סימן ר' - הִלכּוֹת נשים האסורות לכהנים

[א] כל כהן{א} אסור לשאת גרושה, וכן זונה או חֲלָלָה. שנאמר{ב} אֱמוֹר אל הכהנים בני אהרן וגו' אשה זונה וחללה לא יקחו, ואשה גרושה מאישה לא יקחו, כי קדוש הוא לאלהיו. ובכלל זה אף את גרושת־עצמו, אסור לו להחזיר. וחכמינו ז"ל הוסיפו לאסור עליו לשאת גם חלוצה, לפי שהיא דומה לגרושה (שנתגרשה מן היבם שהיה צריך להיות בעלה, כדלקמן הלכות יבום וחליצה סימן ר"י סעיפים ב' י'){ג}. וזונה בנדון דידן, אין הכוונה כמו בשאר מקומות שהיא מפקירה את עצמה וסוטָה מדרכי הצניעות, אלא שנבעלה בעילת־זנות לאיש שהיא אסורה להינשא לו, כגון אחד מאיסורי עריות, למשל בעל אחותה (עיין לעיל הלכות אישות ואיסורי־ביאה סימן קצ"ט סעיף ז'), או ממזר או גוי, בין באונס בין ברצון בין בשוגג. וכן גיורת נחשבת זונה אפילו לא נבעלה כלל, מפני שהגויים שטופים בזמה{ד} והנולדים מהם ילדי זנונים המה. אבל בת ישראל פנויה שנבעלה לאיש שמותרת להינשא לו, ואפילו אם היתה פרוצה שהפקירה את עצמה, לא נפסלה לכהונה{ה}. וחללה, היינו שנולדה מכהן שנשא אשה האסורה לו{ו}: 

[ב] ואף אשתו של־כהן הנשואה לו, אם נבעלה לאחֵר אפילו באונס, אסורה עליו{ז}. וכן אם נשבתה{ח} חוששים שמא נבעלה לגוי, ואינה נאמנת לומר שלא נבעלה, וגם לא בעלה הכהן אפילו היה עמה כל הזמן, לפי שאין אדם מעיד לעצמו{ט}: 

[ג] מי שבא ממקום אחר ואמר כהן אני, אינו נאמן. ואין מעלים אותו לכהונה על פי עצמו, ולא ישא את כפיו, ולא יקרא בתורה ראשון, ולא יאכל בקדשי הגבול{י}, עד שיהיה לו עֵד אחד על כך{יא}. אבל בגרושה וזונה חללה וחלוצה, נאסר הוא []על פי עצמו, וכן להיטמא למתים{יב}. ואם בא ממקום שמצוי לבוא אנשים משם לכאן, נאמן. כי אינו עשוי לשקר באופן זה{יג}:

[ד] כהן שנשא אחת מן הנשים הפסולות לו וכדלעיל, אינוּ נושא את כפיו, ואין בו קדושה אפילו לקרוא בתורה ראשון. ואם ילדה לו בן, הרי הוא חָלָל, וכן בני־בניו אחריו כולם חֲלָלִים עד סוף כל־הדורות. דהיינו שנתחללו מקדושת הכהונה, ומותרים לשאת גרושה וזונה וכו', ואינם נושאים כפיהם וכו' כדלעיל. ואם נולדה להם בת, ואפילו אחרי דורות רבים, הרי זו חללה, ואסורה להינשא לכהן (כדלעיל סעיף א'). ובניה מכהן, חללים. אבל אם נישאת לישראל וילדה ממנו בת, הרי אותה בת כשרה לכהונה, שהיא מתייחסת אחר אביה{יד}: 

[ה] בית־דין כופים בשוטים ומקלות את הכהן שנשא אשה הפסולה לו, כדי שיגרשנה. ואם אֵי־אִפשר או שלא הועיל, מחרימים אותו ואת אשתו, וגם את כל הנושא ונותן עמהם{טו} ורודפים אותם בכל מיני רדיפות, ועוד דברים חמורים כיוצא באלו, עד שיגרשנה. ואפילו אם אומר שמוותר על קדושת כהונתו, אין משגיחים בו, שנאמר וְקִדַּשְׁתּוֹ{טז}, אפילו בעל־כרחו. והוא הדין לישראל שנשא אשה האסורה עליו{יז}: 

[ו] כהנים לויים וישראלים, מותרים להינשא אלו לאלו. והולד הולך אחר הזכר, שנאמר{יח} למשפחותם לבית אבותם. לפי־כך כהן שנשא לְוִיָּה או ישראלית, הולד כהן. לוי שנשא כהנת או ישראלית, הולד לוי. וישראל שנשא כהנת או לוייה, הולד ישראל. וכן ישראל או לוי או כהן חלל שנשאו גיורת, הולד הולך אחר הזכר. אבל גר שנשא לוייה או ישראלית או חללה, הולד ישראל (ואין דינו כגר שמותר בממזרת כדלעיל הלכות אישות ואיסורי־ביאה סימן קצ"ט סעיף ט'){יט}: 

[ו] כהנות (כלומר בנות כהנים), דינן כשאר בנות ישראל, דהיינו שמותר להן להינשא לפְסולי־כהונה, כגון חלל או גר. שנאמר{כ} אמור אל הכהנים "בני" אהרן, ולא בנות אהרן{כא}: