פירוש פרשת התמיד למהרי"ץ זיע"א
מתוך נפלאות מתורתך
למרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א
פרשת פינחס
וראיתי להעלות כאן פירוש פרשת התמיד, שכתב גאון עוזנו מהרי"ץ זצוק"ל בעץ חיים (חלק א' דף י"ב ע"ב) מוגה מכתי"ק עצמו, בתוספת קצת נופך ביאורים וציונים מדילי, להועיל לי הקטן ולאשר כגילי, וזהו:
לחמי. אותיות מִלְחִ"י, שנאמר (ויקרא ב', י"ג) על כל קרבנך תקריב מלח. [נראה שבא ליישב, הרי איל אכילה לפניו יתברך, וכדלעיל ד"ה מלשון. ומתרץ דנקט הכי לרמוז מלחי. ולא ציין מהרי"ץ מקור לדבריו הללו, גם אני הקטן חיפשתי בספרים רבים ולא מצאתי שמץ רמז לכך, ונראה אם־כן שהם דברי עצמו. ואם תאמר מה צורך לרמוז זאת, הרי הדבר כבר נכתב בהדיא (שם) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו' על כל קרבנך תקריב מלח. וי"ל כי בא להוסיף עתה ייחוס המלח אליו יתברך בעצמו. לפי שהמלח, הוא ברית כרותה בין הקב"ה לבינינו, כמו שנאמר (שם) ולא תשבית מלח ברית אלהיך. לפי שהמלח הוא המאכל היחידי שמתקיים לעולם. וקא משמע לן במאי דנקט לחמי, על דרך שאמר תחילה קרבני, שהקב"ה חפץ בקיום ברית זו, כביכול צריך הוא לכך. יב"ן]. לאשי. עַל שנותנין אותן על האש. [עיין רש"י וראב"ע ומרפא לשון. יב"ן]. כבשים בני שנה. דרשו רבותינו ז"ל [בפסיקתא רבתי פיסקא ט"ז, ובפסיקתא דרב כהנא פיסקא ו', והובא בילקוט שמעוני כאן. ובערוך ע' כבש. יב"ן] על שכובשים עוונות ישראל, ומכבסים אותם, ועושין אותם כבן שנה [דהיינו כתינוק בן שנה שלא טָעַם טַעַם חטא, וכמו שדרשו רז"ל ביומא דף כב ע"ב על פסוק (שמואל א' י"ג, א') בן שנה שאול במלכו. יב"ן]. שנים ליום. ששוחטין אותן נגד השמש שנקראת יום. בשחרית שוחטין הכבש בצד מערב, שאז השמש זורחת במזרח. [עיין יומא דף סב ע"ב ותמיד דף לא ע"ב ורש"י כאן. יב"ן]. הכבש אחד. פירוש המיוחד לכך, וּמן המובחר. [עיין מגילה דף כח ע"א ורמב"ם פרק ז' מאיסורי מזבח הלכה א'. ומה שכתבתי בס"ד בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר אבן העזר הלכות קידושין ונישואין סימן ר"ו אות תקי"ט ד"ה ומדנקט, והלכות שבעת ימי המשתה סימן ר"ז אות ש"א. ובספרנו זה להלן פרשת ראה על פסוק כי אם אל המקום אשר יבחר וגו' ד"ה ובסמוך. יב"ן]. ועשירית האיפה. זה היה כשיעור חלה, ארבעים ושלוש ביצים וחומש ביצה. [עיין עירובין דף פג ע"ב ומדרש הגדול כאן דף תצ"ז, ופירוש רש"י על פסוק (שמות ט"ז, ל"ו) והעומר עשירית האיפה. יב"ן]. כתית. כתושה. רביעת ההין. זה שלושה לוגין, כי ההין שנים עשר לוגין. [עיין מנחות דף פט ע"א ורמב"ם פרק ב' ממעשה הקרבנות הלכה ז', ומדרש הגדול כאן דף תצ"ח. יב"ן]. העשֻׂיה בהר סיני. שצריכה כלִי שרת, כאותה עולה שעשו בהר סיני, שנאמר (שמות כ"ד, ו') וישם באגנות. [עיין ספרי זוטא כאן, ותורת כהנים פרשת צו פרק י"ח, מדרש הגדול ופירוש רש"י כאן. יב"ן]. שכר לי"י. יין המשכר, זהו יין בן ארבעים יום. אבל פחות מכאן, פסול לנסכים. [עיין עדיות פרק ו' משנה א' ובבא בתרא דף צ"ז ע"א, ומדרש הגדול ופירושי רש"י ורמב"ן כאן. יב"ן]. וטעם הקרבנות, לכפר על הנפשות. כי האדם החוטא, חִייב עצמו לישחט. לולי שהקב"ה ברחמיו נתן כפרתו קרבנו. ולכך סומך ידו על קרבנו, כלומר אתה כפרתי ובמקומי. וגם הקרבנות מוסיפין ברכה, וכל דבר נמשך למינו, בשר לחם ויין וכו'. עכ"ל מהרי"ץ. ובעניין טעמי הקרבנות שכתב, הארכנו כבר בס"ד לעיל פרשת צו, על פסוק להקריב את קרבניהם.