|
||
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו גם תכנים תורניים והלכתיים רבים של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח ושו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד, וכן תוכלו לעיין ולהאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, וקבלת מידע אודות פעילות ק"ק תימן יע"א (י'כוננם ע'ליון א'מן). הודעה לגולשי האתר! הבעלות על אתר זה הינה פרטית, וכל התכנים המובאים הינם באחריות עורך האתר בלבד. אין למרן הגר"י רצאבי שליט"א כל אחריות על המתפרסם באתר, ואינו מודע לדברים המפורסמים בו. פרויקט הכנסת מאמרי מרן שליט"א מעשרות ספרים ירחונים וכתבי עת הפזורים על פני עשרות שנים לאתר יד מהרי"ץ "נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א. |
בתיקון ליל שבועות כמה פסוקים צריך לקרוא מכל פרשה בתחילתה ובסופה, ומה הטעם למנהגינו |
||||||||
מספר צפיות: 12078 | ||||||||
ביאור המאמר 'בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי', ומה הם השלש תורות מתוך שערי יצחק השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א במוצש"ק אמור אל הכהנים, ליל ל"ג בעומר התש"ע הגמרא במסכת שבת דף ח"פ ע"א אומרת, דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא, בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי, לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי. דהיינו, ברוך ה' שנתן לנו שלש תורות, מפרש רש"י, תורה נביאים וכתובים. לעם משולש, כהנים לויים וישראלים. ע"י תליתאי, משה רבינו שהוא שלישי לבטן. מרים הבכורה, אהרון שני, ומשה שלישי. ביום תליתאי, דהיינו ביום השלישי לפרישה, היו נכונים לשלשת ימים. בירחא תליתאי, בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים באו מדבר סיני. צריכים להבין, מה העניין הזה של השילושים. בסדר, זה יפה ונחמד, אבל מה זה אומר? זה לא סתם משחק מלים, שלש שלש שלש. מה המשמעות של הדברים. מסביר מהרש"א, שזה בא להראות על שלש דרגות, יש שלש מעלות. למשל, תורה נביאים וכתובים. כתובים ניתנו ברוה"ק, נביאים בנבואה, זו דרגא יותר גבוהה, ותורה ניתנה מפי משה רבינו על פי הגבורה. יוצא שיש שלש דרגות. הכתובים היא כבר דרגא, אבל זה לא מספיק, הקב"ה נתן משהו יותר גבוה, נביאים. ותורה, שזו המעלה הכי גדולה. הלאה, כהנים לויים וישראלים, יש דרגות. ישראלים, עם ישראל, כי עם קדוש אתה לה' אלד'יך. לויים, זו דרגא יותר גבוהה, וכהנים עוד יותר. וכן הלאה. דהיינו, להראות שכל דבר, מוסיף והולך, וזה השבח הגדול להקב"ה שהעלה אותנו כך. כך מפרש המהרש"א במקום. למעשה הדבר כתוב גם במדרש הגדול פרשת יתרו, ושם זה מורחב על עוד דברים. כתוב כך, תורה משולשת, תורה נביאים וכתובים. ואותיותיה משולשים, הוא מוסיף מה שלא כתוב בגמרא, אלף בי גימל. וישראל משולשים, כהנים לויים וישראלים. אבות משולשים, אברהם יצחק ויעקב. גם זה לא מוזכר בגמרא, בכל אופן לפי רש"י זה לא מוזכר. אבל אפשר לפרש כך בגמרא, כתוב לעם תליתאי, רש"י אומר כהנים לויים וישראלים, אפשר לפרש שהכוונה שהם זרע אברהם יצחק ויעקב. משה שלישי מאחיו. משה, שלש אותיות. ראובן שמעון לוי, לוי שלש אותיות. ומוסיף עוד כמה דברים. מה הענין של אלף בי גימל? הכוונה, שיש כ"ב אותיות, ועוד את אותיות מנצפ"ך, זה עשרים ושבע, שהם שלש פעמים תשע. דהיינו גם האותיות של התורה משולשות, וצריכים להסביר בכיוון של המהרש"א או בדרכים אחרות. יש במפרשים הרבה הסברים מה הרעיון במושג של שלש. צריכים לומר כנראה שכל אות שלישית מוסיפה משהו. אך אלו כבר דברים עמוקים. אבל פה צריכים להבין, רש"י אומר שלש תורות, תורה נביאים וכתובים. מה, גם הנביאים זה תורה, וגם הכתובים זה תורה? שלש תורות? הרי יש לנו תורה אחת. נביאים זה כבר לא תורה, כתובים זה לא תורה, למה אתה אומר שזה שלש תורות. הדבר לכאורה נראה דחוק, כי תורה, זו תורה שבכתב. זה המושג של תורה. לומר שהקב"ה נתן לנו שלש תורות, זה קצת דחוק. בכל אופן, את רש"י צריך ליישב. בא העיון יעקב פה, ומפרש פירוש אחר. יש שלש תורות, תורה שבכתב, תורה שבעל פה, ותורת הנסתר. כך הוא אומר, פירש רש"י, תורה נביאים וכתובים. עוד יש לומר שהיא תורה שבכתב, ותורה שבעל פה, ונסתר שלה. הקב"ה נתן שלש תורות, תורה שבכתב וזה כולל את כל התנ"ך. תורה שבעל פה, ותורת הנסתר. רבינו סעדיה גאון כותב באמונות ודעות, אין אומתינו אומה אלא בתורותיה. מפורסם המאמר שלו, ולמעשה זה כתוב גם בתורה, נאמר אצל אברהם אבינו, לשמור מצוותי חוקותי ותורותי. והרבה פעמים כתוב בתורה את התורות. הגמרא ביומא דף כ"ח ע"ב אומרת, קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורותי, אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה. התורותי שכתוב בפרשת יתרו, רבינו אברהם אִבְּן עזרא אומר, שהכוונה הסודות של התורה. יש את התורה הנגלית, ויש את הסודות של התורה, ואם כן התורה רומזת שיש כמה וכמה תורות. אם נעשה חשבון, נצטרך לומר שלפי המהרש"א גם פה יש שלש דרגות. כמו שאמרנו שלפי פי' רש"י תורה נביאים וכתובים, הכתובים זה דרגא ראשונה, נביאים עוד יותר, ותורה עוד יותר. אברהם יצחק ויעקב, אברהם אבינו ודאי שהוא אדם גדול, אבל מי יותר שלם? יעקב אבינו. אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשיו, דהיינו, הזוהמא הולכת ומתמעטת עד שיעקב אבינו מיטתו שלמה. חוץ מזה, אברהם אבינו כמה מצוות קיים? רק מאה שבעים ושתים מצוות. יצחק אבינו קיים מאתיים ותשע מצוות, ויעקב אבינו קיים כל התרי"ג מצוות. אצל אברהם נאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי, אברהם אבינו קיים כמנין עקב. יצחק אבינו קיים מאתיים ותשע מצוות, שנאמר גור בארץ הזאת, כמנין גור. אם כן, יצחק עלה יותר מאברהם אבינו. יעקב קיים תרי"ג מצות. יעקב הולך ומוסיף, וזו דרגא שלישית. אותו הדבר אם אנחנו מדברים על תורת הנסתר. תורה שבכתב זה פשט, זו דרגא אחת. דרגא יותר גבוהה היא תורה שבעל פה, זה כבר לא נמסר לאומות העולם, משפטים בל ידעום. תורה שבעל פה זה דבר מיוחד רק לעם ישראל, הקב"ה לא מסר להם תורה שבעל פה, כי 'אכתב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו', אם הקב"ה היה כותב הכל בתורה גם אומות העולם היו לומדים אותה. והפנימיות של התורה, סתרי תורה, זה גבוה מעל גבוה. זו דרגא הכי גבוהה. למרות שבעצם הכל כתוב בתורה, גם התורה שבעל פה רמוזה בתורה, אבל הכוונה היא, שזה מתגלה וממשיך אחד את השני. מנהגינו לקרוא ג' פסוקים מכל תחילת פרשה וסופה, לא פחות ולא יותר, והטעם לזה חושבני, שזה אחת הסיבות שבתיקון ליל שבועות, אנחנו קוראים בכל פרשה שלשה פסוקים מההתחלה ושלשה פסוקים מהסוף. הרי בליל שבועות אנחנו קוראים תורה שבכתב, קוראים משנה, וקוראים זוהר. שוב, כנגד שלשה תורות שיש לעם ישראל. קוראים תורה שבכתב. אח"כ תורה שבע"פ שזו המשנה, כי המשנה היא היסוד לתורה שבעל פה. אנחנו קוראים משנה, למרות שיש כמה מקובלים שמערערים על זה, הטור ברקת והחיד"א, אבל יש הרבה מקובלים שאומרים לקרוא משנה, כגון בספר כתם פז, רבי שמעון לביא מחבר פיוט בר יוחאי, שכותב שחסידים ואנשי מעשה קוראים משנה בלילה הזה. מרן הבית יוסף ומהר"ש אלקבץ שקראו בליל שבועות משנה, ואז התגלתה להם השכינה, כידוע מה שהיה עם הבית יוסף בלילה הזה. והרבה גדולי עולם, מקובלים גדולים, קראו משנה. גם בכף החיים נזהר, הוא אומר לפי הזוהר והאר"י 'אין צריך לקרוא משנה', הוא לא כתב שאסור, ושזה לא טוב, אלא לשון אין צריך, אבל יש לסמוך על המתירים. בכל אופן, לדידן כך המנהג שלנו, לקרוא משנה בליל שבועות. ולפי מה שאנחנו מסבירים אדרבה, זה החלק העיקרי, כי אם לא נקרא משנה אלא דברים אחרים, גם אם זה תורה שבעל פה, אבל המשנה היא יסוד התורה שבעל פה. ואחר כך קוראים בליל שבועות אידרא רבא, שזה החלק הנסתר של התורה. אם כי, לא חייב לקרוא דוקא את זה, העיקר הוא לקרוא בסתרי תורה, בכל עניין. קבעו את האידרא רבא, אבל למעשה אלו דברים גבוהים, אני חושב שיותר טוב היה לקרוא דברים אחרים, אם אפשר היה לסדר זאת כך. בכל אופן, נחזור לעניין, למה קבעו לקרוא בתורה שבכתב שלשה פסוקים מההתחלה ושלשה מהסוף. למה לא ארבעה, למה לא שתים, למה דוקא שלשה? התשובה היא, בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי. הכל משולש. לכן קבעו שלשה פסוקים. אבותינו הקפידו על זה. דהיינו, אם תראו בדפוסים, הם מוסיפים פה ושם כל מיני פסוקים. בפרט אם מגיעים לעניין השייך לשבועות. לדוגמא, מגיעים לפסוק בחדש השלישי, קוראים את הפסוקים האלו. מגיעים ליחזקאל קוראים את כל המרכבה. הגיעו למגילת רות קוראים את כולה. והוסיפו פה ושם עוד פסוקים. זה עוד אולי אפשר להבין, כי סוף סוף זה מעניין היום. אבל מה שלא כ"כ מובן לי, הכף החיים כותב דבר מפליא, דבר שתמוה לי מאד, אינני מבין מדוע הם קבעו כך. צריך ביאור הענין הזה. הוא כך מביא בשם שער הכוונות, וזהו סדר הלימוד של המקרא שתעסוק בו בלילה הזה כדי להמשיך הכתר הנז', תתחיל מפרשת בראשית עד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו' ואח"כ תדלג ותקרא ג' פסוקים האחרונים של בראשית. ומשם ואילך תקרא ג' פסוקים הראשונים וג' אחרונים מכל פרשה ופרשה משאר פרשיות. והוא אומר, ואם נזדמנה פרשה קטנה של ד' או של ה' פסוקים, הן בהתחלת איזה פרשה הן בסופה, תקראנה כולה. בשביל מה? בשלמא בס"ת יש גזירה משום הנכנסים ומשום היוצאים. אבל עכשיו שקוראים בספר רגיל לא שייך הטעם הזה, להשלים שלא יישאר בפרשה פסוק אחד או שנים. זה שייך רק בס"ת, אבל בלימוד רגיל שקוראים בלילה, לכאורה זה לא שייך. הדבר נראה תמוה. והוא מביא זאת בשם שער הכוונות. בשם האר"י. את שער הכוונות לא כתב האר"י, מהרח"ו כתב. אבל לא מובן הטעם שכתב. בתשובה להערה מהקהל: במפטיר גם כן יש מחלוקת. אבל מפטיר סוף סוף קוראים מספר תורה, אפשר דלא פלוג. למעשה ברוב המקומות נוהגים גם במפטיר שלא לחלק בין הקריאה בתורה למפטיר. ואלו שנוהגים לקרוא תמיד רק שלשה פסוקים סוברים, שהטעם הוא מפני שיודעים שזה רק מפטיר, כיון שאצלם הדבר קבוע שהמפטיר קורא רק שלשה, ובתורה כבר קראנו רק חוזרים על הפסוקים, ממילא אף אחד לא יטעה. זה אלו שנוהגים לקרוא שלשה, ויש להם עוד כל מיני נימוקים וראיות. אבל פה, בליל שבועות, שזה לא ס"ת, לכולי עלמא לא צריך לקרוא יותר משלשה פסוקים. בכל אופן, אבותינו נהגו, והקפידו לקרוא רק שלשה פסוקים, כנגד כל השילושים האלה. ואם נשאל אם כן, למה צריך שלשה בהתחלה ושלשה בסוף, תקרא שנים מהתחלה ואחד מהסוף, ביחד יהיה שלש. כנראה זה בא לרמוז ליום הזה, שהוא יום ששי בסיון, ביחד זה שש. ועל פי הסוד יש עוד טעם, כמש"כ בשל"ה, שזה כנגד הוא"ו שזה תפארת, הוא מביא טעם לשש. בכל אופן כולם מודים שצריך להיות שלש ושלש, רק שאנחנו, ואבותינו במיוחד הקפידו על זה, מה שאני לא רואה בספרים אחרים שיביאו דוקא שלש. א"כ רצוי שיהיה דוקא כך, כדי שהרמז יהיה מכוון כנגד זה. בתשובה לשאלה מהקהל: בליל שבועות אם יש זמן קוראים אידרא. ואם יש כאלה שלא קוראים אידרא, הדבר פשוט כי לא הספיקו. יש מקומות שבליל שבועות נוהגים שהרב מתחיל לדרוש, לדבר ד"ת, ויש בין השומעים שקלא וטריא. אם כן לא הספיקו לקרוא אידרא. יש נוהגים אפילו שיש להם זמן קוראים תהלים. אבל לפי הסוד, כפי מה שכתוב בספרים, צריך לקרוא אידרא. החיד"א כשהיה קורא באידרא היה עומד. מרוב הקדושה של הקריאה הזאת, היה עומד. רק כשהיה זקן, כבר לא יכל לעמוד. אבל הוא היה נוהג לקרוא את זה בעמידה. אשריו ואשרי חלקו. אבל הוא הבין מה שהוא קרא, אנחנו קוראים ולא מבינים, קוראים ולא יודעים. אנחנו בקושי יודעים לקרוא. בתשובה לשאלה מהקהל: נכון, יש שקוראים תהלים, ויש שקוראים את האידרא. בליל הושענא רבא, אידרא זוטא, ואידרא רבא בליל שבועות. כך לפי המקובלים. מה שאנחנו מעדיפים לקרוא בליל ל"ג בעומר את האידרא זוטא, כי זה מדובר על פטירת רשב"י. העיקר שיקראו כמו שצריך. אם קוראים מהר, זה לא זה. דרך אגב, בפעם שעברה שקראנו את סיום זוהר בראשית, העירו שקראנו קצת מהר. כנראה התלהבנו, קראנו מהר. צריך לקרוא לאט לאט, שלא נעשה הלעיטני. צריכים לשים לב לזה.
המשך ממוצש"ק בהר בחקותי - 'והייתם לי סגולה מכל העמים' – או סגול או סגולתא דיברנו בשיעור שעבר [מוצש"ק אמור ה'תש"ע], על עניין הלימוד בליל שבועות, שקוראים שלשה פסוקים בתחלת פרשה ובסופה. הסברנו את הטעם למה קבעו כך, בריך רחמנא דיהב לן אוריין תליתאי, בירחא תליתאי, ביומא תליתאי, לעם תליתאי, ע"י תליתאי. הכל משולש, ולכן כנגד זה תיקנו לקרוא שלש פסוקים בתחילת פרשה, ושלש בסופה. אמרנו כבר את הטעמים לזה, אבל אולי צריך להוסיף עוד משהו. ידוע, שיש ניקוד שנקרא סגול, ויש טעם שנקרא סגולתא. מה ההבדל ביניהם? מה זה סגול, ומה זה סגולתא. הסגול הוא למטה מהמלה, והסגולתא היא למעלה מהמלה. ועוד, בסגול הנקודה האחת היא מתחת לשתי הנקודות, ובסגולתא הנקודה היא מעל שתי הנקודות. מה פירוש המלה סגול? פתח אנחנו מבינים, פירושו לפתוח את הפה. קמץ, מלשון לקמוץ את הפה. אבל מה משמעות של המלה סגול. כתוב בפר' יתרו לפני מתן תורה, והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. מה זה סגולה? רש"י אומר וגם התרגום, חביב. תהיו חביבים. יש פסוק בספר קהלת, וסגולת מלכים והמדינות. סגולת מלכים, מנהג המלכים שקובעים בכתר שלהם אבנים טובות ומרגליות, ועושים אותם בצורת משולש, או שעושים אחד למעלה ושתים למטה, או הפוך שתים למעלה ואחת למטה. יש שתי אפשרויות איך לעשות. זה המשמעות של סגולת מלכים. סגול, צורה של שתי אבנים טובות ואחת או על גביהם או מתחתיהם. א"כ הפירוש של סגול, שלש. מתי באה הסגולתא? הסגולתא באה תמיד אחרי זירקא. זה טעם מעמיד אחרי זירקא. אחרי הסלסול של הזירקא בא הסגולתא. ופירושו, שכאשר אדם רואה את הכתר של המלך, היופי של הכתר כל כך מרהיב עין, עד שאנשים נעמדים, נעצרים. לכן הטעם המעמיד של סגולתא בא אחרי הזירקא, לרמז את הטעם הזה. גם הקב"ה אומר לנו כך, והייתם לי סגולה מכל העמים, דהיינו, לעם ישראל יש שתי אפשרויות. הוא יכול להיות כמו שהפסוק הראשון אומר, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים. אם אתם הולכים בדרך ה', אם אתם שומעים בקולי, אתם תהיו סגולה מכל העמים. דהיינו, תהיו אחד על שנים. עם ישראל גוי אחד בארץ, כל העמים זה שנים, מיעוט רבים שנים. אתם תהיו מעל כל העמים. אבל יש עוד אפשרויות, כמו סגול, שאתם תהיו מתחת כל העמים. דהיינו, אתם יכולים להיות סגולה, אבל בכיוון ההפוך, שנים על אחד. כי יש שתי אפשרויות לסגולת מלכים, לסגול, יכול להיות אחד על שנים, או שנים על אחד. עם ישראל כשעולים, עולים עד לרקיע, כשיורדים, יורדים עד עפר. אתם תהיו או מעל לעמים, או מתחת להם. אבל אף פעם לא תהיו יחד איתם בשווה. תמיד תהיו או מלמעלה או מלמטה. הבאתי זאת בספרי "נפלאות מתורתך" שעוד לא נדפס. בעז"ה הוצאנו רק על ספר במדבר, אבל לצערנו עוד לא זכינו שהיתר יהיה מודפס. יהי רצון מלפניו יתב' שיצאו לאור יתר החלקים בקרוב, אכי"ר. |
||||||||
|
||||||||
|
כניסה לחברים רשומים |