ארבעה נכנסו לפרדס, אחר – קיצץ בנטיעות

ממשיכה הגמ' בדף ט"ו ע"א, אחר, קצץ בנטיעות. עליו הכתוב אומר, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. מאי היא, חזא מי"ם טי"ת דאתיהבא ליה רשותא למיתב ולמכתב זכוותא דישראל. למ"ט דהיינו מלאך שר הפנים, ששמו כשם רבו, היתה רשות לשבת שעה אחת ביום לכתוב את הזכויות של ישראל. אלישע אחר הגיע למעלה וראה את זה, אמר, גמירי דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי, שמא חס ושלום שתי רשויות הן. רח"ל. אפקוהו למ"ט ומחיוהו שיתין פולסי דנורא. א"ל מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה. שואלים את מ"ט למה לא קמת מפניו. אתם מבינים מיהו אלישע אחר, באיזו מדרגה הוא היה, כמעט כמו ר' עקיבא באותה מדרגה, צופה במרכבה, ושואלים את מ"ט מדוע לא קמת מפניו. מלאך בשמים צריך לעמוד בפני אלישע אחר. יצתה בת קול ואמרה, שובו בנים שובבים חוץ מאחר. אם הוא כבר מדבר על שתי רשויות, יש לו מחשבות כפירה, א"כ שובו בנים שובבים חוץ מאחר. יצא לתרבות רעה. נפק אשכח זונה. תבעה. אמרה ליה ולאו אלישע בן אבויה את. עקר פוגלא ממישרא בשבת ויהב לה. אמרה, אחר הוא. קוראים לצנון בערבית פוגל. הוא עקר פוגלא מהערוגה בשבת ונתן לה. אמרה, אחר הוא. כתוב פה דבר מדהים. אנשים חושבים, מה הבעיה שנלך לחתונה מעורבת, מה כבר יהיה. לא מבינים שעיקר נסיון האדם, עיקר היצר, הוא בענייני קדושה. אדם גדול כמו אלישע אחר, שצפה במרכבה, נפל. ברגע שהחליט לפרוש, מיד נתדרדר לשאול תחתית.

אבל פה צריך להבין מה שהגמ' מספרת, מה היא אמרה לו ומה הוא אמר לה. הוא מוצא אשה ותובע אותה לדבר עבירה, והיא שואלת אותו, מה? אתה לא אלישע בן אבויה? בשביל מה היא שואלת אותו, מה זה משנה לה, שיהיה מי שיהיה. והוא, במקום שיגיד לה שהוא אלישע הוא עוקר צנון מהערוגה בשבת ונותן לה, ואז היא אומרת זה מישהוא אחר. משמע מכל המהלך פה שהיא לא היתה מסכימה אם ידעה שהוא אלישע בן אבויה, ורק בגלל שהוא הטעה אותה נענתה לו. מה היא כזאת צדיקה הרשעה הזאת, שרק אחרי שראתה שהוא מחלל שבת, עוקר צנון בשבת, אמרה לא יכול להיות שאתה אלישע בן אבויה. אלא צריכים לדעת, שבאותו דור היתה אמונה חזקה, שאפילו רשעה כזאת לא היתה מוכנה להחטיא את אלישע בן אבויה. אם ידעה שזה הוא לא היתה מסכימה.

יש מעשה מזעזע בתנא דבי אליהו, על אדם גדול שכמעט נכשל ואותה רשעה הצילה אותו. לא נביא את כל הפרטים, רק שהיא ראתה אותו על הגג בראש עשרים וארבעה אלף תלמידים. זה נמצא בתנא דבי אליהו זוטא (סוף פרק כ"ב), מעשה נורא ואיום שלא מפורסם, אבל מובא באחד הספרים של האחרונים. כשהיא ידעה שהוא מתכונן להיכשל, היא פתאום עלתה על ראש הגג וראתה אותו יושב בראש עשרים וארבעה אלף תלמידים, כמו שר צבא, רחמנא לצלן. והיא אמרה, אוי לה לאותה אשה שכל פורענויות של גיהנם יתחברו אליה אם תכשיל אותו. תשמעו מה היא אומרת, כשהיא תמות היא תראה גיהנם, אבל אם היא לא תקבל אותו היא תציל אותו ואותה מדינה של גיהנם. ואכן היא הצילה אותו. זה בעצם מה שקרה פה עם אלישע בן אבויה, כמה שהוא היה אדם גדול, אבל ברגע שפרץ גדרות והחליט שכבר אין לו עולם הבא, הדבר הראשון שבו הוא התדרדר היה בענייני קדושה. זו בעצם כל החכמה של בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. אדם מטבעו, אוהב הנאות. אם יש לאדם הנאה מלימוד תורה, ממילא אין לו יצר הרע, כי הוא שמח בלימוד התורה, ומאושר בקיום המצוות. אבל אם אדם עושה בלי חשק, הוא מחפש דברים אחרים ליהנות מהם. כשהוא עקר את הצנון בשבת, היא לא הבינה שהוא התדרדר עד כדי כך. היא חשבה שגם אם יש לו יצר הרע ועושה רגע אחד עבירה, אבל לחלל שבת? יכול להיות אדם ששומר את כל המצוות, אבל בדברים מסוימים הוא נכשל. היא לא האמינה שכבר הגיע למצב שיחלל שבת.

בסופו של דבר בזכות התורה שלו זכה שהיה לו חלק לעולם הבא. זה מה שכתוב במסכת אבות, אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד למה הוא דומה וכו', אומר במלאכת שלמה בשם הגאונים, למה זכה אלישע בן אבויה שיכתב מאמר במשנה על שמו, הרי הוא פרק עול לגמרי והדרדר עד כדי כך, אלא בזכות מה שהגמרא כאן בחגיגה מספרת בהמשך, מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו, ר' מאיר לא היה לו מישהוא שילמד ממנו תורה חוץ מאלישע אחר, אמר לו, מאיר, חזור לאחוריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. א"ל אף אתה חזור בך. א"ל ולא כבר אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר.  אומרים הגאונים, בזכות זה שהוא הציל את ר' מאיר מחטא, כי ר' מאיר לא שם לב והיה עלול לעבור את תחום שבת והוא זה שהציל אותו. הוא במה שחטא, חטא. אבל שמישהוא אחר יכשל בגללו, את זה הוא לא רצה. בזכות זה זכה ונכתב המאמר שלו במשנה. אמנם, זה לא כ"כ פשוט, כי מהרש"א אומר במקום, שהוא התכוון ללגלג על ר"מ, שיערתי לפי רגלי הסוס. גם ר' מאיר ידע שעד כאן תחום שבת, רק אלישע אמר לו בלגלוג, כביכול שע"י עקבי הסוס הוא יודע. ולמעשה מי שיעיין במחזור ויטרי יראה שגם לא כ"כ פשוט שאותו אלישע בן אבויה, הוא אלישע בן אבויה של המשנה במסכת אבות, אולי יש שני אלישע בן אבויה.

בכל אופן העיקר הוא, שאפילו אנשים גדולים וצדיקים, כמו שהרמב"ם כותב, הרבה אנשים גדולים וצדיקים, כשהגיעו לנסיון לא עמדו בו ונכשלו. לכן, שאף אחד לא יחפש לו היתרים. בכל מיני מכשולים ומקומות של תערובת, צריכים לשמור מכל משמר. זאת המעלה של עם ישראל. כי לכאורה יש שואלים, איך יתכן שמיד שהתדרדר אלישע בן אבויה הלך לפריצות? מה הקשר? התשובה, שהרי ידוע על אחר מה שכתוב שלא פסק זמר יווני מפיו, וכשהיה קם מבית המדרש היו ספרי מינות נושרים מחיקו, הוא חיפש להיות יווני, חיפש מינות. כותב הרמב"ם, תורת גויים עריות. דהיינו, וזה הלכה למעשה, גויים זה פריצות. כל הגויים בחזקת נואפים. אסור לאשה להתיחד עם גוי אפילו שאשתו עמו, כי זה לא נחשב שמירה. מה שמדברים היוונים פילוסופיה וחכמה, זה רק כיסוי. המטרה בסופו של דבר היא פריצות. והמעלה של עם ישראל, כי עם קדוש אתה לה' אלוד'יך, ובך בחר ה'. עם ישראל, במשך כל הדורות, נשאר קדוש וטהור. לכן צריכים ליזהר לעמוד בנסיונות של הדור שלנו. כי היום מה שמנסים בעיקר להכשיל את האנשים זה בדבר הזה. בעזרת ה', נזכה להחזיק מעמד, ולעבור את כל המצבים הקשים האלה. ובעזרת ה' קרובה ישועתנו לבוא, למרות כל הקשיים. שמירה בדבר הזה היא ההצלחה הכי גדולה.