בדין חיטוי הפה במשקה, לצורך מילה ביום-הכפורים

מתוך שו"ת עולת יצחק למרן שליט"א חלק ב' סימן קלט

בדין חיטוי הפה במשקה, לצורך מילה ביום-הכפורים

שאלה:

לעניין מציצה אחר המילה שחלה ביום הכפורים, אם יכול המוהל לחטא את פיו באיזה משקה מרובה באלכוהול שאינו ראוי לשתייה לשום אדם:

תשובה:

הנה הדין ידוע שאוכלין ומשקין שאינם ראויים לאכילה פטור, כדאיתא בסימן תרי"ב סעיף ו' וט'. ולרחוץ פיו אסור שמא יבלע קצת, כדאיתא בסימן תרי"ג סעיף ד'. ובדין מילה, כתב המשנ"ב סימן תרכ"א סקי"א בשם מטה אפרים שרשאי למצוץ הדם כדרכו בחול, והנוהגים למצוין ביין לא יזלפו בפה, ולא במוך משום חשש סחיטה, רק יזלפו בפה לבד עכ"ל. ואין הדברים מובנים, אבל ברור שנפל כאן טעות הדפוס, וצ"ל יזלפו ביד לבד, וכמו שראיתי בגוף ספר מטה אפרים אשר ממנו המקור. ושו"ר שכבר תיקנו כן, בגליון המשנ"ב המוגהים מקרוב:

ושורש הדין נובע מתשובת דבר שמואל סימן צ"ח, כמו שהובא בשערי תשובה סימן תרי"ב סק"ז, וע"ע כף החיים שם ס"ק נ"ז, ובסימן תרכ"א ס"ק י"ח. ואגב ראיתי שם בדב"ש שבתב דמנהג קצת המוהלים לעשות תחילת המציצה בזילוף היין שבפיהם, בלתי הגון הוא לדעתו, שהם שני הפכים, כי המציצה להוציא הדם והיין עוצר הדם. אלא הדרך הנכון כמנהג אותם המוהלים שמוצצים בלא יין, ואח"כ מזלפים יין וסמים בלי אמצעות הפה ע"ש. אבל כנראה שמנהג אותם המוהלים היה גם מטעם חיטוי הפה מחשש זוהמא, ולכן לקחו אז יין, ועולה לכאן ולכאן. וכיו"ב הנוהגים לתת בפיהם יין-שרף הנקרא ערק, או קוניאק:

עכ"פ נראה דדוקא בכגון אלו שראויים הם לשתייה. אבל מה שאינו ראוי, שפיר דמי. לפי שמצינו מחלוקת גדולה בין האחרונים בדין אוכלין ומשקין שאינם ראויים לאכילה ביוהכ"פ, והאריך להביאם הרב שדי חמד במערכת יוהכ"פ סימן ג' אות ח', ומסיק דקם דינא כדעת האומרים דאינו חייב כרת בזה ואינו אלא איסור מדרבנן. הלכך אפשר לסמוך להקל לחולה שאין בו סכנה לאכול סמים מרים לרפואה ע"ש. ובשו"ת ציץ אליעזר חלק י' סימן כ"ה פרק כ"ב, ובשמירת שבת כהלכתה פרק ט"ל סעיף ח'. מעתה י"ל דבמשקין הראויין לשתייה דוקא חיישינן שמא יבלע, מאחר דאף בחצי שיעור איכא איסור מן התורה. אבל שאינן ראויין, שאפילו אם יבלע הלא רבים סוברים שאינו אלא מדרבנן כדבר האמור, המיקל ודאי יש לו על מה שיסמוך. אמנם נכון שלא לעשות זאת בפני רבים אלא בצנעא, שמא יחשבו שהוא משקה הראוי לשתייה, ויבואו לטעות שמותר לעשות כן ביוהכ"פ:

זהר הנלע"ד. ואחתום בשי"ש טו"ב. ותכתב בספר החיים ובספר הזכרון, וחתימה בכלל כתיבה (עיין גיטין דף סו: ודעת תורה למהרש"ם סימן תרכ"ג) וקיצרתי במובן, מפני קוצר הזמן.

ערב יום הכפורים, ה'תש"נ ליצירה.

הצ' יצחק רצאבי יצ"ו