סימן י"ט - הלכות תפילת תשלומין

[א] כבר נתבאר (בסימן ט"ז סעיף א') שאם עבר זמן תפילה במזיד, אין לה תשלומין{א}. אבל אם מחמת שגגה או אונס לא התפלל, או שטעה בתפילתו בדבר שצריך לחזור ולהתפלל, יכול להשלימה לאחר התפילה הסמוכה לה{ב}: 

[ב] וצריך שיתפלל תחילה דוקא תפילה שהוא זמנה, ואחר־כך תפילת התשלומין. דהיינו אם לא התפלל שחרית, אזי כשיגיע זמן תפילת מנחה, יתפלל תחילה תפילה לשם מנחה, ואחר־כך מיד אומר והוא רחום, תהילה לדוד וכו' ומתפלל עוד שמונה־ עשרה בשביל שחרית. [ואח"כ נופל על פניו, אם עדיין לא שקעה חמה]. ואם לא התפלל מנחה, אזי יתפלל תחילה ערבית ויאמר והוא רחום, תהילה לדוד, קודם תפילת התשלומין{ג}. וי"א שישהה רק כדי הילוך ד' אמות, ולא יאמר והוא רחום אלא מיד יתפלל תפילת שמונה־עשרה בשביל מנחה{ד}. ואם לא התפלל ערבית, אזי לאחר תפילת שמונה־עשרה שחרית, יאמר והוא רחום, תהלה לדוד וכו' ויתפלל תפילת שמונה־עשרה לשם ערבית, ואחר־כך נופל על פניו{ה} וא"צ לחזור ולומר והוא רחום תהילה לדוד אלא יאמר למנצח יענך, ובא לציון וכו'. ואסור לו לאכול עד שיתפלל גם תפילה זו, שהיא לשם ערבית{ו}. ואם אחר תפילה ראשונה עסק בתלמוד תורה, או בשאר עניינים, אינו יכול להשלים, אבל תחנון או מזמור שהם מעניין תפילה אינם מעכבים מלהשלים{ז}. ומן הדין אינו צריך לומר והוא רחום תהילה לדוד בין תפילה לתפילה, אלא די בהמתנת שיעור הילוך ד' אמות, אלא הוא על צד היותר טוב כדי לעמוד ולהתפלל מתוך שמחה, שכתוב בו רצון יראיו יעשה וגו' שומר י"י את כל אוהביו{ח}: 

[ג] לפי דעת הרמב"ם שזמן ברכות קרית שמע הוא כל היום (עיין לעיל סימן ט"ו סעיף א') אם כן כשלא קרא את שמע עם הברכות בשחרית ובא להשלים שחרית במנחה, יקרא ק"ש עם הברכות ויסמוך גאולה לתפילה{ט}: 

[ד] אם לא התפלל, בעוד שהיה לו עוד שהות להתפלל, מפני שהיה חושב, שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך וכך עברה לו השעה. וכן מי שהוא טרוד לצורך ממונו, שלא יבא לידי הפסד, ועל ידי כן הפסיד זמן התפילה, אף על גב דאסור להעביר זמן תפילה משום הפסד ממון, מכל־מקום מיקרי אונס, ויש לו תשלומין. וכן אם מחמת שַׁכרות, לא היה ראוי להתפלל, נחשב גם־כן כאונס, אף־על־פי שהתחיל לשתות באיסור, כשהגיע זמן תפילה, אלא שחשב שיסור יינו קודם שיעבור זמן תפילה{י}: 

[ה] אין תשלומין לתפילה, אלא בתפילה הסמוכה לה. אבל אם נתאחר יותר, אין לה עוד תשלומין. כגון אם לא התפלל לא שחרית ולא מנחה, אזי מנחה יש לה תשלומין, לאחר ערבית הסמוכה לה. אבל שחרית אין לה תשלומין, כיון שעבר שני זמני תפילות שלא התפלל לא בזמנה ולא בזמן מנחה{יא}: 

