סימן י"ד - הלכות הפסקות בקִרְיַת שמע וברכותיה

[א] קרית־שמע, ושלש ברכותיה שהן יוצר אור, אהבת עולם, אמת ויציב, הן חמורים יותר מהזמירות (כנזכר לעיל סימן י"ב סעיף ה'). והן נחלקים לפרקים. ואלו הן בין הפרקים. בין יוצר המאורות, לאהבת עולם. בין הבוחר בעמו ישראל באהבה, לִשְמע ישראל. בין ובשעריך, לִוהיה אם שמוע. בין על הארץ, לְוַיאמר{א}. וכיוצא בזה בערבית קרית־שמע וארבע ברכותיה, שהן מעריב ערבים, אהבת עולם, אמת ואמונה, והשכיבנו{ב}: 

[ב] בין הפרקים מותר לענות אמן, על כל ברכה שהוא שומע, וכל־שכן שמותר לענות לקדושה ולקדיש ולברכו. אבל ברוך הוא וברוך שמו, לא יאמר{ג}. וגם אם שומע שהקהל אומרים קרית־שמע, לא יאמר עמהם את הפסוק שמע ישראל, אלא יאמר התיבות שהוא אומר באופן שיהא נראה כאילו קורא עמהם, כמבואר לעיל סימן י"ב סעיף ה'. ואם נצרך לנקביו, יטול ידיו אבל לא יברך אשר יצר עד אחר התפילה{ד}: 

[ג] באמצע הפֵּרֶק, אסור לענות אמן על כל ברכה{ה}. ובקדיש יאמר, אמן יהא שמיה וכו' ולעלמי עלמיא (יתברך{ו}). וכן כשאומר השליח־ציבור דאמירן בעלמא ואמרו אמן, יענה אמן. אבל שאר אמנים שבקדיש, לא יענה, שאינם מעיקר הקדיש. ובקדושה יאמר עם הקהל קדוש קדוש וגו' כל הארץ כבודו, וישתוק. וכן ברוך כבוד י"י ממקומו. אבל ימלוך וגו' לא יאמר, שאינו מעיקר הקדושה. ואם שומע ברכו, בין מן השליח־ציבור בין מן העולה לתורה, עונה ברוך י"י המבורך לעולם ועד, וגם אמן אחר ברכת העולה. ואם הקהל אומרים מודים, ישחה גם־כן ויאמר מודים אנחנו לך, ולא יותר{ז}: 

[ד] דברים אלו שאמרנו שמותר להפסיק להם באמצע הפרק, אם הוא בברכות, יכוין שיהא ההפסק היכא דִסְלֵיק עִנְיַנָא. ואם הוא בקרית שמע, יכוין שיהא ההפסק בין פסוק לפסוק. אך אם אי־אפשר, מותר להפסיק אפילו באמצע הפסוק, ויחזור אחר־כך מתחילת הפסוק{ח}: 

[ה] מה שאמרנו שמותר להפסיק באמצע הפרק לדברים הנזכרים לעיל, היינו חוץ מפסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי בהם אסור להפסיק בשום אופן ואפילו המלך שואל בשלומו לא יפסיק להשיבו, זולת מפני מי שירא שמא יהרגנו{ט}. ובין אני י"י אלהיכם לאמת ויציב, גם־כן לא יפסיק כלל, משום דכתיב בַּקְּרָא{י} וי"י אלהים אמת, לכך אין מפסיקין בין אלהיכם לאמת. ואחר־כך יכול להפסיק, כמו במקום אחר באמצע הפרק{יא}: 

[ו] השומע רעמים או רואה ברקים, נכון שלא יפסיק לברך, ואפילו בין הפרקים{יב}. ואפשר שמותר למורה־הוראה לענות לשאלת איסור והיתר וכיו"ב בין הפרקים, כשהעניין נחוץ לשעתו או כשהשואל נחפז, אם אי אפשר לענות ברמז או בכתב{יג}: