דברי הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל לבני עדת תימן

המכתב
לק"י ה'תשס"א ב'שי"ב לשטרות
לכבוד הגאון רבי .... שליט"א
השי"ת יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים.
יורני הרב, הריני נמנה מבני קהילות קודש תימן הי"ו הגרים כאן בארץ ישראל, ורבים המנהגים שנהגו אבותינו בתימן. האם עלי להמשיך באותם מנהגים, כגון: שלאחר מליחת הבשר מצריכין חליטה כדעת הרמב"ם, וכן אין מדליקין נר לכבוד יום טוב, וכן מתרגמים בציבור בס"ת, והרבה שינויים של חסרות ויתרות בספרי תורה דידן ועוד. וכקהילה נפרדת נחשבת כמו אחינו ק"ק אשכנזים, ובמיוחד שהגיעו לכאן אלפי משפחות בבת אחת, ובתי דינים היו בתימן וכאן בירושלם וכיום בבני ברק, וכמו שמרן הש"ע הורה שלא לשנות מהמנהגים שנהגו אפי' בבית מדרשו מה שהוא היפך פסקו בש"ע, וכמו שהובא בספר ארץ החיים לגבי סדר התקיעות במוסף דר"ה, ובפאת השלחן סי' ג' אות ל"ו בשם ספר תיקון יששכר.
או שאני צריך לשנות מהמנהגים כיון שאבותי עקרו ממקומם ובאו לשכון כבוד בארץ ישראל לצמיתות, ומפני המחלוקת דלא תראה התורה כשתי תורות אמרינן קמא קמא בטיל לגבי הספרדים יושבי הארץ מלפנים?
הצב"י מאיר ליאור לוי ס"ט
בעיה"ק ירושלם ת"ו

תשובת הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ שליט"א ראש ישיבת פונוביז' לצעירים

בס"ד א' תמוז ערש"ק קרח שנת השמיטה תשס"א

ברכת כט"ס למע"כ שיחי'

לפי הנראה לענ"ד אחרי שהקהלות הק' של עדת התימנים שיחי' יש לה מסורת מדור דור שלא נתערב בהם ההשכלה החיצונה של המשכילים שעל ידם נעשה חורבן הכלל ישראל בגולה, ולכן צריכים לשמור על המסורה מבלי לשנות בהם, כי פרצה הכי קטנה וקלה יכולה להתרחב ולהתפתח ח"ו לעוד דברים של מורה היתירה, וכמו שדרשו חז"ל הק' בסנהדרין דף ז' ע"א את חומר המצב של מריבה וקטטה וכמו שכתב שם רש"י ז"ל כן יש לחשוש מאד על כל פרצה של היתר לשנות מהמקובל בעדתכם שיחי', והיות ומחמת צרות הגלות שבתימן הי' הפסק (1) של ישיבות הלומדים ש"ס ושו"ע וזה נשאר רק נחלת יחידים שבכם, ולכן כאן בארץ יש להרחיב חדרים ללמד את הקטנים ולחנך אותם לקיום התורה והמצות ולייסד ישיבות לצעירים ומבוגרים, גם כוללים לאברכים בכדי להחזיר עטרה של עדת תימן ליושנה שישרה השכינה בכל בית ובית.

אסיים בתפלה שנזכה בגאולה ובנין ביהמ"ק במהרה

הכו"ח מיכל יהודה ליפקוביץ

שולי הגליון מאת מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א

(1) יש להעיר על זאת כי מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו בתימן, עיין מ"ש בס"ד במאמר משנת מהרי"ץ פרק ד', ובמבוא לשלחן ערוך המקוצר, ועוד. וע"ע בתחילת מאמר תולדות מהרי"ץ ובסוף קונטריס עצי עולה, ובהערה 2. וכדאי להוסיף כאן, כי ביום ה' אלול ה'תשנ"ז העידו בפנַי ידידי הרב מרדכי רמתי נר"ו מעיר בית־שמש וחבירו א"ז יצ"ו, ששאלו באותו יום עצמו את הג"ר יהודה שפירא שליט"א (מתלמידיו של־החזו"א) אודות אברך בעל תשובה שהתנהג בשנותיו הראשונות ביהדות בנוסח התפילה ובמנהגים כספרדים, ועתה רצונו לחזור למקורות ולנהוג כמנהג אבותיו ק"ק תימן יע"א, אם הוא רשאי. והשיב הרב, אדרבה, ינהג כמנהג אבותיו ק"ק תימן יע"א, שהם המעולים והחריפים מבין כל עדות המזרח ע"כ. כמו־כן אני הכותב יב"ן מעיד שביום כ"ט כסלו ה'תשנ"ד אחרי שחתם הג"ר נסים קרליץ שליט"א בפנינו ובהשתדלותנו על הקריאה להשתתף בכינוס התימנים גירסא דינקותא (שהשתתפו בו יותר משמונת אלפים נפשות כן ירבו) ביקשתי לחוות דעתו הרמה על מנהגי הקהילות השונות כהיום. והשיב, בודאי כל קהילה צריכה לשמור על המסורת שלה. שאלתי, אם כן מהו גדר "קהילה", כי המשנ"ב (בביאור הלכה סימן תס"ח ד"ה וחומרי) כתב מורה־צדק, ומקוה, וזה לא שייך בזמנינו שהבתי דינים והמקואות אינם עדתיים. הגרנ"ק הוסיף בחיוך, בזמנם גם "בית־הקברות" [שבדורות שעברו גם הוא שייך לכל קהילה לעצמה, וכיו"ב אף האידנא בירושלם תובב"א. יב"ן]. אך בזמנינו נראה שהקובע הוא בית הכנסת שבו הם מקובצים, ושיש להם הנהגה רוחנית, זוהי הנחשבת "קהילה" כהיום להלכה ולמעשה. ישמע חכם ויוסף לקח.