המקראות שאין מתרגמים בפרשת כי תשא

 לק"י

המקראות שאין מתרגמים בפרשת כי תשא.

בפרשת השבוע פרשת כי תשא ישנו מנהג המיוחד לבני ק"ק תימן המקיימים עד היום תקנת חז"ל לתרגם קריאת התורה בציבור [וכפי דעת רבינו הרמב"ם ועוד הרבה ראשונים שתקנה זו לא בטלה אף בזמנינו שלכאורה בטל הטעם ואכמ"ל], והוא שלא לתרגם פרשת מעשה העגל השני כפי הדין המובא במשנה ובגמרא (מגילה, ס"פ הקורא עומד כה, א-ב) וברמב"ם (פי"ב מהלכות תפלה הי"ב). במאמר שלפנינו נדון מהו מעשה העגל השני, מה הטעם שאינו מתרגם, ובשיטות הגאונים והראשונים בזה.

מאמר זה הינו פרק מתוך קונטרס בדיני תרגום קריאה"ת העומד לצאת לאור בקרוב בעז"ה, אשר מטרתו לחזק את שמירת ההלכה והמוסרה בדקדוק, כדת של-תורה. אשמח לקבל הארות והערות כדי שנזכה להוציא דבר מתוקן מתח"י.

שבת שלום!

אביחי שרעבי - מודיעין עילית.

כתב רבינו הרמב"ם: ולא כל המקראות מתרגמין בציבור וכו' ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן (שמות ל"ב כ"א) עד וירא משה את העם (שם כ"ה) ועוד פסוק אחר ויגוף י"י את העם וכו' (שם ל"ה) נקראין ולא מתרגמין:

שיטת רשי וסיעתו דהטעם שמא יפקרו המינים

א] פירש רש"י במתניתין הטעם דלא יתרגם משום שכתוב בו (פסוק כ"ד) "ואומר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש ויצא העגל הזה" ויטעו עמי הארץ ממילת "ויצא" לומר ממש היה בו שיצא מאליו.

ובגמ' לא נתפרש טעם זה, רק מהא דמייתי הגמ' שם בסמוך "תניא ר"ש בן אלעזר אומר לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המינים שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה". למד רש"י דזה הטעם שאין מתרגמים מעשה עגל השני שלא יטעו ע"ה כמו שפקרו המינים. וכן דעת הר"י מלוניל והנימוק"י. וכ"כ רבינו מנוח דכוונת הגמ' להביא טעם אמאי אין מתרגמין מעשה עגל השני. וכ"כ הר"ן דבגמרא הכי משמע טעמא. וכ"כ בספר השלחן (הל' תפלה שער ששי).

שיעור הפרשה לשיטת רש"י

ב] והנה אמרו בגמ' "איזהו מעשה עגל השני מן ויאמר משה עד וירא משה", זהו מעשה העגל השני האמור במשנה שנקרא ואינו מתרגם. ובפשוטו היינו עד וירא משה ועד בכלל, וכ"כ הגאונים (בתשובה הנזכרת לקמן אות ז') "כי בכל המקומות האלה עד בכלל". ולכאורה מכאן קשה לשיטת רש"י שכתב הטעם שמא יטעו ע"ה, דא"כ לא היה צריך להמנע מלתרגם אלא עד פסוק כ"ד דרק שם מוזכרת מילת "ויצא" העגל הזה.

[ובשלמא מה שנמנעים מלתרגם גם את תחילת המעשה מפסוק כ"א זהו כמש"כ הריטב"א (שם) דכיון שהטעם הוא מפני עמי הארץ, אם לא תתרגם רק את התיבה עצמה כל שכן שישימו לב ויבואו לדרוש מה נסתר בה, ולכן מתחילת המעשה נמנעים, אבל פסוק אחרון שאינו שייך לסיפורו של אהרן מה טעם נמנעים מלתרגמו].

ואפשר לדחוק לפירש"י דכיון שהטעם משום שמא יפקרו המינים אין פסוק כ"ה בכלל, וכאן עד ולא עד בכלל, לפי שבארבעה פסוקים אלו נשלם העניין- תשובתו של אהרן.

אך התוספות (ד"ה מעשה) הוכיחו מדברי הירושלמי דגם פסוק זה בכלל דהנה בירושלמי (מגילה ס"פ הקורא עומד, הי"א) מצינו ג' שיטות בזה "רבי סימון בשם ריב"ל מתשובה שהשיב משה את אהרן (פסוק כ"א ויאמר משה אל אהרן) עד לשמצה בקמיהם (פכ"ה כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם). חנניה בר שלמיה בשם רב מתשובה שהשיב אהרן את משה (פכ"ב ויאמר אהרן אל משה) עד לשמצה בקמיהם (פכ"ה). רב אחא בשם ר' בא ומחא ה' ית עמא על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן (זהו תרגומו של פסוק ל"ה. וכתב בקרבן העדה דפליג וס"ל דעד פסוק זה הוא מעשה העגל השני וע"ע בסמוך אות ה' ביאורו של מהרי"ץ בדעת ר' אחא).

ומכאן תמהו התוספות על פירוש רש"י שכתב הטעם שמא יטעו ע"ה, דא"כ לא היה צריך להמנע מלתרגם אלא עד פסוק כ"ד דרק שם מוזכרת מילת "ויצא" העגל הזה. וכיון דאין ראיה לומר דנחלקו הבבלי והירושלמי בזה, יקשה על דברי רש"י מ"ט אין מתרגמים גם פסוק זה. [ועי' ברידב"ז, שביאר דברי הירושלמי בדרך חדשה. ולפי"ז אדרבה משם ראיה דהירושלמי ס"ל כפירש"י דאין מתרגמין משום ויצא העגל].

ומה שצ"ל בדעת רש"י כמש"כ לעיל בשם הריטב"א דאם יש חשש באיזו תיבה לא מתרגמים כל העניין, דאי לאו הכי ידעו הע"ה שבמילה זו יש איזה עניין שרצו להסתיר מהם, וכ"ש דמעייני בה. הלכך באמת לשיטת רש"י הטעם שמא יפקרו המינים אך בכדי שלא יעיינו בזה הע"ה, הוצרכו להוסיף עוד פסוק שהוא סוף מעשה העגל השני, ואע"פ שדברי אהרן מסתיימים בפסוק שלפניו, מ"מ עדיין לא נשלם העניין דרק בפסוק שלאחריו מתחיל "ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לי"י אלי".

ובאופן אחר יש ליישב דעת רש"י, דכיוון דס"ל דהטעם שמא יפקרו המינים, א"כ חייבים לומר דפסוק כ"ה אינו בכלל, שאינו שייך לתשובתו של אהרן. ומדברי הירושלמי שכלל פסוק זה אין להביא ראיה דלהירושלמי הטעם הוא משום כבודו של-אהרן וכבסמוך אות ג'. אבל לשיטת רש"י דהטעם שמא יפקרו המינים אין פסוק כ"ה בכלל. [ומש"כ בשם הגאונים היינו לשיטתם כהירושלמי, עי' בסמוך אות ח'].

עלה בידינו ב' דרכים בשיטת רש"י עד היכן הוא מעשה העגל השני [א] עד פסוק כ"ה ועד בכלל דשם מסתיים עניין העגל השני. [ב] עד פסוק כ"ד ופסוק כ"ה אינו בכלל, דאינו ששייך לתשובתו של-אהרן.

שיטת התוספות דגם הבבלי סובר כהירושלמי, דאין מתרגמין משום כבודו       של-אהרן, ושיעור הפרשה לפי זה

ג] אך התוספות תירצו דנראה הטעם כדמפרש בירושלמי "ר' מר עוקבן בשם רבנן דתמן, לא דומה גנאי יחיד בציבור לגנאי ציבור בציבור", דהיינו דהטעם שאין מתרגמים עשה העגל השני הוא משום כבודו של-אהרן, ואע"פ שמעשה העגל הראשון נקרא ומתרגם, מ"מ היינו גנאי ציבור, ואדרבה הוסיף בספר המכתם (מגילה שם) דבגנאי של ציבור "טוב הוא שיכלמו כולם כדי שיבושו ממעשיהם, והבושת יהיה להם לכפרה", אך במעשה העגל השני שנזכר שם אהרן זהו גנאי דיחיד, ומשום כבודו אין מתרגמים. ולפי"ז א"ש דגם פסוק כ"ה שנכתב בו "כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם" אינו מתרגם. וזהו הטעם ג"כ לשיטת ר' אחא בשם ר' בא דאף פסוק ומחה ה' ית עמא שהוא סוף הפרק כיון שנזכר בו "העגל אשר עשה אהרן" גנאי הוא לו.

ולדעת התוספות צ"ל דהא דמייתי בגמרא לתניא רשב"א אומר לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, היינו אגב שהזכירו בגמ' האיי קרא, ולא באו לומר שזהו הטעם שאין מתרגמין. וכן מוכח בתוספתא (פ"ג הי"ט) דס"ל שאין מתרגמין אף פסוק אחרון של ויגוף ה' את העם, וזה יתכן רק אי נימא כטעם המובא בירושלמי. ומ"מ מסיימת התוספתא "מכאן אמר רשב"א אין אדם רשאי להשיב על הקלקלה" מבואר דמייתי לה אגב מעשה העגל השני, דהא אין זה הטעם שאין מתרגמין. [יש להעיר דגירסת התוספתא בשינוי קצת "מכאן אמר רשב"א אין אדם רשאי להשיב על הקלקלה שמתשובה שהשיב אהרן למשה פרשו האפיקורסים"]. אכן ברבינו אברהם מן ההר מבואר דגירסת הרי"ף [שפסק כהירושלמי, עי' בסמוך] "משום כבודו של אהרן", ולפי"ז להדיא נתפרש הטעם בגמ', ובוודאי הא דתניא רשב"א, היינו אגב שהזכירו פסוק זה.

הכרעת הרי"ף והרמב"ם להלכה כטעם הירושלמי, וכן הוא מנהגינו ק"ק תימן

ד] ופסק רבינו הרמב"ם כדעת הרי"ף (טז, א מדה"ר) שאין מתרגמין ה' פסוקים דמעשה עגל השני (כ"א-כ"ה) ועוד פסוק אחר ויגוף ה' את העם (ל"ה). [וגי' הרי"ף עד פסוק דמשמע כל הפרשה עד סוף הפרק טעות הוא. וכן מפורש בתוספתא "ועוד כתוב אחר". כן כתב בקרב"נ סק"ו. אכן רבינו ירוחם (נתיב ב' ח"ג) גרס להדיא "מן מה עשה לך העם הזה עד ויגוף ה' את העם". וזהו ממש כגירסא המובאת ברי"ף עד פסוק ויגוף. וכן פירש הקרבן העדה בירושלמי. וע"ע בסמוך שיטת הגאונים בדומה לזה].

וכ"כ הרא"ש (פ"ג סי' כ"ד). וכ"כ האשכול ועוד ראשונים. וכן המנהג אצלנו ק"ק תימן (שלחן ערוך המקוצר ח"ב סי' ס' סעיף י"א). וצ"ל דכאן אין את החשש של הריטב"א דכיון שיש כאן הרבה פסוקים שאינם מתרגמים אינו מודגש ההשמטה האחרונה ולא ידקדקו, משא"כ כשמחסיר מילה או פסוק אחד בתוך עניין.

ביאורו הנפלא של מהרי"ץ מהיכן למד הרי"ף את שיטתו בשיעור הפרשה

ה] והנה לכאורה מקור דברי הרי"ף שהוסיף קרא דויגוף, הם כדעת ר' אחא בשם רב בא המובא בירושלמי. אך הנה דקדק מהרי"ץ (בשו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' ק"ב) בדברי ר' אחא, שתרגם רק רישא דקרא "ומחא ה' ית עמא" וסיפא דקרא "על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" לא תרגם, משמע דסבירא ליה שאין לתרגם כלל סיפא דהאיי קרא משום כבוד ציבור וכבודו של אהרן. וע"ז הקשה עליו מר עוקבן בגמ' שם אינו דומה גנאי יחיד בציבור לגנאי ציבור בציבור, ולכך גם תיבות "על אשר עשו את העגל" מתרגמים ורק סיפא דסיפא "אשר עשה אהרן" אינו מתרגם משום כבוד אהרן. וממילא כתב לפי"ז דאין לומר דנסמך הרי"ף על דברי הירושלמי, דהא ליכא למאן דאמר שאין מתרגמין כל הפסוק.

אלא כתב מהרי"ץ דמקור דברי הרי"ף הם כמש"כ הכס"מ שהוא תוספת הרי"ף מעצמו כיון שפירש טעמא דמעשה העגל משום כבודו של אהרן [וזה יצא לו ע"פ הירושלמי. או שכך היתה גרסתו בגמ' כמש"כ ר"א מן ההר], ממילא גם בפסוק זה שנזכר מעשה אהרן אינו מתרגם. "והתלמוד לא חשש אלא לכתוב הפרשה", דהיינו רק מה שבפרשת מעשה העגל השני, אבל פסוק זה שנמצא בסוף העניין ממש לא חש להזכירו, אבל באמת גם הוא בכלל.

ביאור מחלוקת הירושלמי והרי"ף

ו] הטעם שנחלק הרי"ף על הירושלמי ולא רצה לפרש דרק סיפא דקרא לא נתרגם, כתב מהרי"ץ "דכיון דטעמא דגמרא דידן משום כבוד אהרן, א"כ אפילו שיניח סוף הפסוק כצורתו סוף סוף יתגלה עניין היחיד דהיינו סוף הפסוק במה שיתרגם ריש הפסוק". וזהו כמש"כ לעיל בשם הריטב"א דאם אין מתרגמים כל העניין כ"ש דמעייני הע"ה לדעת מה זה ועל מה זה, ויתגלה התיבה שחפצנו להסתירה מהע"ה.

והנה לפי דברי מהרי"ץ סברת רב עוקבן דלא חישינן ודלא כהריטב"א, אי משום שלא יעיינו כלל כל מקרה, אי משום שאדרבה כאשר יעיינו ירדו לחקר העניין, וידעו אמיתותו שאין כאן גנאי כלל לאהרן (כמובא בפרש"י בחומש פרק ל"ב פסוקים ד' וכ"ד).

ובאמת יש לבאר שיטתו לפי"ז אמאי בברכת כהנים אין מתרגמין כל הברכה ולא רק תיבת ישא [שטעמה שלא יאמרו כי השי"ת נושא פנים לישראל. רש"י], דבשלמא  במעשה העגל  בכל חמשה פסוקים הראשונים (כ"א-כ"ה) מוזכר מעשה אהרן, אבל ברכת כהנים אמאי לא. וצ"ל דלכך סיים הירושלמי "ואתיא  כהיא דא"ר חלבו בשם רב חונה ברכת כהנים נקראות ולא מתרגמות, ר' בא בר כהן בעא קומי ר' יוסה מה טעמא א"ל כה תברכו לברכה ניתנה ולא לקריאה", דהיינו דברי רב עוקבן אתיא כהאי מ"ד דברכת כהנים אינה מתרגמת לא משום מילת ישא לחודה אלא דברכת כהנים לברכה ניתנה ולא לקריאה. אלא דאכתי צ"ע ממעשה ראובן אמאי לא נתרגם רישא דקרא "והוה כד שרא ישראל בארעא ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל". וצ"ע.

ראיה מהגאונים לביאורו של מהרי"ץ בירושלמי

ז] ובסוף התשובה הביא מהרי"ץ את דברי ארחות חיים (קריאת ס"ת סימן מ') דהפסוק שהוסיף הרי"ף לא נזכר בתלמוד כלל "ואמר רב האיי דאיתמר משום זקנים הראשונים, כשמתרגמין ויגוף ה' אין משלימין אותו. ונהגו בני אדם כן ואין לו זכר אלא בתלמוד א"י" ע"ש. וזה סייעתא לדבריו דגם רב האיי למד בירושלמי דרק חלק מהפסוק אחרון אינו מתרגם. וכ"ה בתשובת הגאונים (זכרון לראשונים הרכבי. סי' ר"ח) "ומה שנפסק מהזקנים הקדמונים ונוהגין על פיו אע"פ שלא נזכר בתלמוד, ויגוף ה' את העם. אבל נמצא לו יסוד בתלמוד א"י שמתרגמין חלק מזה הפסוק ואין משלימין תרגומו. וזהו מאמר ר' אחא בשם ר' בא ומחא ה' ית עמא על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן. וכן במנהגים אצלנו בכל המדינות". [ויל"ע אי זקנים הקדמונים נתכוונו שלא לתרגם חלקו של מקרא זה וכדעת הירושלמי, או שלא לתרגם כלל ורק סמך הביאו לזה מדברי הירושלמי וכמש"כ מהרי"ץ בדעת הרי"ף דנחלק עליו רק אי חיישינן בתרגום חלק מהפסוק שמא יתגלה. ומדברי רב האיי שהביא בא"ח נזכר להדיא דאין משלימין אותו וכהירושלמי, ומסתבר דזהו המכוון גם בתשובת הגאונים].

שיטת הגאונים

ח] והנה מצינו להגאונים (רס"ג בסדורו עמ' שס"ח. ותשובת הגאונים שם, בשם ראש הישיבה אלפיומי ז"ל) עוד עשרה פסוקים במעשה העגל יותר מהמבואר בדברי הראשונים, וז"ל רס"ג "ובתורה כ"א פסוקים שאין מתרגמין אותם, ב' בבראשית, ויהי בשכון ישראל, פחז כמים. ט"ז בואלה שמות, ויהי כאשר קרב, ויקח את העגל, ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך, ויאמר אהרן אל יחר אף, ויאמרו לי, ואמר להם למי זהב, וירא משה, ויאמר להם כה אמר ה', ויעשו בני לוי, ויאמר משה מלאו ידכם, ויהי ממחרת, וישב משה, ועתה אם תשא, ויאמר ה' אל משה מי אשר חטא לי, ועתה לך, ויגף ה' את העם. ובוידבר ג', יברכך, יאר, ישא".

הרי דמפסוק י"ט עד סוף הפרק פסוק ל"ה אין מתרגמין. מלבד פסוק כ"ו ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי להשם אלי ויאספו אליו כל בני לוי, ולכאורה הטעם לפי שאינו בכלל מעשה העגל או עונשו. נמצא דלשיטתם כל מה שבעניין מעשה העגל השני ועונשו אין מתרגמין, וכיון שלא נתפרשו תוספות אלו בשני התלמודים צ"ל שקבלה היתה ביד הגאונים על מקראות הללו. [אף שכל סוף הפרק יש מקום לפרש שלזה נתכוון רבי אחא בשם רבי בא, וכמו שיש הרוצים ללמוד בדעת הרי"ף דכוונתו עד פסוק זה, וכפירוש הקרה"ע בירושלמי, מ"מ שאר ההוספות אינם מפורשות].