האם י"א במרחשון הוא אכן יום פטירת רחל אמנו

כיצד ליישב את הסתירה במדרשים בעניין חודש פטירתה של רחל אמנו, האם הוכרעה המחלוקת בגמרא בענין החודש שבו נברא העולם, וכיצד עבדינן תרתי דסתרי.

לענייננו, אמרנו שרחל מתה בי"א במרחשון, וכך מפורסם וידוע עפ"י המקורות שאמרנו.

אבל לכאורה, אמנם אנחנו הולכים להתפלל על קבר רחל אמנו, אולם צריך לדעת שבעצם היא אינה הסבתא שלנו. הסבתא שלנו זאת לאה, כי אנחנו מצאצאי יהודה. אבא מארי זצ"ל כתב בסוף אחד ממכתביו, אני וכו' מבני בני לאה. מפורסם שרוב התימנים מתייחסים לשבט יהודה, אם כי דוקא במשפחתנו יש אומרים שאנו לויים, רק שמאיזו סיבה השתכח העניין, משום שלא היו כהנים בסביבה, וממילא אם אין כהן שיעלה ראשון, נתפרדה החבילה ולא עלה לוי וכו'. בכל אופן בד"כ מקובל, שגם משפחתנו משבט יהודה כמו כולם. בכל אופן, רחל אינה הסבתא שלנו, אבל עכ"פ היא אחות של הסבתא, זה גם חשוב.

אבל צריכים לדעת, לא רק זאת הנקודה. חושבני שהסיבה שלא מקובל ללכת להתפלל בקבר לאה שבמערת המכפלה, אפילו שקבורים שם אברהם יצחק ויעקב ואמהות, לא בגלל שישנה בעיא של סכנה, אלא גם באופן שאין בחינה של סכנה, בד"כ מקובל להתפלל בקבר של רחל ולא בקבר לאה ושאר האמהות והאבות. כנראה הדבר אינו לחנם, שהרי כתוב, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ [ירמיהו ל"א, י"ד]. דהיינו, הקשר של עם ישראל אליה, מבחינת תפילות, מי שעומד לזכותם היא דוקא רחל אמנו. רואים גם כך, מזה שיעקב אבינו קבר את רחל בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה [בראשית מ"ח, ז']. הוא לא הכניס אותה לעיר, אלא קבר אותה על הדרך. זה היה עפ"י הדיבור. כיון שצפה ברוח הקודש, הקב"ה הודיע לו שעתידים גליות ישראל, כשיגלה אותם נבורזאדן הם יעברו דרך הקבר שלה, והיא תבקש עליהם רחמים. אבל ראיתי בפסיקתא רבתי, שם נוסף, שהם הלכו אצל אבות העולם להתפלל, ולא הועיל להם. האבות והאמהות לא עזרו משום מה. לא כתוב למה. אבל רחל, כשעברו על הקבר שלה, היא קמה והתפללה והתחננה להקב"ה. כך לאורך כל הדורות. יש בזה כנראה איזה עניין נסתר. לכן מקובל ללכת להתפלל על הקבר שלה דוקא, ולכן גם יודעים את היארצייט שלה. כדי להתפלל ביום זה, לעורר את הזכות שלה, ו'כרחם אב על בנים'. משא"כ אצל כל האבות.

בכל אופן, לגבי מה שאנו אומרים שזמן פטירתה הוא בחודש מרחשון, יש כאן לכאורה פלא עצום. עורר אותי לכך ידידנו הרב יואב חלא יצ"ו. בדברי חז"ל לכאורה מפורש, שהיא לא נפטרה בחודש מרחשון. רש"י מביא מדרש זה, והדבר מפורסם, אקרא זאת רק כדי להזכיר לכם. רש"י בפרשת וישלח על הפסוק וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ [בראשית ל"ה, ט"ז]. מה פירוש המלה 'כברת'? זאת מלה קשה. מצאנו אותה בעוד מקום, אצל בני עמון לגבי אלישע, וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ. [מלכים ב ה', י"ט]. אומר רש"י, מנחם פירש, לשון כביר. רבוי מהלך רב. דהיינו, הוא לא הכניסה לקבורה בעיר, כי היה מרחק גדול עד העיר. ויעקב אבינו, עם כל המטלטלים, המשפחה וכל הילדים, לא יכל לבוא לעיר ולקָברה כפי שעושה אדם הנמצא במקום מיושב, שהולך לקבור את מתו וחוזר. לכן הוא קבר אותה בדרך. אח"כ אומר רש"י, ואגדה, בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה (ב"ר), שהניר מצוי הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא וכו'. 'הסתיו עבר'. ובלשון חז"ל, 'הגשמים עברו'. א"כ קשה, אם הגשמים עברו והשרב עדיין לא בא, פירושו שזה קיץ. אח"כ רש"י אומר בעצמו פירוש אחר, ואומר אני, שהוא שם מדת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר וכו'. היתה בזמנם מדה ידועה לקרקע, כמו שבזמנינו אומרים קילומטר או אלפיים אמה, אצלם היתה מדה ידועה שקראו לה 'כברת ארץ'.

גם בפרשת ויחי, רש"י מרחיב על הנושא הזה, כאשר יעקב אבינו מתנצל לפני יוסף, ומבקש ממנו לקברו בא"י, ידע שיש בלבו על שלא קבר את אמו, אפילו לא הכניסה לעיר. הוא הסביר לו, שהיו לו סיבות לכך, ושזה היה על פי הדיבור, כך היה רצון ה'. הוא מצידו היה עושה זאת, אבל היו לו נימוקים נוספים. בכל אופן, אומר רש"י, כברת ארץ - מדת ארץ. והם אלפים אמה, כמדת תחום שבת, כדברי ר' משה הדרשן. ולא תאמר שעיכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, הסיבה שלא לקחתי אותה עד מערת המכפלה, עת הגריד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה. גריד היינו יובש, כמו שמצינו בגמ' מסכת פסחים דף נ"ה ע"א ודף צ"ד ע"ב ברבי' חננאל. דהיינו, זמן של יובש. מרוב החום, הקרקע מתייבשת, הארץ חלולה ומנוקבת ככברה. נהיה סדקים באדמה, כמו אריגה ממש. ואקברה שם" - ולא הולכתיה אפי' לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שע"פ הדבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים. שנא' (ירמיהו לא) קול ברמה נשמע וגו'. והקב"ה משיבה, יש שכר לפעולתך נאם ה' וגו' ושבו בנים לגבולם. היא נענתה, והרבה בזכותה. אח"כ מביא רש"י פירוש אחר, ואונקלוס תרגם, כרוב ארעא, כדי שיעור חרישת יום. כמו לשון חז"ל 'מסיק תעלא מבי כרבא', דהיינו, שיעור שחורשים ביום אחד, זה היה ידוע בזמנם, לכן קראו לזה 'כברת ארץ'. בלשון ארמית, 'כרבא' היינו חרישה. א"כ, יש פה כמה פירושים מה הפירוש 'כברת ארץ', אולם בכל אופן לפי מדרש חז"ל, הדבר היה בזמן הקיץ, בזמן החום שהארץ מנוקבת ככברה. כברת מלשון כברה. הדבר מפורש יותר בפסיקתא רבתי, כתוב שם כך, אמר לו יוסף ליעקב, שמא שלא הכנסת אותה לקבורה משום שעונת הגשמים היתה. יוסף מנסה להגיד לאביו, כנראה זאת הסיבה שהיתה לך. אמר לו, לא, בעוד כברת ארץ, בין פסח לעצרת, בזמן שהארץ מנופה. א"כ זה ממש במפורש. גם במדרש שכל טוב כתוב, שמרוב החום, הארץ מעלה אבק, ולכן לא רצה יעקב שח"ו יהיה בזיון בלוויה, שתתמלא אבק כשאקח אותה, לכן העדפתי לקָברה מה שיותר מהר.

אם כן יוצא כך, מצד אחד אנו רואים, לפי רבינו בחיי וילקוט שמעוני, שזה היה בחודש מרחשון. מצד שני, במדרשים שרש"י מביא, ובפסיקתא רבתי ובשכל טוב, רואים שזה היה בין פסח לעצרת. כתוב במפורש שזה היה בקיץ. א"כ איך מתיישבים שני הדברים הללו? איך ניישב את הסתירה הזאת?

מובא בשם החת"ס, שישנם הרבה קושיות שמתגלגלות בבתי מדרשות, ואין פותר. לפעמים ישנן קושיות, ומתרצים ואומרים, 'מדרשים חלוקים'. הללו אומרים כך, והללו אומרים כך. ישנם כאלה שהולכים לישון אחרי זה, התירוץ הזה טוב להם. אבל אצלינו, אין דבר כזה. אלו ואלו דברי אלד'ים חיים. הכל אמת, ואין מדרשים חלוקים. ואם ישנם כאלה, זה רק נראה לנו כך, שהם חלוקים. ואכן בסייעתא דשמיא, אפשר לומר תירוץ, ותירוץ נפלא. לא תירוץ דחוק.

כידוע, יש במסכת ראש השנה [דף י' ע"ב], מחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע, תנאים גדולי עולם, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה, נחלקו מתי נברא העולם, האם בחודש תשרי או בחודש ניסן. עוד מעט נראה, שגם מחלוקת זאת אינה מחלוקת במציאות, אלא שניהם אמרו אמת. שני הדברים נכונים, ובל"נ נגיע לכך בהמשך. בכל אופן, לפי פשטות הדברים, רבי אליעזר אומר, בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות וכו', והוא מביא לכך ראיות. ורבי יהושע אומר, בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות וכו'.

עיינתי במדרש תדשא עצמו, וראיתי שלא כתוב שם כמו שכתוב בילקוט שמעוני וברבינו בחיי, שבנימין נולד בחודש מרחשון, וראובן בחודש כסלו, ושמעון בטבת וכו'. לא כתוב את שם החודש, אלא כתוב 'בחודש הראשון', 'בחודש השני', 'בחודש השלישי' וכו'. כך הלשון של מדרש תדשא. לפי"ז, כבר נפתרה לנו הבעיא. דהיינו, מסורת חז"ל היתה מדורי דורות, על כל שבט ושבט, בחודש השני, השלישי, השמיני, התשיעי וכו'. על כל אחד, באיזה מספר חודש. אבל מה שם החודש, אם זה תשרי או מרחשון, זה כבר פירוש. כל אחד מפרש כפי שיטתו. מי שסובר ש'בתשרי נברא העולם', א"כ בנימין שנולד בחודש השני, נולד בחודש מרחשון. כי אם תשרי הוא הראשון, מרחשון הוא השני. ולפי רבי יהושע שסובר 'בניסן נברא העולם', א"כ החודש השני הוא חודש אייר. הדבר הפלא ופלא. ומה שהתקבל שהיארצייט של רחל הוא בחודש מרחשון, זה משום שאנו פוסקים 'בתשרי נברא העולם', כי ההלכה כרבי אליעזר. לכן העולם נוהג, וכך מקובל כבר מאות שנים, לקבוע את היארצייט ביום י"א מרחשון, כי להלכה קיי"ל כרבי אליעזר. אמנם, גם דבר זה אינו כ"כ פשוט, אבל רוב הראשונים אוחזים, שהלכה כרבי אליעזר. כך סובר הרמב"ם, והרמב"ן והרשב"א ועוד הרבה ראשונים. ובעצם יש לכך מקור בגמ' [ר"ה דף כז ע"א] א"ר שמואל בר יצחק, כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון'? כמאן, כרבי אליעזר, דאמר בתשרי נברא העולם. הרי אומרים במוסף של ראש השנה, נקבע בנוסח לומר, 'זה היום תחלת מעשיך'. אנחנו כעת בראש השנה, בא' בתשרי, ואנו אומרים שהוא 'זכרון ליום ראשון'.

מהרי"ץ כותב [עץ חיים ח"ג דף ע"ד ע"ב], על היום הרת עולם, ש'הרת' זה מלשון הריון. כך היא הפשטות. הפסוק בנביא אומר וְרַחְמָהֿ הֲרַת עוֹלָם [ירמיהו כ', י"ז]. יש מפרשים 'הרת', שהכוונה ליום הדין. לפי דבריהם, אין ראיה. כך כתוב בספר הפרדס של רש"י, שבכל מקום שנזכר בספר משלי המלה 'דין', תרגומו 'הרת'. אבל לפי מה שמפרשים בד"כ, הכוונה להריון. דהיינו, מתכוונים לאדם הראשון, שנולד ביום זה. הרי העולם נברא בעשרים וחמשה באלול, וביום הששי נברא אדם הראשון, א"כ א' תשרי זהו יום בריאת אדם הראשון. מתכוונים על הלידה, אבל קוראים לזה בלשון הריון, כי זה תכלית העולם. זהו סוף ההריון, ולכן זה נקרא 'היום הרת עולם'. כך כותב מהרי"ץ, ואתיא כרבי אליעזר דאמר בפרקא קמא דר"ה, זו טעות דפוס, זה לא פרקא קמא אלא פרק שלישי דר"ה, כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך, כרבי אליעזר, דאמר בעשרים וחמשה באלול נברא העולם, וביום ששי הוא ר"ה נברא אדם הראשון, ובו ביום נידון, ובו ביום יצא בדימוס. יצא זכאי. פירוש, חפשי מן העוונות. ולפיכך הוקבע היום הזה יום משפט לכל הדורות, כדאמרו רז"ל, אמר הקב"ה לאדם, אתה סימן לבניך. כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות עומדין לפני בדין ביום זה ויוצאים בדימוס. וזה שאמר היום הרת עולם היום יעמיד וכו'.

לכאורה התירוץ שאמרנו, הוא תירוץ נפלא. אבל מצד שני, אולי יבוא מישהו ויאמר, טוב, אבל אינני יכול להגיע לקבר רחל בחודש מרחשון, עכשיו צפוף שם, אולי אלך באחד עשר באייר, שהרי לפי רבי יהושע, יוצא שהיארצייט הוא בחודש אייר. בסדר, אנחנו לא נמנע ממנו, שילך להתפלל באיזה יום שהוא רוצה, אבל א"א לעשות מזה יארצייט. לא נשמע דבר כזה.

אמנם, יש פה קושיא. אנחנו אמרנו, שלהלכה פוסקים כרבי אליעזר, שבתשרי נברא העולם. והראיה מהרמב"ם בפרק ט' מקידוש החודש ה"ג, ומהלכות שמיטה פרק י' ה"ב. כך מדייק ממנו הברכי יוסף [בסימן רכ"ט]. גם הרמב"ן כותב כך, וכן הרשב"א והר"ן במסכת ר"ה. מצד שני, הרי"ף והרא"ש שם מביאים את המחלוקת, אולם בלי להכריע. הרי בד"כ, כשיש מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע, הלכה כרבי יהושע. א"כ יש כאלה האומרים, לפי שיטתם, שהלכה כרבי יהושע. בתיקוני הזוהר [בהתחלת תיקון ל"ה], כתוב על הפסוק בראשית, 'בראשית אותיות בתשרי'. כבר במלה בראשית רמוז שזה היה בחודש תשרי. יש כאלה שמוסיפים "א' בתשרי", וזו המלה בראשית. נדבר נפלא. בכל אופן, גם אם הדבר מוסכם לפי רוב הראשונים, אבל כבר התוספות במקום אומרים בשם רבינו תם, 'אלו ואלו דברי אלד'ים חיים'. דהיינו, גם רבי אליעזר וגם רבי יהושע צודקים, כי בתשרי עלה במחשבה להיבראות, ולא נברא עד ניסן.

צריכים להבין זאת, לכאורה מה זה מתרץ? אם אמרת ש'בתשרי נברא העולם', איך כעת אתה אומר שזה רק במחשבה? אלא התשובה היא כך. כשאתה אומר 'עולה במחשבה' אצל בן אדם, זהו דבר שיכול להשתנות. 'ביום ההוא אבדו עשתונותיו'. אדם חושב ורוצה, אבל בסוף לא נהיה שום דבר. אולם אצל הקב"ה, מחשבה זה כמו מעשה. כי מה שהוא חושב, בטוח שייעשה. לכן אפשר לקרוא לזה מעשה.

אבל יש פה משהו יותר עמוק. התוס' פה באים לתרץ איזו קושיא. מצד אחד אנו אומרים, הלכה כרבי אליעזר. כמו שהגמ' אומרת, כמאן מצלינן? אם קבעו זאת בתפילה, פירושו שכך נפסק להלכה. מצד שני, לגבי התקופות קיי"ל כרבי יהושע. דהיינו, הרי יש ארבע תקופות. תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי, תקופת טבת. החשבון בזה הולך לפי רבי יהושע. דהיינו, ביום רביעי של תחילת בריאת העולם, ממנו החשבונות הולכים, אבל לפי מה שאמר רבי יהושע. כגון, לגבי ברכת החמה. מתי אנו מברכים ברכת החמה? בניסן או בתשרי? בחודש ניסן. פעם בעשרים ושמונה שנה, אומרים ברכת החמה ביום רביעי של בריאת העולם, וזה הולך לפי רבי יהושע. א"כ לכאורה אנו סותרים את עצמנו. כי לגבי התקופה, אנחנו עושים כרבי יהושע. הרש"ש כבר שואל את השאלה הזאת, ונשאר בתמיהה. איך אנחנו תופסים את החבל בשני ראשיו, ולגבי התקופה אנו פוסקים כר' יהושע?

ישנם כמה תירוצים כיצד להסביר זאת, אבל תירוץ נפלא אומר הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש. הוא כותב הפלא ופלא, ממש דבר גאוני. הוא מביא מדרש חז"ל, שבבריאת העולם, המאורות והמזלות היו פועלים במהירות עצומה. מה שבד"כ לוקח אצלנו ששה חדשים, אז זה לקח ששה ימים. כאשר הגיע בריאת אדם הראשון, לפי המזלות זה כבר היה חודש תשרי. אבל אחרי חטא אדם הראשון, המזלות הולכים באיטיות, כמו במשך כל הדורות. אולם לפני כן, הדבר הלך במהירות עצומה. א"כ צודק רבי יהושע, וגם רבי אליעזר. מה שאמרת רבי יהושע, שבניסן נברא העולם, זה אמת. ומה שר' אליעזר אומר, שאדם הראשון נברא בחודש תשרי, גם זה אמת. שני הדברים צדקו יחדיו. ומה שאנו הולכים לתקופה לפי חודש ניסן, זה גם נכון, כי אז השמש נתלתה בבריאת העולם, אבל המזלות אז הלכו במהירות עצומה. הרי המזל של חודש ניסן הוא טלה, ושל חודש תשרי הוא מאזניים. א"כ זה הגיע במהירות עצומה, ונהיה מזל מאזניים. דרך אגב, גם המאזניים זה סימן של המשפט, ששוקלים את מעשי בני אדם במאזניים. הקב"ה כבר עשה זאת בטבע, אפשר לראות באופן מוחשי את העניין של המשפט.

