סימן מ"א - הלכות קדימה בברכות

[א] מי שיש לפניו מיני פירות הרבה והוא רוצה לאכול מכולם, דיני הקדימה כך הם לפי מנהגינו. אם ברכותיהם שוות, כגון שכולם ברכתם בורא פרי העץ, אם יש ביניהם ממין שבעה שנשתבחה בהם ארץ ישראל כדלעיל סימן ל"ז סעיף ח', יברך עליו אף על פי שאינו אלא חצי פרי והשאר הם שלמים. ואם אין ביניהם ממין שבעה, יברך על זה שהוא חַבִּיב לו וחפץ בו יותר. וחביב נחשב מה שבדרך־כלל חביב עליו, אפילו אם עתה חפץ במין השני. ואם אחד שלם ואחד אינו שלם, שלם עדיף אעפ"י שהחצי חביב יותר. ואם אין ברכותיהם שוות, אלא אחד ברכתו בורא פרי העץ ואחד ברכתו בורא פרי האדמה, שצריך לברך על שניהם, יברך תחילה על זה שהוא ממין שבעה אפילו הוא חצי. ואם אין ביניהן ממין שבעה, יקדים בורא פרי העץ לבורא פרי האדמה, אפילו כשפרי האדמה חביב{א}: 

[ב] בפירות שהם ממין שבעה, צריך להקדים את זה שהקדימוֹ הפסוק. וארץ בתרא שנאמר בפסוק, הפסיק את הסדר. נמצא לפי זה כי תמרים קודם לענבים, לפי שתמרים הם שני לארץ בתרא, וענבים הוא שלישי לארץ קמא{ב}. ויש אומרים שדוקא ענבים, אבל יין כיון שהוא דבר חשוב וקבעו לו ברכה לעצמו, הוא קודם לכל הפירות{ג}. ויש חולקים וסוברים שאין בזה דין קדימה, אלא מה שירצה יקדים{ד}. ומנהגינו להקדים ברכת בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה, לפני בורא פרי הגפן, ואפילו צימוקים מקדימים ליין{ה}. אך בברכה אחרונה מקדימים על הגפן לעל העץ, כדלעיל סימן ל"ז סעיף ט' דיבור המתחיל אכל: 

[ג] מה שיש מעלה למין שבעה, הוא דוקא כשנגמר הפרי. אבל פרי שלא נגמר, אין לו מעלה, שאין הכתוב משתבח בדבר שאינו ראוי. וכן אם אוכלו שלא כדרך הנאתו, כגון הכוסס חטה, אין לה קדימה{ו}: 

[ד] אם יש לפניו דבר שברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, וגם דבר שברכתו שהכל, ורוצה לאכול משניהם, ברכת בורא פרי העץ וברכת בורא פרי האדמה קודמות, שהן חשובות, לפי שהן מבוררות יותר, שאינן פוטרות אלא מין אחד, ושהכל היא ברכה כוללת הרבה. ואפילו אם זה שברכתו שהכל הוא חביב לו יותר, מכל מקום צריך להקדים בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה{ז}. מיהו בקצת מקומות נוהגים כשמביאים להם יין־שרף ופירות, לברך תחילה שהכל לפי שהוא חביב להם באותה שעה, וסוברים דלעולם חביב עדיף, ויש להם על מה שיסמוכו{ח}: 

[ה] ברכת בורא מיני מזונות קודמת גם לברכת היין (להסוברים להקדימו, כדלעיל סעיף ב'), ומכל־שכן ברכת המוציא, שהרי היא קודמת גם לברכת בורא מיני מזונות{ט}. ולכן בשבת ויום־טוב שמקדש על היין, צריך לכסות את הפת שלא יראה בשתו שמקדימין לו ברכת היין{י}: