סימן מ' - הלכות ברכת עיקר וטפל

[א] אם אוכל שני דברים, או אוכל ושותה, והאחד עיקר אצלו והשני הוא טפל לו, שאין כוונתו לאכלו אלא בשביל העיקר, ואם לא היה לו העיקר לא היה אוכל כלל את הטפל. כגון שחלש לבו, וכדי לחזק לבו אוכל דג מליח או צנון, אלא מפני שהם דברים חריפים אוכל גם מעט פת, או דבר אחר, למתק החריפות. וכן אם מתאווה לשתות יין־שרף ושותה, ובכדי למתק את החריפות אוכל אחריו מעט פת או איזה פרי, וכן חתיכה קטנה של־בשר או דג, מברך רק על העיקר, ועל הטפל אינו צריך לברך לא לפניו ולא לאחריו, כי נפטר בברכה שעל העיקר, וגם נטילת ידים אינו צריך{א}: 

[ב] ודוקא אם אוכל את העיקר תחילה ואחר־כך את הטפל, ובשעה שבירך על העיקר היתה דעתו לאכול גם את הטפל, או שהוא רגיל בכך דהוי כאלו היתה דעתו לכך, ואוכל את הטפל באותו מעמד. לאפוקי אם הלך בִּנְתַּיים לחדר אחר, שאז צריך לברך גם על הטפל{ב}: 

[ג] וכן אם אוכל מתחילה את הטפל ואחר־כך את העיקר, כגון שרוצה לשתות יין או יין־שרף, וכדי שלא לשתות אליבא ריקניא, אוכל תחילה איזה דבר קטן, צריך לברך גם על הטפל ברכתו הראויה לו{ג}. אמנם י"א שכיון שהוא רק טפל עתה, ירד מברכתו ואין מברכין עליו רק שהכל{ד}. ולכן טוב להוציא את עצמו מהספק, וישתה תחילה קצת מן העיקר, ויברך עליו לפטור את הטפל{ה}: 

[ד] אם כוונתו לשניהם, כגון שהוא שותה תה או קפה או מיץ, ואוכל גם מיני כסנין ודובשנין, צריך לברך על שניהם. ויברך תחילה על הכסנין שהם חשובים, ואחר־כך על המשקה{ו}: 

[ה] שני מינים המעורבים יחד, אפילו אם כל מין מובדל לעצמו, וכל־שכן אם נתמעכו ונתדבקו, אזלינן בתר רובא, ומה שהוא הרוב זהו העיקר ומברכין עליו והשני נפטר{ז}. אך אם אחד הוא מחמשת מיני דגן, אף־על־פי שהוא המיעוט, הוא העיקר, כמבואר לעיל סימן ל"ד סעיף י"ז: 

[ו] בשמים שחוקים שעירבן עם סוכר, הבשמים הם העיקר ומברכין עליהן ברכה הראויה להן. על אגוז "מוסקאט", בורא פרי העץ. על קינמון בורא פרי האדמה, וכן על זנגביל{ח}: 

[ז] השותה שמן זית כמו שהוא, אינו מברך עליו כלל, מפני שהוא מזיק לגרון{ט}. ואם עירבוֹ עם שאר דברים, הוא הטפל ומברך רק על העיקר. אך אם יש לו איזה מיחוש שהוא צריך את השמן לרפואה, וכדי שלא יזיק לו הוא מערבו בשאר דבר, מאחר שעיקר כוונתו על השמן אף על פי שהוא המועט, מברך עליו ברכתו שהִיא בורא פרי העץ, ופוטר את הדבר האחר. ואם הוא צמא ועיקר כוונתו לשתות לִצְמָאו, אלא שאגב הוא נותן בו שמן לרפואה, מברך רק על המשקה{י}: 

[ח] כל מיני מרקחות, הדבש והסוכר הם טפלים, ומברכין על עיקר הפרי ברכתו הראויה לו{יא}: 

[ט] "קרמבו" דהיינו קצף־ביצים וסוכר מחופים בשוקולד, המונח על גבי בסקויט, מברך שהכל ופוטר את הבסקויט, אם אמנם אינו חפץ בו אלא שאוכלו דרך אגב כדי שלא לזרקו. אך אם הוא חפץ בבסקויט, מברך שתי ברכות. ויקדים בתחילה במ"מ על הבסקויט (על־ידי שיפרוס ממנו מעט מלמטה) ואח"כ שהכל על הקצף. ואם אינו יודע, יצא מן הספק על ידי שלא יאכל מן הבסקויט עד גמר אכילת הקצף, שבזה שמשאירו לאכלו בפני עצמו, כולו או רובו, יוכל לברך עליו בורא מיני מזונות בשופי{יב}: 

[י] עוגת־גבינה, שבתחתיתה בצק שראוי לאכילה בפני עצמו, אם הוא עבה מברך עליו בורא מיני מזונות ופוטר את הגבינה. ואם הוא דק, שנעשה רק כדי להחזיק הגבינה שלא תטנף את הידים, מברך שהכל על הגבינה בלבד. וכן על גלידה שמונחת בגביעים העשויים מדגן אפילו שהם מתוקים, מברך שהכל בלבד{יג}: