דברים לזכרו של הרה"ג עזריה בסיס זצ"ל

דברים לזכרו של הרב הגאון עזריה בסיס זצ"ל רב העיר ראש העין. תנצב"ה.

שם בן מ"ב. הקמת ישיבה. נקבים נקבים וחללים חללים, מהם סתומים ומהם פתוחים. מנהגי תימן בספר פסקי תשובות.

כיון שבעוונותינו הרבים לא זכינו, והרה"ג עזריה בסיס זצ"ל הלך השבוע למנוחות ועזב אותנו לאנחות, נאמר כמה מלים לזכרו.

התחלנו להביא בשיעור הקודם את מה שהוא אמר, מה שידוע לו על הקורות את ספר התורה המכונה אלבָּם. עתה רציתי להסביר זאת יותר.

כך כתבו באותו המאמר, אלבם: ספר תורה עתיק ומיוחד במינו, שאף בית הכנסת קרוי על שמו הנו בית הכנסת אלבם בראש העין. הוא קרוי על שם ספר התורה אלבם ששוכן בו.

מדובר בספר תורה שנכתב על ידי סופר תימן, מתקופת עזרא הסופר.

נסיבותיו ופרטיו אינם ברורים דיים, אך הרה״ג רבי עזריה בסיס, רבה הישיש של ראש העין, בעצמו יליד תימן, מספר לנו, ״מסורת בידינו, כי הסופר היה טובל בטרם כתב כל שם משמות הקודש, ושמו של הספר נקרא אל-בם (ב' בחולם), בשל אחד משמות הקודש, שנקרא שם [בן] מ״ב, עליו היה מכוון הסופר בצירופי אותיות ושמות בעת כתיבתו, ו'אל' הוא כידוע בערבית כמו ה"א הידיעה, כך שמעתי מפי הרב סעדיה נחום זצ"ל השד"ר של תימן, שנקלע רבות לעירנו" וכו'.

לדברי הרה"ג יצחק רצאבי, אלבם פירושו בערבית שתיקה. הסופר לא יכול היה לשאת את הפרעות הדיבור שהטרידו את מנוחתו בעת הכתיבה, והיה פונה לבני ביתו ופוקד, "אלבם".

כתבו על הגרע"ז בסיס כי הוא רבה "הישיש" של ראש העין, אבל איני יודע מדוע כתבו עליו שהוא ישיש. הרי המאמר נכתב בשנת ה'תשס"ט, כשהוא היה אז רק ס"ג שנים, כי הרי הוא נפטר בן ע"ג שנים. אמנם ישיש הוא כבר מגיל ששים, כמו שיש דורשים ישיש מלשון יש ששים. אבל בד"כ כשאומרים ישיש מתכוונים לאדם מבוגר, כבן תשעים. אבל כמו שאמרנו אפשר להבין שישיש הוא בן ששים, ויש אומרים עוד שאפילו פחות מגיל ששים הוא נחשב ישיש. אבל כל זה נתון לפרשנות.

אגב, מה שהם פתחו ואמרו (לא משם הרב בסיס), שהספר הוא מתקופת עזרא הסופר, הוא גוזמא. תימני מזמן עזרא הסופר... אנשים אינם יודעים בין ימינם לשמאלם. רואים ס"ת ישן, וחושבים שהוא עתיק, אפילו עד עזרא הסופר. בזמנו דיברנו על משהו כזה. בודאי הוא נכתב רק לפני כמה מאות שנים. אבל מזמן עזרא הסופר, לא מניה ולא מקצתיה. אין כזה בנמצא.

גם מה שמובא שהיה הסופר טובל לפני כתיבת כל שם משמות הקודש, זה גם אינו פשוט. לפי הידוע לנו, היו משאירים את מקומות השמות הקדושים חלקים. אם הוא טבל מקודם, אז לא היה צריך להשאיר מקום חלק לכתוב, אבל אם הוא לא טבל, אזי כשהוא מגיע במשך הכתיבה לשמות הקדושים, הוא מניח מקום חלק, ואחר שטבל, כתב את כל השמות ביחד. לטבול ממש לפני כתיבת כל שם, זה קשה מאד.

ומה שהוא מביא פירוש משם מהר"ס נחום, ידוע שהוא בנו של מארי יחיא נחום השג֗דרי. ומה שכתב שמועה זאת בשמו, הנה מפורסם שהיה צדיק, ועלה לארץ ישראל, והתגורר בטירת שלום. או שזה ממנו, או מאביו.

צריכים לדעת מה מסתתר מאחורי זה, שהיה הסופר מכוון בשם בן מ"ב. הרב בסיס הסתיר את סוד העניין, מדוע לכוון בשם בן מ"ב. בנפלאות מתורתך [פרשת מסעי דף שס"ו] הבאנו בשם ספר צרור המור, ובשביל להבין דבר לאשורו, כדאי לעיין בפנים. הרי במסעי כתובים מ"ב המסעות שעברו בני ישראל. ושם בן מ"ב ידוע שהוא אב"ג ית"ץ וכו', והוא רמוז באנא בכח גדולת ימינך וכו', ר"ת המלים הללו הוא שם בן מ"ב.

ובנפלאות מתורתך שם כתבנו כך, נביא כאן חלק מדברי הרב צרור המור שהם באריכות וז״ל, אלה מסעי וגו', הנה כתיבת אלו המסעות נראה שהיו מיותרות. עד שאמרו שהוא להודיע חסדיו של־מקום שלא היו נעים ונדים, שהרי בארבעים שנה לא הלכו אלא שנים וארבעים מסעות וכו'. וכן נראה כי הטעם שנכתבו אלו המסעות, וכן שכתב בהם שנכתבו על פי השם, להורות על מעלת התורה, שיש בה דברים עמוקים ולא דבר ריק הוא וכו'. ולפי שהכל הולך אחר החיתום (כדאיתא בברכות דף יב.) ועכשיו רצה לחתום התורה באלו המסעות, כי ספר אלה הדברים נקרא משנה תורה וכו'.

ולהורות שיש באלו המסעות דבר גדול, אמרו רבותינו ז״ל, שנכתבו כאן שנים וארבעים מסעות, רמז לשם המפורש של־שנים וארבעים, הוא שם של־אבגית״ץ, הרמוז בפרשת בראשית במספר הימים. והם שבע תיבות, ובכל אחד יש בו שש אותיות, עולים שנים וארבעים. וכל אחד יוצא מיומו, אבגית״ץ מיום הראשון. קר״ע שט"ן יוצא מיום שני, לפי שבו נברא גיהנם. וכן כולם על זה הדרך. ולכן נכתבו בכאן שנים וארבעים מסעות, כנגד זה השם של־שנים וארבעים, הרמוז באמרו 'י״י בם סיני בקודש', לרמוז שיש באלו המסעות דבר גדול, והוא חותם התורה כולה.

וכמו שהתורה התחילה בימי בראשית, שבהם רמוז שם י״י ב״ם, כן סיימה בפרשת ואלה מסעי, בסיפור שנים וארבעים מסעות, שהם כנגד שם של־שנים וארבעים שהזכרנו. לרמוז שהתורה כולה כלולה וקשורה וחתומה בחותם אחד, בסוד י״י אחד, ובסוד י״י בם, ואין בה פירוד וחילוק, אלא שהיא קשורה תחילתה בסופה וסופה בתחילתה. ולכן כתב באלו המסעות ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי י״י, להורות לנו שיש בהם דבר גדול. ולכן התורה כולה עם ספר אלה הדברים, כלולה בסוד שנים ושלושים נתיבות חכמה. ולכן התחילה התורה בבי״ת של־בראשית וסיימה בלמ״ד של־ישראל (דברים ל״ד, י״ב), לרמוז שנים ושלושים נתיבות חכמה.

סיום התורה הוא בפרשת מסעי, כי דברים הוא רק "משנה" תורה. ממילא ההתחלה היא בבראשית והסיום הוא במסעי שבחומש במדבר. מפני כן כתובים המסעות בפרשת מסעי. וכפי שנרמז שם בן מ"ב בתחילת התורה, כך נרמז גם בסיומה, בפרשת מסעי. ואחר שאלו המסעות הם במספר במשקל, רומזים לשם של־שנים וארבעים בסוד י״י בם, אין להפסיק החזן בקריאת הפרשה, אלא שיקראם כולם עם אדם אחד, בעניין שיהיה המשכן אחד וכו׳, עכ״ל. משום הטעם הזה הוא אומר שאין להפסיק בקריאת המסעות, וגם מהרי"ץ פסק כך, כיעויין שם בנפלאות מתורתך. וכך הנהגנו כאן בס"ד.

זהו עומק הדברים שאמר הגרע"ז בסיס, שהיה הסופר מכוון בכתיבתו בשם בן מ"ב. הקורא הפשוט לא יבין מה יש לכוון בשם בן מ"ב, ומהו קשור לפה. בעצם שם בן מ"ב הוא הסוד של כל התורה. ולכן נקרא אלב"ם.

הרב בסיס שימש כרבה של ראש העין בתקופה קשה. הוא איחד שני דורות קטביים. הרב עזריה נולד בתימן, ועלה כילד לארץ ישראל, ומשכך הוא הכיר את כל הרבנים הזקנים שהיו בראש העין. לצערנו, הדור שקם אחרי כן הוא אחר בכלל. אין שום השוואה בין הדור של היום לדור שהיה בעבר.

כבר לפני שלושים שנה אמר לי מישהו, זקן אחד, "היום ראש העין וכפר קאסם אותו הדבר...". הוא התכוון לומר שהמנגינות של שניהם אותו הדבר. שומעים למרחוק שירים בראש העין כמו הניגונים הערביים הנשמעים בכפר קאסם השוכן בסמיכות לראש העין.

לצערנו הדור פרוץ. אבותינו לא נתנו להשמיע שירים של גויים, אבל הדור החדש פרץ את הגדרות, ונשתנו הפנים שלהם. קל וחומר שבבחינת שמירת השבת וכל המצוות, הם ירדו. והרב בסיס היה בראש לנווט את כל העיר. מי יתן לנו תמורתו, מי יתן לנו חליפתו. ת"ח שמת, אין לו חליפין.

הרב שלמה שרוי זצ"ל מתושבי ראש העין אמר לי שהוא מרגיש בחמש עשרה, עשרים שנה האחרונות, שהקריאה בתורה אינה כמו שהיה בעבר. כבר לא בקיאים. הוא זכר מה שהיה בעבר, והוא רואה שהשתנה הדור. אפילו במסורת הקריאה בספר תורה, מרגישים שהדור החדש נחלש, קל וחומר בשאר הדברים.

למעשה, אין לנו פתרון אחר, מלבד הקמת ישיבה. צריכים לדעת, שלא פשוט להקים ישיבה תימנית. רבים ניסו ולא הצליחו, אבל רצוני לומר לכם, שהחפץ חיים כתב את ספרו המשנה ברורה במשך שלושים שנה, ולא ניתן לתיאור כמה אסונות היו לו במשך זמן הכתיבה. אומרים שאם למישהו אחר היה את הנסיון הזה, מזמן שהיה מתייאש, והיה נשבר. אבל החפץ חיים הושיב בית דין ואמר להם כי הוא יודע שהבעל דבר מתנגד לי, כי אני עוסק בדבר חשוב וגדול. לא יעזור לו שום דבר! אמשיך את כתיבת המשנה ברורה עד הסוף, אפילו שהוא יעשה מה שיעשה! שיפריע לי כמה שיפריע, לא אתחשב בו.

כך גם לגבי נ"ד על הקמת הישיבה. אני רוצה לומר לכם, כי בחלומותיי חלמתי שנפתח בע"ה ישיבה תימנית ראויה, ונזמין את הרב בסיס לישיבה, שיראו התלמידים דמות של תלמיד חכם חשוב, שמשלב גם את הדור החדש, וגם את של הדור הישן. כנראה שבעוונותינו הרבים לא זכינו לזה. אולי כבר איחרנו את המועד. השם יעזור. בעוונותינו הרבים לא זכינו לזה.

אבל אני מוסיף עכשיו, כי זה לא יעזור. אנו נגיד ליצר הרע, לא יעזור לך כלום. נעשה מה שנוכל, ואפילו אם הרב בסיס אינו נמצא עמנו, מי שיכול עוד להחזיק ולהמשיך את המסורת, למרות שאת הדמות הגדולה והחשובה הזו לא יזכו הבחורים לראות, אבל התפקיד שלנו הוא לא להתייאש. אנו נעשה את שלנו, והקב"ה יעשה את שלו.

הרב בסיס ברוב ענוותנותו לא חשב בכלל שהוא צריך להדפיס ספר. כל מי ששלח אליו שאלות, נענה. הוא כנראה לא אסף את התשובות, ולא צילם. לא השאיר עותק לעצמו. איני יודע זאת בדיוק, יתכן שלחלק מהתשובות הוא שמר עותק. הוא לא התייחס לזה. אני חושב שאפילו העתק הוא לא השאיר לו, עד שהוצרכו לאסוף את תשובותיו מהאנשים. הוא לא ייחס ערך וחשיבות לתשובות שלו. נתן לאחרים שידפיסו ואמר להם שיעשו עמם מה שירצו.

יודע אני, וגם הוא בעצמו סיפר לי, שבציבור שלו לומדים - עושים "שילוש" – בספר ש"ע המקוצר, זאת למרות שהוא גדול ממני בהרבה שנים. היה מתייעץ עמי לפעמים גם בהלכה. הוא היה לומד בציבור ש"ע המקוצר. בתשובותיו הוא מזכירנו עשרות פעמים. כמובן שגם אנחנו למדנו ושמענו ממנו דברים רבים, והבאתים בשמו, ובזמנו השתתפנו ופעלנו יחד בבית-הדין "קהל יהודה".

[אמר העורך: נודע לנו שבספר תשובותיו הנדפס מקרוב "בית העזרי" ג' חלקים, הזכיר הרב בסיס את דברי מרן הגר"י רצאבי בחיבוריו בהזכרת שמו במפורש, בערך כעשרים או שלושים מקומות, כפי שזה מופיע בכתב-ידו בעצמו. אך מתברר שלפני ההדפסה, השמיטו המוציאים לאור בזדון את שמו של מרן הגר"י רצאבי שליט"א. היום במחשב, זה קל מאד. נותנים הוראה אחת, וזהו. הרחמן יצילנו משנאת חנם ומקנאה ותחרות].

בזמן האחרון, כשהוא כבר ידע שמצבו חמור, הוא הלך לקברי צדיקים בגליל, לא בצורה רשמית, אלא בצורה מוסווית, שלא יכירוהו. אבל בעוונותינו הרבים כבר נגזרה גזירה, ולא זכינו.

אבל צריכים לדעת שהציבור התימני הוא עם קשה עורף. לא יעזור ליצר הרע שום דבר. למרות שנשארנו מעט מרבים, וכל התלמידי חכמים הזקנים הלכו ואינם, עד כדי שהדור החדש כמעט ואין לו את מה לראות. אבל בכל זאת, את מה שיש לנו בידינו, שאנו יכולים לעשות, אנו צריכים לבצע. לפחות יש תמונות, ויש ספרים.