גזירת היוונים על הכתובה, מעלת הכתובה לפי מנהגינו

גזירת היוונים על הכתובה, מעלת הכתובה לפי מנהגינו, חשיבות מניין השנים לשטרות בכתובה, ודוגמא למילוי כתובה בצורה לא נכונה, מתוך שכחת המסורת.

מתוך "שערי יצחק" – השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק וישב התשע"ד.

אחת מהגזירות של־יוונים, היתה בעניין הכתובה. הידוע הוא, שהם גזרו על שבתא וירחא ומהולתא, דהיינו חודש שבת ומילה. אבל זה אינו הכל. הרמב"ם אינו מזכיר דבר זה, אלא לשונו בתחילת פרק שלישי [מהל' מגילה וחנוכה הל"א] הוא, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, וכו'. א"כ לא רק המצוות הללו.

בספר ממלכת כהנים [עמ' קפ"ב], אסף הרבה דברים שהיונים גזרו עליהם, ואחת מהגזירות היתה לגבי הכתובה. הפלא ופלא. הוא מביא בשם מדרש, כי משומד אחד, יעץ ליונים ואמר להם, הואיל ואלד'יהם של ישראל שונא זימה, אם תוכלו להכשיל אותם וכו', תמשלו עליהם. מה יגזרו? עמדו היונים וגזרו, שכל מי שיכתוב כתובה לאשתו, יקרעו אצבעותיו. רח"ל. זה מה שהם מצאו לגזור. על הכתובה. ומסביר פה בספר ממלכת כהנים [עמ' רנ"ג], שהרי רבי מאיר אומר, שאסור לו לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה, והעושה כך כאילו בעל בעילת זנות. ומדרש זה נראה שס"ל כוותיה. אבל הוא מביא, שישנו פיוט מהקדמונים, במחזורים שלהם, בשם 'אין צור חלף', משמע שגזרו עליהם גזירה זו, כדי שלא יוכלו להתחתן בכלל. אם אין כתובה, לא יהיה נישואין. וכך יתרבה בארץ ח"ו עבירות, ויהיו הרבה מקרים של שתוקי ואסופי. הוא מביא עוד מקורות לכך, שנראה כי גזרו שלא להתחתן. א"כ לעניין של כתובה, ישנו קשור לחנוכה.

לכן אמרתי, כי זאת הזדמנות להגיד לכם, פשוט ברצוני למחות על איזה עניין, וגם בכדי שתלמדו מה לעשות במקרים כאלו. ברצוני להראות לכם כתובה, שנכתבה בזמן האחרון, כדאי שתראו זאת. כדאי שהדבר יהיה מצולם. [מצורף צילום בדף 24. העורך]. מישהו הביא לי השבוע את הכתובה הזאת. לפעמים, מזמינים אנשים לחתום, אולם תראו איך המצב שלנו היום, כיצד לצערינו נשכחה המסורת. שאלתי, מיהו הרב שמילא את הכתובה הזאת? בהתחלה לא אמרו לי. בסוף אמרו לי, משומר שלמה בן יוסף. שזהו רב תימני זקן מהעיר פתח תקוה. לא מוכר לי. אולי מישהו פה מכיר? לא. טוב, אם זהו רב תימני זקן, בואו נראה. ואני מסתכל ורואה, בודק כיצד הוא מילא את הכתובה.

ראשית, במקום 'בתרין בְּשבא', כתוב 'בתרין שבא'. אח"כ במניין השנים לשטרות, הוא אינו יודע מה השנה לשטרות. השאיר ריק. אפילו שישנם 'הוראות למילוי כתובה' [המדובר בשטר כתובה בהוצאת מכון "פעולת צדיק". הערת העורך]. אכן לא כתוב בהוראות מהי השנה לשטרות בשנת תשע"ד, אבל כתוב למשל כמה זה בשנת תשס"ד. כי הכתובה הזאת יצאה לאור לפני שנים רבות. אבל אם כתוב כמה זה בשנת תשס"ד, א"כ אפשר לדעת כמה זה בשנת תשע"ד, צריך רק להכפיל, כפול עשר. אבל הוא לא הסתכל על הוראות המילוי, ולא כלום.

אח"כ בהמשך, 'דאינון מזוזי כספא דכיא', הוא עושה מילוי בקו. אתם יודעים למה? פשוט ברצוני להראות לכם, איך ישנם כאלה שנשכחה אצלם כיום המסורת. אוי לנו. בכתובות הרגילות של האשכנזים והספרדים, הם לא כותבים זאת. אנחנו כותבים 'מזוזי כספא דכיא, עשרים זוזין וחמשא זוזי'. למה? הרי יש מחלוקת בכתובה, האם היא מדאורייתא או מדרבנן, אם זהו 'כסף צוֹרִי' או 'כסף מדינה', א"כ אנחנו כותבים בכתובה, שזה 'עשרים זוזין וחמשא זוזי'. דהיינו, המאתים זוז, בכסף הזך זה עשרים וחמש, כלומר שמינית מכסף מדינה. יש כאן נפק"מ לדינא. אבל הרב הזה, לא ידע איך למלא זאת, לכן הוא עשה קו. הוא לא ידע מה ממלאים פה.

אבל מה הוא כן יודע? 'ודא נדוניא דהנעילת ליה', כאן הוא הוסיף 'מבי אבוה'. זהו נוסח אשכנזי. הוא לא יודע, זהו כן יודע. אבל איך ממלאים כתובה תימנית, אינו יודע. עולם הפוך ראיתי.

ישנם עוד שגיאות וחוסר דיוק במילוי הכתובה הזאת, אבל אני מזכיר כעת רק את הדברים היותר חשובים ומשמעותיים.

אבל אגיד לכם, מהו הדבר הגרוע ביותר. הוא אומר אח"כ לזוג, כי הכתובה הזאת היא בדיעבד. מדוע? כי כתוב פה 'מניין לשטרות', א"כ הכתובה הזאת היא בדיעבד... בא"י יש רק מניין לבריאת העולם. במקום שיבין, שהוא זה שעשה כתובה בדיעבד. השם של החתן, איתמר, ולאחריו נשאר ריק. הרי אפשר לזייף זאת? אפשר להוסיף פה, כגון איתמר חיים, איתמר יוסף, או איתמר הכהן, או איתמר הלוי, ואז הכתובה הזאת תהיה פסולה. א"כ במקום שידע ויבין, שהוא הפוסל את הכתובה, כמו שקרה בזמנים אחרים, או בנ"ד נכנס לשאלות בכתובה, במקום זאת הוא מדבר בגלל השטרות. וכל הפוסל, במומו פוסל. ראיתי הרבה כתובות פסולות בעוה"ר שיצאו מתחת ידו, ובאו אצלי לתיקון. חידוש כתובה דאשתכח בה טעותא.

הסברנו פעם [עיין שיעור מוצש"ק משפטים ומוצש"ק תרומה ה'תשע"א] את העניין של השטרות, שזה לא קשור ליונים בכלל. הרמב"ם כותב בהלכות גירושין [פרק א' הלכה כ"ז], כי מנהג השטרות מתחיל מאלכסנדרוס מוקדון, אבל בגלל שזהו המניין של־יונים, לכן ישנם כאלה החושבים, שהפסיקו כבר את המניין הזה. אולם הסברנו, ולא אחזור על כך, דיברנו כמה פעמים על מנהג מניין השנים לשטרות, שעניין אלכסנדרוס מוקדון היה רק תירוץ והסוואה, כך שמעון הצדיק אמר לו. אבל בעצם, אז באותה השנה נפטר עזרא הסופר, וא"כ החשבון הוא בעצם מאימתי פסקה הנבואה מעם ישראל, וזאת הסיבה העיקרית.

גם על מה שכתוב בכתובה, 'למניינא די רגילנא למימני ביה', גם זאת רבים אינם מבינים, מה הפירוש? הרי אנחנו כיום לא רגילים לזה? אבל אינם מבינים, כי זה אינו החשבון, לא הכוונה אם רגילים לעשות חשבון זה או לא רגילים, אלא מפני שבחשבון השנים לשטרות, ישנן שתי דעות, באיזה שנה הדבר התחיל. לכן, בכדי שלא תהיה טענה, למה אתה עושה לפי החשבון הזה? אני אומר לך, שזהו לפי המנהג הרגיל. בכדי שלא תהיה טענה, כי ישנו הבדל בשנה אחת, לכן אני כותב שכך זה לפי המקובל. הדבר כפי שכותבים בכתובות הרגילות, 'למניין שאנו מונים פה'. למה כותבים זאת? אם כתוב 'בשנת כך וכך לבריאת העולם', א"כ כמה זה? אנחנו השנה בשנת ה'תשע"ד. א"כ למה כותבים 'למניין שאנו מונים פה'? אלא התשובה, כיון שישנה מחלוקת האם הולכים לפי מולד בהר"ד או מולד וי"ד, ישנו הבדל של שנה. כי אם נקח את הימים שלפני בריאת העולם, אזי זאת עוד שנה. א"כ בכדי שלא תהיה טענה שהכתובה פסולה, לכן אומרים שזהו לפי מה שאנחנו מונים, לפי המקובל. אותו הדבר לגבי השטרות, גם כאן ישנה מחלוקת, לכן כותבים 'למניינא דרגילנא למימני ביה'. הסברנו בס"ד באריכות עם ציוני מקורות, בספר טופס כתובות.

זהו העיקר שרציתי לומר, תראו איך אנו בעולם הפוך, וכיצד נשכחה המסורת. א"כ כל אחד שבא לכתוב כתובה, ראשית שידע, שישנן אצלינו הוראות למילוי הכתובה, וכמה הם השנים לשטרות, וכן לשים לב לעשות 'טִיּוּט'. כי בכל מקום שישנו ריווח, יש בכך חששות, לכן לא להשאיר מקום פתוח. בכתובה הזאת, הדבר טוב. בכתובות הרגילות, כאשר כותבים סכום, ישנה בעיא, כיון שיש במקום כתיבת הסכום כמה שורות. וכבר ראיתי הרבה כתובות, שהשאירו את המקום ריק. ושם ישנה ממש בעיא חמורה של פיסול. זהו שטר העשוי להזדייף, שפסול אפילו אם לא זוייף. כידוע הדין בחושן המשפט. אבל כאן, בכתובה שיצ"ל על ידינו, השארתי רק ריוח קצר, עי"ז אין אפשרות כאן  להתבלבל. כיון שאין מקום בכדי שיישאר ריוח. א"כ כאן בכתובה הזאת כתבו, חמשים ושנים אלף שקל, ופה זה נסגר. אבל בכתובות הרגילות, כותבים סכום, ונשאר אחרי כן מקום, א"כ אפשר להוסיף, ועוד כך וכך, ודברים נוספים. אבל בכתובה הזאת, ב"ה הדבר היה בסדר.

צריכים לדעת, כי הדבר אינו פשוט. אם כי, אפשר להכשיר זאת, אבל מי שיראה בספר משפט הכתובה [חלק חמישי דף תל"ו סעיף י"ז], כתובה שאין בה טיוט במקום שאם האשה תוסיף שם איזה דבר שיהיה לרעתה, אין בו חשש פיסול וכו'. לכתחילה כדאי למלאות את כל שטר ככתובה כדי שיהיה מלא לכל ארכו. אני מקצר, כי אין פנאי כעת. ועשו סייג לתורה. תמצית העניין שישנם חששות, אולי הבעל ירצה לא להתחייב, ולכן הוא יגיד שזה לא הוא. רבינו תם מסתפק בכך, האם זה כשר או שלא, והריטב"א אומר שזה כשר, אבל אם כבר יש על מה לדון, על 'בדיעבד', זה על הדבר הזה. אבל לגבי השטרות, מניין השנים לשטרות כמנהגינו, אדרבה ואדרבה, הדבר מצויין וכשר לכתחילה.