[ו] אך ביום שיש בו מוסף, אם לא התפלל שחרית, יכול להשלימה לאחר מנחה (דכיון דזמן תפילת מוסף, בדיעבד עד הלילה כמו מנחה, אם־כן לא עבר שני זמני תפילות). ולאחר תפילת מוסף, אינו יכול להשלים תפילת שחרית ע"י שיתפלל מוסף שתיים. (דכיון שמזכיר בה קרבן מוסף, אינה ראויה שתעלה לתפילת שחרית){יב}. אך אם עדיין לא עבר זמן תפילת שחרית, יכול להתפלל שחרית, אף־על־פי שכבר התפלל מוסף{יג}: 

[ז] אין תשלומין לתפילה שהפסיד, אלא בזמן תפילה הסמוכה לה, אבל לא בשעה שאינה זמן תפילה. כגון אם שהה אחר שהתפלל התפילה שהיא חובת שעה, אינו יכול להתפלל עוד תשלומי תפילה שהפסיד. לפי שלא תיקנו תשלומין לתפילה שהפסיד, אלא בזמן שהוא עוסק בתפילה שהיא חובת שעה, שאז כיון שהוא עוסק בתפילה, הוא משלים גם־כן מה שחסר{יד}. ויש אומרים שיכול להשלים, כל שהוא תוך שעות התפילה{טו}. על כן באופן זה טוב להתפלל התשלומין בתורת נדבה, דהיינו שיתנה ויאמר, אם אני חייב הרי זו לחובתי, ואם לאו הרי היא נדבה. ויחדש בה דבר{טז}: 

[ח] תפילת התשלומין שהוא מתפלל, חייב להתפלל כמו שהוא מתפלל אז תפילת החובה. כגון אם לא התפלל מנחה בערב־שבת, מתפלל ערבית שתים של שבת, אף־על־פי שהשנייה באה לתשלום תפילת חול, מכל־מקום כיון שעתה הוא שבת, מתפלל של שבת. ואם התפלל של חול, אינו חוזר ומתפלל. וכן בערב־ראש־חדש אם לא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים, ואומר בשתיהן יעלה ויבא. ואם לא התפלל ערבית בראש־חדש, שמתפלל שחרית שתים, אם שכח יעלה ויבא בשנייה, אינו חוזר ומתפלל, שתשלומין דלילה היא, ואז לא היה חוזר{יז}. ובשבת אם לא התפלל מנחה, מתפלל ערבית גם־כן שתים של חול, אלא שיש חילוק בַּהבדלה שבחונן הדעת, שבראשונה מבדיל, ובשנייה אינו מבדיל, שאין מבדילין ב' פעמים בתפילה{יח}. אם שכח ערבית במוצאי־שבת, מתפלל שחרית שתים, ואינו אומר הבדלה בהן, אעפ"י שעדיין לא הבדיל על הכוס. דכיון שמצפה לכוס שיבדיל עליו, לא תיקנו תשלומין לדבר שיש לו תקנה{יט}: 

[ט] טעה בראש־חדש במנחה, ולא אמר יעלה־ויבא, ולמחר אינו ראש־חדש, אם־כן אף אם יתפלל ערבית שתים, לא ירויח, שהרי אינו יכול לומר עוד יעלה ויבא. ובלא יעלה ויבא, הרי כבר התפלל. על־כן יתפלל אותה בתורת נדבה וא"צ לחדש בה דבר{כ}: 

[י] תפילת מוסף אף־על־פי שזמנה כל היום, ואם־כן הויא ערבית תפילה הסמוכה לה, מכל־מקום אין לה תשלומין בלילה. משום דתפילת מוסף לא נתקנה אלא משום ונשלמה פרים שפתינו, וכיון שעבר זמנו בטל קרבנו{כא}: 

[יא] מי שהוא צריך להתפלל שחרית שתים, או מנחה שתים, אם הוא שליח־ציבור, יוצא במה שהוא חוזר את התפילה בקול רם{כב}: 

[יב] מי שמסופק אם התפלל או לא, חוזר ומתפלל. ומתנה ואומר, אם לא התפללתי, תהיה זו לחובתי. ואם התפללתי, תהיה לנדבה{כג}: