מעשה שהיה בעיר צנעא, בזקן אחד צדיק וחסיד, ירא ה' מנעוריו שהיה חשוך בנים, והנה לעת זקנותו זכה שנתעברה אשתו שהיתה צדקת אף היא, יראת שמים וצנועה. אותה עת היתה גזירת גלות מוזע, קהילות קהילות היו הולכים רעבים, צמאים ויגעים, והסריסים הולכים אחריהם במצות המלך. התנהגו בהם בגסות רבה וסחבום כסחיבת הכלבים. רבים מהם לא החזיקו מעמד ועוד טרם הגיעם למוזע מתו בדרך. גם הזקן ההוא כשל כוחו ומת, ואשתו נשארה אלמנה והרה. בעת הגיעם אל מוזע, הקימו אהלים לישב בהם, חלקם התישבו במערות ובנקיקי הסלעים, עד מלאות י"ב חודש, שאז שככה חמת המלך וניחם על הרעה. שלח את סריסיו להחזירם לארץ תימן, ושבו איש אל ביתו.

והאשה ההיא בעת מלאו לה תשעה חדשים, ילדה בן, אך הסתכנה בעת לידתה ומתה. ואיש לא ידע בלידתה ובמותה. נשארה האשה מתה במערה שלושה חדשים, ולמרבה הפלא, נעשה נס והילד הנולד חננו ה' בינה ויכול היה לינוק מאמו כאילו היא עדיין חיה.

כאשר צוה המלך "צפי אלדין", להשיב את גולי מוזע לארץ תימן, ערכו היהודים חיפוש במערות ובנקיקי הסלעים. ומצאו את האשה הזאת מתה על הארץ כאילו היא ישנה, ללא ריח רע וללא תולעת ורימה. והילד הנולד לצידה ניזון ממנה. נתפלאו מאד מהנס הגדול הזה ואמרו "מובטחים אנו בזה שמורה הוראות בישראל יהיה", כשם שאמר ר' יהושע בן חנניה על ר' ישמעאל בן אלישע כשהיה תינוק "מובטחני בו שמורה הוראות בישראל".

וכשבקשו למול את אותו התינוק, מצאוהו מהול. ושמעו קול קורא במערה, "בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך". וקראו שמו 'צאלח' כי צאלח בלשון הקודש צדיק.

ואכן כך היה - ילד זה היה מהר"ץ זצוק"ל דיין וראש הבודקים והשוחטים, אבי-אביו של-מהרי"ץ ז"ל זצוק"ל שחיבר שו"ת פעולת צדיק ושאר ספרים יקרים שרובם נדפסו. וממנו נשתלשלו כל משפחת בית צאלח, שהיו בתי-דינים לערי תימן. והם הם היו המאורות הגדולים, מאורי אור התורה, לגולי תימן.

מיד קברו את האשה, ולקחו את הילד, וחזרו לבתיהם. והנה חשכו עיניהם במצאם את בתיהם ריקים מכל כסף והון, אך צער רב גדול יותר הצטערו על אבדן ספרי הקודש שחיברו חכמים הראשונים, ובשביל שאין דפוס בארץ תימן, לא יצאו לאור. שהרי מיום גלות תימן ועד 1,754 שנים, כולם נשרפו ע"י האומות אחרי גלותם. כי לפני לכתם לגלות מוזע הפקידו אצל גוי אחד ספרי תורה וספרי תלמוד ומפרשים וכמה קונטריסים וספרי חידושים שחיברו חכמי תימן הראשונים, כי לא יכלו לשאתם עמהם למוזע מפני טורח הדרך, ובצאתם קמו הרשעים ושרפו אותם, כמו שנאמר "אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם". ועתיד אליהו לפרסמם ולגלותם בחיינו ובימינו אמן.

ואל יתמה המעיין על נס מופלא זה, שחי מהר"ץ זצוק"ל כך שלושה חדשים תוך מערה. כי גדולה מזו פי כמה וכמה מצינו באברהם אבינו ע"ה שחי בנס י"ג שנה במערה, כדאיתא בסדר הדורות דף י"ד ע"ד, אחרי שהביא בשם ספר הישר שתרח החביא את אברהם בנו במערה עם אמו ומינקתו, מאימת נמרוד שלא יהרגהו, ונשאר במערה עשר שנים, העיר שבפיוט יום ב' דראש השנה [בסידורי אשכנז] מובא שהקב"ה החביא את אברהם י"ג שנה בקרקע, ולא ראה המאורות עד אז יעו"ש. ובשבט מוסר פרק נ"ב הביא שאימו של אברהם אבינו ילדתו במערה, ומלאך היה מוציא לו חלב מאצבעו הימנית בלא מינקת יעוש"ב.

(פורסם בעלון פעולת צדיק מס' 41)