וכך כותב בעל יערות דבש, זה בדרוש הראשון שלו [דף ז' ע"א], והדבר ממש מתוק מדבש. כשמו כן הוא. הוא כותב כך, מה שאמרו דבתחילת הבריאה בניסן או בתשרי, הכוונה אי תליית המאורות היה בראש מזל טלה, או בראש מזל מאזנים. וכמבואר במדרש רבה בראשית [פ"י ד] כי קודם חטא אדה"ר היו המאורות גלגלים הולכים במהירות למאוד, ואח"כ הולכים במתינות למאוד בקלקול החטא. ובזה יובן, כי המאורות נתלו בתחילת ליל ד' במזל טלה, כי הוא ראש למזלות, ולכן ניסן ראשון לחדשים, וגם ראוי שבו יתחילו המאורות להלך, ומשם יקחו דרכם, אך מיהרו לסבב גלגל המזלות בהלוכן ממערב למזרח, עד שכאשר הגיע יום הששי אחר חצות, הגיעו המאורות למזל מאזנים שהוא תשרי וכו'.

א"כ מובן למה לתקופה אנו הולכים לפי רבי יהושע, כי אדם הראשון נברא ביום הששי. דהיינו, כשאתה אומר שזה היה בניסן, זה לא שבפועל זהו חודש ניסן כמו שאצלנו, כי מה שאצלנו לוקח ששה חדשים, בזמן ההוא זה היה במהירות של כמה ימים. לפי"ז כל הדברים מסתדרים. והוא כותב בסוף, וזה ברור ואמת. ומה עמקו מחשבות חכמינו ז"ל, ואיש בער לא ידע.

יוצא לפי"ז, שכאשר אנו אומרים שי"א במרחשון זהו תאריך הפטירה של רחל, זה לפי מאן דאמר שבתשרי נברא העולם, ממילא זהו החודש השני. לא שייך לבוא ולהגיד שזה יהיה בחודש אייר אליבא דר' יהושע, וכפי המדרשים ההם. לפי תירוצו, הדבר לא הולך. כי זה היה רק בשנת הבריאה כמובן.

בתשובה להערה מהקהל: אבהיר את הדברים יותר, לא נערבב את כל השיטות והדעות, כי יש פה כמה פירושים, אבל התשובה היא כזאת. המדרשים שאמרו שרחל מתה בין פסח לעצרת, סוברים כרבי יהושע, שבניסן נברא העולם. המסורת היתה, שהיא מתה בחודש השני, אבל כל אחד פירש לשיטתו. מי שסובר שבתשרי נברא העולם, ממילא היארצייט הוא בחודש מרחשון, וא"כ הוא לא יפרש 'כברת ארץ' שזה ככברה, אלא יפרש כהפירושים האחרים, מלשון כביר או שזו מדת ארץ. הפירושים במדרשים ויתר הפרטים, הם תולדות של המקור. אבל הדבר בעצמותו, הוא אמיתי, ואין סתירה בזה. רק איך לפרש את הפסוק, כל אחד מפרש לפי שיטתו. בכל אופן, זה לא הולך לפי הפירוש של רבי יהונתן אייבשיץ. ויש עוד להתעמק בכוונת דבריו, ולא באתי אלא להזכיר.

עניין זה, שכל הדברים, הן ר' אליעזר והן ר' יהושע, הם אמיתיים, מובא בקיצור גם בספר נחלת יוסף [פרק כ' דף קי"ח ע"ב], אבל הוא מוסיף עוד פירוש. בהתחלה הוא כותב כך, ראוי להתבונן, היאך נחלקו אבות העולם בדבר המציאות, וכי אחד יהיה שקרן ח"ו? אבל שמע בעיון הזך יראו כי אלו ואלו דברי אלד'ים חיים. הוא מביא פה את המהלך שאמרנו, וכותב זאת בשם הגאון הר"י מפראג. דהיינו ר"י אייבשיץ שהזכרנו. אח"כ הוא מביא את המקובלים, שיש להם דעה אחרת בזה, איך שניהם אמת. יסוד תירוצו הוא, ששני הדברים נכונים. יש הריון, ויש לידה. כאשר למשל שואלים על בן אדם, האם הוא נמצא או לא? אחד אומר שהוא נמצא, והשני אומר שהוא לא נמצא. מדוע הוא אומר שאינו נמצא? כי לא רואים אותו. אבל השני שאומר שהוא כן נמצא, הוא מתכווין שהוא נמצא בבטן אמו. זו המחלוקת בין רבי יהושע לר"א. אחד מדבר על התקופה הראשונה, כמו שרבינו תם אמר, "במחשבה". דהיינו, השלב הראשון, שבעצם העולם לא קיים. אבל אם תגיד שהוא קיים, גם אתה צודק, כי הוא קיים בצורה נסתרת. והשני מדבר, מתי שבפועל זה קרה. כך הוא כותב. אני חושב שהוא מתכוין לדברי רבינו האר"י זיע"א בשער הכוונות ענייני ר"ה. בכל אופן, יסוד הדברים הוא אותו דבר. האדם הוא עולם קטן, והעולם הוא עולם גדול. כל מה שאירע לזה, אירע לזה. יש באדם בחינת עיבור, ובחינת לידה. האדם הוא בבחינת עיבור בבטן אמו. אם ישאל עליו השואל, אם יש אדם זה בעולם, ואחד ישיב כי אינו, אמת דיבר. שהרי עדיין לא נראה ולא נמצא כי אם בכח ולא בפועל, והווייתו היא בהעלם גדול. ואם אחר ישיב לשואלו, כי ישנו בעולם, גם כן אמת דיבר, שהרי כריסה בין שיניה, ואנו ממנו מרגישים התנועה, מרגישים את תנועות העובר בבטן אמו, אף על פי שהוא עדיין בהעלם, אבל הוא בעולם. זה לגבי האדם, שהוא עולם קטן. כך הדבר בעולם הגדול. רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, הכוונה על בחינת עיבור העולם, שהיה בהעלם ובכח. ור' יהושע אומר, בניסן נברא העולם, הכוונה על בחינת הלידה, שנתהווה העולם בגלוי ובפועל בחודש השביעי להריון, כי יולדת לשבעה יולדת למקוטעין, וזהו סוד היום הרת העולם, לשון הרה והריון. לפי דבריו, נקטו בדוקא את הלשון הריון.

דרך אגב, מה שאנו אומרים בתשרִי נברא העולם, הרי"ש בחירק. בעברית אומרים קצת אחרת, תשרֵי בצירי. אבל צריכים לדעת, זאת טעות. בעברית של היום נפלו הרבה שיבושים. מי שרוצה הוכחה, יראה בפיוטים שכתבו בדורות הקדמונים, לאו דוקא אצלינו אלא אפילו בעדות אחרות. למשל, בפיוטי צום גדליה, אבלה נפשי וחשך תארִי, בית תפארתי נשרף ביד הארִי, גם פלטים אשר עזבו שאֵרִי, דועכו היום בשלשה בתשרִי. זה לא תשרֵי. איך יהיה חרוז, תשרֵי עם ארִי ותארִי?!

ראיתי בעוד ספרים כך. גם מהר"ם לונזאנו כתב חרוזים שמובן מהם כי הרי"ש בחירק. כמו־כן הר"ר יהודה חריזי בספר תחכמוני, כותב כך, ראש החדשים תשרִי, בעת כל טוב יפריא, וכל לב במרום השמחה ימריא. וכן, תנה הכוס לפניך בתשרִי, ותפרח בה כעץ רענן ותפריא.

א"כ ברוך ה', שמסר עולמו לשומרים. אמנם לא לחנם יצא להם לומר תשרֵי, כי זה מלשון סליחה, כמו תשרֵי ותשבוק. אבל זהו רק רמז. ולא עושים מפירוש גירסא. ואכמ"ל.