-
ספר שולחן ערוך המקוצר
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו גם תכנים תורניים והלכתיים רבים של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח ושו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד, וכן תוכלו לעיין ולהאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, וקבלת מידע אודות פעילות ק"ק תימן יע"א (י'כוננם ע'ליון א'מן). הודעה לגולשי האתר! הבעלות על אתר זה הינה פרטית, וכל התכנים המובאים הינם באחריות עורך האתר בלבד. אין למרן הגר"י רצאבי שליט"א כל אחריות על המתפרסם באתר, ואינו מודע לדברים המפורסמים בו.
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
1764 אורחים

סימן קנ"ב - הִלכּוֹת הרחקות בימי נידותה

מספר צפיות: 4604

[א] חייב אדם לפרוש מאשתו במשך ימי טומאתה, עד שתטהר ותטבול, שנאמר{א} ואל אשה בנדת טומאתה, לא תקרַב לגלות ערותה. ואפילו אם שהתה זמן רב ולא טבלה, תמיד היא בטומאתה עד שתטבול (וכדלקמן סימן קנ"ז סעיף א'). ובמשך כל אותם ימים, לא בתשמיש בלבד הם אסורים, אלא גם בחיבוק ונישוק וכדומה. כי דברי קרבה של־חיבה ותאוה, גורמים לגילוי ערוה. גם אסור להם אז לשחק בינם לבין עצמם, ואפילו רק בדברי חשק ואהבה של־קלות ראש{ב}. אבל לתת לה מתנה, מותר{ג}: 

[ב] כמו־כן אסור לנגוע בה אפילו באצבעו הקטנה, ואפילו בבגדיה כשהם עליה. ולא יושיטו מאחד לשני שום דבר, ואפילו אם החֵפץ הוא ארוך. ומנהגינו להחמיר אף בזריקה מידו לידה, או מידה לידו, ואפילו בזריקה כלפי מעלה לְעֶבְרָהּ. וכן במסירת תינוק אף־על־פי שהוא יוצא מעצמו מחיק האחד אל השני, מנהגינו להחמיר{ד}:

[ג] אפילו בפני אנשים רבים אסור להושיט{ה}. [והוא הדין שלא לזרוק, ושלא למסור תינוק, לפי מנהגינו הנזכר בסעיף הקודם]. ומכל מקום ראוי לעשות באופן שלא ירגישו האחרים, מפני הצניעות{ו}: 

[ד] ואסור לאכול עמה מכלי אחד, כגון מתוך אותה צלחת או קערה, אלא כל אחד מהם יאכל בכלי לבדו, כדי שיהיה זכרון ביניהם להיכר שאסור להתקרב זה לזה. והיינו כשדרכם לאכול בימי טהרתה מאותה קערה. אבל אם גם אז הם אוכלים בנפרד, וכנהוג בזמנינו, צריכים לעשות הפסק בין הצלחות, כגון להניח שם קנקן שאין שותים ממנו אז. וכשהם אוכלים בחבורת בני־הבית או אורחים, ואפילו רק אדם אחד נוסף, אין צורך לעשות הפסק ביניהם (גם אם אוכלים כולם מתוך כלי אחד), וכן המנהג. ואם אפשר להחמיר, מה־טוב{ז}: 

[ה] גבינה המונחת בקופסא, וכן "מרגרינה" וכל כיוצא בזה, שמורחים מִשָּׁם על־גבי פרוסות לחם, אינו בכלל איסור אכילה מאותה קערה. אכן מאכלים שלוקחים מן הכלי ונותנים מיד לפה, וכגון זיתים ועוגות, פירות וגרעינים, וכן לטבל הפת בקערה שיש בה "חִלְבּהּ" (מין תבלין ידוע אצלינו), אסור{ח}. אלא אם כן אוכלים עם אחרים וכנזכר בסעיף הקודם: 

[ו] וכן אסור לבעל לשכב או אפילו לישב על המטה המיוחדת לאשתו. (ובמקום צורך, אפשר להקל). ולאשה מותר אפילו לשכב על מטת בעלה ואפילו בפניו{ט}: 

[ז] ואסור שיישנו (או ישכבו{י}) יחד באותה מטה, גם אם היא גדולה ורחבה. ואפילו כששניהם לבושים בבגדיהם ואינם נוגעים זה בזה ולכל אחד יש מצע ומזרון בפני עצמו. ואפילו כשכל אחד במטתו אלא ששתי המטות נוגעות זו בזו, אסור. אבל מותר לשניהם לשבת על גבי מטה אחת, או ספסל אחד (אף־על־פי שאינו קבוע) גם כשנוסעים בפני עצמם, ואפילו לטיול. ובלבד שיזהרו מנגיעה{יא}: 

[ח] וכן אסור שתציע לו המטה לשכיבה או לשינה בפניו. אבל שלא בפניו, מותר. והוא הדין לבעל, אסור להציע מטתה בפניה. ודוקא דבר של־חיבה, כגון פריסת סָדִין, וכן כר שתחת הראש. אבל דבר של־טרחא, כגון מזרון, מותר בין לו בין לה{יב}: 

[ט] ואסור לבעל לשתות שיורי כוס ששתתה היא ממנו, ואפילו כוס מים, אלא אם כן הפסיק אדם אחר ביניהם ושתה אחריה, או שהריקה שיורי הכוס לכלי אחר. ואם אינוּ יודע שאֵלו הם שייריה, אינה צריכה להודיע לו שלא ישתה. ודוקא שיורי שתייתה. אבל שיורי מאכלה, יש אומרים שמותר לו לאכול בכל האופנים{יג}: 

[י] ואסור לבעל למזוג לה יין בכוס, ואפילו לשַגֵּר לה אותו אסור אם מייחד אותו בעבורה{יד}. לפי־כך לגבי כוס של־קידוש בשבתות וימים טובים כשאיש ואשתו לבדם והיא נדה, צריך להניח הכוס אחַר שתייתו על השולחן לפניו, ולא יאמר לה כלום אלא היא תקחנו מעצמה. אמנם כשיש עוד נמצאים חוץ ממנה, מותר להניחו לפניה, ואפילו לומר לה לשתות. שמאחר שיש מי שישתה אחריה, אין זה נחשב מיוחד בעבורה{טו}: 

[יא] וכן אסור שתיצוק לו מים על ידיו או על רגליו, אף־על־פי שאינה נוגעת בבשרו. אלא תביא כלי הרחיצה והמים ותניח לפניו, והוא ירחץ לעצמו{טז}: 

[יב] דעת מרן השלחן ערוך{יז} שאסור לה למזוג (כלומר לשפוך) לו יין לתוך הכוס בפניו וגם להניחו לפניו על השלחן, אלא אם כן תניחהו בריחוק מקום קצת, או ביד שמאלהּ, כדי לעשות שינוי להיכר. (למזוג שלא בפניו, או רק למזוג בפניו, או רק להניח, מותר). אבל לדעת רבינו הרמב"ם{יח} מותר לה למזוג ולהניח הכוס לפניו על השולחן כרגיל ואפילו ביד ימינה, ואין איסור אלא שתושיט לידו ממש, וזהו הנהוג בינינו, וכתב מהרי"ץ{יט} שראה כמה גדולי־תורה נוהגים כן{כ}: 

[יג] שאר משקין (חוץ מיין הנזכר לעיל) וכן כל המאכלים, מותרת להכינם לו ולהגישם לפניו כרגיל ללא שום שינוי, אבל לא להושיט לידו. וכן הוא מנהגינו{כא}: 

[יד] ואסור לו להסתכל בכל מקום מגופהּ שהיא רגילה לכסותו (וראוי להחמיר אפילו בהעברת־עין בעלמא), ואפילו בַּעֲקֵבָהּ, פן יתגבר עליו יצרו חס ושלום. וגם יש בזה חשש עונש בנים שאינם מְהוֹגָנים רחמנא ליצלן{כב}. ולכן צריכה האשה להסתיר עצמה בזמן שהיא מתלבשת וכדומה, שלא יראנה{כג}. אבל בַּפָּנים ושאר מקומות המגולים, מותר לו להסתכל אף־על־פי שנהנה, והמחמיר קדוש יֵאָמֶר לו{כד}: 

[טו] מותר לו לשמוע קול זמר שלה, ויש מחמירים{כה}. ולהריח בשמים שלה כשאינם עליה, אפשר להקל. אבל כשהם עליה ואפילו מריח מרחוק, יש להתרחק{כו}. ומותר לה ללבוש בגדים נאים ולהתקשט בתכשיטין, כדרכה בימי טהרתה, כדי שלא תתגנה בעיניו. אך יש אומרים כי מכל־מקום ראוי לה לייחד בגדים שונים לימי טומאתה, כדי שיזכרו שניהם תמיד שהיא כעת נדה{כז}: 

[טז] אם היה הבעל חולה ואין נמצא לו מי שישרתנו זולתה, מותר לה לשרתו בכל הדברים הנזכרים למעלה ואפילו להקימו ולהשכיבו ולתמכו. רק תרחיק עצמה מלרחוץ לו במים, או להציע מטתו בפניו. אך אם אין אפשרות אחרת, מותר. אבל לישן (או לשכב) על ידו אפילו ללא נגיעה, אסור{כח}: 

[יז] ואם אירע שהאשה חולה, אסור לבעלה לִטַּפֵּל בה ולהקימה. ואין צריך לומר שאסור שתישן (או תשכב) על ידו, או הוא על ידה, ואפילו במצע ושמיכה נפרדים. ואם אין לו כלל מי שיטפל בה ושיקימנה, אין איסור{כט}: 

[יח] סַגִּי־נְהוֹר, מותר לאשתו להוליכו בשווקים וברחובות לצורך מצוה או כל דבר נחוץ, אף־על־פי שהיא טמאה, אם אין אפשרות שיוליכוהו אז אחרים. וזאת על ידי שיאחזו בידיהם איזה חפץ, אחד מזה ואחד מזה, ויעשו באופן שיזהרו מלבוא לידי נגיעה{ל}: 

[יט] בכל הדברים דלעיל, אין שום הבדל בין ימי נִדּוּתָהּ (שהם ימי זוב דמה) לבין ימי לִבּוּנָהּ (שהם שבעת ימי נקיים{ל*}). ואפילו אם לא ראתה דם ממש, אלא כתם. וכולם נקבעו כדי שלא יבואו לידי עבירה חס ושלום. וגם אם נתעכבה מלטבול אחרי השבעה נקיים, עדיין הם אסורים בכל הדברים הנזכרים, עד אחרי שתטבול{לא}. ודוקא אשתו, מפני שליבו גס בה. אבל אשה אחרת, מותר מצד הדין להושיט חפץ מידו לידה, או לאכול יחד מאותו כלי כגון מיני מזונות ופירות, וכדלהלן בחלק אבן העזר הלכות ריחוק מן העריות סימן ר"א סעיף ז': 

[כ] לפי הזהירות שיזהר האדם בגדרי הקדושה בימי נִדּוּתָהּ, כך יזכה לנפש קדושה אל הולד. וההיפך, להיפך חס ושלום. לפי־כך הירא את דבר ה' ורוצה לזכות בזרע־קודש, מיד כשנושא אשה ילמד לעשות ככל התורה, ולא יטה ימין ושמאל{לב}: 

[כא] יש שנהגו חומרות יתירות בהרחקה מהנדה שאינן מן הדין, כגון לייחד לה לבדה כלי מאכל ומשקה וכיוצא בזה. ואם הם רוצים לשנות ממנהגם ולהקל, צריכים לשאול מורה־הוראה, כי יש אופנים שצריך התרת נדרים. וכל הפסוקים בתורה שנזכר בהם ענייני טומאתה (שהם אפילו לאדם אחר שאינו בעלה), כגון{לג} וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וגו', וכל הנוגע בכל כלי אשר תשב עליו, יכבס בגדיו וגו', אינם אלא בזמן שבית המקדש קיים שנוהגים בטהרה, מה שאין כן בזמנינו שהכל טמאי־מתים{לד}: 

[כב] ראוי לאשה שלא לבקר בבית־הקברות עד טבילתה, ובפרט בימי זוב דמה{לה}. אבל התפילות והברכות וכיוצא בהן, תאמר גם בימים האלה כרגיל, ואפילו היולדת בתוך ארבעים ושמונים יום מהלידה, וכן הוא המנהג. והוא הדין שמותר לה להתפלל ליד הכותל המערבי{לו}: 

[כג] תנא דבי אליהו, מעשה בתלמיד אחד שקרא הרבה (מקרא) ושנה הרבה (משנה) ושימש תלמידי חכמים הרבה (תלמוד), ומת בחצי ימיו. והיתה אשתו נוטלת התפילין שלו ומְחַזֶּרֶת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והיתה צועקת ובוכה ואומרת להם, רבותי, כתוב בתורה{לז} כי הוא חייך ואורך ימיך, והרי בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה, אם כן מפני מה מת בחצי ימיו. ולא היה אדם שֶׁהֱשיבהּ דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה{לח}, והיתה משׂיחה לי כל אותו מאורע. אמרתי לה, בתי, בימי נידותִיך מה הוא אצלִיך{טל}. אמרה לי, חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. חזרתי ושאלתי, בימי ליבוניך{מ} מהו אצליך. אמרה לי, היה אוכל עמי ושותה עמי, וישן עמי בקירוב בשר [ויש אומרים שלא היה קירוב בשר, אלא כך אמרה, ישן עמי באותה מטה ובגד היה חוצץ בינינו], אך לא עלתה דעתו לדבר אחר{מא}. אמרתי לה, ברוך המקום שעֲקָרוֹ, ולא נשא פנים לתורה{מב}. שהרי התורה אמרה{מג} ואל אשה בנדת טומאתה, לא תקרב{מד}: 

[כד] ועוד מעשה אירע כשמת תלמיד־חכם אחד, לא הלכו אחר מטתו עשרה בני אדם. התחיל חבירו לבכות, אמר, זו תורה וזו שכרה (בתמיהה). פקח הקדוש ברוך הוא את עיניו בחלום, ואמר לו, חבירך לא עבר עבירה מימיו, כי אם פעם אחת עברה אשתו נדה לפניו ונגע בבגדיה, לכן הִגְבּוּ עבירה זו ממנו, לכפר חטא זה. בו בלילה ראה את חבירו מהלך בתוך הפרדס בתוך מעיין־מים בתוך גן־עדן{מה}: 

הדפס

עוד ב'אבן העזר- קדושה'

  1. לעמוד הבא
  

 

 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: [email protected]

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

מיני תבלין וקליות
מנויים לחיים
מצות טעמו וראו
פעולת צדיק
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: [email protected]  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

עבור לתוכן העמוד