הרמב"ם ויחסו למיסטיקה ביהדות ובכלל

אני יודע שישנם אנשים שלא מונחים בחומר הקיים ולדידם כל העיסוק במיסטיקה מתחלק לשלוש.

א. רוחניות יתר, כלומר שמזכיר לנו אורות, אנשים לבושים לבן תפילות עד אור הבוקר, או משהו ששייך לאנשים שחזרו כרגע מהודו.

ב. מזכיר כישופים שדים קמעים ועשייה לא ראויה ולכן מרבים להשתמש במילה "מתעסק" בקבלה / קמעים / כישופים / קלפים / קפה וכו'.

ג. עולם האגדות - משמע לא היה לא נברא ורק מוזכר אצל במספרים בתור סיפורת דימיונית או הזויה אצל הדתיים (לא משנה איזה).

לכן כשבאים לכתוב מאמר על משהו שקשור במיסטיקה, נופלים בין הכסאות, כי לא יודעים מי הוא הקהל ואיך לשכנע אותו, כי מה שמספיק לאחד לא משביע את השני.

לדוגמא - לדתי חרדי מספיק שתגיד לו שרבי חיים ויטאל, תלמידו של האריז"ל נכח בטקס של הוצאת שדים והוא אחר כך יבוא ויגיד שהוא ניסה זאת והצליח, מבחינת הנ"ל זוהי תהיה הוכחה שאין עליה עוררין.

לעומת זאת כאשר נפנה אל המלומד החילוני, לא רק שלא תהיה זו הוכחה אלא שיגחך על כל העניין כולו ולדידו תהיה זו הוכחה לאמיתות דרכו שהדתיים והדת הם פרמיטיבים שאין להם עוד דרך תיקון.

לעיתים אני נתקל בעירבוב מוחלט של שני המינים, כלומר חרדי שגדל בין ציבור כללי ועל פי הבנתו המינימלית, ואני כותב מינימלית כי לרוב, סליחה - תמיד(!) יהיה הוא אחד שיצא לתרבות אחרת מן החרדית האוטנטית ויותר חי בתרבות הכללית בארץ ולמד מדרכיהם עד שהוא מתבייש במי שהוא ומה שהוא -והעובדה היא ששינה לבושו - והוא חושב שאם יצא נגד הדעות שעל פיהם חיו הוא ואחיו ה'פרימיטיביים', יצא הוא נקי מלפני העם הנאור יותר.
ולפעמים אותו "מעורב" באמת מאמין בצדקת דבריו עד שהוא מנסה להתיר את השרץ בק"ן טעמים, והוויכוח נהפך להיות "הלכתי " משהו.

תשובתו הכל כך שנונה ויפה של הרב אברהם יוסף רבה של חולון מתאימה לכאן ונשארת חקוקה לי מפאת חכמתה.

 
הוא נשאל על הרמב"ם הידועים שיצא נגד הרוחניות הידועה ודעת הדרדעים שאוחזים בשיטתו בכדי להוכיח שהזוהר לא אמיתי ח"ו ושאלים אותו מה דעת מרן אביו על כך והוא עונה בפשטות מי "שמחפש תירוצים לכפור בנושא מסוים ביהדות, נתלה באילנות גבוהים כדי להיחנק יותר". ואכן זוהי המציאות כיום ולאו דוקא בנושא זה.

אני רוצה לקבל על עצמי באמת להבין את הרמב"ם החשוב הזה כי אין לנו כמו הנשר הדגול שכח מחשבתו הוא צוק איתן ואני סמוך ובטוח שלא נאמר וכמובן לא נכתב בהיסח הדעת ח"ו.

היום אמר לי הרב הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א אחרי דיון בנושא תשובה פשוטה וכל כך נשמעת טוב, הוא אמר לי "הרי אין לנו בעיה עם הרמב"ם חס וחלילה, כי הרי גם אריסטו לא האמין..."

 
פתחתי את עיני בתמיהה "מה הפשט?" ובחיוך המשיך הרב הגאון "אם אריסטו היה בימינו, והיינו מצליחים להוכיח לו שיש שדים והוא היה רואה, האם היה ממשיך להתנגד? ודאי שלא. כך גם להבדיל אלפי הבדלות הרמב"ם, אם היה רואה את הקבלה לאשורה, לא היה מתנגד. אך מכיון שלא ראה, איך יוכל להאמין בה?"