סימן נ"א - הלכות תפילת ערבית

[א] זמן קִרְיַת־שמע של ערבית, הוא משנראין ברקיע שלשה כוכבים קטנים, וביום המעונן ימתין עד שיצא הספק מליבו{א}. ובשעת הדֹּחַק יכולין להתפלל ערבית קודם לכן, ובלבד שלא יהא קודם פֵּלֶג־המנחה (עיין לעיל סימן נ' סעיף ב'), כי אז אפילו בדיעבד אינם יוצאין{ב}. ואשרי מי שמתפלל ערבית בציבור בלילה, ובין מנחה לערבית עוסק בתורה, לחבר הלילה עם היום בתורה, שהוא עניין גדול{ג}. ועל־כל־פנים ראוי לכל ירא שמים שאם התפלל בציבור קודם הלילה, לא יאכל קודם הלילה אלא ימתין, ומיד אחרי צאת הכוכבים יחזור ויקרא שלושת הפרשיות של קרית־שמע{ד}. ומי שאינו מתפלל בציבור, אסור לו להתפלל תפילת ערבית קודם צאת הכוכבים{ה}: 

[ב] חייב כל אדם להשתדל לקיים המצוות בזמנם, בשעה שתחול המצוה. לכן צריך להתפלל ערבית לכתחילה מיד בצאת הכוכבים. ואסור להתחיל לאכול או לעשות שום דבר, חצי שעה קודם צאת הכוכבים, כמו סמוך למנחה קטנה (כדלעיל סימן נ' סעיף ג'). ואם יש לפניו מצוה אעפ"י שאינה עוברת, יעשה המצוה ואח"כ יתפלל. וכשאין לו פנאי כגון שהוא לומד ברבים, על כל פנים לא יאחר יותר מחצות הלילה. ובדיעבד אפילו אחרי חצות עד שלא עלה עמוד השחר, יצא ידי חובתו{ו}: 

[ג] ש"צ העובר לפני התיבה, אם אינו מתעטף במעיל עליון, צריך מן הדין להתעטף בטלית גדול אפילו בערבית, משום כבוד הציבור. וראוי שאפילו אינו אומר אלא קדיש יתום, יעשה כן{ז}: 

[ד] מי שבא לבית־הכנסת לתפילת ערבית, ומצא שהציבור עומדים להתפלל שמונה־עשרה, אפילו עדיין אינו לילה אלא מפֵּלֶג־המנחה ולמעלה, יתפלל עמהם שמונה־עשרה (שתפילה עם הציבור, עדיפא מסמיכת גאולה לתפילה ערבית, משא"כ בשחרית כדלעיל סימן י"ב סעיף ט'), ואחר־כך כשיהיה לילה יקרא את שמע עם ברכותיה. ואם הציבור עומדים באמצע קרית־שמע וברכותיה, ויש לו שהות לומר קרית־שמע עם ברכותיה עד שומר עמו ישראל לעד, קודם שיגיעו לתפילת שמונה־עשרה, יעשה כן, וידלג אז הפסוקים [אעפ"י שמנהגו לאמרם, כדלקמן סעיף ז'], ואינו צריך לאמרם אחרי התפילה. ואם הוא עדיין לא התפלל מנחה, יתפלל תפילת שמונה־עשרה למנחה, בשעה שהציבור אומרים קרית־שמע עם הברכות, וישהה מעט לכל הפחות כדי הילוך ארבע אמות, ויתפלל אחר־כך שמונה־עשרה עם הציבור לערבית, ואחר־כך כשיהיה לילה יאמר קרית־שמע עם ברכותיה{ח}: 

[ה] אסור להפסיק בדיבור מעת שענו על ברכו, עד גמר שמונה־עשרה. ולהכריז "יעלה ויבוא" וכן "טל ומטר" לא הוי הפסק, משום דהוי צורך התפילה, אבל יותר נכון שיקדים עצמו שיגיע לשם קודם הקהל ויגביה קולו בתפילתו, וכן "על הנסים"{ט}: 

[ו] אם נשאר אדם יחידי מתפלל ערבית בבית־הכנסת בלילה, חייב חבירו להמתין עד שיסיים תפילתו, כדי שלא תתבלבל מחשבתו{י}. ויש אומרים שאם התחיל להתפלל בשעה שלא יוכל לסיים תפילתו עם הציבור, אינו חייב להמתין לו, שהרי מוכחא מילתא שאינו מפחד{יא}: 

[ז] וזהו סדר תפילת ערבית כפי מנהגינו. אומרים מיושב פסוק והוא רחום וגו'{יב} (וקצת מהשאמי נוהגים להוסיף תחילה פסוק כי אל רחום וגו' ואח"כ והוא רחום וגו' י"י הושיעה וגו' וחצי קדיש. ויש מהשאמי שנוהגים לפתוח בשיר המעלות הנה ברכו וגו', והוא רחום וגו' י"י הושיעה וגו' וחצי קדיש{יג}). ועומד ש"צ וכורע ואומר ברכו וכו' ועונים הקהל ברוך י"י המבורך וכו' (כדלעיל סימן י"ג סעיפים י"ג י"ד) ואומר ש"צ בקול־רם ברכת מעריב ערבים ועונים אחריו אמן. ואומר אהבת עולם וכו', וכשחותם ברוך אתה ה' אוהב את עמו ישראל לעד, אין עונים אמן, אלא מיד אומרים שמע ישראל וגו' בקול־רם, וכן כל ג' הפרשיות אומרים כולם כאחד (כדלעיל סימן ט"ו סעיפים ה' ו'){יד} וחוזר ש"צ י"י אלהיכם אמת ואמונה וכו'{טו} עד בא"י גאל ישראל, ועונים אמן. ואומר השכיבנו וכו' ובבלדי מוסיף בה פסוקים, וחותם בא"י המולך בכבודו וכו' לעולם ועד, אמן. ועונים אמן. ובשאמי אין מוסיפים פסוקים אלו, אלא חותמים בא"י שומר (את) עמו ישראל לעד אמן, ועונים אמן. וכן יש מהבלדי שנוהגים כך{טז}. ונכון שכולם יאמרו את כל הברכות בלחש עם הש"צ, וימהרו לסיים ג' תיבות קודם חתימות המעריב ערבים וגאל ישראל, וכן שומר עמו ישראל או המולך בכבודו, כדי שיוכלו לענות אמן. אח"כ עומדים כל הקהל{יז}, כיון שהש"צ מתחיל לומר הקדיש (וכדלעיל סימן י"ג סעיף י'), ומתפללים י"ח בלחש. וכשרואה שסיים הגדול שבציבור תפילתו (כדלעיל סימן י"ח סוף סעיף א') ויש בין הכל תשעה שומעים (עיין לעיל סימן י"ג סעיף י"ב), פותח ואומר קדיש תתקבל. ואח"כ אומרים כולם מיושב, למנצח על הגתית וגו' י"י אדונינו וגו', ושיר למעלות אשא עיני וגו'{יח}, ר' חנניא בן עקשיא. ועומד ש"צ או אם יש יתום תוך שנתו, לומר קדיש דרבנן (ויש מהשאמי שאינם אומרים ר"ח בן עקשיא, ואומר קדיש יהא שלמא), ברכו, ועלינו לשבח, והקהל עומדים אז (כדלעיל סימן כ"ד סעיף ו'). ובשאמי מוסיף עוד קדיש יהא שלמא{יט}: