סימן מ"ד - הלכות ברכות הריח

[ב] כיצד מברך על הריח הטוב. אם זה שיוצא ממנו הריח, הוא פרי שהוא ראוי לאכילה, בין שהוא פרי העץ בין שהוא פרי האדמה, אף־על־פי שאינו ראוי לאכילה אלא על־ידי תערובות, כגון אגוז "מוסקאט" (פרי שרגילים לאכלו ביובש{ג}), תפוח, לימון ואתרוג (בשאר ימות השנה, חוץ מבסוכות עיין לקמן סימן קי"ח סעיף י"ג), מכל־מקום כיון שעיקרו לאכילה, מברך הנותן ריח טוב בפירות. ודוקא כשנתכוון להריח בו, אבל אם לא נתכוון להריח אלא לאכילה והריח בא לו ממילא, אינו צריך לברך על הריח{ד}. גם המריח בקפה כתוש חם שיש לו ריח טוב, או "נענע" שריחו נודף ונהנה ממנו, מברך הנותן ריח טוב בפירות. ויש אומרים שגם המריח פת חמה יברך הנותן ריח טוב בפת, ויש אומרים שאין לברך על הפת כיון שאין ריחו נודף, לכך יש ליזהר שלא להריח. ואפילו הריח, לא יברך מספק{ה}: 

[ג] אם זה שיצא ממנו הריח אינו פרי הראוי לאכילה, והוא עץ או מין עץ, מברך בורא עצי בשמים. ולכן על ההדס (חוץ מהדס של מצוה בסוכות, עיין לקמן סימן קי"ח סעיף י"ג) ועל ורד, ועל הלבונה וכיוצא בהם, מברכין בורא עצי בשמים. דכיון דעיקרן אינו לאכילה אלא להריח, לא הוי פרי. וגם מי־ורד ברכתן עצי{ו}. בין מים הנסחטים מגופן של ורדים, בין המתבשלים או נשרים בהם, ובין היוצאים ע"י שפופרת דרך זִיעה, כולם בורא עצי בשמים. וצריך לברך מיד כששופך מי הורד על ידיו. אבל כשנבלע כבר בגוף, אין לברך עליו, משום דהוה ליה ריח שאין לו עיקר (כדלקמן סעיף י"ד){ז}. על פלפלין ועל זנגביל, יש אומרים דמברכין{ח} ויש אומרים דאין מברכין{ט}, על כן אין להריח בהם: 

[ד] על עשב וירק, מברכין בורא עִשְׂבי בשמים. והסימן לידע מה הוא עץ ומה הוא עשב, כל שהגבעול הוא קשה כגבעול של פשתן ומתקיים משנה לשנה, ומוציא עלין, זהו עץ. ואותם שהגבעול לעולם רך, הוי עשבי בשמים{י}: 

[ה] אם אינו לא מין עץ ולא מין עשב, כמו ה"מֻּסְךְּ" (שהוא דם צרור בחיה דומה לצבי, ובושם זה נקרא בלשון־הקודש מוֹר), מברך עליו בורא מיני בשמים{יא}: 

[ו] על שמן אפרסמון, לחשיבותו שנמצא בארץ ישראל (אף שגדל בחו"ל) קבעו לו ברכה בפני עצמו, בורא שמן ערב{יב}. [ונקרא אפרסמון, על שם שמפרסם עצמו בריחו הטוב, שאין בכל השמנים כמותו{יג}]: 

[ז] מין בשמים הידועים אצלינו בשם "רַיְחַאן" (ויש קורין להן "שֻׁקוּר") ברכתן עצי בשמים{יד}. אבל "שְׁדַאבּ" (הנקרא פֵּיגָם בלשון המשנה) ברכתו עשבי, שאעפ"י שאתה רואה שנעשה ממנו עץ עב, מכל־מקום העץ שלו אינו שווה לכלום. וכן הוא מנהגינו{טו}: 

[ח] בירך על של עץ עשבי בשמים, וכן להיפך, לא יצא{טז}. אבל אם בירך בורא מיני בשמים על כל המינים, יצא. ולכן בכל דבר שהוא מסופק בברכתו, ואי אפשר לו לברר, מברך עליו בורא מיני בשמים{יז}. ולכן על מין תבלין הידוע בשם צפורן ("זִר" או "קרנפל" בלשון ערבי, ו"נגלך" בלשון אשכנזי) שיש מחלוקת בברכתו, ראוי לברך בורא מיני בשמים{יח}. וכן על קינמון שהוא קליפת־עץ (ונקרא בשם "קִרְפהּ"{יט}). ואם בירך על פרי העץ כגון אתרוג (ועיין לעיל סעיף ב') בורא עצי בשמים, יצא{כ}: 

[ט] שמן או יין שבישמו בבשמים, אם בעצי בשמים מברך עצי בשמים, ואם בעשבי בשמים מברך בורא עשבי בשמים, ואם היו בו עצים ועשבים מברך בורא מיני בשמים. וכן בכל מקום שיש ריח מעורב ממינים שונים, מברך בורא מיני בשמים. אם הוציאו את הבשמים מן השמן ומן המים, יש ספק אם מברכין עליהם, כיון שלא נשאר שָׁם העיקר, על כן נכון ליזהר מלהריח בהם{כא}: 

[י] היו לפניו פרי המריח, ועצי בשמים, ועשבי בשמים, ומיני בשמים, מברך על כל אחד ברכה הראויה לו{כב}. ויש אומרים לברך תחילה הנותן ריח טוב בפירות ואחר־כך עצי בשמים, ואחר־כך עשבי בשמים, ואח"כ מיני בשמים{כג}, ויש אומרים שאין בבשמים דיני קדימה{כד}: 

[יא] מוגמר (שקורין בל"ע בְּכוּר), דהיינו שמשימין בשמים על גחלים שיעלה ריח טוב, מברכין עליו משיעלה העשן קודם שיגיע לו הריח, כמו בכל ברכות הנהנין. אבל לא יברך קודם שעולה העשן, דבעינן ברכה סמוך להנאה. אם המוגמר הוא מין עץ, מברך עצי בשמים. ואם של עשב, עשבי בשמים. ואם של שאר מינים, בורא מיני בשמים{כה}. ודוקא כשמגמר בשביל להריח, אבל מה שמעשנין בשביל לבטל הסרחון, כדרך שנותנים בשמים אצל המתים, אין מברכין עליו כלל אעפ"י שמריחין{כו}. והוא הדין אם לועס "צפורן" להסיר ריח פיו, אינו מברך כלל{כז}: 

[יב] וכן כל דבר שאינו עומד להריח, כגון בשמים המונחים בחדר לסחורה ("מחסן"), וכן מוגמר שמגמרין בו את הכלים, שלא נעשה להריח בעצמו רק ליתן ריח בכלים, אין מברכין עליהם אף על פי שהוא מתכוין להריח{כח}: 

[יג] הנכנס לתוך חָנות של בשמים ונתכוון להריח, מברך בורא מיני בשמים. כי בשמים שבחנות עומדין להריח, דניחא ליה לבעל החנות שיריחו בני אדם ויקנו. נכנס ויוצא נכנס ויוצא, אם היה דעתו מתחילה לחזור אינו צריך לברך. ואם הסיח דעתו, או שיצא ושהה זמן מרובה, או שנכנס לחנות בשמים אחרת, צריך לברך בכל פעם{כט}: 

[יד] ריח שאין לו עיקר, כגון בגדים שהם מגומרים, או שהיו בשמים מונחים בכלי וקלט ריח, וכן הממשמש באתרוגים או בשאר פירות המריחים ונשאר בידו או בבגדו ריח, אין מברכין עליו{ל}: 

[טו] אסור להריח בבשמים שעל אשה, ואפילו שעל אשתו כשהיא נדה יש להחמיר, כמו שיתבאר בס"ד להלן בחלק יורה דעה הלכות הרחקות בימי נידותה סימן קנ"ב סעיף ט"ו{לא}. ובהלכות עבודה־זרה סימן קמ"ו סעיף ד' יתבאר שאסור להריח בריח שנעשה לעבודה זרה. וכל שכן שאסור לברך עליהם{לב}: