סימן נ"ב - הלכות סדר הלילה, וק"ש שעל המטה

[א] אחרי תפילת ערבית צריך לקבוע עת לתורה, לקיים והגית בו יומם ולילה{א}. ויש לחוש בלילה שאם יאכל תחילה תחטפנו שינה, מתוך שהוא יגע והטבע מבקש מנוחה, ונמצא מתבטל מתורה. על כן יזהר שיקבע לו עת ללמוד קודם האכילה. וגם כדי לקשר התפילה עם תלמוד תורה, שהיא מצוה רבה ומקיים ילכו מחיל אל חיל{ב}, וזוכה לראות פני שכינה. אך אם הוא רעב ולבו חלש, שלא אכל ביום לשובע, יטעום מעט כדי לישב דעתו, ואחר־כך ילמוד קצת, ואחר־כך יאכל סעודתו די צרכו. ולא רק בלילות החורף, אלא גם בלילות הקיץ הקצרים, צריך ללמוד קצת בכל לילה. ומחמשה־עשר באב ואילך, יוסיף מעט מעט. וכל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנאמר{ג} יומם יצוה י"י חסדו ובלילה שירֹה עמי. מה טעם יומם יצוה י"י חסדו, מִשּׁוֹם ובלילה שירֹה עמי. וכל שכן מי שיש לו חק קבוע ללמוד בכל יום, ונתבטל ביום, שהוא צריך להשלים חֻקּוֹ בלילה{ד}: 

[ב] טוב לחוש לדעת המקובלים שלא לקרוא מקרא בלילה (וי"א אפילו בין השמשות){ה} חוץ מבלילי שבתות וי"ט. אלא אם כן אינו יכול או אינו יודע ללמוד בעניין אחר. וכן אמירת תהלים אחרי חצות, שפיר דאמי{ו}. וכן אם לומד עם מפרשים, ג"כ אין קְפִ–ידָא, וזה אפילו בחצי הראשון שֶׁלַּ־לַּילה{ז}: 

[ג] ראוי לאדם בינוני הבריא למעט בסעוֹדַת הלילה, ותהא קלה מסעודת היום, וירויח בזה ארבעה דברים: א) שמירת בריאותו. ב) נשמר מדבר רע שלא יבוא לידי מקרה לילה, מחמת אכילה גסה ודברים המחממים. ג) שיהיו חלומותיו נוחים ומיושבים, כי מרוב אכילה ושתייה הרבה פעמים באים חלומות קשים וזרים. ד) שלא תכבד שינתו עליו, ויקיץ בזמן הראוי. ודי לאדם הבריא לישן שש שעות, ולאדם בינוני שמונה שעות. ולא יישן במקום חם ביותר, ולא במקום קר ביותר. ויזהר שלא לישן בחדר יחידי. ואפילו כשיש עוד אנשים באותו הבית בחדרים אחרים, טוב לחוש. אך מספיק שידליק בחדרו מנורת־לילה{ח}: 

[ד] הנפטר מחבירו בלילה, מנהגינו שאומר לו, תָּלִין בְּטוֹב. והלה משיב, תָּקִיץ בִּישועה ורחמים. וכשהם יודעי־ספר, מוסיף אח"כ ואומר, תִּשְׁכַּב ולא תִפְחָד. והלה משיב, ושכבת ועָרְבָה שנתיך{ט}: 

[ה] יפשוט מלבושיו מעליו בצניעות (עיין לעיל סימן ג' סעיף א') ולא יישן במלבושיו. כשחולץ מנעליו ופושט בגדיו, חולץ ופושט של שמאל תחילה (כדלעיל שם סעיף ג'). ולא יניח מלבושיו תחת מראשותיו, כי משכח לימודו. ויבדוק נקביו. וצריך ליזהר מאד להרגיל את עצמו לשכב על צידו, ואיסור גדול לישן אֲפַרְקְדָן, דהיינו גבו למטה ופניו למעלה, או פניו למטה וגבו למעלה, אלא דוקא על צידו, או בנטייה מעט. וטוב לבריאות הגוף, שישכב בתחילת שינתו על צד שמאל, ובסוף על צד ימין, כי הכבד מונח בצד ימין, והאיצטומכָּא (פי' הקיבה) בצד שמאל, וכאשר יִטֶּה על צד שמאל אזי יהא הכבד על האיצטומכא, ויחממה בחומו, ובזה יתעכל המזון מהרה. ואחרי שנתעכל המזון, ראוי לו שיטה על צד ימין, כדי שתנוח האיצטומכא ותרד פסולת המאכל. ולא יתהפך מצד אל צד פעמים רבות{י}: 

[ו] ראוי לכל ירא שמים קודם הליכתו לישן, לפשפש במעשיו שעשה כל היום. ואם ימצא שעשה עבירה, יתחרט ויתוודה עליה, ויקבל על עצמו בלב שלם שלא לעשותה עוד. ובפרט צריך בדיקה ביותר בעבירות המצויות, כגון שקר, חניפות, ליצנות ולשון הרע, וכן עוון ביטול תורה. גם יתן האדם אל ליבו למחול לכל אדם שחטא כנגדו באותו יום. שלא ייענש שום אדם בגללו, דְּאִיתַּא בַּגְּמַרָא{יא} כל מי שחבירו נענש על ידו, אין מכניסין אותו במחיצתו שלְּ־הקדוש ברוך הוא. ויאמר, שרי ליה מָארֵיהּ לכל מאן דְּצַעֲרַן (פי' ימחול לו הבורא לכל מי שציערני){יב}: 

[ז] ואח"כ אומר ברכת המפיל, וקורא את שמע{יג}, כשכבר הוא שוכב במטתו על צידו השמאלי, ואין להמתין עד שמרגיש שעומד לישן{יד}. וניתקנה כדי להגן מן המזיקים כמו שאמרו חז"ל{טו}: 

[ח] אם לא קרא שלש הפרשיות של קרית־שמע כשהיה לילה, אזי יאמר שלשתם בקרית־שמע שעל המטה. אבל אם אמרן בלילה, אינו צריך לומר בקרית־שמע שעל המטה כי אם פרשה הראשונה בלבד. ומכל מקום יש מצריכים למצוה מן המובחר לומר כל שלשת הפרשיות{טז}. ואחר־כך טוב לומר מזמורים ופסוקי דרחמי לשמירה, כמו שהובא בסידורים. וגם הנשים ראוי שתאמרנה ק"ש שעל המטה ופסוקי שמירה{יז}: 

[ט] לאחר שאמר ברכת המפיל, לא יפסיק באכילה או בשתייה או בדיבור עד שיישן, אלא אם כן הוזקק לעניין נחוץ. וכל־שכן שאם נצרך לנקביו, שיברך אשר יצר אחר־כך. ומכל־מקום לעולם יאמר ברכת המפיל בהזכרת השם בפתיחתה ובחתימתה, ואין לחוש שמא יפסיק אח"כ{יח}. וגם אחרי חצות הלילה מברכים אותה בהזכרת השם, בכל זמן שהולך לישן בלילה עד עלות השחר, ואפילו אין דעתו לישן אלא קמעא{יט}. אך הישן ביום אין לו לברך המפיל, ואינו קורא את שמע ולא ויהי נועם וכיוצא{כ}: 

[י] אם אינו יכול לישן, יאמר שוּב קרית־שמע והמזמורים ופסוקי דרחמי, וחוזר וקורא עד שתחטפנו שינה, או יהרהר בדברי־תורה, או יאמר כמה פעמים פסוקים אלו, תורה צוה לנו וגו', אש תמיד וגו', סֵעֲפים שנאתי וגו', אור זרוע וגו', עד שתחטפנו שינה{כא}. ותהא כוונתו בשינה לחזק כחו לעבודת קונו, ואז נחשבת לו לעבודת שמים{כב}: