סימן כ"ו - הלכות קדושת בית-הכנסת ובית-המדרש

[א] קדושת בית־הכנסת ובית־המדרש גדולה מאד, ומוזהרים עליהם לירא ממי שהוא שוכן בהם יתברך, כדכתיב{א} ומקדשי תיראו. שבית־הכנסת ובית־המדרש, נקראים גם־כן מקדש, כדכתיב{ב} וָאֱהִי להם למִקְדָּשׁ מְעַט, ודרשינן{ג} אלו בתי־כְּנָסִיוֹת ובתי־מדרשות. ולכן אסור לנהוג בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה (כגון סיפורי מאורעות. אך צרכי בני־אדם כגון ענייני פרנסה ומאכל ומשתה מותר מן הדין. אבל טוב להחמיר, כי הגבול דק ועלולים להיכשל). ואין לחשב בהם חשבונות (ארוכים ומסועפים) אלא של מצוה, כגון קופה של צדקה וכדומה. ונוהגין בהם כבוד, לנקותם, ולרַבְּצם במים. ומדליקין בהם אורות לכבדם{ד}:

[ב] אין לנשק בהם בניו הקטנים, כדי לקבוע בליבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא{ה}. ואין להביא קטנים ביותר שהם משחקים שם ומחללים קדושת המקום ומבלבלים דעת הגדולים. אבל כשהגיעו לחינוך, יש להביאם אתו, וילמדם לשבת באימה וביראה, ויזרזם לענות אמן וקדיש וקדושה{ו}. ובנות קטנות אין מכניסים כלל לבית־הכנסת{ז}:

[ג] קודם שיכנס לתוכם, ישגיח שלא יהא עליו ולא על בגדיו או מַנעליו שום לכלוך. ומותר מן הדין לָרוק בהם (שלא בשעת תפילת שמונה־עשרה), אך ישפשף תֶּכֶף ברגליו{ח}:

[ד] אין נכנסין בהם לא בחמה מפני החמה, ולא בגשמים מפני הגשמים. ואם צריך ליכנס לקרוא לאיזה אדם, יכנס ויקרא שם איזה פסוקים, או יאמר איזו תפילה, או שישמע מאחרים איזה לימוד. או לכל הפחות ישב שם מעט ואחר־כך יקראנו, כי גם הישיבה בהם היא מצוה, שנאמר{ט} אשרי יושבי ביתך{י}: 

[ה] אסור לאכול או לשתות או לישן בהם אפילו שינת עראי{יא}. וסעודת מצוה שאין בה שַׁכְרוּת ולא קלות ראש ושיחה בטילה, מותר{יב}. וכן האנשים שלומדים שם בקביעות, מותרים לאכול ולשתות ולישן שם אפילו שינת קבע, כדי שלא יתבטלו מלימודם{יג}: 

[ו] הקהל הנמצאים בבית־הכנסת, צריכים להיות חבֵרים ואהובים זה לזה, ואז תישמע תפילתם. ולא תהיה ביניהם קנאה או שנאה או תחרות או מחלוקת ח"ו בכל מקום, וכל שכן בבית־הכנסת, מפני כבוד השכינה השרויה שם{יד}: 

[ז] אין ראוי שישבו בני גיהנָּם עמי־הארץ בתוך ארבע אמות של היכל בבית־הכנסת, רק חכמים נבונים זקנים מלאים מצוות כרימון שהם בני גן־עדן{טו}: