שו"ת: זמר ששם תקליט במקום לשיר

זמר ששם תקליט במקום לשיר

לק"י, אור לב' טבת התשפ"ב

לכבוד מרן שליט"א

חתן שהזמין לחופה בנוסף על התזמורת הרגילה, זמר תימני  בכדי שישיר את הזאפה לחתן ולכלה.

והנה הזמר במקום לשיר בפיו שם תקליט שהכין מבעוד מועד באולפן, ועכשיו מחתך בפיו ובשפתיו כאילו הוא שר, על דרך ’בפיו ובשפתיו כיבדני וקולו רחק ממני’.

ולאחר שנתפס בקלקלתו טוען- שירה שהוקלטה באולפן יותר טובה עשרת מונים מבאשר באולם אירועים, זאת ועוד שעושה עצמו שר ומזמר.

והחתן טוען לעומתו שכרתיך שתשיר בפיך ולא בתקליטך.

יורנו המורה מה הדין?

בברכת התורה

אלחנן גברא

נ"ב, בפסקי שע"ה (נשואין עמ' פג הערה 238) כתב בשם מרן שליט"א דמכיון ויש בשירים שלפני החופה תפילות להצלחת החתן והכלה, מסתבר דעדיף להעמיד משורר מאשר להשמיעם מהקלטה. האם זו סברא נוספת שיכול לטעון החתן לזמר ששם הקלטה. או שמא יכול הזמר לטעון שכרת אותי לשורר בקולי הנעים, ולא להתפלל. אביחי שרעבי.

להלן תשובת מרן שליט"א:

א'  אם לא ניתן להשיג התקליט הזה, והרי הוא הוציא על כך הוצאות, דעתי העני נוטה שצריך לשלם לו, בפרט אם הדבר מקובל כך היום (בבחינת הכל כמנהג המדינה), שאם הוא לא היה נוכח באולם ומחתך את המלים בפיו ובשפתיו, הקהל לא היה מתעורר לשירה ומתלהב, מפני שבהקלטה עצמה לבדה, אין רוח חיים. ויש לברר אם מקבלים תשלום מלא, או פחות.

ב'  סוף סוף יש כאן תפילה בלחש.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו