עליו, מבקש להתייעץ עם הרב, קשה לו עם הבכיות של־אשתו על מר גורלה. אז הבעל שואל, אולי בכל זאת נקיים את הוראת הרופאים, אולי נתחיל עם הטיפולים. הגר"ח גריינמן חשב כמה דקות, אמר, תיכנס אלי במוצאי יום טוב של־פסח. בצאת החג, הוא מיהר לביתו של־הגר"ח גריינמן, והנה הוא מוציא מאמתחתו שקית עם שיירים של־מצה, ואמר לבעל, תגיד לאשתך שתאכל את זה. הבעל, שהכיר את רבי חיים גריינמן, השתומם. הרי זו סגולה. הוא לא שמע עד אז, שהרב נותן סגולות... בקיצור, הוא שתק. היתה לו אמונת חכמים. לקח ונתן לה לאכול.

לאחר כמה שבועות, הוא נכנס לרב ואמר לו, ברוך ה', נפקדנו. בשורה טובה. עונה לו הגר"ח גריינמן כך, בודאי אתה חושב שהמצה זו היתה סגולה, לא, זו לא היתה סגולה. מצה, זו מצוה חשובה מאד, אך אין לה שום קשר לעניין. ראיתי כי הבעיא של־האשה, היא הצער, והבנתי שלא תהיה ברירה רק לגרום לה להיות ברוגע נפשי, להיות בשלוה, לכן נתתי לה שיורי מצה כדי שתסמוך על זה ותחשוב שאולי זאת הסגולה שלה.

הגר"ח גריינמן, היה חכם גדול. כי אפילו במקרים שאין שום סיבות אחרות רפואיות שלא תיקלט להריון, בבחינת 'לפי הטבע', אולם כאשר האשה נמצאת בלחץ, במתח, היא לא תיכנס להריון. והגר"ח גריינמן זצ"ל הבין, שזאת הבעיא שלה. אולי ישנן עוד בעיות אחרות, אבל בכל אופן, את הבעיא הנפשית, חייבים לסלק.

מספרים בקהילותינו על תלמיד חכם אחד, מארי, אינני בטוח שאני זוכר כעת את שמו, אבל כמדומה אני שזה היה הרה"ג יוסף שֶׁמֶן זצ"ל. ראיתי סיפור זה כבר מלפני שנים רבות, כמדומני שהסיפור הזה נדפס. מי שיודע את המקור, אודה לו אם יגיד לי זאת כעת, או בפעם אחרת. אבל כך סיפרו, כי פעם אחת, היתה אשה אחת שהיו לה צרות רבות. בעיות של־שלום בית. והיא באה פעמים רבות להתלונן אצל המארי, על כך שאין שלום בינה לבין בעלה. המארי מברר, מה העניין? עד שהוא קלט את הבעיא שלה, שהיא כל הזמן מפטפטת בלי סוף. היא מדברת ומדברת, ובעלה לא יכול לסבול זאת. תשעה קבין שיחה נטלו נשים, והיא כנראה יותן מכולן. א"כ, מה עושים? איך אפשר לפתור זאת? הגיעו מים עד נפש.

סוף המעשה היה, סמוך לאחר חג הסוכות. לקח אותו מארי את העץ של־אתרוג, החֵלק שהוא תלוי בעץ, חתך אותו, ואמר לה כך, תשימי זאת בתוך הפה. זוהי סגולה לשלום־בית. כאשר בעלך יבוא הביתה, כנראה הוא היה חוזר לביתו כל כמה ימים, לאחר שהיה בכמה מקומות, א"כ מתי שהוא יבוא, תשימי זאת בתוך הפה. היא לקחה זאת, בתום לב, ואכן חזר השלום־בית על כנו. היא כבר לא פטפטה בלי סוף...

אי אפשר היה להגיד לה, שלא לדבר. אבל להגיד לה כי זאת סגולה, לשים את העץ הזה בתוך הפה, את הדבר הזה היא אכן קלטה. מספרים שהיא היתה אומרת, כי זה בזכות "אַלְעוּדִי חַקּ אַלְמָרִי". דהיינו העץ של הרב. וזה פָעַל בעקיפין. מובן. פסיכולוגיה כשרה. 

אבל, תבינו טוב, תלמדו את הסיפור דלעיל בצורה נכונה. זאת אינה סתירה. דהיינו, הרי בעצם, אין סגולה להריון, לאכול מצה של אפיקומן. מה שכתוב הוא, שזו סגולה לעניינים אחרים. הלא גם היא עצמה אכלה מצה בליל הסדר. אז מה זה יוסיף. אמנם אולי נאמר, כי בגלל שזה שיירים של־צדיק, של ת"ח גדול. א"כ אולי בזאת היא הסגולה. אבל בספרים כתוב, שזאת סגולה לשמירה, או להינצל מן הגנבים, אולם לא כתוב שזאת סגולה להריון. אבל, מי יודע? כנראה הגר"ח גריינמן, לא רצה שייחסו אליו סגולות. אבל אי אפשר להיות בטוח, כי אין בדברים ממש.

צריכים לדעת, גם בדברים של־סגולות, אפילו דברים הכתובים בספרים, מעורב בהם גם דברים טבעיים. אדרבה, העניין הוא להוריד את הדבר המזיק שאינו טבעי, ושני הדברים מצטרפים ביחד. יש כאן חכמה לשלֵב. זכור לי שבספר שושן סודות (המיוחד לתלמידי הרמב"ן) מובא איך שֵדים ומזיקים מביאים תרופה טבעית, ושָׂמים בחלון, וממנה מתרפא החולה. משהו כזה, או דומה לזה, וממנו למסקנא זו.

אבל בעצם, אחד מן העניינים בסגולה לשמירה זאת הוא, כי כיון ששומרים על המצה מן החימוץ, ממילא גם המצה עושה שמירה. א"כ לפענ"ד, הדבר אינו דוקא לגבי המצה של־אפיקומן, אלא כל אדם שיש לו מצה מחג הפסח, אפילו אם נשארו לו שאריות, הדבר בעצמו מהוה שמירה, כי שמרו את המצה הזאת שלא תחמיץ. אמנם הטוב ביותר שזה יהיה האפיקומן, אבל גם אם זאת אינה מצה של־אפיקומן, זה מועיל בכל אופן. ידוע מה שכתוב בספר הזוהר הק' [דף רנ"א ע"ב], כי 'מצה' זהו מלשון מצותא. דהיינו, היא עושה מריבה עם המקטרגים. מי יודע, איזה קטרוג היה עליה? ואולי על ידי הסגולה הזאת, ביחד עם זכות הצדיק,  גברא רבה, התערבו כאן שני דברים ביחד, ועי"כ היא נתעברה. המצה הבריחה את כל המקטרגים והחיצונים מעליה. אבל הוא בעצמו, מרוב צדקתו וחכמתו, לא רצה לייחס לעצמו דברים כאלה, על אף שיכול להיות, כי הדבר נכון לכשעצמו.