ההבדל בין נבואה לבין רוח הקודש. הבנת דברי מהרי"ץ בפיוט בר יוחאי נמשחת אשריך 'שמן ששון מחבריך', והאם רשב"י זיע"א היה נביא.

ההבדל בין נבואה לבין רוח הקודש. הבנת דברי מהרי"ץ בפיוט בר יוחאי נמשחת אשריך 'שמן ששון מחבריך', והאם רשב"י זיע"א היה נביא.

ישנם שני עניינים, יש 'נבואה', ויש 'רוח הקודש'. בפשטות, נבואה היא דרגא גבוהה הרבה יותר מאשר רוח הקודש. הנביאים הראשונים היו, שמואל ודוד ושלמה. הנביאים האחרונים היו, חגי וזכריה ומלאכי.

הגמרא במסכת סוטה [דף מ"ח ע"ב] אומרת, תנו רבנן, משמתו חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול. הרי מלאכי הוא הנביא האחרון, ובגמרא במסכת מגילה [דף ט"ו ע"א] ישנה דעה האומרת שמלאכי זהו עזרא, והגם שישנן דעות אחרות שם, אבל כך זה סוגיין דעלמא. נמצא שעזרא הוא הנביא האחרון, ומשמת עזרא, נסתלקה רוח הקודש מישראל. 'ואף על פי כן היו החכמים משתמשים בבת קול', כפי שמצאנו שיצאה בת קול ואמרה, 'הלכה כבית הלל' [בבא מציעא דף נ"ט ע"ב], וישנם עוד הרבה מקרים שיצאה בת קול ואמרה כך וכך, וזוהי דרגא שהיא מעל התפיסה האנושית הרגילה.

בשו"ת דברי חיים [ח"ב יו"ד סימן ק"ה] הביא מעשה שאירע במלמד תינוקות של־בית רבן, שכאשר דיברו התלמידים על רבינו חיים אִבְּן עטאר זצ"ל, האם היתה לו רוח הקודש או שלא, אמר אותו המלמד לתלמידיו, שה'אור החיים' לא חיבר את ספרו ברוח הקודש. שאלו את בעל דברי חיים, האם מלמד זה הוא ירא שמים מספיק? מאידך המלמד טען, שהגמרא אומרת להדיא, 'משמתו חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל'. א"כ איך אתם רוצים לומר, שלרבי חיים אבן עטר היה רוח הקודש?

עונה על כך בעל דברי חיים מצאנז, אין שום ספק שרוח הקודש שורה גם בזמנינו, ואחרי שהוא מביא ראיות לדבר, כותב, ולכן בעל אור החיים, בודאי חיבר ספרו ברוח הקודש. והוסיף, אך לא הוא לבדו, רק כל מחבר, אפילו בדורינו אם הוא ראוי לכך, חיבר ספרו ברוח הקודש. היינו, שהסכים בחכמתו לאמיתה של־תורה וכו'. ולכן המלמד המכחיש רוח הקודש של־אור החיים, הוא אפיקורוס, שאינו מאמין בגדולי הדור, שהעידו עליו שהיה ראוי לרוח הקודש, והמלמד הזה כפר בעיקר רוח הקודש, וליעג על דברי הש"ס, ויפה עשיתם שלא עזבתם את בניכם בידו, ויישר כוחכם בזה.

גם בשו"ת בית שלמה [חלק או"ח סימן קי"ב] נשאל את אותה השאלה, והוא עונה כעין ה'דברי חיים', והוא מביא ראיות שגם בזמנינו ישנה רוח הקודש. ומה שכתוב 'בטלה רוח הקודש', התשובה היא, שישנן כמה דרגות ברוח הקודש, אולם אין הכוונה שהדבר כבר אינו בכוח האנושי, אלא אכן ישנם אנשים גדולים הזוכים לרוח הקודש.

סיפר לי אברך, מילתא דבדיחותא, שניגש יהודי אחד ל'סטייפלער', הגאון הרב יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, בעל קהילות יעקב, ואמר לו כך, כבוד הרב, תגיד לי 'דוגרי', [לפי מבטאנו 'דוקרי' בקו"ף], היש לך רוח הקודש, או שלא? אמר לו הרב, מה הפירוש 'דוגרי'? כנראה השואל היה ספרדי או תימני, והרב שהיה אשכנזי לא הכיר מלה זאת. הַלָּהּ ענה לו, 'דוגרי' הכוונה 'בַּפָּנִים'. אמר לו הרב, אתה רוצה שאני אתן לך סטירה ב'דוגרי'?...

אינני יודע אם הסיפור מדוייק או לא, משום שלתת סטירה ליהודי, הדבר לגמרי אינו פשוט. הגמרא אומרת [סנהדרין דף נ"ח ע"ב] הסוטר לועו של־ישראל, כאילו סוטר לועו של־שכינה, רח"ל. ובמשנה במסכת בבא קמא [דף צ' ע"א] הסוטר לחבירו, נותן לו מאתים זוז, וכך נפסק להלכה [בשו"ע חו"מ סימן ת"כ סעיף מ"א]. ישנו היתר אחד מפורש לסטור, הגמרא [קידושין דף כ"ח ע"א] אומרת, הקורא לחבירו רשע, יורד עמו לְחַיָּיו, שיש מפרשים [ועיין רש"י בכתובות דף נ' 'לרדותו ברצועה'], דהיינו 'לְחָיָיו'. הכוונה לדבריהם היא, שהוא יכול לסטור לו על הלחי. ואכן בנ"ד הוא לא נתן לו סטירה, אלא רק איים עליו.

בכל אופן, ישנן הרבה ראיות מכמה וכמה מקומות בספרי חז"ל, שישנה רוח הקודש. כגון בגמרא בעירובין [דף ס"ד ע"ב] כתוב, באותה שעה למדנו, שכיוון רבן גמליאל ברוח הקודש. א"כ רואים, שאפילו שאין לנו נביאים, אבל ישנם דברים מסויימים שגדולי ישראל קיבלום ברוח הקודש. ובתנא דבי אליהו רבה [פרק ב', ובזוטא סוף פ"א] כתוב כך, כיון שקרא אדם תורה נביאים וכתובים, ושנה משנה ומדרש הלכות ואגדות, שנה הגמרא, שנה הפלפול לשמה, מיד רוח הקודש שורה עליו, שנאמר רוּחַ י"י דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי [שמואל ב' כ"ג, ב']. ובמדרש רבה שה"ש [פרשה א' אות ח'] כתוב, מי שלומד תורה ברבים, כנראה צ"ל 'מי שמלמד', [לפנינו כך היא הגירסא 'כל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים'. נבצ"ר], זוכה שתשרה רוח הקודש עליו. ואין הכוונה לרוח הקודש מהדרגות הגבוהות, כמו שהיה בדורות ההם, אלא רוח הקודש במדה מסויימת. יש שכתבו זאת על רבינו הרמב"ם, שהוא חיבר את חיבורו משנ"ת ברוח הקודש, פירושו שהוא כיוון בהרבה דברים, בהשגה מעל ההשגה האנושית, ודבר זה נחשב 'רוח הקודש'. 'רוח י"י דבר בו, ומִלתו על לשונו'.

אפילו על מרן השו"ע והרמ"א, כותב הגאון רבי' יהונתן אייבשיץ זצ"ל [אורים ותומים סימן כ"ה, קיצור תקפו כהן, אות קכ"ד], הכל בכתב מיד ה' השכיל על ידם, רוח ה' נוססה בקרבם, להיות לשונם הזהב מכוון להלכה, אפילו בלי כוונת הכותב. כיו"ב כתב עליהם החת"ס. דהיינו ישנם דברים, שהם לא התכוונו אליהם, אבל הקב"ה נתן להם את המלים הנכונות, שיכוונו לאמיתה של־תורה. אפילו שבהשגתם לא הגיעו להבנה זאת, אבל היתה סייעתא דשמיא, שבמלים האלו שכתבו, יהיו כוונות שלא עלו על דעתם. ועל ידי סגנונם, מתורצות קושיות וסתירות, אפילו שכשהם כתבום לא התכוונו לזה, לרגל המלאכה הגדולה והעצומה שהיתה לפניהם. וחפץ ה' בידם יצליח, רוח ה' דיבר בם ומלתו על לשונם. ובהרבה ספרים הביאו את דבריו. גם בליקוטי מוהר"ן [תנינא ח' ח'] כתב, בכל דור ודור ישנו גדול הדור, שיש לו רוח הקודש. וכהנה וכהנה. וכמו שנאספו בזה דברים רבים באריכות, בשו"ת ברכת יהודה ח"ג עניינים שונים סי' י"ט.

ישנם כאֵלה גם כיום שאין להם רוח הקודש, אבל לכל־הפחות יש להם ריח הקודש. הם מרגישים וקולעים בסייעתא דשמיא אל האמת, עכ"פ בזמנים מסויימים.

הבאנו [במוצש"ק פרשת אמור] את דברי מהרי"ץ בעץ חיים [דף ק"א ע"ב] בפיוט 'בר יוחאי נמשחת אשריך שמן ששון מחבריך', אבל לא עמדנו אז על פרט זה שברצוני לדבר עליו כעת בס"ד. מהרי"ץ אומר, מה הפירוש 'שמן ששון מחבריך'? רצה לומר יותר מחבריך, שהמי"ם היא מי"ם היתרון. הכוונה היא, שהוא השיג חכמה יותר מחבריו. דהיינו, התנאים האחרים אינם במדרגה שלו, אלא הוא הרבה יותר מהם. ממשיך מהרי"ץ ומסביר כך, והעניין, כי רשב"י ע"ה מעצמו היה דורש סתרי תורה, כי דבר ה' ונבואתו בפיו. מה שאין כן חבריו, שלא היו רשאים לומר, כי אם מה ששמעו מפיו, או לדרוש מעצמם על פי הקדמות שלימדם. חבריו של־רשב"י, לא יכלו לחדש חידושים, מבלי שיהיה להם מקור ממנו. משא"כ רשב"י, ביכלתו לחדש גם את ההקדמות.

ויש לדייק ולהבין בלשון מהרי"ץ, מה הפירוש 'היה דורש סתרי תורה כי דבר ה' ונבואתו בפיו', וכי רשב"י היה נביא?! לכאורה זהו חידוש גדול. היכן שמענו שרשב"י היה נביא? אכן בעלי התוספות, מזכירים את 'רבי עזרא הנביא' [גטין דף ח"פ ע"א ד"ה ודילמא, שבועות דף כ"ה ע"א ד"ה רב, ותוס' רבינו פרץ ב"ק כ"ג ע"ב], וכן מוזכר בספרים 'רבי שמואל החסיד הקדוש והנביא' זה אביו של־רבי' יהודה החסיד. והם הרי היו הרבה אחרי רשב"י. אך אינני יודע, מה הכוונה 'הנביא'? [ראיתי מביאים שהיה יודע הקץ. העורך]. האם הכוונה כפשוטו. אבל עכ"פ היכן מצאנו שרשב"י היה נביא?

חשבתי לכאורה לומר, שמא הלשון הוא 'לאו דוקא', ומהרי"ץ התבטא בסגנון זה, כי לפעמים ישנה בחינה כזאת, שנזרקת נבואה מפיו של־אדם.

אבל מצאתי, שהדבר מפורש בזוהר הקדוש [פרשת כי תשא, דף קצ"א ע"א], ודאי רוח נבואה שרא על בוצינא קדישא. הנה כתוב במפורש, שרוח נבואה שרתה עליו. על רשב"י, המאור הקדוש. מהרי"ץ לא כתב זאת לחנם. ועוד כתוב בזוהר הקדוש [פרשת עקב, דף רע"ג ע"א], אמר רעיא מהימנא, בוצינא קדישא זכאה חולקך, דקודשא בריך הוא גלי לך, מה דלא גלי לכל נביא וחוזה. ועוד מצאתי בזוהר הקדוש [פרשת תרומה דף קנ"ד ע"א], אמר רבי יעקב וכו', ואנא, מאן יהיב לי אתערותא דרוח קדשא, למהוי בגו נביאי מהימני, תלמידי דרבי שמעון בן יוחאי. נמצא שגם את תלמידי רשב"י מחשיבים לנביאים, דעילאין ותתאין זעין מיניה. א"כ ישנן ראיות מפורשות בזוהר הקדוש לדברי מהרי"ץ, שרשב"י אכן נחשב נביא.

ומה שכביכול נראים סתירות בדבר זה, צריכים ליישב, שאלו הן בחינות מסויימות. משה רבינו הוא רבן של־כל הנביאים, ואין עוד כמותו, אבל ישנם נביאים בדרגות מסויימות אחרות.

לדבר הזה, ישנו מקור בדברי הרמב"ם [מורה נבוכים ח"ב פרק מ"ה], הרמב"ם אומר, שאפילו דוד המלך ושלמה המלך שהם נקראים נביאים, אבל אינם נביאים כמו אלישע או ישעיה או ירמיהו. אפי' שהם נקראים נביאים, אבל אינה אותה הדרגא. ואם על דוד המלך ושלמה המלך, שנימנו על ידי המפרשים מבין ארבעים ושמונה הנביאים שהזכירה הגמרא [מגילה י"ד ע"א, כדאיתא התם בפירוש רש"י ור"ח], אומר על זה הרמב"ם, שאינה אותה הדרגא, אלא זוהי מלה 'מושאלת' קצת. דהיינו, הם נביאים במדה מסויימת. אם כן כך גם אפשר לומר על רשב"י זיע"א.

בתרגום שיר השירים, הוא פותח כך, שירין ותושבחן דאמר שלמה נביָא 'ברוח נבואה', א"כ זהו 'שלמה הנביא', אבל בהמשך הוא מביא את כל השירות, ואומר על שה"ש, השירה התשיעית, שאמרם שלמה ב'רוח הקודש'. והרי ישנן שתי דרגות שונות, יש דרגת 'נבואה', ויש דרגת 'רוח הקודש'. רבינו בחיי אומר בפרשת וזאת הברכה [דברים ל"ג, ח'], שמדרגת נבואה, גדולה ממדרגת רוח הקודש. א"כ יש לשאול, כיצד התרגום אמר על שלמה המלך 'רוח נבואה', ואחר־כך אמר 'רוח קודשא'? הרי צריך להחליט, האם הוא נביא, או ב'רוח הקודש'? הלא רוח הקודש היא דרגא הפחותה מנבואה.

התשובה היא, לפענ"ד בס"ד, שכותב בספר הברית, וכן כתב רבינו יוסף חיים, שהמלים הללו מתחלפות. לפעמים חז"ל אומרים 'נבואה', וכוונתם ל'רוח הקודש'. ולפעמים אומרים 'רוח הקודש', וכונתם ל'נבואה'. אל תדייק בדבר זה, כיון שהם קרובים אחד אל השני, ולכן לפעמים אמרו בלשון שאפשר להבינה לשני הצדדים.

זה לשון ספר הברית [חלק ראשון מאמר א' פרק א'], הנבואה נקראת גם היא רוח הקודש, בעבור כי לא ינבא איש, אלא אם כן יושפע עליו רוח ממרום וקדוש. וכנראה על פי דבריו, כתב הבן יהוידע [ב"ב דף י"ב ע"א, ד"ה אע"פ] כך, והנה רז"ל לפעמים קורין את הנבואה בשם רוח הקודש, וכן נמי קורין את רוח הקודש בשם נבואה. אם־כן אין להקשות סתירות ביניהם, כי העניין אחד, לכן חז"ל לא מדייקים בדבר זה, כיון שהם כמעט אותו הדבר, ורק הנבואה היא נמשכת ממקור גבוה ועליון יותר. הדברים קרובים אחד לשני, ופורתא לא דק. הרמב"ן סובר בעניין זה דרך אחרת מעניינת, הביאו רבינו בחיי [שם], שרוח הקודש היא יותר מנבואה. אבל לעניינינו, הדבר אינו משמעותי.