ברכת האילנות - פרטי דינים בהלכה

ברכת האילנות - פרטי דינים בהלכה

מתוך שערי יצחק השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א במוצש"ק ויקהל פקודי התש"ע

בהלכות פסח יש הרבה דברים חשובים לדבר עליהם, וכבר אמרתי בשיעור הקודם שאי אפשר שניכנס לכל הפרטים. ב"ה יש בספרים, אפשר לראות בשלחן ערוך המקוצר ולעבור על הדברים באופן כללי, בכל זאת רק נזכיר כמה דברים חשובים, בעז"ה.

נקדים את הנושא של השבוע בעיקר, עניין ברכת האילנות. נזכיר לעצמינו כמה דברים חשובים בנושא הזה, כיון שיש כאלו שמברכים כבר מר"ח ניסן. יש כאלו שמחכים לחול המועד פסח כי אולי יש להם אז יותר פנאי, או שיש אפשרות אז לעשות יותר ברב עם, ולמעשה יותר מהודר לעשות ברב עם. אבותינו לא נהגו לעשות ברב עם. המנהג של ברב עם בא מהספרדים, וגם הם התחילו בכך רק בתקופות האחרונות. האשכנזים לא עשו ברב עם, וגם אצלנו לא עשו ברב עם. במקום אחד (בעיר רדאע) או שניים, ממש מקומות בודדים עשו כך בתקופה האחרונה כי למדו מספרים אחרים. ולא רק זה, ברוב המקומות, אם לא היו אילנות לא היו מברכים. זה בד"כ מה שהיה מקובל. אבל ללכת באופן מיוחד, לצאת למקום של גנות ופרדסים כמו שנהגו הספרדים, זה לא מדינא דגמרא. בלשון הגמרא כתוב היוצא ביומי ניסן, אין ענין מצד הדין ללכת לראות, אלא שאם יצאת וראית, תברך, אבל לא שיש ענין ללכת ולראות.

מאידך, המקובלים גילו שיש בדבר הזה ענין גדול, ולכן עפ"י הקבלה התפשט אצל הספרדים בדורות האחרונים לעשות מזה פרסום גדול. לא מספיק הברכה שמוזכרת בגמרא, אמר רב יהודה מאי מברך, ברוך אתה עם שם ומלכות מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות להתנאות בהם בני אדם. זה הנוסח שלנו, בִּרְיות טובות להתנאות בהם בני אדם. להתנאות פירושו, לְהַנות את בני אדם. אנחנו לא מזכירים אילנות טובות, אולי יש פה רמז כי האדם עץ השדה. אבל בעצם יש הבדל אם אתה אומר בְּרִיות או בִּרְיות. בברוך שאמר אנחנו אומרים ברוך המרחם על הבְּרִיות. בנשמת כל חי אנחנו אומרים, בתחילה אומרים אלוד' כל הבְּרִיות אדון התולדות, אח"כ אומרים ובִרְיותיו ברחמים רבים. מסביר מהרי"ץ את ההבדל, בְּריות זה בני אדם, בִּריות זה כולל גם בהמות וחיות וגם עצים ואילנות וכל הבריאה. בִּריה זה כולל הכל, בְריות מתייחס רק לבני אדם. יש פלפולים על הנושא, אבל זו התשובה לשאלה. לכן כשאנחנו אומרים וברא בו בריות טובות להתנאות בהם בני אדם, בִּריות כולל גם את העצים והאילנות.

למה לא אמרו במפורש אילנות טובים. אולי רצו לרמוז פה, ובעצם זה מה שהמקובלים אומרים, שעניין ברב עם הוא בגלל שיש נשמות מגולגלות שמשוטטות בגנות ובפרדסים, וע"י הברכה הזאת יש להם תיקון. כך כתוב בספרים עפ"י הזוהר הקדוש בפרשת בלק, הנשמות מהעולם העליון משוטטות בימי ניסן, וע"י הברכות הן זוכות לעילוי נשמותיהם ומתפללים על החיים. ובעצם זו טובה גם להם וגם לנו. ולכן אלו שנוהגים לצאת במיוחד ולברך, הם אומרים שיש ענין לצאת דוקא מחוץ לעיר, לשדה. ולמעשה מלשון הגמרא גם משמע כך, מאן דנפיק, אלא אם כן נגיד שבד"כ בתוך העיר לא היה מצוי עצים ולכן יצאו. בכל אופן לפי דבריהם צריך גם שיהיו כמה אילנות, וצריך להיות ברב עם שהשכינה שורה, ועוד כמה עניינים, ומוסיפים תפילות מיוחדות לפני הברכה ואחרי הברכה, ולתת צדקה ומכוונים לעילוי נשמות ישראל. ויש שמגולגלים בעשבים ובעצים, ויש נשמות שמגולגלות גם באבנים, כמו שכתוב אצל נבל הכרמלי ויהי לאבן, התגלגל באבן. אלו דברים גבוהים. בכל אופן על פי הסוד יש בזה עניינים נפלאים.

אם כן, מי שיכול לעשות בברכת האילנות את אותם עניינים אלו, מה טוב ומה נעים. אבל מצד ההלכה מי שלא יכול, יכול לברך אפילו על עץ אחד שמביא פרי, אבל לפני שגדל הפרי. אילני דמלבלבי היינו שהאילן מלבלב, שרואים את הפריחה ואחרי הפריחה מתחיל להיות פרי קטן אבל עדיין הוא אינו לאכילה. לכן לכתחילה צריך לברך בזמן הפריחה.

כל זה דווקא בחדש ניסן. כיון שיש עצים שמקדימים, כמו השקדים שפורחים כבר מחדש שבט, אם אדם בירך בטעות ברכת האילנות בחדש שבט, זו לא בדיוק טעות. יש גרסאות הסוברים שלאו דוקא בימי ניסן אלא אפשר גם בחדשים אחרים. אם בירך קודם, אפילו אם לא ידע או התבלבל, לא יברך שוב בחדש ניסן. בכל אופן לכתחילה הברכה היא רק בחדש ניסן, לא לפני ולא אחרי. מי ששכח ולא בירך כל חדש ניסן ואח"כ ראה בחדש אייר, יכול לברך רק בהרהור בלב, או שיברך בלי שם ומלכות ואת השם ומלכות, הויה ואלד'ינו, יגיד בלב. אבל גם אם אמר בפה, יש לו על מי לסמוך, כי יש דעות שאומרות שאפשר לברך, ומה שכתוב בימי ניסן זה לאו דוקא. ובפרט אם זה לא בא"י. בא"י מתחיל עכשיו הקיץ לכן האילנות מתחילים ללבלב, אבל יש מקומות כמו בדרום אמריקה שזה הפוך, עכשיו מתחיל החורף. הקיץ אצלם מתחיל בתשרי. וזמן פריחת האילנות אצלם הוא בתשרי. לכן אם אדם נמצא פה ונוסע לשם, לא צריך לברך פעמיים. מברכים רק פעם אחת בשנה. וכפי שאמרנו, זה רק על פריחה, ודוקא על אילן פרי. לא אילן סרק אלא אילן שמביא פירות. י"א שאפילו שהפרח נפל והתחיל לצאת הפרי, כל זמן שהפרי עוד לא ראוי לאכילה, בדיעבד אפשר לברך. בכל אופן, ודאי שלא מספיק שהעצים יביאו עלים ירוקים ומתחיל האילן לפרוח, אלא צריך שתהיה כבר הפריחה של הפרי. זהו השבח לקב"ה, שעשה פירות ודברים שמשמחים ונהנים מהם בני אדם. לכן קבעו לזה ברכה מיוחדת.

פירות המורכבים באיסור, לא מברכים עליהם. אבל מי שבירך, לא בירך ברכה לבטלה. אפילו אם בירך על עץ שהוא ערלה. כמובן שלכתחילה לא לברך. לכתחילה לברך על עץ שאינו מורכב, או מורכב בהרכבה מותרת, כמו למשל הרכבה של פירות הדר אחד עם השני, שזו משפחה אחת. אבל אם זו הרכבה אסורה, לא יברך. אלא א"כ זה התולדה שלה, כלומר לא העץ בעצמו. אבל אם זה העץ בעצמו שהורכב באיסור, לא לברך עליו. וכן ערלה. לגבי שמיטה יש מחלוקת, אבל בפשטות מותר.

בתשובה לשאלה מהקהל: האם לברך ברב עם עדיף מזריזים מקדימים למצוות, זה ויכוח גדול באחרונים. יש בזה מחלוקת בין הגר"א לחיד"א. זה לא רק פה אלא בכל השאלות מעין אלה. למשל בברית מילה, אם אדם עושה בבוקר מוקדם את הברית מילה הרי אין ציבור גדול, אבל יש זריזין מקדימין למצוות. יש כאלו האומרים שיחכה כדי שיהיה ברב עם. וגם בנ"ד יהיה נפקא מינה, האם יברך בר"ח ניסן אפילו שיש לו רק כמה אנשים או אפי' ביחידות, או שיחכה לחול המועד כדי שיהיה ברב עם. שיטת הגר"א היא, שזריזין מקדימין למצוות.

צריכים לדעת, הגר"א כמעט כל מעשיו היו כדינא דתלמודא, לכן הרבה מנהגים של הגר"א הם כפי המנהג שלנו. יש ספר הגר"א וחכמי תימן, בו המחבר עשה השוואות בין כל המנהגים של הגר"א ובין כל המנהגים שלנו, וברוב הדברים יש התאמה, כי רוב הדברים הם לפי דינא דתלמודא. בהרבה דברים, הן בברכת ישיבה בסוכה כל פעם שנכנס, הן בהרבה ענינים של ליל הסדר. לדוגמא, הגר"א בירך על דבר שטיבולו במשקה, כמו שאנחנו מברכים על הטיבול הראשון של הכרפס בחרוסת. הוא נהג לברך על כל ישיבה בסוכה, למרות שאבותיו ואבות אבותיו לא נהגו. והחזון איש נהג והנהיג כך אחריו, כי בהרבה דברים החזו"א נהג כמו הגר"א. ברוך הוא וברוך שמו, לפי הגר"א אסור להגיד. הגר"א סובר שאסור לומר ברוך הוא וברוך שמו בברכות, כי זה נחשב הפסק בפועל. אנחנו לא נוהגים כמוהו לאסור את זה, אבל בפועל בדרך כלל לא נהגו לומר ברוך הוא וברוך שמו, רק יחידי סגולה. ענין ברוך הוא וברוך שמו אינו מדינא דגמרא. אבל הגר"א חידש שזה אסור. אנחנו רק אומרים שאין מקור, אבל להגיד שזה אסור זה ענין אחר. לכן מהרי"ץ הביא, ויחידי סגולה נוהגים. אנחנו עושים פשרה, כי אם נעשה זאת בתורת חובה להגיד ברוך הוא וברוך שמו באופן קבוע, כמו שיש קהילות שאומרים על כל ברכה ברוך הוא וברוך שמו – אמן, בהוב"ש – אמן, א"כ אדם כבר מתרגל לזה ונכנס לו לשגרה, ואז הוא כבר אומר את זה בלי כוונה. לכן, אם היה חובה להגיד את זה, אז אין ברירה חייבים, אבל כיון שזו לא חובה, לכן אני חושב שטוב להגיד רק בזמן שאדם מכוין ברוך הוא וברוך שמו. אבל אם הוא יגיד על כל ברכה, ובכל רגע, בסוף הוא יאמר זאת בלי כוונה, בלי טעם ובלי ריח. זה בבחינת טוב מעט בכוונה מהרבה בלא כוונה. הכל לפי העניין.

מותר לברך ברכת האילנות בשבת. מי שיצא לו לברך בשבת, אם כי עדיף לדחות את זה לחול, אבל אם הוא חושש שישכח, יכול לברך. גם בלילה, ודאי שאפשר לברך. רק מה שחשוב, שצריך לראות היטב. דהיינו, לא שמישהוא אמר לו שיש שם פריחה והוא מברך, אלא צריך שיראה בעיניו. מי שהראייה שלו חלשה, לא יברך. רק אם יתקרב ויראה טוב וברור את הפריחה. במשקפיים זה בסדר, אפילו במשקפת, העיקר שיראה. שיהיה לו ברור שהוא רואה, אז הוא יכול לברך.

אין חובה שהעץ יהיה דוקא של יהודי, הוא יכול להיות אפילו של גוי. ואפילו של אנשים שאינם שומרי תו"מ, גם אפשר לברך. הברכה היא על העץ ואינה קשורה לבעלים שלו.

נשים פטורות מהברכה הזאת, מצד כל כבודה בת מלך פנימה. לא מתאים שילכו לחפש עצים. אלא א"כ מזדמן לה, עברה וראתה עץ, וזה לא פוגע בצניעות, אדרבה שתברך. אבל ללכת באופן מיוחד, ובפרט לעשות ברב עם באסיפה של נשים, ודאי שלא.

אדם שנסע ברכב וראה פרדס בצד הכביש, וראה את הפריחה באופן ברור, יכול לברך. אבל רק תוך כדי דבור מרגע שראה, אבל אם עבר תוכ"ד מהראייה לא יברך. לא חייב לברך בשעת הראייה בדיוק, אבל צריך שיהיה תוך כדי דבור מהראייה.