סימן פ"ד - הלכות הגעלה וליבון כלים לפסח

[א] דיני הכשר כלים לפסח, אף על פי שרבים הם פרטיהם ודקדוקיהם, נביא ראשי פרקים מהעניינים הנחוצים ביותר. ויש לדעת שבעיקרי דינים הללו, אנו תופסים בדרך כלל מעיקר הדין כהוראות מרן השלחן ערוך (סימן תנ"א ותנ"ב) וסיעתו, הן לחומרא{א} הן לקולא. והמחמיר לעצמו כדעת הפוסקים המחמירים במקום שמרן וסיעתו מקילין, תעב"ט: 

[ב] יש כלים שהכשרם על־ידי הגעלה במים רותחים כשמעלים רתיחה, שפעולתם להפליט חוצה את הבלוע תוך דפנות הכלי. ויש כלים שאין הגעלה מועלת להם אלא צריך דוקא ליבון באש, שפעולתו לשרוף ולכלות את הבלוע במקומו{ב}: 

[ג] מדרגות ההכשר בכָל־כלי, כפי שימושו. אם שימושו ע"י האש בלי משקה, צריך ליבון. ואם ע"י משקה והוא בכלי ראשון (כגון סירים), הכשרו בהגעלה בכלי ראשון. ואם בכלי שני (כגון צלחות) הכשרו בשני. ואם בעִרוי, הכשרו בערוי{ג}. והיינו שלא להקל, אבל אם החמיר והוסיף בהכשר, כגון כלי שדינו בערוי והכשירו בכלי ראשון, קל וחומר שמועיל. וכלים ששימושם בצונן, הכשרם בשטיפה בצונן. ובכל כלי הולכים אחרי רוב שימושו{ד}: 

[ד] כל כלי חרס שנשתמש בהם חמץ, אין מועיל להם לא הגעלה ולא ליבון, ולכן אסור להשתמש בהם בפסח{ה}. ועיין לעיל סימן פ"ב סעיף ו'. וכן דין כלי פורצליין וחרסינה{ו}: 

[ה] כל כלי עץ, וכלי מתכות, וכלי אבן, וכלי עצם, מועילה להם הגעלה. וכן דין כלי אלומיניום וכלי פלסטיק. אך אם הם מתקלקלים ברותחין, כגון כלים המדובקים בדבק, ואפילו אם רק הקת מדובק באיזה דבק, אין מועילה להם הגעלה, משום דחיישינן שמא לא יגעילם יפה{ז}: 

[ו] כלי זכוכית, אין צריכים שום הכשר אפילו נשתמש בהן בחמין, שאינם בולעים, מפני שהם חלקים וקשים, ודי להם בניקוי היטב{ח}: 

[ז] כלים שמשתמשין בהם על־ידי האש בלי מים, צריכין ליבון. ולכן האגנות (תבניות־אפייה) והמחבתות שאופין בהן חמץ צריכין ליבון, והליבון צריך להיות חזק עד שיהיו ניצוצות נתזין ממנו{ט}. אבל תבניות אפייה בזמנינו שהן מתקלקלות בליבון, אין להכשירן אלא להחליפן בחדשות, וכן דין סיר שאופין בו עוגות. ותנור אפייה חשמלי, יש מקילים להכשירו ע"י הסקתו כשהוא נקי וריק, שעה או שעתיים בחומו היותר גבוה, אחרי שלא ישתמשו בו במשך כ"ד שעות. ויש סוברים שאין מועיל לו הכשר{י} [ולכן יש לסגרו ע"י דבק וכיו"ב שלא יבואו להשתמש בו{יא}]. ומחבת שמטגנים בה בשמן, מותרת ע"י הגעלה{יב}, ויש מחמירים להצריכה ליבון קל, דהיינו אם נשרף עליו קש מבחוץ{יג}: 

[ח] כלי של "כובאנה", טוב ונכון שלא להשתמש בו, כי דינו בליבון ואי אפשר ללבנו כי יתקלקל. אבל מי שמיקל להכשירו ע"י הגעלה כדין כלי ראשון, יש לו על מה שיסמוך{יד}: 

[ט] חֲצוּבָה (כיריים), דהיינו מה שמעמידין עליה הסירים והקדירות על גבי האש, י"א שצריכה ליבון, לפי שלפעמים נשפך ע"ז עיסה{טו}, ויש מקילין שֶׁדיו בהגעלה{טז}. הלכך יש מקום להתיר ע"י ניקוי החצובה היטב ולצפותה בנייר כסף. והוא הדין לפלאטה חשמלית{יז}: 

[י] מדוֹכה, אם דרכן לדוך בה דברים חריפים עם חמץ ביחד, צריכה הגעלה. ואם אין דרכן לדוך בה רק פלפלין וכדומה, א"צ הכשר, אלא די בשטיפה{יח}. וכלי של "חִלְבּהּ" צריך ג"כ הגעלה, מפני שמצוי עמהן גרגרי דגן{יט}. שכלי זה וכיוצא בו, אעפ"י ששימושם בצונן, מ"מ חימוצם קשה{כ}: 

[יא] כלים שהחזיק בהם יין־שרף לקיום, אין טעם וריח היין־שרף נפלט על־ידי הגעלה. ורק אם בישל אותן היטב במים עם אפר, עד שנסתלק מהם הריח לגמרי, מועיל להם אחר כך הגעלה{כא}: 

[יב] ידות הכלים, צריכין גם כן הכשר. ומכל־מקום אם אינו נכנס לתוך היוּרָה (דהיינו דוד גדול), יכול להכשיר את היד בשפיכת רותחין עליה{כב}: 

[יג] הגעלת החבית יעשה בדרך זה. ילבן אבנים וישימם בה, ויערה עליהם מים רותחין מכלי ראשון, ויגלגל את החבית, כדי שתגיע ההגעלה לכל מקום{כג}: 

[יד] קודם שמגעיל את הכלי, צריך לנקותו היטב מכל פסולת ומן החלודה וכדומה שיהא נקי לגמרי. אבל כתמים שאין בהם ממשות, אין קפידא. ואם יש גומות בכלי צריך לנקרם היטב, ואם הוא כלי מתכות ישים על הגומות גחלים ללבן שם ואחר־כך יגעילו. ואם אי אפשר לנקות היטב הגומות והסדקים, וגם אי אפשר ללבן שם, אין לו תקנה. ולכן בסכינים עם קַתּוֹת, צריכין לדקדק היטב אם מועיל להם הגעלה. ומצוה מן המובחר למי שאפשר לו, שיקנה לו סכינים חדשים לפסח{כד}: 

[טו]כל דבר שצריך הגעלה, אין מועילה לו קליפה אלא דוקא הגעלה{כה}: 

[טז] כל דבר שאי־אפשר לנקותו היטב, כגון נפה וכן סלים שמשתמשים בהם חמץ, וכן כלי שפיו צר ואי־אפשר לשפשפו מבפנים, או שיש לו זרבובית, אין מועילה לו הגעלה{כו}: 

[יז] צריך ליזהר להגעיל הכלים קודם זמן איסור אכילת חמץ בערב פסח. כי אם יגעיל אחרי שכבר נאסר, צריך שהכלים לא יהיו בני יומן (דהיינו שלא השתמשו בהם כ"ד שעות) ושיהיו המים ששים נגד הכלי שמגעיל, ושלא יגעיל כלי שבליעתו מועטת עם כלי שבליעתו מרובה, ושלא ישהה את הכלי תוך המים יותר משיעור שיפלוט את החמץ הבלוע בו, כדי שלא יחזור ויבלע את מה שפלט. ושלא ינוחו המים מרתיחתן בשעת ההגעלה. וכן כדי שלא יצטרך להכשיר את היורה שמגעיל בה תחילה וסוף, מה שאין כן אם מגעיל קודם זמן האיסור מספיק להגעילה או בתחילה או בסוף. ודוקא אם רוצה להשתמש בה בפסח, אבל אם אינו משתמש בה א"צ הגעלה לא בתחילה ולא בסוף{כז}: 

[יח] אין מגעילים בשום משקה, אלא במים. ולא יהא בהם שום תערובת אפילו אפר וכדומה. ואם הגעיל הרבה כלים ביורה ופלטו בליעתן עד שנעכרו המים כעין ציר, אין מגעילין עוד בהם{כח}: 

[יט] אם מגעיל על ידי צבת שמחזיק בה את הכלי, צריך להרפות את הכלי ולחזור ולתפסו. שאם לא כן, הרי לא באו מימי ההגעלה במקום הצבת. וטוב יותר לשים את הכלים בשְׂבָכָה או בתוך סל{כט}. ולא יניח כלים הרבה בפעם אחת לתוך הכלי שהוא מגעיל בו, כדי שלא יגעו זה בזה, שאם כן במקום נגיעתן אינן נגעלין{ל}: 

[כ]נוהגין שאחר ההגעלה שוטפים את הכלים מיד במים קרים ונקיים{לא}: 

[כא] ראוי להגעיל בפני בעל תורה הבקי בדיני הגעלה{לב}. ויתר פרטי דיני הכשר הכלים, ימצא המעיין הכל מפורש בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים, או ישאל מורה־הוראה: