[א] כל מה שאוכלים בתוך הסעודה, מדברים שרגילים לאכלם בתוך הסעודה לשבוע, כגון בשר, דגים, ביצים, ירקות בין חיים בין מבושלים, דייסא, ומיני לביבות, אפילו דברים שאוכלים בלא לחם, כולם אין מברכין עליהם לא לפניהם ולא לאחריהם. שכיון שאוכלים אותן לשבוע, הרי הן בכלל הסעודה, וכל הסעודה נגררת אחר הלחם שהוא עיקר חיי האדם, ולכן כולם נפטרים בברכת המוציא ובברכת־המזון{א}. ויש אומרים שאפילו אם נשלחו לו מבתים אחרים, אינו מברך עליהם, שֶׁסְּתָם דעת האדם על כל מה שיביאו לו{ב}:
[ב] וכן אינו מברך על מים ושאר כל מיני משקין, שהמשקין גם־כן בכלל הסעודה הם, שאין דרך אכילה בלא שתייה. חוץ מעל היין, לפי שהיין הוא דבר חשוב (שבכמה מקומות מחויבים לברך עליו אף־על־פי שאינו צריך לשתות, כגון קידוש והבדלה), צריכין לברך עליו גם בתוך הסעודה{ג}. ואם בירך על היין קודם נטילת־ידים והיתה דעתו לשתות גם בתוך הסעודה, או שהוא רגיל בכך לשתות יין בתוך הסעודה, אין לברך עליו שנית, כי נפטר בברכה שבירך עליו לפני הסעודה{ד}. על יין־שרף ("ערק". וכן "קוניאק") נוהגים העולם שלא לברך. ודוקא כששותים אותו תוך הסעודה. אבל אחרי גמר הסעודה לפני ברכת־המזון, שאינו בא אלא לעכל את המאכל, ולא מחמת הסעודה, צריך לברך. ויש אומרים שהוא הדין לקפה ותה ששותים אחר גמר הסעודה שצריך לברך עליהם, וכדי לצאת מן הספק יש מחמירים לברך תחילה על מעט סוכר כדי לפטרם{ה}:
[ג] אם רוצה לאכול בתוך הסעודה פירות בלא פת, כיון שאין הפירות מעיקר הסעודה, לכן אפילו אם היו מונחים על השלחן קודם ברכת המוציא, אינן נפטרים בברכת המוציא וצריך לברך עליהם ברכה ראשונה. אבל לא ברכה אחרונה, כי נפטרים בברכת־המזון. ואם אינו רוצה לאכול הפירות רק עם פת, לא יברך עליהם, כי הם טפלים לפת. ואם רוצה לאכול קצתן עם פת, וקצתן בלא פת, צריך ליזהר לאכול תחילה בלא פת ויברך עליהם, ואחר־כך יכול לאכלן גם עם פת. אבל אם יאכל תחילה עם פת ואחר־כך יאכל בלי פת, יש ספק בברכה{ו}. ודברים שרגילים לאכול בין מאכל למאכל כדי לגרור תאות האכילה, כגון זית ומלפפון־חמוץ, וכדומה, נחשבים מחמת הסעודה כיון שעל־ידי כן יאכלו יותר, ולכן אינו מברך עליו, שהפת פוטרו{ז}:
[ד] ואם קובע עיקר סעודתו על הפירות שיאכלם עם הפת, כיון שהם עיקר הסעודה נפטרים בברכת המוציא, אפילו לא היו אז על השלחן. רק צריך שתחילת אכילת הפירות תהיה עם הפת, ואחר־כך גם מה שיאכל בלא פת אינו מברך עליהם{ח}:
[ה] פירות מבושלים הבאים לקינוח סעודה [שקוראים בשם "קומפוט"], צריכים ברכה{ט}:
[ו] דברי מאפה שברכתן בורא מיני מזונות, אם אוכל מהם בתוך הסעודה או אפילו בסופה מחמת רַעֲבוֹן כדי לשבוע מהם, לא יברך עליהם. ואם אוכל מהם רק לתענוג וקינוח, יברך לפניהם בורא מיני מזונות. ואפילו בכל אחד מהדברים הנקראים פת הבאה בכסנין (כדלקמן סימן ל"ד סעיף ב'){י}. ולא יברך לאחריהם, כי ברהמ"ז פוטרתן. אבל על מעשה קדירה (כדלקמן שם סעיף ז') אין לברך תמיד, כיון שהם באים מחמת הסעודה{יא}: