התייחסות למש"כ שו"ת קול אליהו בעניין 'חוזר וניעור' במצות הקשות של־זמנינו.

התייחסות למש"כ שו"ת קול אליהו בעניין 'חוזר וניעור' במצות הקשות של־זמנינו.

בשנים שעברו דיברנו לגבי המצות, בעניין 'חוזר וניעור'. שמחתי על שהראו לי בזמן האחרון את שו"ת קול אליהו [ח"א סי' כ"ו], להרה"ג אליהו תופיק שליט"א, שהוא עומד על השאלה הזאת, לגבי חששות של־פרורים באפיית המצות הקשות.

דיברנו כבר על כך פעמים רבות, ואמרנו למסקנא, כי אין חשש 'חוזר וניעור' במצות הללו, גם לדידן שאנו מחמירים בחוזר וניעור. לכאורה, מדוע איננו חוששים לפירורים? הרי ישנם פירורים העפים באויר, והם מתערבבים אח"כ בתוך המצות? אמרנו בזמנו, שתי סיבות לכך. ראשית, מבחינתינו טוב מאד שהם בקושי שמים מים במצות הללו. כי אפילו אם ישאירו את הבצק כך, לא רק שמונה עשרה דקות, אלא אפילו שמונה עשרה שעות, ואפילו שמונה עשרה ימים, הבצק לא יחמיץ. בחנו את הדבר הזה. ואחרי ככלות הכל, זהו גם ספק, כי מי אמר שאכן התערב איזה פירור במצה? א"כ, יש כאן שני צדדים. ראשית, בספק 'חוזר וניעור', אנחנו מקילים, כמו שהעלה מהרי"ץ בשו"ת פעו"צ. ודבר שני, מי אמר בכלל שזה יחמיץ? הרי הכמות של־מים היא כ"כ מועטת, שאינני יודע האם זה בכלל נקרא בצק, והאם הוא נילוש. אמנם ישנו 'חיבור' של־מים עם הקמח, אבל הוא לא נילוש, אלא בקושי רב. כך נלענ"ד. ממילא חושבני, כי הדבר פותר את השאלה הזאת לדידן. וכפי שכבר הבאנו בעבר [שיעור מוצש"ק ויקרא התש"ע], מה שמובא בס' פסקי תשובות [חלק חמישי בדף רי"ח], שאפילו ה'מצות חמץ' שמוכרים בכל ימות השנה, יכול להיות שבכלל אינם חמץ.

בכל אופן, בשו"ת קול אליהו כתב כך, שאלה באפיית המצות לפסח, שאופין קודם הפסח, ומנקים המכונות כל שמונה עשרה דקות, ולא יבצר שלא ישארו איזה פירורין שעבר עליהן ח"י דקות, שחוזרין ומתערבין עם העיסות הבאות. וכן כשעושין מצות במלאכת יד, ונופלת חתיכת בצק על הקרקע שיש בה פירורי בצק שהחמיצו מחמת שהייתן בקרקע, ונדבקין בחתיכה שנפלה, אי שרי לחממה ולאָכלה בפסח, למ"ד אין חוזר וניעור. הוא מדבר לבינתיים, על שני דברים. ראשית, לגבי 'מצות מכונה', אכן מנקים את המכונה, אבל נשארים פירורים, ואח"כ הם נופלים ומתערבבים עם העיסה הבאה, וכבר עברו שמונה־עשרה דקות מהעיסה הקודמת. ודבר שני, לגבי 'מצות יד', ישנו בצק שנופל על הרצפה, ויש שם פירורים שהם חמץ, וכאשר מרימים זאת מהריצפה, נדבקים בה הפירורים האלה, שכבר עבר עליהם זמן רב. וכן הפועלים העובדים במצות בעבודת יד, שלשין העיסה בידים, ולפעמים אינן מנקים ידיהן כדי הצורך, ונשאר איזה פירור מעיסה קודמת. ושוב כשחוזרין ולשין עיסה אחרת, מתערבין אותו פירורין עם העיסה החדשה. וכן בענין רחיצת הכלים, אם נשאר איזה פירורין שהחמיצו בינתיים, וחוזרין ומתערבין בעיסה האחרת, אי שרי לחממן ולאוכלן בפסח למ"ד אין חוזר וניעור. שהרבה אנשים רגילים לבשל המצות בכל מיני דרכים, או ע"י טיגון המצות, או ע"י שרייתן בחמין שהיד סולדת בו, או ע"י שעושים מקמח  מצות כל מיני כופתאות שמבשלים אותם בכלי ראשון שעל האש. ויש לומר שחוזרים ליתן טעם.

לפי דבריו, בעצם השאלה היא, אינה רק למאן דאמר חוזר וניעור, אלא אפילו למד"א המיקל בכך, כפי שפוסק מרן בשו"ע, שאינו חוזר וניעור, עדיין יכולה להיות שאלה. דהיינו, ישנם דברים שהם חמץ ממש, ואכן אם הדבר נאפה מלפני פסח, החמץ מתבטל, כך לפי שיטתם. אבל אם אתה מבשל או אופה זאת בפסח, יש בכך שאלה. אם אוכלים זאת צונן, ישנו צד יותר להקל, אבל אם אתה מחמם זאת בפסח, יש יותר צד להגיד, שאפילו שאין 'חוזר וניעור', אבל באופן הזה ע"י חימום וק"ו ע"י אפייה, הדבר 'חוזר וניעור'. כיון שהתערבב קמח בקמח, קמח לא כשר בקמח כשר, וכעת אתה אופה אותו, א"כ בודאי שזאת שאלה יותר חמורה, אפילו שזה נעשה מלפני פסח, ועכשיו אתה מחמם או מבשל אותו.

לא אכנס פה לכל השאלה בעניין 'חוזר וניעור', זהו עניין גדול מאד, אלא רק באופן כללי, בכדי להבין את הבעיא. הוא כותב אח"כ [בעמ' קכ"ב] כך,  ידוע שדעת רב נטרונאי גאון, וכמ"ש בב"י סימן תמ"ב בענין חטין שנפלו ליין קודם הפסח, וכ"ה דעת הרבה גאונים, דחוזר ניעור. וכמ"ש הרה"מ בסופ"ד הל' חו"מ, והביאו ב"י סימן תמ"ז. מהרי"ץ מביא בשו"ת פעולת צדיק, שהרשב"א והפרי חדש פוסקים שהחמץ בפסח חוזר וניעור. וכ"ה דעת רב האיי גאון, הובא ברשב"א סימן תפ"ה, וכתב שם דנקטינן כדברי הגאונים דחוזר וניעור, דכ"ד הרי"ץ גאות משם רבוותא, הובא בתשובת הרשב"א סימן נ"נ. ועיין להגאון חק"ל או"ח סימן תע"ט מש"כ בזה. הוא לא מזכיר כאן את הרמב"ם, כי בסימן כ"ה שם הוא כבר דן בדעת הרמב"ם, וכתב דס"ל דחו"נ. למעשה הדבר אינו כתוב ברמב"ם 'שחור על גבי לבן', ויש לדון ולחלק. אבל בכל אופן בפשטות בודאי שהרב המגיד לומד כך בדעת הרמב"ם, וכידוע כשאשר ישנה מחלוקת בדעת הרמב"ם, אזי סומכים על הרב המגיד, כיון שהוא ירד לשיטתו הרבה יותר מהפוסקים האחרים. גם מהרי"ץ בשו"ת פעו"צ הולך בדרך זו, שכך היא שיטת הרמב"ם, שהחמץ בפסח חוזר וניעור, אפילו שהדבר לא כתוב במפורש ברמב"ם, אבל כך מובן מתוך דבריו. והדבר מתאים, כיון שזאת היא שיטת הגאונים. ובכל אופן, כך הוא מנהג קדמונינו, בלי קשר אם זה מהרמב"ם, או מהגאונים. הדבר לא מחייב.

אח"כ הוא מביא, ובשו"ת יבי"א [ח"ב סימן כ"ג], הביא להקת ראשונים, כעשרים במספר, דס"ל דאין חו"נ, ושהם רוב מניין ורוב מניין ע"ש. ולא ידעתי, מניין לו זה? דמאן לימא לן ד'הרבה גאונים' שזכר רב האיי גאון והב"י, אינם יותר. ודבר זה א"א לבררו. הוא טוען, כי החשבון אינו כ"כ פשוט. כיון שהרב המגיד כותב, שישנם 'הרבה גאונים' הסוברים כך. אבל אינו אומר, כמה גאונים? יכול להיות שהם חמש, ויכול להיות שהם עשר, וכו'. אתה אומר, שישנם שישנם הרבה ראשונים הסוברים שאינו חוזר וניעור, אבל יכול להיות כי גם הגאונים הסוברים שכן חוזר וניעור, הם ג"כ רבים. ומטעם זה אין לנו לדעת מי הם הרוב, זולת מה שנסמוך ע"ד מר"ן ז"ל, שפסק שאין חו"נ, וכפי שיבואר להלן, ודי בזה. בקיצור, אין 'רוב', אבל יש את מרן השו"ע, שפסק כי אין חוזר וניעור.

בכל אופן הוא אומר, כי לא כ"כ פשוט מה שאומרים, שלמד"א אין חוזר וניעור, בודאי שאין חששות. אלא אפילו לפי שיטת מרן, הדבר אינו פשוט. כיון שלפי דעת שיורי כנסת הגדולה, אף שאין החמץ חוזר וניעור, זה דוקא בטעמו, אבל בממשו חוזר וניעור. ועוד י"א כי אפילו שהדבר התבטל מקודם הפסח, כל ההיתר הוא רק בצונן. אבל אם אתה מבשל זאת בפסח, כמו שרגילים הרבה אנשים, לבשל או לטגן, וק"ו אם עושים כדורי בצק מהמצות, וכדומה, אזי בודאי שישנו חשש, אפילו למאן דאמר שאין חוזר וניעור. דהיינו, בכל מקרה, הדבר אינו חלק.

אבל נראה מהמסקנא שלו, כי אין ברירה, והדבר בא רק בכדי לצמצם את העניין. דהיינו, שאפילו מי שמיקל בכך, וכך נראה לפי המהלך שלו, שאין ברירה, והם סומכים על דעת מרן להתיר, אבל שתאפה או תבשל זאת מלפני הפסח, כי ישנן הרבה שיטות הסוברות, שבאופן הזה, לא אומרים 'אין חוזר וניעור'.

אולם לפי מה שאנו אומרים, הדבר פשוט, ואין צורך להגיע לכך. כי גם לדידן, שאנו פוסקים 'חוזר וניעור', אבל באופן הזה, של אפיית המצות הקשות כיום, אין חשש בכך. אנחנו אומרים זאת רק באופן כללי, לציבור הרגיל, לגבי המצות הרגילות שנעשות היום, שהם כשרות, אפילו אם לא משגיחים על הפירורים, כפי שבד"כ הדבר כך בכל המאפיות הרגילות. חוץ מהמאפייה המיוחדת, בעיר בית שמש. אינני יודע בדיוק על כל המאפיות שישנם היום, אבל כגון המאפייה בבית שמש, שהמכונות שם מתפרקות לחלקים, ומפרקים ומנקים אותם כל שמונה עשרה דקות, ואין שום פירורים וכדומה. אולי ישנן עוד מאפיות העושות כך, והדבר הכי מהודר. מי שיכול לקחת זאת, הדבר חלק, בלי פירורים ובלי שום חשש. אבל זאת חומרא. גם בקרית ספר, שמעתי כי ישנה מאפייה כזאת. דהיינו, איפה שישנן מצות, העשויות במכונות המתפרקות, והם מחמירים גם לגבי החששות האחרים, אזי הדבר הכי טוב, בכדי שלא להיכנס לשאלה הזאת. אבל, גם מי שקונה מצות רגילות בהכשר הבד"צ, ממקומות אחרים, אשר אינם מקפידים על הפירורים, הוא לא עובר בכך על מה שאנו פוסקים ב'חוזר וניעור', ומצד הדין זה בודאי טוב. לקחת מצות של מכונות המתפרקות, זאת רק חומרא.

שאלה מהקהל: מדובר על מצה שמורה?

תשובת מרן שליט"א: בודאי. אני מדבר רק על 'מצה משומרת'. אפילו איננו אומרים 'מצה שמורה', אלא 'מצה משומרת', כיון שצריך להיות בשמירה מעולה. בכל אופן, גם המצות הללו, נחשבות 'מצה משומרת', כיון שישנם כמה צירופים להקל, כפי שאמרנו.